לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 2
* לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן ? - חלק 1.
לימוד ליקוטי מוהר"ן דומה לחלוטין ללימוד של מקצוע חדש ושפה חדשה. בשלב הראשון יש מילים שצריך להבין, יש מושגים שצריך להכיר, יש רעיונות שצריך להכיר וכולי, יש שדברים שצריך להתבונן בהם, יש דברים שצריך ליישם אותם בפועל ולחוות אותם וכולי. וכל הדברים האלו מצטרפים כפאזל אין סופי אחד לשני. ככל שתלמד + תקיים יותר = כך תבין יותר.
כאשר לומדים ליקוטי מוהר"ן צריך להסתכל על כל פסקה בפני עצמה. ז"א דרך רבנו היא לקשר דבר לדבר ולדבר אחר וכולי. ואחד האתגרים השכליים הוא לנסות ולהבין את כל ההקשרים האלו. בנוסף דברי רבנו מבוססים על אלפים רבים של מקורות מחז"ל / זוהר / מדרשים וכולי, וכדי להבין כל דבר, לכאורה צריך להכיר את כל אותם המקורות. והמניעה הגדולה ביותר של האדם להבין את הספר ליקוטי מוהר"ו, היא מחמת שהוא מנסה להבין את הכל, גם את המקורות שעליהם מדבר רבנו וגם את הקשר שביניהם.
אבל באמת זו הטעות הגדולה ביותר, כי זו מניעה של היצר הרע. וכל מי שמנסה להבין את כל דברי רבנו מיד בפעם הראשונה, הוא פשוט מהר מאוד מוצא את עצמו מפסיק ללמוד את הליקוטי מוהר"ן בצורה הנ"ל, בגלל עומק המושגים וכולי.
ולכן כאשר לומדים ליקוטי מוהר"ו, צריך להסתכל על כל פסקה בצורה נפרדת. ז"א קרא משפט אחד, נסה להבין איזה עצה מעשית אתה יכול להוציא ממנה. הבנת עצה? מצוין, תרשום אותה במחברת בצד. לא הבנת עצה? לא קרה כלום, אל תתעכב שם, פשוט תתקדם הלאה לפסקה הבאה ותנסה להבין ולהוציא ממנה עצה מעשית אחרת. אם תבין מהפסקה הבאה עצה, מצוין. אם לא, לא קרה כלום. פשוט תעבור לפסקה הבאה! ואם גם אז לא תבין כלום, מה תעשה? תשובה: תעבור לפסקה הבאה וכן הלאה עד לסוף הספר...
אל תתעכב להתעקש להבין דווקא כרגע את מה שאתה קורא, כי גם כאשר תחשוב שהבנת, הרי שגם אז לא הבנת את הכל. כי עומק דברי רבנו הוא עד אין סוף, וגם כאשר מבינים לא מבינים את הכל. ולכן פשוט תעבור לפסקה הבאה וכן הלאה ותמיד תנסה להבין ולהוציא עצות מעשיות.
אתה לא חייב להבין את המקורות שעליהם ביסס רבנו את דבריו, אתה גם לא חייב להבין את הקשר שבין כל הדברים של רבנו, אתה לא חייב להבין למה X הוא בחינת Y שהיא בחינת Z וכולי. אתה כן צריך לנסות להוציא עצות מעשיות ולהתקדם הלאה! אל תנסה להבין את הכל (גם לא את הרוב), כי זה יעמוד לך לרועץ. דברי רבנו הם עמוקים מיני ים, אבל הם מלאים באלפי עצות טובות לכל תחום מהחיים.
קח את הספר ליקוטי מוהר"ן ותתחיל לקרוא אותו פסקה אחרי פסקה. אחרי כל פסקה / משפט - תמיד תנסה להבין איזו עצה מעשית קיבלת מכאן. אם מצאת עצה הנה מה טוב, אם לא, פשוט תמשיך הלאה. כל שאר ההתעמקות אינה רלוונטית בשלב הראשון.
בנוסף, באפשרותך לגוון ולקרוא במקביל מספר ספרים של רבנו מכל דבר קצת. לדוגמא בכל יום תלמד קצת ליקוטי מוהר"ו, ברגע שתתעייף מהקריאה, תקרא קצת סיפורי מעשיות, אח"כ תקרא קצת שיחות הר"ו / שבחי הר"ו, קצת חיי מוהר"ו, קצת ספר המידות. ז"א כמו שאתה אוכל ארוחה מגוונת, כך תגוון ובכל פעם תקרא קצת מכל הספרים של רבנו.
אתה גם לא חייב ללמוד בצורה מסודרת, ז"א אתה לא חייב לעבור על כך הספר מהתורה הראשונה עד האחרונה בצורה מסודרת דווקא. באפשרותך פשוט סתם לפתוח את הספר היכן שהוא ולקרוא. באפשרותך סתם לדפדף בספר ולקרוא היכן שהעין שלך תנחת. באפשרותך ללכת לפי תוכן העניינים ולקרוא לפי הנושאים שמעניינים אותך. אתה לא חייב ללמוד מהתחלה לסוף בבת אחת (למרות שגם את זה צריך לעשות מתישהו, מספר פעמים וכולי). פשוט בכל פעם תקרא קצת... את הדברים שאתה כן מבין...
וכנ"ל, אל תנסה להבין את כל מה שאתה קורא. תנסה להבין רק דבר אחד, את העצות שאתה יכול להוציא ממה שאתה קורא. דברי רבנו הם כולם הקדמות. במקום להתעמק בהקדמות תנסה להתעמק בדבר שההקדמות מנסות ללמד אותך. ז"א תנסה להבין את המוסר השכל של ההקדמות, זה הרבה יותר חשוב מאשר להבין את ההקדמות עצמן.
וכמו שאמר רבנו
כי גם דברי רבנו עצמם הם כולם הקדמות להשגת האור של הקב"ה וכמו שאמר רבנו
ולכן לסיכום, עיקר הדבר שאותו צריך לעשות, הוא פשוט לקרוא את ספרי רבנו, כמה שיותר טוב יותר, בכל פעם לקרוא קצת ממשהו אחר, עד שלבסוף קוראים את הכל. אבל החשוב ביותר הוא לנסות להוציא עצות מעשיות והיכן שלא מבינים פשוט להמשיך הלאה. וגם אם לא מבינים כלום, פשוט לקרוא ולהמשיך הלאה גם בלי להבין.
כי גם מי שנכנס לחנות בשמים, גם אם הוא לא קנה כלום, עדיין הוא יוצא משם עם ריח טוב בבגדים. ולכן האדם צריך לשפוך על עצמו כמויות גדולות של דברי רבנו, כדי שמשהו "יתפס". בהצלחה.
ראה גם: * איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן בעיון - פורום ברסלב
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
לימוד ליקוטי מוהר"ן דומה לחלוטין ללימוד של מקצוע חדש ושפה חדשה. בשלב הראשון יש מילים שצריך להבין, יש מושגים שצריך להכיר, יש רעיונות שצריך להכיר וכולי, יש שדברים שצריך להתבונן בהם, יש דברים שצריך ליישם אותם בפועל ולחוות אותם וכולי. וכל הדברים האלו מצטרפים כפאזל אין סופי אחד לשני. ככל שתלמד + תקיים יותר = כך תבין יותר.
כאשר לומדים ליקוטי מוהר"ן צריך להסתכל על כל פסקה בפני עצמה. ז"א דרך רבנו היא לקשר דבר לדבר ולדבר אחר וכולי. ואחד האתגרים השכליים הוא לנסות ולהבין את כל ההקשרים האלו. בנוסף דברי רבנו מבוססים על אלפים רבים של מקורות מחז"ל / זוהר / מדרשים וכולי, וכדי להבין כל דבר, לכאורה צריך להכיר את כל אותם המקורות. והמניעה הגדולה ביותר של האדם להבין את הספר ליקוטי מוהר"ו, היא מחמת שהוא מנסה להבין את הכל, גם את המקורות שעליהם מדבר רבנו וגם את הקשר שביניהם.
אבל באמת זו הטעות הגדולה ביותר, כי זו מניעה של היצר הרע. וכל מי שמנסה להבין את כל דברי רבנו מיד בפעם הראשונה, הוא פשוט מהר מאוד מוצא את עצמו מפסיק ללמוד את הליקוטי מוהר"ן בצורה הנ"ל, בגלל עומק המושגים וכולי.
ולכן כאשר לומדים ליקוטי מוהר"ו, צריך להסתכל על כל פסקה בצורה נפרדת. ז"א קרא משפט אחד, נסה להבין איזה עצה מעשית אתה יכול להוציא ממנה. הבנת עצה? מצוין, תרשום אותה במחברת בצד. לא הבנת עצה? לא קרה כלום, אל תתעכב שם, פשוט תתקדם הלאה לפסקה הבאה ותנסה להבין ולהוציא ממנה עצה מעשית אחרת. אם תבין מהפסקה הבאה עצה, מצוין. אם לא, לא קרה כלום. פשוט תעבור לפסקה הבאה! ואם גם אז לא תבין כלום, מה תעשה? תשובה: תעבור לפסקה הבאה וכן הלאה עד לסוף הספר...
אל תתעכב להתעקש להבין דווקא כרגע את מה שאתה קורא, כי גם כאשר תחשוב שהבנת, הרי שגם אז לא הבנת את הכל. כי עומק דברי רבנו הוא עד אין סוף, וגם כאשר מבינים לא מבינים את הכל. ולכן פשוט תעבור לפסקה הבאה וכן הלאה ותמיד תנסה להבין ולהוציא עצות מעשיות.
אתה לא חייב להבין את המקורות שעליהם ביסס רבנו את דבריו, אתה גם לא חייב להבין את הקשר שבין כל הדברים של רבנו, אתה לא חייב להבין למה X הוא בחינת Y שהיא בחינת Z וכולי. אתה כן צריך לנסות להוציא עצות מעשיות ולהתקדם הלאה! אל תנסה להבין את הכל (גם לא את הרוב), כי זה יעמוד לך לרועץ. דברי רבנו הם עמוקים מיני ים, אבל הם מלאים באלפי עצות טובות לכל תחום מהחיים.
קח את הספר ליקוטי מוהר"ן ותתחיל לקרוא אותו פסקה אחרי פסקה. אחרי כל פסקה / משפט - תמיד תנסה להבין איזו עצה מעשית קיבלת מכאן. אם מצאת עצה הנה מה טוב, אם לא, פשוט תמשיך הלאה. כל שאר ההתעמקות אינה רלוונטית בשלב הראשון.
בנוסף, באפשרותך לגוון ולקרוא במקביל מספר ספרים של רבנו מכל דבר קצת. לדוגמא בכל יום תלמד קצת ליקוטי מוהר"ו, ברגע שתתעייף מהקריאה, תקרא קצת סיפורי מעשיות, אח"כ תקרא קצת שיחות הר"ו / שבחי הר"ו, קצת חיי מוהר"ו, קצת ספר המידות. ז"א כמו שאתה אוכל ארוחה מגוונת, כך תגוון ובכל פעם תקרא קצת מכל הספרים של רבנו.
אתה גם לא חייב ללמוד בצורה מסודרת, ז"א אתה לא חייב לעבור על כך הספר מהתורה הראשונה עד האחרונה בצורה מסודרת דווקא. באפשרותך פשוט סתם לפתוח את הספר היכן שהוא ולקרוא. באפשרותך סתם לדפדף בספר ולקרוא היכן שהעין שלך תנחת. באפשרותך ללכת לפי תוכן העניינים ולקרוא לפי הנושאים שמעניינים אותך. אתה לא חייב ללמוד מהתחלה לסוף בבת אחת (למרות שגם את זה צריך לעשות מתישהו, מספר פעמים וכולי). פשוט בכל פעם תקרא קצת... את הדברים שאתה כן מבין...
וכנ"ל, אל תנסה להבין את כל מה שאתה קורא. תנסה להבין רק דבר אחד, את העצות שאתה יכול להוציא ממה שאתה קורא. דברי רבנו הם כולם הקדמות. במקום להתעמק בהקדמות תנסה להתעמק בדבר שההקדמות מנסות ללמד אותך. ז"א תנסה להבין את המוסר השכל של ההקדמות, זה הרבה יותר חשוב מאשר להבין את ההקדמות עצמן.
וכמו שאמר רבנו
קדֶם צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה הַקְדָּמוֹת קדֶם שֶׁיֵּדַע אֵיזֶהוּ דָּבָר, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג אֶת הַדָּבָר, מַשְׁלִיךְ הַקְדָּמוֹתָיו, וְיוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר בִּידִיעָה אַחַת
וגם קדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה פְּשָׁט, צָרִיךְ לוֹמַר מִקּדֶם הַקְדָּמוֹת וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִיכִין הַהַקְדָּמוֹת, וּבָאִים אֶל הַמְכֻוָּן כִּי הָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל הַדְּבָרִים וְהַהַקְדָּמוֹת שֶׁמִּקּדֶם, הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב הַמְכֻוָּן. כְּמוֹ כֵן בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לֵילֵךְ מִקּדֶם, וּלְסַבֵּב בְּכַמָּה סִבּוּבִים, עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן. וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים, הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת
כי גם דברי רבנו עצמם הם כולם הקדמות להשגת האור של הקב"ה וכמו שאמר רבנו
דַּע שֶׁיֵּשׁ אוֹר שֶׁהוּא מֵאִיר בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת [האור של הקב"ה]. וְזֶה הָאוֹר אֵין אָדָם פָּשׁוּט יָכוֹל לְקַבֵּל מֵחֲמַת גָּדְלוֹ. וְצָרִיךְ לָזֶה חָכָם גָּדוֹל... שֶׁיּוּכַל לְחַלֵּק הָאוֹר הַגָּדוֹל לַחֲלָקִים קְטַנִּים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה לְקַבְּלוֹ מְעַט מְעַט... יֵשׁ אוֹר שֶׁהוּא מֵאִיר בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת וְהוּא הַשָּׂגָה אַחַת. דְּהַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֶלָּא כֻּלּוֹ אֲבָל לא בְּמִקְצָת כִּי הוּא אוֹר אֶחָד פָּשׁוּט. אַךְ תַּלְמִיד חָכָם... הוּא יָכוֹל לְחַלֵּק... הָאוֹר גָּדוֹל לַחֲלָקִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
ולכן לסיכום, עיקר הדבר שאותו צריך לעשות, הוא פשוט לקרוא את ספרי רבנו, כמה שיותר טוב יותר, בכל פעם לקרוא קצת ממשהו אחר, עד שלבסוף קוראים את הכל. אבל החשוב ביותר הוא לנסות להוציא עצות מעשיות והיכן שלא מבינים פשוט להמשיך הלאה. וגם אם לא מבינים כלום, פשוט לקרוא ולהמשיך הלאה גם בלי להבין.
כי גם מי שנכנס לחנות בשמים, גם אם הוא לא קנה כלום, עדיין הוא יוצא משם עם ריח טוב בבגדים. ולכן האדם צריך לשפוך על עצמו כמויות גדולות של דברי רבנו, כדי שמשהו "יתפס". בהצלחה.
ראה גם: * איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן בעיון - פורום ברסלב
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
טּוֹב לִלְמד בִּמְהִירוּת וְלִבְלִי לְדַקְדֵּק הַרְבֵּה בְּלִמּוּדוֹ, רַק לִלְמד בִּפְשִׁיטוּת בִּזְרִיזוּת וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ הַרְבֵּה בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. רַק יִרְאֶה לְהָבִין הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת בִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין דָּבָר אֶחָד, אַל יַעֲמד הַרְבֵּה שָׁם. וְיַנִּיחַ אוֹתוֹ הָעִנְיָן וְיִלְמַד יוֹתֵר לְהַלָּן. וְעַל פִּי הָרב יֵדַע אַחַר כָּךְ מִמֵּילָא מַה שֶּׁלּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה כְּשֶׁיִּלְמַד כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת לְהַלָּן יוֹתֵר.
וְאָמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִין בְּלִמּוּד רַק הָאֲמִירָה לְבַד, לוֹמַר הַדְּבָרִים כְּסֵדֶר, וּמִמֵּילָא יָבִין. וְלא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְהָבִין תֵּכֶף וּמֵחֲמַת זֶה יִקְשֶׁה לוֹ הַרְבֵּה תֵּכֶף וְלא יָבִין כְּלָל. רַק יַכְנִיס מחוֹ בְּהַלִּמּוּד וְיאמַר כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת וּמִמֵּילָא יָבִין. וְאִם לא יָבִין תֵּכֶף יָבִין אַחַר כָּךְ. וְאִם יִשָּׁאֲרוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא יוּכַל לַעֲמד עַל כַּוָּנָתוֹ, מַה בְּכָךְ? כִּי מַעֲלַת רִבּוּי הַלִּמּוּד עוֹלָה עַל הַכּל...
כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַלִּמּוּד שֶׁיִּלְמַד בִּמְהִירוּת וְיִזְכֶּה לִלְמד הַרְבֵּה, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לַעֲבר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹמֵד, לְגָמְרָם וְלַחֲזר לְהַתְחִיל וּלְגָמְרָם פַּעַם אַחַר פַּעַם וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יָבִין בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל מַה שֶּׁלּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה, כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהָבִין וְלַעֲמד עַל דִּבְרֵיהֶם
וְדִבֵּר הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיָן זֶה... ובֶּאֱמֶת הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה מְאד בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד, כִּי עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לִלְמד הַרְבֵּה מְאד לִגְמר כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים. וְגַם יִזְכֶּה לְהָבִין הַדְּבָרִים, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיָה לוֹמֵד בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל. כִּי זֶה מְבַלְבֵּל מְאד מִן הַלִּמּוּד. וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם פָּסְקוּ מִלִּמּוּדָם לְגַמְרֵי עַל יְדֵי רִבּוּי הַדִּקְדּוּקִים שֶׁלָּהֶם וּמְאוּמָה לא נִשְׁאַר בְּיָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמד בִּמְהִירוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּלִי דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה...
וְאָמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִין בְּלִמּוּד רַק הָאֲמִירָה לְבַד, לוֹמַר הַדְּבָרִים כְּסֵדֶר, וּמִמֵּילָא יָבִין. וְלא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְהָבִין תֵּכֶף וּמֵחֲמַת זֶה יִקְשֶׁה לוֹ הַרְבֵּה תֵּכֶף וְלא יָבִין כְּלָל. רַק יַכְנִיס מחוֹ בְּהַלִּמּוּד וְיאמַר כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת וּמִמֵּילָא יָבִין. וְאִם לא יָבִין תֵּכֶף יָבִין אַחַר כָּךְ. וְאִם יִשָּׁאֲרוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא יוּכַל לַעֲמד עַל כַּוָּנָתוֹ, מַה בְּכָךְ? כִּי מַעֲלַת רִבּוּי הַלִּמּוּד עוֹלָה עַל הַכּל...
כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַלִּמּוּד שֶׁיִּלְמַד בִּמְהִירוּת וְיִזְכֶּה לִלְמד הַרְבֵּה, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לַעֲבר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹמֵד, לְגָמְרָם וְלַחֲזר לְהַתְחִיל וּלְגָמְרָם פַּעַם אַחַר פַּעַם וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יָבִין בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל מַה שֶּׁלּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה, כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהָבִין וְלַעֲמד עַל דִּבְרֵיהֶם
וְדִבֵּר הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיָן זֶה... ובֶּאֱמֶת הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה מְאד בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד, כִּי עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לִלְמד הַרְבֵּה מְאד לִגְמר כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים. וְגַם יִזְכֶּה לְהָבִין הַדְּבָרִים, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיָה לוֹמֵד בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל. כִּי זֶה מְבַלְבֵּל מְאד מִן הַלִּמּוּד. וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם פָּסְקוּ מִלִּמּוּדָם לְגַמְרֵי עַל יְדֵי רִבּוּי הַדִּקְדּוּקִים שֶׁלָּהֶם וּמְאוּמָה לא נִשְׁאַר בְּיָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמד בִּמְהִירוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּלִי דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה...
וְשִׂים עֵינְךָ הֵיטֵב הֵיטֵב וְתִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה וְתָשִׂים לִבְּךָ לְהָבִין בְּכָל מָקוֹם הָעֻבְדּוֹת וְהָעֵצוֹת וְהַמּוּסָר וְהַהִתְעוֹרְרוּת הַיּוֹצְאִים מִשָּׁם עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים
וּתְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּאִיר עֵינֶיךָ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהָבִין הַדְּבָרִים הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה.
כִּי כָּל דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כֻּלָּם נִצְרָכִים וּמֻכְרָחִים לְעֻבְדּוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ
וַאֲפִלּוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר לְפוּם רִיהֲטָא בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה אֵין מְבִינִים הֵיטֵב אֵיךְ נוֹגֵעַ הָעִנְיָן הַזֶּה לָעֻבְדָּה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת נוֹרָא לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.
וְאִם תָּשִׂים עֵינְךָ וְלִבְּךָ שָׁם הֵיטֵב בְּוַדַּאי תִּמְצָא גַּם שָׁם עֵצוֹת וּדְרָכִים טוֹבִים לְפִי מַדְרֵגָתְךָ
כִּי כָּל דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֵם כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל, וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה כָּלוּל מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּמִכָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל דַּרְגָּה וְדַרְגָּה מִן תַּכְלִית קָצֶה הָעֶלְיוֹן עַד תַּכְלִית קָצֶה הַתַּחְתּוֹן.
הַיְנוּ שֶׁעִם כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ יָכוֹל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, וְכֵן אֲפִלּוּ הַקָּטָן וְהַפָּחוּת בְּתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה יָכוֹל גַּם כֵּן לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִמְצא עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ עַל יְדֵי אוֹתָהּ הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת נִפְלָא מְאד
וּתְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּאִיר עֵינֶיךָ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהָבִין הַדְּבָרִים הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה.
כִּי כָּל דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כֻּלָּם נִצְרָכִים וּמֻכְרָחִים לְעֻבְדּוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ
וַאֲפִלּוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר לְפוּם רִיהֲטָא בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה אֵין מְבִינִים הֵיטֵב אֵיךְ נוֹגֵעַ הָעִנְיָן הַזֶּה לָעֻבְדָּה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת נוֹרָא לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.
וְאִם תָּשִׂים עֵינְךָ וְלִבְּךָ שָׁם הֵיטֵב בְּוַדַּאי תִּמְצָא גַּם שָׁם עֵצוֹת וּדְרָכִים טוֹבִים לְפִי מַדְרֵגָתְךָ
כִּי כָּל דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֵם כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל, וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה כָּלוּל מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּמִכָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל דַּרְגָּה וְדַרְגָּה מִן תַּכְלִית קָצֶה הָעֶלְיוֹן עַד תַּכְלִית קָצֶה הַתַּחְתּוֹן.
הַיְנוּ שֶׁעִם כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ יָכוֹל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, וְכֵן אֲפִלּוּ הַקָּטָן וְהַפָּחוּת בְּתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה יָכוֹל גַּם כֵּן לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִמְצא עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ עַל יְדֵי אוֹתָהּ הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת נִפְלָא מְאד