ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם... כמו שכתוב שם: הוא היה אומר: עז פנים לגיהנום וכו' ואם כן אפשר לטעות, חס ושלום כי בהכרח צריכין לעזות בשביל הקדשה כנ"ל כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה באמת כי אם על ידי עזות כנ"ל וכמו שאמר הוא עצמו: 'הוי עז כנמר' ומצד אחר העזות ... וכיוצא] שזה העזות רע מאד, כי עז פנים לגיהנום ואם כן, 'נפל פותא בבירא' כי אין יודעין איך להתנהג על זה בקש התנא: יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו [שלכאורה הוא פליאה גדולה וכל אדם משתומם על זה מה סמיכות יש לתפילה זאת להקודם ? ... על פי כן עדין לא בא לכפירות בששים הינו גיהנום 'שכל העולם אחד מששים לגיהנום' כי 'עז פנים לגיהנום' כי הענשים של כל הדברים החליף אברהם אבינו, עליו השלום, על שעבוד מלכיות אך ענש העזות נשאר רק בגיהנום וזה שפגם בעזות דקדשה על ידי עזות פנים דסטרא אחרא ישלם בששים הינו בגיהנום כנ"ל ועזות דקדשה הוא בחינת תשרי ועל כן נקרא "ירח האתנים" מלשון תקיפות ועזות כי אז צועקין ישראל קולות וקול שופר שהקולות כלם הן בחינת עזות כנ"ל ועל כן אז נחתמו ונתקנו שני החותמות ... וכו', "ולא יבשו עמי לעולם" הגן עדן והגיהנום הם בזה העולם ממש אך אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות שבצד צפון ודרום וצער הבושה גדול מאד יותר מענש גיהנום וכל יסורי עולם הזה יש בהם צער הבושה שמתביש מחבריו על שיש לו יסורים וכן לעתיד לבוא צער הבושה גדול מאד ואפילו כל צדיק נכוה מחפתו של חברו אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלמה כמו שאמרו ... מזה הענין הכתוב כאן, מענין הגן עדן והגיהנום וצער הבושה וכו' כנ"ל עד שנכנס בענין תורה ותפילה של השם יתברך בעצמו, ככתוב כאן ואחר כך נכנס על ידי זה מענין לענין עד שגמר כל התורה הנ"ל אך בשעה שכתבתי לפניו תורה זאת, הפך הדבר ...