... כי אף על פי שאנס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האנס רק לעשות עבודת ה' בפעל [כמבאר כל זה במאמר הנזכר לעיל עין שם] ...

... ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר הינו להכות הראש בקירות לבבו כמובא במקום אחר [לקמן רי"ז] על פסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" שצריך להביא הדעת בהלב והבן היטב אחר כך שמעתי בשמו שאמר שזהו בחינת "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" שהסב והמשיך הפנים שהוא המח והדעת אל קירות הלב הינו כנזכר לעיל כי עקר הפנים היא החכמה והדעת שהוא אור הפנים כמבאר במקום אחר

... מה שיכול כדי לזכות לשמחה ובפרט בשעת התפילה וכמובא על פסוק: אזמרה לאלקי בעודי וכו' עין שם ואם לפעמים דעתו מבלבל ואינו יכול בשום אפן לשמח עצמו אז עצתו שיעשה עצמו כאלו הוא שמח ואף על פי שבתחלה עדין ...

... מותם בעולם הבא, אז יראו מה שפעלו והבנתי שרבנו זכרונו לברכה, אמר לו דבר זה לענין התחזקות לבל יפל בדעתו מה שכבר עסק בעבודת השם ועדין אינו רואה בעצמו שום פעלה כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו ...

... לו הטלית שלו הזהר מאד לכבד הטלית הזה כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית

... ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפרוש ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר ...

... אחר חמרות יתרות ושגעון ובלבולים ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חמרות יתרות מאד מאד ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ... והולכים ובאים מים חדשים בכל עת אבל במקום שהוא זכרונו לברכה, היה יושב, לא היה שום מעין כזה והיה בדעתו לנסע על פסח למקום שיש שם מי מעין כזה כל כך נכנס בחמרות ומרה שחורות ודקדוקים יתרים אבל עכשו ...

שיחות הר"ן - אות א "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים" דוד המלך, עליו השלום, אמר "כי אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח ... אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים "כי אני ידעתי" אי אפשר לספר כלל והוא גבוה מאד מאד, גבוה מעל גבוה מה שאי אפשר לפה לספר, רק אני ידעתי דיקא כנ"ל וכמו שכתוב בזוהר: "נודע בשערים בעלה" 'כל חד לפום מה דמשער בלבה' כמבאר במקום אחר

... אבל עכשו על ידי השכחה נשכח מה שעבר ואצלו הדרך שכל מה שעבר והלך, נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו' וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה' כי על פי רב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת מאד ממה שחלף ועבר בפרט בשעת התפילה, שאז באים עליו כל הבלבולים ומערבבים ומעקמים את דעתו ממה שכבר עבר לפעמים יש לו בלבולים מענין המשא ומתן שלו ועסקי ביתו וכיוצא באשר כי לא טוב עשה ... אדם בעצמו על כן השכחה היא עצה טובה גדולה מאד לזה שתכף ומיד שחולף ועובר הדבר יעביר ויסלק אותו מדעתו לגמרי, ויסיח דעתו מזה לגמרי ולא יתחיל לחשב עוד במחשבתו בענין זה כלל והבן הדבר היטב כי הוא דבר גדול מאד ואיתא ...

... באמת יוכל לראות מזה אמתת מציאותו יתברך עין בעין לא מבעיא מי שזוכה לחדש בעצמו, הוא בודאי רואה ומבין בדעתו התגלות אלקותו יתברך וכנ"ל אך אפילו מי שאינו בר הכי לחדש בעצמו גם הוא יכול לראות אמתתו וגדלתו יתברך ...