ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סח - עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה... יהיה מראה לו כי ה' עמו, כי 'מלא כל הארץ כבודו' וזהו עקר השלמות, להיות למעלה ולמטה וזה בחינות בנים ותלמידים שצריכין להניח בעולם כי לכאורה הדבר תמוה כי הלא העקר שצריך האדם לשבר עצמו לגמרי מן החמר ואם כן למה הוא חיוב כשהאדם נסתלק לגמרי למעלה דהינו אחר ההסתלקות שיניח אחריו בנים בזה העולם הגשמי, שימלאו מקומו בזה העולם הלא אדרבא, טוב להסתלק לגמרי למעלה אך באמת העקר השלמות להיות למעלה ... התלמיד הוא ממח הרב וכן הבן נמשך גם כן ממח האב ורבי יוחנן סבר תלמיד, כי לא היה לו בנים כי אצל התלמיד המח מפשט מגשמיות אבל אצל הבן המח מלבש בהטפה זרעית אבל גם זה צריכים. והכלל, שצריך שישאר ממנו בנים ותלמידים והתלמידים יאירו יותר לתלמידים אחריהם, וכן להלן יותר שגם התלמידים יפרו וירבו ויעשו תלמידים אחרים ותלמידי תלמידיו יעשו יותר תלמידים וכן להלן יותר ויותר, כדי שיהיה נשאר מחו גם למטה לעולם ועד וכן הבנים צריכים גם כן שישאר זכרם לדורי דורות בנים ובני בנים וכו' כי זהו עקר השלמות של הצדיק שיהיה למעלה ולמטה, בבחינת 'כי כל בשמים ובארץ דאחד בשמיא וארעא' [עין ...