... מבין הקליפות ונשארים הקליפות בלא חיות ואז העכו"ם שיניקתם מהקליפות כשרואים שאין להם חיות אזי משליכים את אמונתם, בחינת: "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו" ומדביקים את עצמם לאמונת ישראל "אז אהפך אל העמים שפה ... לו" וכל התאוות הם בחינת קליפות כי התאוות הם מותרות, כי בלא התאוות יכול הגוף להתקים נמצא שהם מותרות לקיום הגוף כמו הקליפות הם מותרות כי עקר אינו אלא הפרי והקליפות הם מותרות וכשמתגברים התאוות על האדם הוא התגברות ... בבחינת דבקות אחורי הקדשה כי עקר זכות התענית אינו אלא כשאנו חושבים השעות שהתחיל להתענות למשל כשמתענה שני ימים, היום השני שהוא נחשב ביותר אין מחמת עצמו אלא מחמת שאנו חוזרים ליום ראשון, אזי נחשב יום שני לזכות יותר גם כי עקר כל הדברים הן התחלה, כי 'כל התחלות קשות' מחמת שיוצא מהפך להפך אבל אחר התחלה, הוא נכנס מעט בהרגל ואינו קשה עליו כל כך וכן בכל יום ויום שהולך למרחוק מההתחלה, כן נקל הדבר שנכנס מעט בהרגל נמצא שעקר כח העבודה של כל ימים, אינו אלא ההתחלה שאנו צריכין לחזר לאחורי, ליום ראשון שהתחיל להבין ולהתענות שהוא תחלת התשובה שהיה קשה עליו ההתחלה שיצא מהפך להפך ובכל יום חוזר לאחוריו, לקבל כח מהתחלה ומחמת שאלו השרים הנ"ל, הם סמוכים להדבור וכשמתגברים, אזי ממשכין את הדבור לגלות מצרים ...

... זכרונו לברכה שבכל דברים גשמיים ובכל לשונות העכו"ם יכול למצא בהם אלקות כי בלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כלם" לבד שהחיות ואלקות הזה שם בצמצום גדול ובמעוט רק כדי חיונו להחיותו ... את עצמו עם השם יתברך באהבה יתרה ג. והנה יש שני מיני ימים ימי טוב וימי רע כמו שכתוב "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה" הינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב בודאי ימצא שם ימי טוב, הינו תורה והימים נקראים מדות ... מיני אהבות אחת שהיא אהבה שבימים כמו שמובא לעיל "יומם יצוה ה' חסדו" יומא דאזל עם כלהו יומין שבכל יום הינו שבכל מדה ומדה יש שם אהבתו של השם יתברך עם ישראל וזה שבפעל ויש אהבה שהוא בכח הינו ... השלום כמו שכתוב "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה" שיתגלה האהבה שבדעת וזהו: "והיה יום אחד יודע לה'" שיתגלה האהבה הנקרא יום כמו שכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו" הינו התורה הפנימיות שהיתה צפונה כמו שכתוב: "וירא אלהים את האור כי טוב" ... שלום רב בעולם שיתחברו כל הפכים יחד כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש" כי אז יתגלה האהבה שבדעת הנקרא "יום אחד יודע לה'" הינו האהבה שבדעת אשר הוא לא יום ולא לילה הינו שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן ולמעלה מהמדות ו. ואפילו במדות עצמן כל אחד לפי בחינתו הוא ... חסד "ישמרו דעת", הינו שיתגלה על ידי הרב הזה האהבה שבדעת שהוא לפי מדרגתך אהבה שהוא למעלה מהזמן שהוא יום אחד יודע לה' וכו'. ז. ויכול כל אדם לטעם טעם אור האהבה שבדעת כל אחד לפי בחינתו אפילו עכשו ... עין שם ב"פרי עץ חיים" בשער הלולב וגם מבאר שם שהכונה בענין הכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו" ולא אמר יום אלא יומם שהוא הולך עם כלם עין שם וכל זה מבאר בהתורה הנ"ל על פי דרכו הנורא של רבנו, ...

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר ... ומיד השיג מה שהשיג כי אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג ואחר חצות היום הלכו למקוה ואחר כך לבית הכנסת, ונתמהמהו עד הלילה וכשבא רבנו, זכרונו לברכה, לביתו אל האכסניא שלו היה לו ...

... אהבת החכמים, תכון המלכות וכשבא למלך איזהו שנאה על החכמים ידוע להוי לה שמן השמים יורידוהו ממלכותו כי אין קיום לעולם בלא החכמה בבחינת: "מלך במשפט יעמיד ארץ" והמשפט הוא בחינת חכמים בבחינת: "ואם את משפטי תגעל נפשכם" ודרשו ... קרטליתא דאתתא דרבי חנינא בן דוסא, דעתידא לשדיא בה תכלתא לצדיקיא לעלמא דאתי [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] [סיום המשתעי, דהינו: רב יהודא הנדואה משתעי, ושאר המאמרים כאלה, המובאים שם בבבא בתרא אחר מאמרי רבה בר בר חנה, ...

... משוטט תמיד בהשגות גבוהות ונוראות תמיד וכו' וכו' אף על פי כן היה עוסק בלמוד התורה בפשיטות הרבה בכל יום ויום ולא היה טרוד כלל, רק תמיד היה בישוב הדעת ובענין זה היה חדוש נפלא ואי אפשר לספר מזה כלל ... לאדם שיעבר בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה ופעם אחד חשב רבנו זכרונו לברכה מה שהאדם צריך ללמד בכל יום עד שאין היום מספיק דהינו לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שלחן ערוך הגדולים, וכל המדרשים כלם, וכל ספרי הזוהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י זכרונו לברכה גם צריכין ללמד איזה שעור ביום בקצת עיון ועוד חשב הרבה דברים גם צריכין לומר תהלים בכל יום ותחנות ובקשות הרבה הרבה ואז ספר הרבה מענין זה שצריכין ללמד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה ... ויגמר אותו כלו וכן פעם אחר פעם גם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזהיר שצריכין ללמד כל כך בכל יום כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך אף על פי כן הוא יכול להיות איש כשר באמת וגם ...

... מתנות, ידע שהתנשאות שלו נכונה מאת השם יתברך. כז. על ידי אמירת תהלים נתרומם. כח. כשנתנשא אדם, הוי כאלו היום נולד. כט. על ידי זכירת שמות עבודה זרה אינו מתנשא. ל. על ידי למוד אגדה בלילה מתנשא. לא. התנשאות ...

... . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" 'שמעלת התענית לאכנעא לבא לאדבקא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא' שעל ידי התענית נכנע ונחלש ... קומת וחיות השמחה כי מעלת התענית שמעורר ומחיה מתים הינו הימים שעברו בחשך, ואין להם שום חיות כי כל יום ויום נמשך עליו שפע מלמעלה וכשעושה בזה היום מצוות ומעשים טובים אזי מחיה היום וממשיך לו חיות ושפע רב מלמעלה אך אם, חס ושלום, אם אינו עושה בו מצוות אזי אינו יורד עליו שפע מלמעלה כי אם בצמצום גדול מאד רק כדי חיונו בצמצום וכשהוא נוטל זה היום ועושה בו, חס ושלום, רע אזי מוריד ומיניק ומוצץ השפע המעט שיש בזה היום עד שמוצץ גם עצם החיות שיש להיום בעצמו מלבד השפע הבא מלמעלה דבר יום ביומו כי כל יום הוא בריאה, ויש לו חיות עצמו מלבד השפע והוא מוצץ גם חיותו העצמי של היום עד שנשארו הימים הללו פגרים מתים כמו משל התינוק היונק משדי אמו כל זמן שיש לה חלב יונק החלב ... הוא מעורר ומחיה הימים הללו והכל לפי התענית ויש להבינו בגשמיות כי כשמתענה, נמצא אין לו חיות וכח מזה היום מאחר שאינו אוכל ושותה בו ואף על פי כן עובד את השם נמצא שעובד השם בכח שיש לו מאתמול, כי בלא זה מאין לו כח נמצא שעובד היום בכח של אתמול על כן מביא חיות באותו היום של אתמול ואחר כך כשמתענה עוד ואזי אין מספיק לו כח של אתמול כי כבר נחלש הגוף, ואז צריך ... לעיל בסי' קעח]. [זה הענין לא באר היטב. והעקר שעל ידי התענית, על ידי מה שמוציא הכח של כל יום ויום שעבר ומכניס אותו בעבודת ה', ומחיה כל הימים המתים שפגם בהם כנ"ל על ידי זה נבנה השמחה כנ"ל] וזה ... ששון ושמחה כנ"ל, בחינת: "שמחנו כימות עניתנו" כפי ימי התענית כן השמחה "גלמי ראו עיניך וכו' ימים יצרו", כל יום הוא יצירה בפני עצמו "ולו אחד בהם" זה יום הכפורים שהוא תענית שמחיה כל הימים כי יום הכפורים הוא כללות כל הימים ועליו נאמר: "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" הינו הרצונות כמו שכתוב בזוהר הנ"ל 'לאכללא כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא. ויהא רעותא דילהון בקדשא בריך הוא' וכו' כי נפש הוא בחינת רצון, והעקר להכניע הרצון וזה: "בעצם היום הזה" על ידי פנימיות העצמיות של היום, שהוא כלול מכל הימים, תענו וכו' כנ"ל

... בחלאים הכל לפי לקיחת השפע שלהם אם רב אם מעט וזהו ולמקנהו עשה סכת. הינו כי סוכות הוא חיים וקיום לבעלי חיים שישארו על מדרגתם כנ"ל. וכשבני אדם יושבים בסוכות כראוי על ידי זה הם במדרגתן ובבחינת תורה. כי ...

... אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים והתחיל לספר המעשה וספר כל התחלת המעשה עד סוף המעשה של יום ראשון של הבעטליר שהיה עור וכל זה היה בליל שבת קדש ואני הייתי אז בביתי בנעמרוב ואחר כך ביום שלישי בא חברי לביתו וספר לי מעשה זאת ועמדתי מרעיד ומשתומם כי אם אמנם כבר שמעתי ממנו מעשיות נוראות ... מפיו הקדוש מעולם ואחר כך נסעתי לשם ובאתי לבית רבנו זכרונו לברכה בעת שהיה סגור בחדרו כבר ובבקר שהוא יום רביעי נכנסתי אצלו ודברתי עמו הרבה וספרתי לו מעשיות מהעולם ששמעתי בסמוך ואחר כך דבר עמי מענין המעשה הנ"ל ... כל סוף גמר המעשה של הבן מלך שקבל המלוכה מאביו בחייו שממנו התחיל הספור ואמר לי אז שכן בכל יום ויום מז' ימי המשתה בא בכל יום אחד מהשבעה בעטלירס וברכם ונתן להם מתנה לדרשה וכו' וגם ספר עמי מסדר הספור של הזקנים בעלי הזכרון שלא ... זוכר כלום שזוכר כשעדין לא היה שום הויה וכו' והתפלא על זה ואחר כך הייתי נכסף מאד שיתחיל לספר מיום השני ולא עלתה בידי כי בתוך כך בא המשרת שלו ואמר: רבי, הגיע זמן סעדה וערך השלחן לפניו לאכל ... שאל: היכן אנו עומדים בהמעשה ? ונבהלתי תכף מרב הכסופין שהיה לי לשמע זאת והשבתי לו בבהלה שאנו עמדים ביום השני ענה ואמר: ביום השני חזרו ונתגעגעו וכו' וספר אז ביום רביעי כל המעשה של יום השני ואחר כך בליל שבת קדש המעשה של יום שלישי ורביעי ואחר כך ביום ראשון המעשה של יום חמישי ואחר כך ביום שלישי שלאחריו המעשה של יום ששי ואחר שספר המעשה של יום ששי עמדנו לפניו וספר לפניו איש אחד מאנשיו איזה מעשה ענה ואמר: הלא זה הוא מענין המעשה של יום השביעי ! ואמר שנראה שהעולם מספרים ממעשה שלו והיה רוצה מאד לספרה אך לא זכינו שיספרה אז ושוב לא ...

... שההנהגה מפסידה את הנבואה. כמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו אך צריך לזהר מאד מהתמנות כי זה הזוכה ליראה, יש לו השתוקקות להתמנות כי 'מי שיש בו יראת ...