...גם אמרו חכמינו זכרונם לברכה 'אין עדות אלא בעמידה' ועמידה זה תפילה שאנו מעידין על אחדותו וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפילתו כן נותנין לו פרנסתו וזה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' הינו מזונות נתחלק לשנים עשר שבילים לפי שתים עשרה תפילות שבטי יה וצריך לזה זכות גדול שיזכה אדם להעלות תפילתו דרך שער השיך לשבטו וזה שאמר אבא בנימין . 'כל ימי הייתי מצטער על שני דברים: על תפילתי שתהא סמוך למטתי' הינו כנ"ל, שיתפלל דרך שער המטה שלו כי יש שנים עשר מטות וכל אחד יש לו שער מיחד והתפלל על שלא תתרחק תפילתו ממטה שלו

שבחי הר"ן - אות יז גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורים מזה ממש כמו יסורי התינוק בשעת מילה כי ממש יסורים אלו יש להצדיק בשעת זווג ויותר מזה כי התינוק אין לו דעת, על כן אין היסורים שלו גדולים כל כך אבל הצדיק שיש לו דעת יסוריו גדולים מהתינוק וזה היה אצלו דבר פשוט ואמר שכל אדם יכול לזכות לבוא למדרגה זו וכפי הנראה מדבריו היה שקדשתו של עצמו גבה עוד יותר ויותר

...ההגה השלישית, וכן הוא בכתב יד, והכל עולה בקנה אחד, ועין "פרי עץ חיים"] והבושה הזאת עדין איננה בפעל הינו שהבושה הוא בפנימיות ואין מתגלה על פניו, כמו שכתוב: "כסתה כלמה פני" כי זאת הבושה היא קדם התשובה וזה ידוע אין דומה בן כפר לבן כרך כל מה שמקרב ביותר אל המלך בשתו גדול וכל מה שיודע ביותר בכבוד המלך, הוא בוש יותר מהמלך וקדם התשובה, עדין ידיעתו בקטנות על ידי זה בשתו אינו בפעל על פניו כי חטאתיו מטמטמין שכלו וידיעתו על ידי רוח שטות שבקרבו כמו שאמרו: 'אין אדם עובר עברה' וכו' [וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא

...עצמו בשמחה של מצוה כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה והשמחה גדולה כל כך עד שנוגעת עד רגליו הינו שמרקד מחמת שמחה זה הבחינה נקרא: "ונביא לבב חכמה" הרגלים הם נצח והוד בחינת נביאים נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב כי השמחה מעלה אותם וזהו הרקוד שמעלה רגליו בכל פעם וכשלומד תורה או שעושה מצוה בכל כך שמחה שהשמחה נוגעת עד רגליו, ומעלה את רגליו למעלה בזה נתעלים כל תומכי דאוריתא, שהם נקראים סמכי קשוט . "צדק יקראהו לרגלו", כי התורה והמצוה נקראים צדק כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'צדק תדברון' וכו' וכמו שכתוב:כי

שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו' כידוע שיחות כאלו בין רב העולם דברנו עמו מזה הרבה ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפרסם כל זה ענה ואמר הלא אדרבא, השם יתברך מנהיג עתה העולם יפה יותר מקדם !

...שהיה לו ונשאר ריקן מכל וכל. והיה הולך ובוכה מאד ונפשו מרה לו מאד כי לא היה די בצרות הראשונות שנתדלדל כל כך מעשירות כזה גם מעט חיותו בצמצום טרפו ממנו. בתוך כך הביט וראה והנה נפל השודד הנ"ל מן הסוס והיה רוצה לקום ועמד עליו הסוס ודרסו ברגליו על ראשו ונפל שם השודד ונהרג. והלך האיש הנגזל לשם וראה שהגזלן שלו נופל מת ארצה ופתח את החבילות של הגזלן ומצא שם כל סחורותיו והונו ורכושו שגנבו ממנו מתחלה ועד סוף. וחזר בשלום לביתו ונעשה עשיר כבתחלה. זה הענין לא שמעתי בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחרים בשמו ואם אמנם בודאי

...והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל וחזר והשליך פרוטה אחת לתוך המתן בסתר וחזר והסיח דעתו וחזר ואמר הלשם

...'כשיש שלום ששון ושמחה' כי כשיש שלום הינו על ידי התענית כנ"ל על ידי זה ששון ושמחה כנ"ל, בחינת: "שמחנו כימות עניתנו" כפי ימי התענית כן השמחה "גלמי ראו עיניך וכו' ימים יצרו", כל יום הוא יצירה בפני עצמו "ולו אחד בהם" זה יום הכפורים שהוא תענית שמחיה כל הימים כי יום הכפורים הוא כללות כל הימים ועליו נאמר: "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" הינו הרצונות כמו שכתוב בזוהר הנ"ל 'לאכללא כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא. ויהא רעותא דילהון בקדשא בריך הוא' וכו' כי נפש הוא בחינת רצון, והעקר להכניע הרצון וזה: "בעצם

...נמצא על ידי עסק התורה, ממשיכין אריכות ימים ואז זוכה לדעת כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות כמו שכתוב: "החכמה תחיה את בעליה" כי השכל הוא עקר החיות ועל ידי זה הדעת יכולים לקרב ולהוכיח את מי שצריכין להוכיח כי יש שני הסתרות וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת גם כן קשה מאד למצאו אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו דהינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו אזי אי אפשר כלל למצא

...והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך, חס ושלום אזי היא מתגעגע מאד לחזר לשרשה ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם ומזה נחלה האדם על ידי שנחלש כח הנפש על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך הוא ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו לעשות הפך תאוותו ורגילותו כי הוא מרגל באכילת לחם ושאר מאכלים ועכשו כופה תאוותו ומקבל רפואות וסמים מרים בשביל בריאותו ומחמת שהנפש רואה שהוא יכול לכף

...עלי כי אני יודע מגדלתו יתברך והזכיר אז הפסוק: "כי אני ידעתי כי גדול ה'" וכו' גם ראוי לכם לשמח בי מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה גם חזק את אחד שישמח את עצמו אפילו בעסקי חל ואמר לו: בודאי כן הוא שבתחלה צריכין לשמח עצמו במלי דעלמא בכל מה שיכולין ואחר כך באין לשמחה אמתית *** השאלות: מהו בעצם החסרון של הכת של השמחה? מה ההבדל בין הכת של השמחה לבין החירש? למרות שאנחנו מאשימים את הכת של השמחה בחסרון, האם באמת יש בהם חסרון? ואם כן מדוע בהכרח שיהיה בהם חסרון, הרי בסופו של דבר הם בתכלית השמחה תמיד. אז לכאורה

...לא יראני האדם וחי. ובאמת מה שאמר התם אני ראיתי את המלך, הוא רק על שם המושאל. כי לא יראני האם וחי, היינו שכאשר המוחין משיגים את האור א"ס, באותו הרגע הם מתבטלים לגמרי ואין להם קיום כלל. ובאמת אז האדם אינו קיים כלל, והוא כולו נכלל בא"ס לגמרי. אך לאחר מכן המוחין חוזרים לעצמם בבחינת ושוב. ואז נשאר רשימו שבו האדם יודע שהוא ראה את המלך... ***** בעניין ביטול המוחין והרשימו וכולי... ראה: כאן breslev.eip.co.il/?key=336 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - ויאמר בעז אל רות והנה באמת, בשעת ביטול שנתבטל אל התכלית

...מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. דע, כי על ידי התורה = התורה היינו השכל של השי"ת. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, היינו בתורה דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא, שהיא קדמה לעולם שבה הוא הסתכל וכולי. והתורה הזאת היא השכל של השי"ת. היינו השכל של השי"ת מדוע הוא ברא את העולם, ומדוע דווקא בצורה הזאת ומדוע דווקא כך ולא אחרת, זה השכל של השי"ת שהוא התורה של השי"ת. נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים = התפילות היינו הרצונות / התאוות / החסרונות וכולי. כי

...שפעם אחת אמר לאיש אחד בזו הלשון . 'שוב יום אחד לפני מיתתך' ודחק ומשך תבת יום אחד וכונתו היה לענין מה שמפיל את האדם מה שקדם לו ומה שלאחריו דהינו מה שרואה שלפעמים מתעורר קצת להשם יתברך אבל קדם ואחר כך היה מה שהיה כפי מה שעובר על כל אחד לפי בחינתו ומחמת זה נופלים רבים מעבודתם כידוע ועל זה אמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל וגער עליו ואמר: שוב יום אחד לפני מיתתך כלומר שאפילו אם לא תזכה כל ימי חייך קדם שתמות כי אם לשוב להשם יתברך יום אחד בלבד גם זה טוב מאד ויקר מכל הון כי מה יתרון לאדם מכל עמלו ולא ישאר

...לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות ענו וזה היה מעלת משה רבנו, עליו השלום ששבחה התורה אותו, שהיה כל כך גדול במעלת הענווה עד שאפילו לשון הרע לא הזיק לענותנותו וזה שכתוב "ותדבר וכו' במשה" וכו' נמצא שהיה פגם לשון

...אלא רחמים ותחנונים וכשאתה מתפלל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' כי אסור לאדם לעמד עצמו על שום דבר הינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דוקא את בקשתו כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים אם יתן השם יתברך יתן ואם לאו לאו כמובא במקום אחר [בהתורה ט' תיקונין סי' כ'] וזה: 'אל תעשה תפילתך קבע', מלשון גזלה כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים אסור להתעקש ולעמד עצמו בתפילתו שדוקא יעשה

...- רמא - גדולת נוראות השגתו אות רמא שמעתי בשמו שאמר מתי יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל. וכן לענין רקודין אמר שכשהוא יושב בין העולם הוא יכול לרקד רקוד נפלא מאד וגם פעם אחת שמעתי בעצמי שאמר בשעה שיושב בין העולם אני דומה כמי שכל העולם

...או בת תלמיד חכם לעם הארץ, מביאתו לידי עניות. לח. להשתתף עם מי שהשעה משחקת לו טוב להצלחה. לט. מי שאוהב את השם יתברך באכילתו ובשתיתו ושאר תענוגים, זוכה לפרנס את עמים רבים. מ. מי ששונא ממון, זוכה לאריכות ימים. מא. מי שמחפש אחר אוצרות, הוא מקרב מיתתו. מב. מי שלא תקן חטאות נעורים, נעשה רש. מג. מי שמיגע את עצמו יומם ולילה אחר פרנסה, ואינו מוצא את פרנסתו, תקנתו שיחזיר בני אדם בתשובה. מד. מי שמשבר איזה כלי שלא במתכון, בידוע שהוא חוטא. מה. מי שלהוט אחר עבודת אדמה, בודאי אין בו תועלת. מו. בכל אשר תעשה תבקש

...וכו' כנ"ל כמו כן הוא אצל האדם בעצמו שצריך לדון את עצמו לכף זכות ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין כדי לחזק את עצמו שלא יפל לגמרי, חס ושלום רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו דהינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב וכמו כן צריך לחפש עוד, למצא בעצמו עוד איזה דבר טוב ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם כן מערב בפסלת הרבה עם כל זה יוציא משם גם כן איזה נקדה טובה וכן יחפש וילקט עוד הנקדות טובות ועל ידי זה נעשין נגונים כמבאר במקום אחר בחינת מנגן בכלי זמר שהוא בחינת שמלקט הרוח

...בחייו אלא רק במותו. כי רבי נחמן מברסלב מבאר לנו כאן breslev.eip.co.il/?key=182 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תקעו בחדש שופר, העקר הוא האמונה כי אפשר להשיג כאן בגוף הגשמי גם את מה שמשה בחייו לא השיג. כמ"ש ואזי כשאהבתו חזקה כל כך להשם יתברך עד שמסלק כל חכמתו ומשליך עצמו לרפש וטיט בשביל עבודתו יתברך כדי לעשות לו יתברך איזה נחת אזי הוא טובה להמחין כי אזי זוכה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מהמחין מה שגם משה בחייו לא השיג הינו בחינת: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" שזה בחינת עוות המשפט, כי זה נראה כעוות הדין