ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד... ושור מהאי להאי ומהאי להאי, ונקט תרי כסא דחמרא בידה ומורק מהאי להאי, ולא נטפי מניהו נטפא לארעא. ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה, ושמעת מלכותא וקטלה רשב"ם: הורמיז שד הוא, כדאמרינן בסנהדרין: מפלגך לתתאי דהורמיז אקופא דשורא ... יין תרויהו ביחד, זה בתוך זה, בהדי דקא משור, ואין נשפך אפילו טפה אחת, ואף על פי שהיה אותו היום רוח סערה, שהיו עולים יורדי הים באניות עד לב השמים ויורדים עד תהומות מכח הרוח, ואף על פי כן ... שמואל: שד הוא בר ליליתא זה תלמיד חכם, שד יהודאין וזה: 'בר ליליתא' כמובא במדרש: 'איך ידע משה בין יום ללילה כשהיה ברקיע ? ומובא, כשלמד עמו תורה שבעל פה, ידע שהוא לילה' וזה בר ליליתא שעקר הלמדן מתורה ... תורה שבעל פה היא בבחינת חבוק בבחינת "אני חבצלת" ירקה כחבצלת שיהיה החבוק בשלמות ולא נטפא מניהו לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה הינו, שהשכינה ישבה בין תרין צדיקיא צדיק עליון זה בחינת "יעלו שמים" "ירדו תהומות" ... שבעל פה נופלת ונתערבב לצרופים אחרים כנ"ל "ארוממך אלקי המלך" התרוממות שלה על ידי אלקי בחינת חסד אל כל היום "המלך" לבחינת בינה לבא שהלב בנפש, כמלך במלחמה "ואברכה שמך" הינו אחר כך מעלה את התורה שבעל פה לבחינת ...