ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ... לבו והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא" ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' שתחזיר את המלכות לאין סוף שהוא רצון שבכל הרצונות כי המלכות, שהוא בחינת אותיות הדבורים כל אות ואות מלבש בה רצון השם יתברך שרצון ... תמונה אחרת נמצא, שרצונות, הינו תמונות אותיות הם התגלות מלכותו יתברך שמו וכל אלו הרצונות, הינו התמונות נמשכין מרצון אין סוף, שאין בו תמונה וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות כי ישות הוא מחמת המלכות שרצה הקדוש ברוך ... ידי זה ברא את העולם מאין ליש וכל הרצונות, הינו התמונות, וכל הישות, הינו בחינת מלכות מקבלים חיותם מרצון אין סוף כמו שכתוב 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא' הינו מלכותו, הינו רצונות 'שם אתה מוצא ענותנותו', הינו רצון אין סוף וזה בחינת התפשטות הגשמיות. כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף צריך לבטל את הישות שלו וזהו שכתוב בזוהר שהסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה שאז התגלות רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו וזה מחמת שבטל משה כל ישותו כמו שכתוב: "ונחנו מה" וזה פרוש: "ויקבר אותו ... זה בחינת אין כמו שכתוב: "כל גיא ינשא" "בארץ מואב" זה בחינת מלכות שדוד בא ממואב שנסתלק משה בתוך אין סוף בתוך רצון שברצונות, בתוך רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף המלבש ברצונות, בתמונות אותיות, בבחינת מלכות כמו שכתוב: "בכל מקום שאתה מוצא גדלתו" הינו מלכות בחינת רעוין "שם אתה מוצא" רעוא, רצון אין סוף וזה "מול בית פעור" כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'למה נקרא שמו פעור על שם שפוער פיו' כי כשפוגמין ... פעור לפער פיו וזה: "ולא ידע איש", אפילו משה לא ידע כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כי נתבטל לגבי אין סוף וכל זה היה במותו אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות והיה מדבק את עצמו באור אין סוף. אבל ההתפשטות היה בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי הקדוש ברוך הוא רוצה בעבודתנו כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, ... שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפילה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול זה בחמלת ה' עליו שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו וכשרואה אדם התנוצצות הזאת אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול לדבק את עצמו באור אין סוף וכשעור התגלות אין סוף לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת נפשו ובביטול כחותיו ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף אזי הוא בבחינת: "ולא ידע איש" שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב ... כמו שכתוב: "ולא ידע איש" וכשהוא בבחינת ושוב, ששב לישותו אז שב לדעתו וכששב לדעתו, אז הוא יודע אחדות האין סוף וטובו ואזי אין חלוק בין ה' לאלוהים בין מדת הדין למדת הרחמים כי באין סוף אין שיך, חס ושלום, שנוי רצון כי השנויים אינו אלא בשנוי התמונות אבל על ידי הדבקות של אדם באין סוף ששם אין שנוי רצון, כי שם רצון פשוט ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת ואחר כך נעשה בבחינת ... כי ה' הוא האלוהים" כי משה הוא בחינת אין ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין בחינת: ה' הוא האלוהים וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, ... ועשיר" נמצא שבכל בחינה מאלו שלש בחינות הוא נעשה מה ועל ידי זה יש לו התפשטות הגשמיות ומדבק באור אין סוף, שאין שם שום שנוי רצון אלא: ה' הוא האלהים, כנ"ל הינו כלו הטוב והמטיב וזה בחינת חד גלגלא דעינא ... חד דרחמי' זה בחינת כלו הטוב והמטיב נמצא כשהצדיק עושה עצמו מה מדבק את עצמו לעינא חד דרחמי הינו לאין סוף ואחר כך כשחוזר בבחינת רצוא ושוב אז ממשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט שם דרך המה שלו ונעשה ממה מאה כמו שנאמר: 'אל תקרי מה אלא מאה' ונעשה תלת ... מתלת מה וממשיך אור הזה לדעתו ולשכלו הינו גרבי דמשחא, שהוא בחינת שכל, כנ"ל אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו שידע האחדות, שה' הוא האלהים ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא כי הדרן ואתאן לבתר תריסר ...