לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם'

סִפֵּר שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּךְ מַמָּשׁ

כִּי בִּימֵי נְעוּרָיו בְּעֵת שֶׁיָּגַע בַּעֲבוֹדַת ה'

הָיָה לִפְעָמִים עוֹשֶׂה אֵיזֶה אֲנָחָה

וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְנַסֶּה עַצְמוֹ אִם יוּכַל לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו

וְלא הָיָה יָכוֹל אָז לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו

כִּי גּוּפוֹ הָיָה מִשְׁתַּבֵּר בֶּאֱמֶת מַמָּשׁ מֵחֲמַת אַנְחָתוֹ