ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שז - מעלת המתקרבים אליו
אות שז שמעתי בשמו שאמר אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. אבל איני יכול לקרב כי אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו אני יכול לתקנו וכו' אות שח דבר עם אחד שהיה איש פשוט לגמרי ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש לך כח לעורר אפילו אדם גדול לעבודת השם כי עץ קטן יכול להדליק ולהבעיר עץ גדול מאד. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלו דברי תורה כעץ ? לומר מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי תורה וכו' אות שט אמר הצדיק האמתי יכול לעשות טובה גדולה להאדם גם אחר פטירתו לעולם הבא [למי שזוכה לבוא אליו בשביל תקון]. ודע שעקר המניעה שמונעין את מי שאינו זוכה שאין מניחין אותו לילך להצדיק האמיתי לקבל תקון הוא רק מה שמדיחין ומסיתין אותו מזה ומבלבלין אותו בכפירות והסתות שאין בהצדיק ממש. כי גם שם בין המלאכי חבלה והקליפות יש מתנגדים גדולים כמו בזה העולם. על כן העקר לקח זאת בדעתו לבלי להניח עצמו לפתות ולהסית אותו שם רק יעמד על דעתו שם בחזק לילך דיקא להצדיק האמת ואז בודאי יניחוהו. ושמעתי שאמר גם שם צריכין חזוק אמונה בהצדיק. וספר מעשה על זה מה שארע בארץ ישראל אצל הצדיק רבי מנדל מויטפסק עם אחד מאנשיו שמו רבי נח שנפטר על הספינה וכו' אות שי אמר כמה צלם אלהים היו מנחים ברפש שאני הוצאתים מהרפש וכו' וכו' כי נראה בחוש שהמתקרבים אלי נשתנה פניהם ובא עליהם פנים של יהודי בחינת צלם אלהים. הלא יש אצלי אנשים שאיני יודע אם השאול תחתיות היה די להם כי גם השאול תחתיות היה קטן לפניהם שאם היה אפשר להם לחתר תחת שאול תחתית היו חותרים ועל ידי נתקרבו וכו' אות שיא אמר אני יכול לעשות כלים נפלאים מאד רק החסרון שאני בעצמי מכרח לעשות בעצמי את הכלי אמנות שקורין גיצייג אות שיב עם הקטן שבאנשי שלומנו יהיה נעשה עמו בעולם וכו' אות שיג מעשה של הצדיק מורנו הרב יצחק אייזיק זכר צדיק לברכה שרבנו זכרונו לברכה ראה במקום שראה שהיו אגדות אגדות, ודחקו עצמן לשמע תורה ואמרו לאחד אמר אתה לנו תורה ואמר להם. ושמע הוא זכרונו לברכה והוטב בעיניו מאד והוא מבין על תורה, כמדמה שאמר שלא שמע כזאת. ושאל אם אותה הנשמה בזה העולם והראו לו ושלח אחריו והוה מה דהוה וקדם פסח חלם למורנו הרב יצחק אייזיק הנ"ל כל התורה הנ"ל ששמע הוא ובא וספר לו באימה גדולה ורתת וזיע גדולה מאד. והלך הוא משם ונשאר מורנו הרב יצחק אייזיק הנ"ל חלשות ואחר כך בסמוך נפטר הנ"ל. [אמר המעתיק שמעתי שפעם אחת היו מקוננים ומצערים אנשי שלומנו לפני רבנו זכרונו לברכה מאד על פטירת הרב רבי יצחק אייזיק הנ"ל ונחם אותם רבנו זכרונו לברכה והשיב להם אבל עכשו יש לנו הרב רבי נתן] אות שיד שמעתי בשמו שאמר הפחות שבאנשי אני מוליך אותו בדרך של צדיק גדול מאד וכו' ויקנא מאד את המקרבים אליו מכל שכן את מי שזוכה להושיט לו וכו' אות שטו והוכיח את אחד שהיה מקרב ונתרחק ואחר כך חזר ובא אליו בחל המועד פסח תקס"ט. ענה ואמר אפילו אם עוברים כמה שנים ואינו נעתק ועולה ממדרגתו למדרגה עליונה ממנה ביראת שמים רק הוא עומד במדרגתו הראשונה כבתחלה ואפילו אם הוא גרוע יותר מבתחלה אם הוא מקרב לצדיק האמתי ההתקרבות בעצמו הוא טוב מאד בלי שעור וערך [ואם לא היה מקרב להצדיק היה גרוע עוד יותר ויותר]. הדרכים מבקשים את תפקידם כדאיתא במדרש על פסוק דרכי ציון אבלות שהם מתאבלים על שפסקו עולי רגלים שהיו עוברים עליהם. וכן אלו בני אדם שהם נוסעים והולכים להצדיק האמת כשחס ושלום נפסק אחד מהם ונמנע מלנסע אזי גם הדרכים מתאבלים ומבקשים את תפקידם. כי הדרכים תאבים שיסע עוד אחד עליהם להצדיק האמת. תמה אני איך משליכים חבורה אהובה וחביבה כזו ממה נפשך אם באותן השנים לא הלכת בדרכי ה' כראוי בודאי הפסדת מה שהפסדת ואם היית עובד השם כראוי הלא טוב היה אם היית מטיל העבדות והיהדות שלך גם כן לתוך השתפות של החברים האהובים. והיו אחרים יכולין להרחיב ידיהם ולהצליח על ידי העבדות שלך ויתר מזה להגיד לך מה אני, ומה שהפסדת זה אי אפשר להגיד לך. אם תסע מעתה אז תתחרט על העבר אות שטז הוכיח את אחד שלא היה אצלו כמה שנים, וענה ואמר לו הלא כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. ועל כן כל אחד ואחד צריך לתן איזה כח וסיוע לזה הצדיק להיות לו צותא, וכו'. ויש שהם נעשים לו בחינת צותא על ידי תפילתם או על ידי יראת שמים שלהם, שעל ידי זה נותנין כח וסיוע לזה הצדיק. ויש שנותנים לו ממון או כיוצא בזה מה שכל אחד עושה איזה דבר שבקדשה שעל ידי זה נעשה צותא לזה. אבל כפי מה שאני רואה אין אתם נצרכים כלל להעולם כי אין מגיע מכם שום צותא לזה אות שיז שמעתי בשמו שאמר שהולכים שלוחים מאחד לשני, ומהשני להלן יותר עד שהדבר מגיע להצדיק. הינו כי מכל האילנות והעשבים ומכל הדברים שבעולם מכלם הולכים שלוחים מאחד לחברו ומחברו לחברו עד שמתגלגל ומגיע הדבר לאזן הצדיק האמתי והוא מקבל ומבין מהם עצות לעבודתו. וזה בחינת כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה הינו בחינת עצות, לתן לו עצות כנ"ל. כי תרי"ג מצוות נקראין תרי"ג עטין דאוריתא וזה לצוות לשון עצות כנ"ל. ואמר שכל זה הוא רק בחינת עצות אבל העבודה בעצמה של הצדיק האמתי זה גבוה ונעלם מאד. ואפילו מלאך ושרף אינו יודע זאת כי אם השם יתברך לבדו וכו'. וכל זה יש להם איזה שיכות עם הצדיק מצד שהוא מלבש בגוף. אבל מצד הנשמה הוא ענין אחר לגמרי גבוה מעל גבוה וכו' וכו' ועוד יש בענין שיחה זו דברים נפלאים
אות שז

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

אֲנִי אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל

כִּי בִּשְׁבִילִי אֵינִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלָל

רַק בָּאתִי לְהָעוֹלָם לְקָרֵב נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְקָרֵב

כִּי אִם מִי שֶׁבָּא אֶצְלִי וּמְסַפֵּר לִי חֶסְרוֹנוֹ

אֲנִי יָכוֹל לְתַקְּנוֹ וְכוּ'

אות שח

דִּבֵּר עִם אֶחָד שֶׁהָיָה אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיֵּשׁ לְךָ כּחַ לְעוֹרֵר אֲפִילּוּ אָדָם גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

כִּי עֵץ קָטָן יָכוֹל לְהַדְלִיק וּלְהַבְעִיר עֵץ גָּדוֹל מְאד.

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּעֵץ ?

לוֹמַר מָה עֵץ קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל

אַף דִּבְרֵי תוֹרָה וְכוּ'

אות שט

אָמַר הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהָאָדָם גַּם אַחַר פְּטִירָתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא [לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא אֵלָיו בִּשְׁבִיל תִּקּוּן].

וְדַע שֶׁעִקַּר הַמְּנִיעָה שֶׁמּוֹנְעִין אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה

שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ לְהַצַּדִּיק הָאֲמִיתִּי לְקַבֵּל תִּקּוּן

הוּא רַק מַה שֶּׁמַּדִּיחִין וּמְסִיתִין אוֹתוֹ מִזֶּה

וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ בִּכְפִירוֹת וַהֲסָתוֹת שֶׁאֵין בְּהַצַּדִּיק מַמָּשׁ.

כִּי גַּם שָׁם בֵּין הַמַּלְאֲכֵי חֲבָלָה וְהַקְּלִיפּוֹת יֵשׁ מִתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם.

עַל כֵּן הָעִקָּר לִקַּח זאת בְּדַעְתּוֹ לִבְלִי לְהַנִּיחַ עַצְמוֹ לְפַתּוֹת וּלְהָסִית אוֹתוֹ שָׁם

רַק יַעֲמד עַל דַּעְתּוֹ שָׁם בְּחֹזֶק לֵילֵךְ דַּיְקָא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

וְאָז בְּוַדַּאי יַנִּיחוּהוּ.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר גַּם שָׁם צְרִיכִין חִזּוּק אֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיק.

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה עַל זֶה מַה שֶּׁאֵרַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל הַצַּדִּיק רַבִּי מֶנְדְל מִוִּיטֶפְּסְק עִם אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שְׁמוֹ רַבִּי נחַ שֶׁנִּפְטַר עַל הַסְּפִינָה וְכוּ'

אות שי

אָמַר כַּמָּה צֶלֶם אֱלהִים הָיוּ מֻנָּחִים בָּרֶפֶשׁ שֶׁאֲנִי הוֹצֵאתִים מֵהָרֶפֶשׁ וְכוּ' וְכוּ'

כִּי נִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהַמִּתְקָרְבִים אֵלַי נִשְׁתַּנָּה פְּנֵיהֶם

וּבָא עֲלֵיהֶם פָּנִים שֶׁל יְהוּדִי בְּחִינַת צֶלֶם אֱלהִים.

הֲלא יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה דַּי לָהֶם

כִּי גַּם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה קָטָן לִפְנֵיהֶם

שֶׁאִם הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לַחְתּר תַּחַת שְׁאוֹל תַּחְתִּית הָיוּ חוֹתְרִים

וְעַל יָדִי נִתְקָרְבוּ וְכוּ'

אות שיא

אָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נִפְלָאִים מְאד

רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמִי אֶת הַכְּלֵי אֻמָּנוּת שֶׁקּוֹרִין גִּיצַייג

אות שיב

עִם הַקָּטָן שֶׁבְּאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָּעוֹלָם וְכוּ'

אות שיג

מַעֲשֶׂה שֶׁל הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַייזִיק זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה

שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רָאָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה

שֶׁהָיוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, וְדָחֲקוּ עַצְמָן לִשְׁמעַ תּוֹרָה

וְאָמְרוּ לְאֶחָד אֱמר אַתָּה לָנוּ תּוֹרָה וְאָמַר לָהֶם.

וְשָׁמַע הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהוּטַב בְּעֵינָיו מְאד

וְהוּא מֵבִין עַל תּוֹרָה, כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁלּא שָׁמַע כָּזאת.

וְשָׁאַל אִם אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה בְּזֶה הָעוֹלָם

וְהֶרְאוּ לוֹ

וְשָׁלַח אַחֲרָיו וַהֲוָה מָה דַהֲוָה

וְקדֶם פֶּסַח חָלַם לְמוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַייזִיק הַנַּ"ל כָּל הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁשָּׁמַע הוּא

וּבָא וְסִפֵּר לוֹ בְּאֵימָה גְּדוֹלָה וּרְתֵת וְזִיעַ גְּדוֹלָה מְאד.

וְהָלַךְ הוּא מִשָּׁם

וְנִשְׁאַר מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַייזִיק הַנַּ"ל חַלָּשׁוּת

וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נִפְטַר הַנַּ"ל.

[אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת הָיוּ מְקוֹנְנִים וּמְצַעֲרִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד עַל פְּטִירַת הָרַב רַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק הַנַּ"ל

וְנִחַם אוֹתָם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהֵשִׁיב לָהֶם

אֲבָל עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן]

אות שיד

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

הַפָּחוּת שֶׁבַּאֲנָשַׁי אֲנִי מוֹלִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל צַדִּיק גָּדוֹל מְאד וְכוּ'

וִיקַנֵּא מְאד אֶת הַמְקרָבִים אֵלָיו

מִכָּל שֶׁכֵּן אֶת מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהוֹשִׁיט לוֹ וְכוּ'

אות שטו

וְהוֹכִיחַ אֶת אֶחָד שֶׁהָיָה מְקרָב וְנִתְרַחֵק

וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּבָא אֵלָיו בְּחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח תקס"ט.

עָנָה וְאָמַר אֲפִילּוּ אִם עוֹבְרִים כַּמָּה שָׁנִים וְאֵינוֹ נֶעְתָּק וְעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מִמֶּנָּה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם

רַק הוּא עוֹמֵד בְּמַדְרֵגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה כְּבַתְּחִלָּה

וַאֲפִילּוּ אִם הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה

אִם הוּא מְקרָב לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי הַהִתְקָרְבוּת בְּעַצְמוֹ הוּא טוֹב מְאד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ

[וְאִם לא הָיָה מְקרָב לְהַצַּדִּיק הָיָה גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר].

הַדְּרָכִים מְבַקְשִׁים אֶת תַּפְקִידָם

כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ עַל פָּסוּק דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת

שֶׁהֵם מִתְאַבְּלִים עַל שֶׁפָּסְקוּ עוֹלֵי רְגָלִים שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים עֲלֵיהֶם.

וְכֵן אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם נוֹסְעִים וְהוֹלְכִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם נִפְסָק אֶחָד מֵהֶם וְנִמְנָע מִלִּנְסֹעַ

אֲזַי גַּם הַדְּרָכִים מִתְאַבְּלִים וּמְבַקְשִׁים אֶת תַּפְקִידָם.

כִּי הַדְּרָכִים תְּאֵבִים שֶׁיִּסַּע עוֹד אֶחָד עֲלֵיהֶם לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת.

תָּמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ מַשְׁלִיכִים חֲבוּרָה אֲהוּבָה וַחֲבִיבָה כָּזוֹ

מִמָּה נַפְשָׁךְ

אִם בְּאוֹתָן הַשָּׁנִים לא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי ה' כָּרָאוּי

בְּוַדַּאי הִפְסַדְתָּ מַה שֶּׁהִפְסַדְתָּ

וְאִם הָיִיתָ עוֹבֵד הַשֵּׁם כָּרָאוּי

הֲלא טוֹב הָיָה אִם הָיִיתָ מַטִּיל הָעַבְדוּת וְהַיַּהֲדוּת שֶׁלְּךָ גַּם כֵּן לְתוֹךְ הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁל הַחֲבֵרִים הָאֲהוּבִים.

וְהָיוּ אֲחֵרִים יְכוֹלִין לְהַרְחִיב יְדֵיהֶם וּלְהַצְלִיחַ עַל יְדֵי הָעֻבְדּוֹת שֶׁלְּךָ

וְיָתֵר מִזֶּה לְהַגִּיד לְךָ מָה אֲנִי, וּמַה שֶּׁהִפְסַדְתָּ

זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד לְךָ.

אִם תִּסַּע מֵעַתָּה

אָז תִּתְחָרֵט עַל הֶעָבָר

אות שטז

הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד שֶׁלּא הָיָה אֶצְלוֹ כַּמָּה שָׁנִים, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ

הֲלא כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא לְצַוֹות לָזֶה.

וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לִתֵּן אֵיזֶה כּחַ וְסִיּוּעַ לָזֶה הַצַּדִּיק לִהְיוֹת לוֹ צַוְתָּא, וְכוּ'.

וְיֵשׁ שֶׁהֵם נַעֲשִׂים לוֹ בְּחִינַת צַוְתָּא עַל יְדֵי תְּפִילָּתָם אוֹ עַל יְדֵי יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁלָּהֶם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹתְנִין כּחַ וְסִיּוּעַ לְזֶה הַצַּדִּיק.

וְיֵשׁ שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מָמוֹן אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

מַה שֶּׁכָּל אֶחָד עוֹשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה צַוְתָּא לָזֶה.

אֲבָל כְּפִי מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה אֵין אַתֶּם נִצְרָכִים כְּלָל לְהָעוֹלָם

כִּי אֵין מַגִּיעַ מִכֶּם שׁוּם צַוְתָּא לָזֶה

אות שיז

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁהוֹלְכִים שְׁלוּחִים מֵאֶחָד לַשֵּׁנִי, וּמֵהַשֵּׁנִי לְהַלָּן יוֹתֵר עַד שֶׁהַדָּבָר מַגִּיעַ לְהַצַּדִּיק.

הַיְנוּ כִּי מִכָּל הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים וּמִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם מִכֻּלָּם הוֹלְכִים שְׁלוּחִים מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ וּמֵחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל וּמַגִּיעַ הַדָּבָר לְאזֶן הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי

וְהוּא מְקַבֵּל וּמֵבִין מֵהֶם עֵצוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ.

וְזֶה בְּחִינַת כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא לְצַוּוֹת לָזֶה

הַיְנוּ בְּחִינַת עֵצוֹת, לִתֵּן לוֹ עֵצוֹת כַּנַּ"ל.

כִּי תַּרְיָ"ג מִצְווֹת נִקְרָאִין תַּרְיָ"ג עֲטִין דְּאוֹרַיְתָא

וְזֶה לְצַוּוֹת לְשׁוֹן עֵצוֹת כַּנַּ"ל.

וְאָמַר שֶׁכָּל זֶה הוּא רַק בְּחִינַת עֵצוֹת

אֲבָל הָעֲבוֹדָה בְּעַצְמָהּ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי זֶה גָּבוֹהַּ וְנֶעְלָם מְאד.

וַאֲפִילּוּ מַלְאָךְ וְשָׂרָף אֵינוֹ יוֹדֵעַ זאת כִּי אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ וְכוּ'.

וְכָל זֶה יֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת עִם הַצַּדִּיק מִצַּד שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּגוּף.

אֲבָל מִצַּד הַנְּשָׁמָה הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ וְכוּ' וְכוּ'

וְעוֹד יֵשׁ בְּעִנְיַן שִׂיחָה זוֹ דְּבָרִים נִפְלָאִים
ספר המידות - שמחה
...א. כשאדם עושה מצוה בשמחה, זה סימן שלבו שלם לאלקיו. ב. מחמת שמחה נפתח הלב. ג. ברבות השמחה נתחזק כח השכלי, והמאכל והמשתה הם סבה גדולה לשמחת הלב ולהרחיק העצבות ודאגות. ד. על ידי צדקה בלב שלם בא לידי שמחה. ה. השמחה של מצוה היא מעז לאדם. ו. כשאתה רואה, שהרשע בפתע פתאום הוא שוחק, בידוע שנפל לו איזה עצה על עברה. ז. על ידי עצות טובות שתתן, תזכה לשמחה. ח. על ידי הרקודין והתנועות שאתה עושה בגוף, נתעורר לך שמחה. ט. כשנופל לך שמחה בלבך בפתע פתאום, זהו מחמת שנולד איזהו צדיק. י. על ידי יראה בא התלהבות. יא. מי...
שיחות הר"ן - אות רעו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספרו לי שפעם אחד היה מדבר עם אנשיו והיה מוכיח ומיסר אותם הרבה בדברים על שעדין אינם עובדים השם יתברך כרצונו, כדרכו הטוב תמיד לדבר רק מזה אחר כך אחר שהוכיח אותם הרבה אחר כך נתרצה להם קצת והתחיל לקרבם ולדבר עמהם רכות ואמר. מה אני רוצה מהם, הלא אף על פי כן הם אנשים כשרים והתחיל לדבר על לבם וכו' אחר כך ענה ואמר: בודאי אתם אנשים כשרים אך אלו השם יתברך קטן כמו אנכי בודאי היה די מאד העבודה שלכם אבל באמת השם יתברך גדול מאד מאד על כן בודאי צריכין לחזק בכל פעם ברצון חזק לעבדו כראוי...
שיחות הר"ן - אות קעט - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות קעט - גדולות נוראות השגתו קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלבשין בהגוף ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת אפילו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה אפילו לתכלית המעלה אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבאר במקום אחר ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אפן ועל כן היה מכרח להסתלק ואמר...
סיפורי מעשיות - מעשה מחוזה בכוכבים
...בכוכבים מעשה מחוזה בכוכבים הנקרא "וירוש ביט" שבא פעם לעיר אחת והלכו אליו כל תושבי העיר כל אחד לשאלו עצה על מצוקתו ומכאוביו. באותה עיר דר עני מרוד וירא שמים, שישב כל ימיו רק על התורה והעבודה, ואחר שהתפרסם שמו של זה החוזה בכוכבים וישועותיו ועצותיו, הפצירה בו זוגתו שילך גם הוא לזה החוזה, ואולי ייעץ לו איזה עצה טובה שיוכלו להגאל מעניותם הקשה והמרה, ומחמת שהיה ירא שמים ובעל אמונה לא שמע לקולה כלל וכלל, אולם אחר שהציקה לו עד מאד לא עמד כנגדה "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", בלשון זה אמר רבנו ז"ל בספורו מעשה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לִפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹשֶׂה מוֹפְתִים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לפעמים השם יתברך עושה מופתים לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים בבחינת: "מפתיו ומשפטי פיהו" שעל ידי 'משפטי פיהו', שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באסור והתר וכיוצא, מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענין, מקבלין דעתו, ונעשין מופתים על ידו וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו
שיחות הר"ן - אות עג
שיחות הר"ן - אות עג יש צדיקים שמגלין ואומרים תכף מה שהם רואים ואלו הצדיקים נשמתם היא מבחינת אותיות מנצפ"ך וזהו: "מנצפ"ך צופים אמרום" אלו שהם מבחינת מנצפ"ך, שהוא בחינת צמצום כידוע מה שרואים וצופים, הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם אבל יש צדיקים ששרשם מבחינה גבוה יותר שהוא בחינת הרחבה הם יכולים להחזיק אצלם כל מה שרואין
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נד - הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו ואפילו כל הדברים, הכל ביד האיש הישראלי להתנהג הכל כרצונו כבחירתו כי ביד ישראל יש בחירה בידם על כל דבר שבעולם כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם אבל אצל איש הישראלי כל דבר ודבר שהוא עושה כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא יש בו עבודה ועל כן יש לו בחירה על הכל
בחירה חופשית - מתי נבין את הסוד הזה?
...מתי נבין את הסוד הזה? שאלה: קראתי בשם רבי נחמן מברסלב, שאחרי 120 שהאדם נפטר, אח"כ הוא זוכה להבין את השכל של הידיעה והבחירה. השאלה שלי היא האם אחרי שבן אדם עוזב את הגוף, האם הוא באמת זוכה לקבל תשובה לשאלה הזאת? או שאולי רק הקב"ה עצמו יודע את התשובה וגם אחרי הפטירה גם אז האדם עדיין לא יודע את התשובה? אשמח גם לקבל מקור לכך בדברי רבני נחמן מברסלב. האם הוא אמר את זה בפירוש? או שאולי זאת המצאה... בקיצור, מהי האמת בעניין הזה? תשובה: אין שום קשר מכל סוג שהוא, בין הפטירה של האדם מהגוף, לבין הבנת השכל של...
ספר המידות - בית
...א' א. בית שאין דרין בו יזהר מלהכנס בתוכו, כי הוא מקום שדים. ב. מאן דביש לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י. עיר שיש בה מעלות ומורדות מזקינין בחצי ימיהם. יא. אם נשפך בבית...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לו
...לו פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך והראשון נהג עצמו בחכמה, והעלים הענין לגמרי ועבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו שיגיד להם ועשה בחכמה או בגבורה ונמלט מידם השלישי עבר שם ועמדו עליו גם כן והבינו בו שיש לו סוד, ותפסו אותו והיו מענים אותו בכמה וכמה ענויים הרבה מאד וכל מה שעשו לו ענויים ויסורים וצרות גדולות והוא לא הגיד דבר ועמד בנסיון ולא גלה הסוד עד אשר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 11:51:08 - wesi2