... להיות בטוח שהיא תמשיך להיות כרצונו גם בעתיד. לעומת זאת, בטחון עצמי אמיתי הוא בטחון עצמי שנובע מכך שהחוזק הנפשי של האדם נובע מהפנימיות שלו, בלי קשר לתלות רגשית כלשהי בצורה החיצונית של המציאות. כאשר החוזק הנפשי של האדם נובע מכך שהאדם מודע לעצמו, מחובר לעצמו וכולי, במקרה כזה יש לאדם ביטחון עצמי אמיתי. ביטחון שלא ...

... זה על ידי המותרות הנ"ל ד. ועל ידי זה אין לו עצה שלמה לעולם ותמיד אינו יכול לתת עצה לנפשו, והוא תמיד מספק כי כל עצותיו בבחינת עצות נבערות עצת נשים כי הטנפת של המותרות עולה אל הלב בבחינת: ... נמתקים כל הדינים, על ידי בחינת אבן שתיה כנ"ל וזה בחינת אבני יעקב, שנכללו כלם בתוך אבן שתיה כי הנפשות הם בחינת אבנים, כמו שכתוב: "תשתפכנה אבני קדש" ונכללים בתוך הצדיק הדור, שהוא בחינת אבן שתיה ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים כנ"ל ח. ועל ידי זה שנכללים יחד כל הנפשות כנ"ל על ידי זה נעשה שמחה, בבחינת: "אור צדיקים ישמח" כי הנפש הוא בחינת נר, בבחינת: "נר ה' נשמת אדם" וכשנכללין יחד נעשה מהם אור ועל ידי זה נעשה שמחה, בחינת: ...

... צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת "ואת הנפש אשר עשו בחרן" הוא בונה בחינת 'היכל הקדש' "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ... שבלבבם נתעורר להישיר את בני אדם השוכנים בערבה ובחשך להישיר להם דרך לעבודת השם יתברך ומחמת שהיכל הנ"ל נעשה מהנפשות אשר היו רחוקים עד הנה ויש קליפות רבות השוכנים סביבם, בבחינת: "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים" ואפשר עכשו כשמלביש ... יהיה לו מבית ה' שמעין החכמה יוצא מבית ה' "כי בחכמה יבנה בית" 'ושם', הינו שיזכה לשם טוב שכל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים בשמו כי השם הוא הנפש בבחינת: "נפש חיה הוא שמו" ויתאוו להיות נשרשים בנפשו, בבחינת: "לשמך ולזכרך תאוות נפש" וזה בחינת 'חומה', בחינת מאריך אף, שיכבש כעסו כי עשירות וכבישת כעס בחינה אחת ונקראים חומה כי מי שהוא ... שיכעוס ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה ועקר שמירת השם, שמירת הנפש אינו אלא שישמר מכעס כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת: "טורף נפשו באפו" אבל כששומר את עצמו מכעס ומגדיל החומה של עשירות ובזה מגדיל נפשו ושמו אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו "ואליו הוא נושא את נפשו" בשביל זה, 'הגוזל ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו' בבחינת: "וקבע את קבעיהם נפש" בשביל זה הכל תאבים לקרב את עצמו לעשיר כי שם שרש נפשם נמצא, זה שזכה להעמיד תלמידים חכמים וזכה שיכללו בנפשו נפשות של רבים בודאי זה טוב מבנים ובנות כי בנים ובנות הם מעטים, ואלו הם מרבים וזה פרוש: "ואברכך ואגדלה שמך" ופרש רש"י: 'ואברכך בממון' כי עקר גדול השם והנפש, הוא על ידי עשירות כנ"ל וכל זה נעשה על ידי כסא ומשפט הנ"ל כי על ידי שמכלכל דבריו במשפט ... דבריו במשפט וזהו: 'חכמים הזהרו בדבריכם וכו', וישתו התלמידים הבאים וכו' ועל ידי הכבוד שנתגדל על ידי זה נתגדל נפש המגדל את הכבוד כי הנפש בכבוד, בבחינת "בסדם אל תבא נפשי" וכו' וכשנתגדל שמו ונפשו על ידי זה כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו ובשמו הנ"ל וזה פרוש: "בית והון נחלת אבות" 'בית והון', זה בחינת: "בביתי ובחומותי" וכו' זה הכח מקבל מאבות שהאבות היו מגירים גרים כמו שכתוב גבי אברהם: "ואת הנפש אשר עשו" וכתיב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ואיתא במדרש: 'מלמד שיצחק גיר גרים' וזה "מגורי אביו" . "ויאמר ... קלקול החומה ובית הנ"ל, שהם בחינת עינים כי עין על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם" ועל הנפש נאמר,: "טוב מראה עינים מהלך נפש" וזה בחינת פגם הכעס בחינת: "עששה מכעס עיני" וזה בחינת עשירות, בחינת: "ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו ...

... הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' כי עקר הגדלה היא שפלות וכולי עיין שם והעניין הוא, כי כבוד הוא טוב. והנפש של האדם משתוקקת תמיד לכבוד. כי האדם הוא בן מלך. ולמלך מגיע כבוד. ולכן האדם מתשוקק לכבוד. אך כל ...

... בודאי יהיה לו וכן בכל דבר רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות והמחשבה תקיפה כל כך עד שאפשר למסר נפשו במחשבתו ממש דהינו שירגיש צער המיתה ממש על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרצה למסר נפשו על קדוש השם באיזה מיתה שתהיה ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרצה למסר נפשו למות על קדוש השם אזי ירגיש צער המיתה ממש וזה שאמר רבי עקיבא: 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק ... הינו שבשעת קריאת שמע שהיה רבי עקיבא מקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין היה מקבל על עצמו מסירת נפשו במחשבה חזקה ותקיפה כזו עד שהיה מצטער ומרגיש ממש יסורי המיתה ממש כאלו סוקלין ושורפין אותו ממש בלי שום הפרש וזה 'כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא' וכו' הינו שממה ששערתי וקבלתי בדעתי 'מתי יבוא לידי ואקימנו' למסר נפשי על קדוש השם מזה לבד הייתי מצטער ומרגיש וסובל יסורי המיתה ממש כנ"ל עכשו שבא לידי בפעל ולא אקימנו הלא תמיד הייתי סובל זה הצער ממש מהקבלה במחשבה לבד וכשמחזק המחשבה במסירת נפש כל כך כנ"ל יוכל למות ממש מזה הצער כאלו היה מת מזו המיתה בפעל כי אין הפרש בין המיתה בפעל להצער שמרגיש מהמיתה במחשבה כנ"ל על כן צריך למנע ולהרחיק עצמו לבלי לשאר שם בעת שמרגיש שקרוב שתצא נפשו שלא ימות בלא עתו חס ושלום

... אף על פי כן כשידבר הרבה דברי התעוררות ותחנות ובקשות וכיוצא זהו בעצמו שמדבר הוא בחינת התגלות התעוררות לבו ונפשו להשם יתברך בבחינת "נפשי יצאה בדברו" שהדבור בעצמו הוא התגלות הנפש והלב ולפעמים על ידי שידבר הרבה אף על פי שיהיה בלא לב כלל אף על פי כן יבוא אחר כך על ידי זה להתעוררות גדול בלב ונפש והכלל כי הדבור בעצמו יש לו כח גדול

... דוקא לומר לרפואתכם דברים כבדים ואין אתם מאמינים שבדבר קל שאני מצוה לכם לעשות יהיה לכם רפואה שלמה רפואת הנפש באמת. ודבר זה נצרך מאד כמה פעמים כי לפעמים אדם מונע עצמו מלעשות איזה דבר שבקדשה מחמת כבדות מחמת ... ולפעמים להפוך שהוא נמנע מדבר שבקדשה מעצם קלותו שהדבר הזה קל בעיניו מאד לעשותו ומחמת זה אינו מאמין שחיי נפשו יהיו תלויים בדבר קל כזה. ובאמת צריכין לזהר במצוה קלה כבחמורה וארח חיים פן תפלס וכל אשר תמצא ידך ... זה רוצה למנעו. ולפעמים להפך שמקל עליו ומקטין בעיניו אותו הדבר מאד עד שאינו עולה על לב האדם שחיי נפשו תלויים בזה והכל כדי למנעו חס ושלום. ולפעמים זאת המניעה גדולה ביותר ממניעה ממש. אבל הולך בתם ילך בטח ...

... מה שהוא מאמין בו. אם הוא באמת היה מבין את מה שהוא מאמין בו, הוא לא היה מסוגל מבחינה נפשית להכיל את 2 ההפכים האלו בבת אחת. ישנם אנשים שברגע אחד בוחרים להאמין בצד אחד וברגע אחר בוחרים להאמין ...

... לשום אדם בעולם עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן אות קל כשבא מקאמיניץ אמר תורה בשבת על פסוק: "דבקה נפשי אחריך" תורה נפלאה מאד והתפאר בעצמו מאד ואמר ומה כשבאתי רק מקאמיניץ אני אומר תורה כזו כשאבוא מארץ ישראל ... דבר שעשה היה בו כמה וכמה אלפים ורבבות טעמים עליונים עמקים וגבוהים מאד מאד ובפרט הנסיעה לארץ ישראל שמסר נפשו על זה מאד מאד בלי שעור וערך כמבאר כבר.

... לאיזהו צרה, חס ושלום אזי עקר הצרה בלב כי הלב יודע ומרגיש הצרה ביותר כמו שכתוב: "לב יודע מרת נפשו" כי "הלב מבין" ועל כן הוא מרגיש הצרה ביותר ואזי, בשעת הצרה, מתכנסים כל הדמים ועולים אל הלב כמו ...