ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת... להטעות העולם כל כך כמו אלו המתפארין בגדולות כנ"ל כי דע, שהצדיק האמת הנ"ל מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה וזה בחינת "נדבות פי רצה נא ה'" שהצדיק מקבל דבור פיו מנדיבי לב, דהינו בעלי צדקה "ההפכי הצור אגם מים", 'הצור' זה בחינת: "צור לבבי" כי יש "לב אבן", דהינו "אבירי לב הרחוקים מצדקה" וזהו: "ההפכי הצור אגם מים" דהינו שנתהפך ללב רך, בחינת: "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" הינו לב רך להתנדב לצדקה ובשביל זה נקרא צדקה מים, כמו שכתוב: "וצדקה כנחל איתן" וזה בחינת: "שלח לחמך על פני המים", הנאמר בצדקה ועל ידי הצדקה נעשה פה קדוש של הצדיק כנ"ל וזה בחינת "בפיך" 'זו צדקה' שעל ידי צדקה נעשה הפה של הצדיק כנ"ל "בכור שורו הדר לו", ובכור נוטל פי שנים הינו שדבור פיו הקדוש יש לו ... פי שנים כנ"ל. אבל באמת הוא טובה להצדיק האמת מה שנמצאים אלו השקרנים המתדמים אליהם כי יש רשעים שנותנין צדקה לצדיקים ועל ידי הצדקה נעשה בחינת יבק הינו יחוד ברכה קדשה וכל שלש בחינות אלו נאמרו במים שהוא בחינת צדקה כנ"ל "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" 'ברכה' כמו שכתוב: "ישרצו המים שרץ נפש חיה" וכו' 'קדשה' כמו שכתוב: "מים קדשים" ומחמת זה נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים כי הם יונקים מבחינת היבק הנ"ל ובחינת היבק בקדשה הוא בחינת זווגין דקדשה ואצלם נתקלקל זאת היניקה ונעשה אצלם ניאוף, רחמנא לצלן ועל כן הצדקה שלהם היא רעה אצל הצדיק כי הצדיק מקבל דבור פיו הקדוש מן הצדקה וכשנתקלקל אצלם כנ"ל גורם פגם לדבור פיו של הצדיק, שמקבל משם כנ"ל ועל כן הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ"ל שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונין אליהם ונותנין להם וכמאמר ירמיה הנביא 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה ואזי נצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם כנ"ל אבל עקר כח יניקת השקרנים הנ"ל הוא רק מאלו הצדיקים הגדולים, ההולכים בגדולות כנ"ל אבל מאלו העוסקים ... ובפשיטות כנ"ל 'ותורי אריכא גנובתה משום דדירי באגמי ובעי לכרכושי בקי' 'דדירי באגמי' הינו שמקבלים דבור פיהם הקדוש מבעלי צדקה מבחינת: "ההפכי הצור אגם מים" כנ"ל וזהו 'דדירי באגמי ובעי לכרכושי' בקי בחינת יב"ק הנ"ל שצריכין לגרש היבק של הצדקה שנותנין רשעים כי אצלם נפגם היבק כנ"ל וגורם רעה להצדיק שמקבל דבור פיו מהם כנ"ל ועל כן הוא טובה ... הנביא וכו' שהוא הזנב שעל ידי זה מגרשין הרשעים מעצמן כי מכשילין אותן בשקרנים הנ"ל שפונין אליהם ונותנין להם הצדקה, ונצולין הצדיקים, כנ"ל