ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב... באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים הוא בבחינת רוח וכשיש חסרון באיזה דבר עקר החסרון הוא בבחינת החיות של אותו הדבר שהוא בחינת הרוח חיים של אותו הדבר לאשר הרוח הוא המקים הדבר והאנחה הוא אריכת הנשימה והוא בבחינת "ארך אפים" דהינו מאריך רוחה ועל כן כשמתאנח על החסרון ומאריך רוחה הוא ממשיך רוח החיים להחסרון כי עקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים כנ"ל ועל כן על ידי האנחה משלים החסרון ב. אך מאין מקבלין הרוח חיים ? דע, שעקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור כי עקר רוח החיים ... המים" הנ"ל כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם שהוא בחינת הרוח חיים כי צפון חסר והחסרון הוא בלב כמו שכתוב: "ויתן לך משאלת לבך" "ימלא ה' כל משאלותיך" ועקר הרוח חיים הוא בלב וכמו שכתוב ... מתנהגין בתר לבא כמלכא' וכו', כמא דאת אמר: "אל אשר יהיה שם הרוח ללכת" וכו' כי הרוח הוא בלב והחסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב ועל כן נרגש החסרון בלב ועל כן כשנתמלא החסרון שהוא בבחינת הרוח כנ"ל נאמר: "ויתן לך משאלת לבך, ימלא ה'" וכו', הינו כנ"ל ועל כן ישראל שהם מקבלין ... יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך" ג. אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון ? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" ... לו קיום כלל ולסוף כלה ונאבד ומסער גופה ונשמתה וכמו שכתוב: "ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו" 'ומשלם' לשון שלמות החסרון שנמשך לו דהינו בחינת אריכת הרוח וזהו: 'אל פניו' כי פניו הוא בחינת הרוח כמו שכתוב: "הכרת פניהם ענתה ... כי הם עכשו תחת ממשלת עשו איש שעיר בחינת רוח סערה הנ"ל אך הדבוק בצדיקים מקבל הרוח חיים, שלמות החסרון מהצדיק והרב דקדשה ד. ועל כן "ואיש חכם יכפרנה" כי החסרון הוא מחמת עוונות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון' כמו שכתוב: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" ועל כן הצדיק הממשיך רוח החיים ומשלים החסרון מכפר העון והוא מגדל רחמנות וחנינות מהבורא יתברך שמו שצמצם עצמו להיות הרוח חיים אצל הצדיקים דהינו שהם יקבלו ... . "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים" 'ארך אפים' הוא בחינת הרוח, שהוא מאריך רוחה בחינת אנחה על החסרון והינו "ורב חסד ואמת" כמו שאמרנו שמקבלין הרוח חיים מהצדיק רב דקדשה שהוא "רב חסד" הפך עשו רב דקלפה ... דקדשה נוצר וממתיק בחינת אלופי עשו רברבי עשו ועל כן "נשא עון ופשע" כי על ידי רוח החיים שלמות החסרון שממשיכין מהצדיק על ידי אנחה על ידי זה נתכפרין העוונות שזהו בחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"ל ה. והנה, כשמתאנח ממשיך רוח החיים אל החסרון שמתאנח עליו ומשלים אותו אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה ... בבחינה זו מתר להתגרות ברשעים. והענין כי כל רשע ההכרח שיהיה לו צנור שיקבל דרך שם הרוח שלו להשלים החסרון והצנור הוא דרך המדה רעה מארבעה יסודות שהמשיך והגביר הוא הדרך והצנור שמקבל דרך שם הרוח חיים שלו להשלים ... והרשעים הללו שאינם דבקים בצדיקים ואין להם הרוח דקדשה והם בחייהם קרואים מתים והראה לו מהיכן מגיע להם שלמות החסרון וזהו שהראה לו. דהוו דמו כמבסמי פרש רבנו שמואל, כשתויי יין בחינת עשו אדמוני, שהוא הרב דקלפה אשר משם מקבלין הרשעים הרוח חיים שלהם להשלים החסרון וזהו: וגנו אפרקיד פרש רבנו שמואל, פניהם למעלה פניהם זה בחינת הרוח כנ"ל. הכרת פניהם וכו' והינו למעלה כי ... ועל כן נאמר בהם 'מקצר רוח' שהוא הפך ארך אפים שהוא בחינת הרוח חיים שממשיכין על ידי אנחה להשלים החסרון כנ"ל כי הרוח הוא שלמות החסרון כנ"ל בחינת "ויתן לך משאלת לבך" וזהו בחינת: "הרחב פיך ואמלאהו" שנתמלא החסרון וזהו בחינת מלאפום מלא פום והענין, כי מלאפום הוא יוד ואו והוא בחינת יו"ד מיני דפיקין כנגד יו"ד הדברות ... הדפק הוא בהתורה כנ"ל והואו הוא בחינת המשכת הרוח והינו מלאפום מלא פום כי על ידי המשכת הרוח נשלם החסרון שזהו בחינת "הרחב פיך ואמלאהו" שנתמלא החסרון כנ"ל שזהו בחינת מלאפום, מלא פום כנ"ל וזהו שדקדק: "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים" וקבלו התורה אשר שם הרוח ואזי דיקא "הרחב פיך ואמלאהו" בחינת מלאפום כנ"ל בחינת שלמות החסרון כי דיקא אחר יציאת מצרים בחינת "המעלך מארץ מצרים" שאז נתבטל בחינת מקצר רוח הנ"ל כי קבלו התורה ששם הרוח חיים כנ"ל על כן אז דיקא: "הרחב פיך ואמלאהו" בחינת שלמות החסרון בחינת מלא פום בחינת "ימלא ה' כל משאלותיך" כנ"ל ועל כן נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית כי ציצית בחינת ...