ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יח - קַרְטָלִיתָא... המעשה, שהוא התכלית שהוא במחשבה תחלה וקרוב להמחשבה הוא בחינת תכלת, שהוא חבור שחר ולבן. והבן] ח. וזה דוקא בת קול שיצא כי בחינת בת קול התכלית של כל הדברים הינו שמהפך כל דבר מראשו לסופו שהוא התכלית בבחינת "איזהו חכם ? הרואה את הנולד" שהוא הסוף והתכלית כי בת קול הוא מה ששומעין כשאחד מוציא קול ביער או במקום אחר אז שומע כאלו אחר גם כן מוציא קול כזה וזה אנו שומעין בחושינו כשאדם מוציא איזהו דבור אזי שומעין גם כן זה הדבור בעצמו נמצא שהבת קול מהפך את הדבור מראשו לסופו ומקרב סופו לעצמו למשל, כשאדם מוציא דבור של 'ברוך' בודאי יוצא האות בית בראשונה ... הריש של 'ברוך' ואז הריש קרוב אל המוציא מהבית וכן הכף שמוציא באחרונה היא קרוב לאדם הזה יותר מהריש והבת קול לוקחת זאת התבה 'ברוך' ומהפכת אותה מראשה לסופה ומהפכת את הבית שתהיה קרוב לאדם יותר מהריש, והריש מהכף נמצא שהכף שהיא סוף ותכלית של התבה שהיתה רחוקה מתחלה מהבת קול בתכלית הרחוק עכשו היא קרובה בתכלית הקרוב כי כן אנו שומעין שבת קול מוציא תבת 'ברוך' בתחלה בית, ואחר כך ריש, ואחר כך כף נמצא שהכף שהיא התכלית שהיתה מתחלה בתכלית הרחוק מהבת קול עכשו נתקרב בתכלית הקרוב כי הבת קול הפך את התבה ברת קלא בת קול דוקא הודיע את זאת מה אית לכו בהדי קרטליתא דאתתא דרבי חנינא בן דוסא, דעתידא לשדיא בה תכלתא לצדיקיא ...