ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ט - תְּהמת יְכַסְיֻמוּ... כי עקר הגשמים נשמע בארץ ישראל כי שם התהומות, הינו הנסים, הינו אמונה, תפילה וזה לעמת זה עשה אלהים ומצרים הוא הפך ארץ ישראל, זה לעמת זה כמו שכתוב: "ומצרים נסים לקראתו" שמצרים לעמת ארץ ישראל לעמת הנסים ובשביל זה אין מקום תפילה במצרים כמו שכתוב: "והיה כצאתי את העיר אפרש כפי" בשביל זה, כשפגם אברהם בארץ ישראל בשעה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא על ירשת ארץ אמר: "במה אדע" על ידי זה ירדו אבותינו למצרים כי פגם באמונה, הינו ארץ ישראל, בחינת נסים וירד יעקב ובניו למצרים ששם הפך הנסים שזה לעמת זה וירדו דוקא יעקב ובניו כי הוא פגם בארץ ישראל, בחינת תפילה וירדו יעקב ... ישראל שותה תחלה' כי שם התהומות מקום הנסים כמו שכתוב: "ותהם כל העיר" ועל ידי זה צריך לפל בגלות מצרים כי זה לעמת זה עשה כנ"ל וכל הגליות מכנים בשם מצרים על שם שהם מצרים לישראל וזה פרוש: תהמת יכסימו מי שמכסה את הנסים ומראה לכל דבר שהוא דרך הטבע ירדו במצולת כמו אבן "משם רעה אבן ישראל" תרגומו: 'אב ובנן' מצולת, זה בחינת מצרים שנאמר: "וינצלו את מצרים" כמו 'אב ובנן' הינו יעקב ובניו שהם בחינת תפילה, בחינת נסים, בחינת ארץ ישראל לפי ירידתם ולפי הפגם שפגם בתפילה ובאמונה ובארץ ישראל כן צריך לירד לעמק הגלות של מצרים כמו שירדו יעקב ובניו למצרים כשאמר אברהם במה אדע על ירשת ארץ [עד כאן לשונו ז"ל]