ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ... מג - הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדבורים, ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים ולפיכך בבלעם שהוא בחינות דעת דקלפה כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה: על פסוק "לא קם כמשה" וכו' 'בישראל לא קם, אבל באמות קם, ומנו בלעם' ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין, אמרו להם: אין כחו אלא בפה כי הפה הוא התגלות הדעת אמר מואב אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה כי הוא גם כן דעת דקלפה, כמו שכתוב: "את זה לעמת זה עשה אלהים": "ויודע דעת עליון" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: 'שידע מתי הקדוש ברוך הוא כועס' כי כשהדעת אינו בישוב, אזי יש כעס כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו' ולפיכך כשכעס משה רבנו, עליו השלום, על אנשי הצבא כשבאו ממדין נסתלק ממנו הדעת והצרך אלעזר לומר הלכות טבילות כלים וכשהדעת שלם, אזי אין כעס, כמו שכתוב: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה" ובלעם היה מסתכל בדעת דקלפה, שהוא מותרות של דעת עליון וכשמשתנה ידע שהקדוש ברוך הוא בכעס נמצא שבלעם הוא דעת דקלפה ועל ידי דבוריו הוליד אוירים ארסיים של ניאוף לזה כשבאו ממלחמת מדין, נאמר: "ויקצף משה על פקודי החיל, ויאמר החייתם כל נקבה, הן הנה היו בדבר בלעם" 'בדבר' דיקא, כי על ידי דבריו, שהוא התגלות הדעת שלו, הוליד ניאוף במדין ולפיכך כשבאו ממלחמות מדין, כתיב: "ויקרבו אל משה ראשי הפקדים וכו' ויאמרו ונקרב את קרבן ...