... ממשלת וכח הצדיק שנעשה על ידי עבודתו שעל ידו נכנעים כל האויבים הן למטה הן למעלה וזהו: "מטה עזך ישלח ה' מציון" הינו המצוות ומעשים טובים שהן ציונים לדברים עליונים שמהם נעשה מטה עז להכניע אויבים וזה: "רדה בקרב איביך" נמצא, מי שהוא אצל החכם בשעת באור התורה נמצא ... וזהו טעות שטעה משה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה. "קח את המטה והקהל את העדה ודברת אל הסלע לעיניהם" שיקח ממשלת עזו שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו "והקהל את העדה" כי בשעת הקהל שיש בהם גם רעים צריך מטה עז כדי להכניע רשעתם כנ"ל ואחר כך "ודברת אל הסלע לעיניהם" 'אין דבור ...

...הינדיק (תרנגול הודו) פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. [מה עשה החכם? ] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב...

...מוהר"ן ח"ב - תורה צו - לענין התבודדות עוד אמר לענין התבודדות, שהיה דרכו ז"ל לזרז מאד בזה להיות רגיל מאד בהתבודדות לפרש שיחתו לפני השם יתברך בכל יום ויום ואמר: שאפילו כשאין יכולין לדבר כלל אפילו כשמדברין רק דבור אחד, גם כן טוב מאד ואמר: שאפילו אם אינו יכול לדבר רק דבור אחד יהיה חזק בדעתו, וידבר אותו הדבור כמה וכמה פעמים בלי שעור וערך ואפילו אם יבלה כמה וכמה ימים בדבור זה לבד גם זה טוב ויהיה חזק ואמיץ וירבה לדבר אותו הדבור פעמים אין מספר עד שירחם עליו...

...אספר לכם איך היו שמחים מעשה פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה מאד והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים והיו שמחים מאד על המשתה וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו כי הוא כבוד גדול למלך והיה שם שמחה גדולה מאד והיה שם כל מיני שמחה מקהלות זמר ומשחקי הצגות וכיוצא מזה, כל מיני שמחה...

...זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם יתברך גם כן מסתיר פניו...

...במעשה מהבעל תפילה כאן: breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה כת אחרת אמרו, שעקר התכלית הוא שמחה כי כשנולד בן שמחים כשיש חתנה שמחים כשכובשים איזה מדינה שמחים נמצא שתכלית הכל הוא שמחה על כן בקשו איש שיהיה שמח תמיד נמצא שהוא אצל התכלית, והוא יהיה מלך עליהם והלכו ומצאו שהיה הולך ערל אחד בכתנת בזוי כדרכו ונשא בקבוק יין שרף והלכו אחריו כמה ערלים וזה הערל היה שמח מאד [כי היה שכור מאד] וראו שזה הערל הוא שמח מאד ואין לו שום דאגה...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל

...מוהר"ן ח"ב - תורה כב - בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות כי אם כן הוא נכנס לקטנות ועל כן בהכרח שיש בזה דעת ועל כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא...

שיחות הר"ן - אות קצב - גדולות נוראות השגתו פעם אחת דברתי עמו זכרונו לברכה מענין זה שאין העולם רוצים להאמין שיהיו נמצאים עכשו צדיקים גדולים במעלה מאד כמו בדורות הראשונים ענה ואמר: אם מאמינים בהשם יתברך צריכים להאמין שיש צדיקים גם כן כי כמו שהשם יתברך נמצא בודאי כמו כן נמצאים צדיקים בודאי בכל דור ודור והבן מאד

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'