ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה... האמונה ביותר כי עקר גדול האמונה הוא בבחינת: "ואמונתך בלילות" דהינו כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום נתגדל האמונה ביותר וכן הולכת ונגדלת מעט מעט כפי מה שנדחה מהלילה ונתקרב יותר אל היום עד שבאור היום אז נתגדל האמונה בשלמות בבחינת: "חדשים לבקרים רבה אמונתך" ואז באור היום, הוא עקר צמיחת הרפואה בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח" נמצא שעל ידי התגלות העצה שהיא בחינת ... כי עקר גדול האמונה על ידי העצה שהיא בחינת: "מגלה עמקות מני חשך" כי אין האמונה נגדלת בשלמות רק באור היום ועל כן צריכין לקבל הרפואה רק על ידי אמונה כי צמיחת הרפואה היא רק באור היום בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך" וכו', כנ"ל. ג. ולדלות ולגלות המים הנ"ל, דהינו העצות לזה צריכין איש תבונות, בבחינת: ... הונא, הוו נפצי גלימיהו וסלק ענני וכסי ליומא' [דהינו שמשא] [בג' איתא וסליק אבקא, אך המכוון שהאבק כסה על אור החמה כמו ענן. וע' בחידושי מהרי"ט כתובות, שכתב שם וז"ל ונראה דה"ק דכי מכסי יומא במערבא מחמת עננים וכו' הוו ...