... הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו ...

... עשירות גדול לאחד כדי שהרבה הרבה יבלו ימיהם ושנותיהם חס ושלום על ידי זה כנזכר לעיל רחמנא לצלן מהאי דעתא שבשתא

... אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל הוא על ידי תפילה כי עקר התפילה היא רחמים ותחנונים ועקר הרחמים תלוי בדעת כמו שכתוב: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" כי לעתיד יגדל הדעת, ואז לא יהיה שום הזק ואכזריות כי יתפשט הרחמנות על ידי הדעת כי עקר הרחמים תלוי בדעת ולפעמים, כשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו ואפילו מעט הרחמנות שנשאר ... ידי זה גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו נפגם ונעשה אכזריות כנ"ל ועל ידי זה שנתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות נפגם הדעת בבחינת 'כל הכועס, חכמתו מסתלקת ממנו' ואזי נקטן הדעת ונעשה בבחינת מחין דקטנות ואזי הם יונקים, חס ושלום, מפגם הדעת בבחינת: "והנחש היה ערום" הינו דעת דסטרא אחרא שיונק על ידי נפילת הדעת דקדשה שנפגם על ידי אכזריות וכעס כנ"ל ומזה בא, חס ושלום, תאוות ניאוף כי המח הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' אבל כשהמח והדעת שלם, הוא מגן בפני התאוה הזאת כי יש שלשה מחין וכל אחד ואחד הוא בחינת מחצה פרוסה בפני זאת ... מאלו השלשה מחין שהם בחינת שלשה מיני רחמנות התלויים במח כי עקר התפילה היא רחמים ותחנונים כנ"ל ועל כן כשהדעת נפגם, חס ושלום, כנ"ל מזה בא, חס ושלום, תאוות ניאוף כנ"ל ואזי כשנפגם הרחמנות והדעת אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים ואז התפילה בבחינת דין וכשהתפילה בבחינת דין אז הסטרא אחרא בולעת את ... לו בצוארו, בבית הבליעה שלו ואזי הוא מכרח לתן הקאות הינו שהסטרא אחרא מכרח להקיא ולהוציא כל הקדשות של הדעת והרחמנות והתפילות שבלע בבחינת: "חיל בלע ויקאנו" ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדשה שבלע אף גם הוא מכרח ... על ידי מטה עז הנ"ל, הוא משבר ראשי תנינים על המים הינו הסטרא אחרא והנחש, שהיתה יונקת מן הרחמנות והדעת שהיא בחינת: "כמים לים מכסים" בחינת: "והנחש היה ערום", כנ"ל ועל ידי מטה עז הנ"ל, הינו התפילה של הבעל כח בחינת פינחס על ידי זה הוא מוציא קדשת הדעת והתפילות שבלע ומשבר ראשי תנינים על המים כנ"ל כי התפילה של הבעל כח, שהיא בבחינת דין בבחינת: "ויעמד פינחס ... פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים" הינו בחינת מטה עז הנ"ל שעל ידי זה מוציאין ממנו מימי הדעת, שבלע מן הקדשה כנ"ל וישמע יתרו, הינו בחינת גרים כי על ידי מטה עז הנ"ל שהוא בחינת קריעת ים ... לה' משפחות עמים, הבו לה' כבוד ועז" "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" 'מים רבים', זה בחינת מימי הדעת בחינת: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" הינו בחינת מימי הדעת שיוצאין מן הסטרא אחרא וחוזרין אל הקדשה שעל ידי זה נעשין גרים, ונתגדל כבודו יתברך שזהו בחינת רעמים בחינת ... זה בחינת הסטרא אחרא שהיא בחינת: "סכת בענן לך מעבר תפילה" הינו הקליפות המעכבים את התפילה כשחוזרים ושופכים מימי הדעת שבלעו זה בחינת: 'ענני דשפכי מיא' ואז נתגלה כבודו יתברך, בבחינת: "וכבוד ה' נראה בענן" וזהו בחינת רעמים כנ"ל ... אז התפילה בבחינת דין ומשפט כי "המשפט לאלהים הוא" ועל ידי זה מוציאין כל החיות של הסטרא אחרא שינק מדעת ומתפילות ישראל . "כי חק לישראל הוא, משפט לאלקי יעקב" 'חק לשנא דמזונא', כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה על ... ידי התפילה שהיא בבחינת דין ומשפט שהיא בבחינת מטה עז שעל ידי זה הוא מקיא כל הקדשה שבלע מן הדעת ומתפילות ישראל כנ"ל וזה בחינת תשרי בחינת "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים" ים שברת ראשי תנינים ראשי תבות הוא צרוף תשרי ואז כשמחזיר קדשת הדעת שבלע, אז הדעת והמח בשלמות וזהו בחינת ראש השנה ראש דיקא בחינת תקון הראש והמח על ידי מטה עז הנ"ל וכשמוציאין מהסטרא אחרא מה שבלע אז מוציאין גם עצמות חיותו, שהוא בחינת גרים "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם" וכו' סופי תבות תשרי ועל ידי גרים נתגלה הכבוד ונתפשט הנבואה ונתתקן האמונה ... הראה, כי הראה מקרר חמימות הגוף כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' שלמות הדעת הנ"ל הוא בבחינת הראה כי עקר הדעת והמחין הוא על ידי שמנונית הגוף כי השכל דולק כמו נר על ידי שמנונית הגוף והראה היא מעלה שמנונית ... הגוף שעל ידי זה עקר קיום השכל ועל כן נקראין המחין נשמה בבחינת: "ונשמת שדי תבינם" כי עקר המח והדעת על ידי הנשימה כנ"ל: "נר ה' נשמת אדם" כי השכל הוא נר דולק על ידי השמנונית שבגוף שמתקימין ועולין אל המח על ידי הנשימה של הראה נמצא שעקר קיום הדעת על ידי הראה גרים הנ"ל זה בחינת 'הבל נחית הבל סליק', הנאמר בהראה, כמובא "הבל המה מעשה תעתעים" הינו ... בת עשר אמין ושור עשר אמין, ומחיה בקרסלה, וקטלה . כי עוג היה אחזתו בימין, כמובא והיה יונק מבחינת הדעת דקדשה כי 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' ועל כן רצה להתגבר על ישראל וזה שאמר. 'מחנה ישראל כמה הוי, ... פרוסות שמשם נמשך שלשה מיני רחמנות שהם בחינות שלש תפילות ביום כנ"ל הינו שהסטרא אחרא שיש לה יניקה מן הדעת, חס ושלום, בחינת עוג היא רוצה לעקר, חס ושלום, תפילות ישראל להמשיכם אליהם ולבלעם, חס ושלום כנ"ל וזהו שאמר: ... ברישה הינו שהתגבר ועקר תפילות ישראל שהם בחינת 'טורא בת תלתא פרסי' כנ"ל ואותבה ברישה שהמשיך התפילות, שהם בחינות דעת ורחמים לתוך הראש והמח שלו שזה בחינת: 'והנחש היה ערום', כנ"ל איתי קומצא זהו בחינות התפילה של הבעל כח ... עומדת בצוארו, בבחינת "בצוארו ילין עז" כנ"ל וזהו: 'בעא למשלפה' כי הוא מכרח להוציא ולהקיא כל הקדשות של התפילות והדעת שבלע בבחינת: "חיל בלע ויקאנו" כנ"ל משכוה שנה וכו' כי לא די שהוא מקיא ומוציא קדשת תפילת ישראל וכו' ...

... מקפיד על בגדים, כי גם בעשרה כתרי דמסאבותא, גם שם נמצא הבורא, רק ששם יש יותר לבושים. וסתרי התורה דעתיקא סתימאה נמצאים כרגע בגלות בין הקליפות. והקליפות הם הבגדים של הפרי. וכל זמן שהאדם לא זיכך את דעתו ולא העלה את המלכות לשורשה בשלמות, הרי שהוא עדיין נמצא בעמקי הקליפות והבגדים, והוא דייקא כן צריך להקפיד על הבגדים, דהיינו עליו לראות לזכך את הבגדים שלו. דהיינו לתקן את המקיפים שלו ולהשלים את דעתו. אך מי שהוא צדיק אמת, הוא משיג את התכלית בכל דבר, ואפילו בענייני העולם הזה ממש. כי הוא לא ...

... מקרה, העולם הזה נברא בשביל העולם הזה, דהיינו העולם הזה ממש הוא התכלית הסופית. ורק האדם עצמו מחמת פגם הדעת שלו, רק מחמת זה הוא לא נהנה מכל השעשועים של העולם הבא שיש בכל דבר ודבר וכולי. לסיכום: העולם ... שבו יש לאדם שקט נפשי ואושר בשלמות שאין שלמות אחריה וכולי. נמצא אם כן, כי העולם הבא מייצג מצב תודעתי של האדם. גן עדן = גאולה = השלמות = מצב תודעתי מושלם = אושר. גהנום = גלות = חוסר שלמות = רצון תמידי ותחושת חסר תמידית = סבל. כף הקלע ... / גן עדן וכולי, כבר כאן בעולם הזה. השינוי היחיד שיש בין העולם הבא לעולם הזה, הוא רק במצב התודעתי של האדם. בעולם הבא האחרון בסוף הדרך, האדם חווה שלמות עצמית מלאה = אהבה אין סופית למציאות כולה. מי ...

... אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל ...

... אזי ייטיב מטובו לאחרים כנ"ל יא. נחמו נחמו עמי וכו' כל הצרות והיסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת וכשנשלם הדעת אזי נשלם כל החסרונות בבחינת: 'אם דעת קנית מה חסרת' וכתיב: "לכן גלה עמי מבלי דעת" ועקר החיים נצחיים יהיה לעתיד מחמת הדעת שירבה הדעת שידעו הכל את ה' ועל ידי הדעת יכללו באחדותו ואז יחיו חיים נצחיים כמוהו כי על ידי הידיעה נכללים בו כמאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו' ועקר הידיעה יהיה לעתיד כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה" ומחמת הדעת לא יחסר כל טוב ויהיה כלו טוב כמאמר חז"ל: 'אטו האידנא לאו אחד הוא ? ותרצו: לעתיד כלו הטוב והמטיב' ואפילו העכו"ם ידעו ביתרון הדעת אבל לא כמונו וידעו שהגדלה שהיה להם והשפלות שהיה לנו בזמן הגלות כל זאת הגדלה היה לנו אף על פי שעכשו אי אפשר להבין כל זה כי אין להכחיש החוש אף על פי כן ירבה הדעת ויבינו הכל, שגדלתם של העכו"ם היה לנו גדלה ולהם השפלות ולכאורה היא ידיעה גדולה אף על פי כן הידיעה ... הצעקה זוכין להוליד המחין מתעלומתן ועל ידי שמקדשין שבעת הנרות זוכין להכניס המקיפין לפנים כי צריכין שני דברים להשגת הדעת הקדוש בתחלה צריכין להוליד המחין כי לפעמים המחין והשפע אלקי בהעלם וכו' כנ"ל ולזה צריכים צעקה כדי להולידם ואחר ... לפנים ולעשות מהמקיף פנימי עין שם היטב ותבין וזהו שפרש הפסוק "נחמו נחמו" הינו: לזכות להשגת המקיפין הינו השגת הדעת שזהו עקר הנחמה כנ"ל זה זוכין על ידי שני בחינות הנ"ל שהם צעקה שעל ידי זה מולידין המקיפין וקדשת ... אלקיכם זה בחינת: 'אלהים לארמא קלא' בחינת הצעקה הנ"ל שעל ידי שני בחינות אלו זוכין להשגת המקיפין שהוא השגת הדעת הקדוש שזהו עקר הנחמה בחינת 'נחמו נחמו' הינו מקיף ומקיף למקיף כנ"ל [כל הענין הנ"ל, המבאר בקצור על פסוק ... [והטה בידו על הבית עלמין] ואחר כך התחיל לומר כל ענין זה: 'חיים נצחיים' וכו' כדלקמן כלומר, שמי שזוכה לדעת אמתי הנ"ל לדעת אותו יתברך אין חלוק אצלו כלל בין חיים למיתה כי הוא דבוק ונכלל בו יתברך בחייו ובמותו רק שעכשו ... וחוץ ממנו כלם חסרים ומי שהוא נכלל בו יש לו שלמות ועקר הכלליות שיהיה נכלל באחד הוא על ידי הדעת אותו יתברך כמו שאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו' כי עקר האדם הוא השכל ועל כן במקום שחושב השכל שם כל האדם וכשיודע ומשיג בידיעת השם יתברך ... בו יתברך וכל החסרונות שיש לאדם הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר החסרונות הכל הוא בחסרון הדעת ואף שיש חסרים לגמרי מהדעת ועם כל זה יש להם כל טוב באמת כל מה שיש להם אינו כלום וכן להפך השלם בדעת שיש לו חסרון באמת החסרון אינו כלום כמו שאמרו חז"ל: "דעת קנית מה חסרת, ואם דעת חסרת מה קנית" כי עקר החסרון והשלמות תלוי בדעת וכן כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת כמו שכתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח" ועל כן החולה הוא כעסן מחמת שאז הוא בדינים כי דינים שורים עליו ודינים הם מחין דקטנות ועל כן הוא בכעס ולעתיד לבוא יתגלה הדעת והכל ידעו את ה' כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה את ה'" ועל כן אז יתבטל הכעס כמו שכתוב: ... לגור יחד זאב עם כבש וכו' מחמת מדת הכעס אבל לעתיד יוכלו לדור יחד מחמת שיתבטל הכעס על ידי הדעת שיתגלה אז והנה לעתיד הכל ידעו את השם אפילו עכו"ם כנ"ל "ומלאה הארץ דעה" אך הדעת שיהיה להם אז אפשר לנו לידע ולדבר ממנו אך הדעת שיהיה לנו אז זה אי אפשר כעת אפילו לדבר ממנו כי עכשו זה הדעת בבחינות מקיפים כנ"ל כי כל השלמות והטובות שיש לעכו"ם עכשו באמת אינו כלום כנ"ל: אם דעת חסרת וכו' ואדרבא, כל גדלתם וטובתם הכל הוא לטובתנו ולעתיד שיתמלא הארץ דעה ואפילו כל העכו"ם ידעו את ה' ... לעשות עם אלה" כי הכל היה גדלתם של אלה [הינו של ישראל] כי היה לטובתם וגדלתם וזה יבינו הם בדעת והשגה שיהיה להם אז אבל אצלנו יהיה זה הדעת דבר פשוט ושחוק כי דעתנו יגדל אז מאד וזה: "אז ימלא שחוק פינו וכו', אז יאמרו בגוים הגדיל וכו'" כי זה הדעת והשגה שיהיה להם אז לומר 'הגדיל' וכו' כנ"ל זה יהיה אצלנו שחוק ודבר פשוט כי דעתנו יהיה גדול מאד ועל כן לעתיד יחיו חיים נצחיים כי אז יתגלה הדעת ויהיו נכללים באחד ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וכי האידנא וכו' ... על הרעה 'ברוך דין אמת' ועל הטובה 'הטוב והמטיב' אבל לעתיד יברכו על הכל 'הטוב והמטיב' כי לעתיד שיתגלה הדעת ידעו שאין שום רע בעולם כלל רק כלו טוב וכלו אחד וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת. כמו שכתוב: "לכן גלה עמי מבלי דעת" ועל כן היתה גאלת מצרים על ידי משה שהוא היה בחינת הדעת וזה שכתוב: "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" כי עקר הגאלה על ידי הדעת ודע, שגם ...

... של כל העולם כולו. ובאמת, השי"ת נסתר גם בעשרה כתרי דמסאבותא. וגם מה שנדמה כדיבורי כפירה ממש, מי שזוכה לדעת אמיתי, רואה את התגלות האמונה הקדושה גם בתוך דיבורי הכפירה האלו. וגם אם נדמה על אדם מסויים שהוא כופר ...

... לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, בחינת מיתת הלב ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד ועל ידי מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי על ידי זה נעשה יחוד ה' ... יש לה זה הכח המדמה והמוציא דבה הוא נופל לבהמיות ועל כן נתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות וכשהדעת נסתלק ממנו נופל מאהבת השם יתברך, ונופל לאהבת הבהמיות "כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי" "אברהם אוהבי": "אתה כהן", בחינת "וקמץ הכהן" ואז מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות "נדמו עמי מבלי הדעת", "נדמו", הינו כח המדמה ו. וזה הכח המדמה, הוא מבקש תמיד כלי לשכן שם ועל כן הוא מחזיר תמיד ... מאחד הינו מאהבה [כי אחד הוא בחינת אהבה כמבאר במקום אחר] הינו מאהבה נפולה כנ"ל בחינת "נדמו עמי מבלי הדעת, כי אתה הדעת מאסת" וכו' כנ"ל. נמצא על ידי הסתלקות הדעת, שבא על ידי לשון הרע שהוא בחינת: "מוציא דבה הוא כסיל" דהינו שנסתלק ממנו הדעת על ידי זה נופל מאהבת השם יתברך, לאהבות הבהמיות ואז מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות ועל ידי ... ועתה בוא וראה, מה טוב ומה נעים עתה קשר כל המקרא הזה "נדמו עמי" וכו' הנ"ל נדמו עמי מבלי הדעת שעל ידי פגם הדעת, מתגבר כח המדמה כנ"ל כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כי על ידי פגם הדעת, נופל מאהבות דקדשה שהם בחינת כהן כנ"ל ואז מתגבר עליו הכח המדמה, בחינת "נדמו עמי" וכו' כנ"ל וזהו שסים שם בפסוק זה ותשכח תורת אלקיך ותשכח ודאי כי על ידי פגם הדעת, שעל ידי זה מתגבר הכח המדמה על ידי זה נפגם הזכרון ובא לשכחה כנ"ל אשכח בניך גם אני כי ... אמר: אני אמרתי עתה, איך מדליקין נר חנוכה בחינת 'לאמשכא משח רבות קדשא ולאדלקא בוצינא' "שמן משחת קדש", שהוא הדעת כידוע הינו בחינת הגדלת הדעת הנ"ל שהוא בחינת זכרון הנ"ל ולא באר יותר [שיך לעיל] מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה וכו' ...

... לגמרי חס ושלום כי רב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך עקר רחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות מחמת שנופלים בדעתם מחמת שרואים בעצמם גדל קלקולם שקלקלו מעשיהם כל אחד כפי מה שיודע בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורבן מיאשים עצמן לגמרי ועל ידי זה אינם מתפללים בכונה כלל ואינם עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדין על כן צריך האדם להשכיל מאד על דבר זה כי כל הנפילות שבדעתו, אף על פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת עם כל זה, הנפילה שבדעתו, והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על ידי זה הכל הוא רק מעשי בעל דבר שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי, חס ושלום על כן צריכין להתחזק מאד, לילך עם התורה הזאת לחפש ולבקש בעצמו בכל פעם ... הבל פיהם מבחינת המשכנות של הרועים דהינו הצדיקים שבדור שכל אחד עושה משכן כנ"ל. אך לידע כל זאת דהינו לדעת כל צדיק וצדיק, איזה הם התינוקות השיכים לו וכמה הם מקבלין ממנו ולידע כל הבחינות שיש בזה, והדור שיבוא ...