...לכלות וכו' על כן הם רוצים יותר כשאדם רוצה לנקם כנ"ל וזה: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" הינו שבזה מודיע לנו התורה גדל הטובה שעשה פינחס לישראל בקנאו את קנאתו יתברך ולבש נקמה לנקם בהם שבזה עשה להם טובה גדולה והטעם הוא כי "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" הינו שבקנאתי במדת הדין שלי, איני מכלה את בני ישראל כי מדת הדין אין בה כח לכלות כנ"ל אבל האדם כשנוקם יש לו כח לכלות לגמרי, חס ושלום על כן עשה פינחס טובה נפלאה לישראל, במה שלבש קנאה לנקם בהם כי על ידי זה רפתה מישראל כח הדינים בחשבם שפינחס ינקם בהם ביותר

...[אמר המעתיק עין בלקוטי א' סימן יב במאמר תהלה לדוד ובלקוטי הלכות הלכות תלמוד תורה הלכה ג' ותבין קצת דברי צחות הנ"ל] אות תצה וכבר ספר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה אמר פעם אחת ווערטל והיו מחיכין בעולם האצילות. הינו שהביא שמחה גם בעולם האצילות עד שגם שם היו מחיכין על ידי הווערטל שלו אות תצו פעם אחת היו מדברים לפניו בענין גדלות ענה ואמר מה אתם צריכין לדבר מגדלות הלא אני אין לי גדלות [כלומר ואתם איך יעלה על דעתכם שיהיה לכם איזה גדלות מאחר שאפילו אני אין לי גדלות] כי כבר התפאר עצמו רבנו זכרונו לברכה בזה שהוא

שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי בזו הלשון [וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי] ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו ? והשיב [סוגרין הפה והעינים והרי זה ביטול] מזה מובן עצה שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם אזי יבטל האדם עצמו לגמרי כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל רק יבטל עצמו להשם יתברך לגמרי

...יין המשכר, התלהבות היצר ושם יש חס ושלום אחיזה להחיצונים, אשר לא צוה אותם וזה גם כן פדיון נפש כי הממון נקרא עמודים, כמו שכתוב: "ואת היקום אשר ברגליהם" וכשהצדיק העושה הפדיון מניח ידיו על הממון יכון כי יש יד הגדולה וכו', והינו שלש ידות ושלש פעמים י"ד גימטריא מ"ב ושם מ"ב יש בו שבעה שמות וכל שם יש בו ששה אותיות ויכון להמשיך אליו הווין, הינו השבעה שמות שיש בכל אחד ששה אותיות להמשיך אותן לתוך הממון הנקרא עמודים ואז נקרא ווי העמודים ואלו עמודים, הינו רגלין הינו עקבים, הם בחינת דין כי שתי פעמים אלהים, גימטריא

...אשרי לו ויזכה לכל טוב המעתד לבוא לנו במהרה בימינו אשר נבאו עליהם כל נביאינו וחכמינו מקדם ואם כן היה ראוי שכל אחד ישכיל ויחוס על עצמו לשאר קים חזק באמונתו ולא יהיה לו עוד שום נסיון וצרוף כלל מאחר שכבר הודיעו זאת מקדם ובאמת אף על פי כן אף על פי שהודיעו זאת מקדם אף על פי כן יהיה נסיון גדול ורבים ירשיעו כמו שכתוב "והרשיעו רשעים" אך אף על פי כן אני מודיע זאת מקדם בשביל אותן מעט הכשרים שיחזקו עצמן באמונתן ובודאי יהיה להם מלחמות גדולות בדעתן למען יהיה להם למשיב נפש והתחזקות והתאמצות יותר כשיראו שכבר דברו

...הזקן כפוף ונכנע מאד לפניו אך מעת הנ"ל שנכנס רבנו זכרונו לברכה לזלאטיפאליע סמוך לגבולו שתי פרסאות, וגם על ידי רבוי המלשינות כנ"ל על ידי זה נתעורר המחלקת הגדולה עד שבדו עליו כזבים אשר לא עלתה על דעתו. ורבנו זכרונו לברכה אמר שהוא מכרח לישב שם מן השמים כי הוא מתקן שם חטא של ירבעם בן נבט. והרב החסיד המפרסם מגיד מישרים מטיראוויצע שהיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה, שאל את פיו הקדוש מדוע לא שלחתם אותי מקדם לתוך העיר זלאטיפאליע והייתי מדבר עם הנגידים דשם והיו מקבלים אתכם לתוך העיר בכבוד גדול כראוי. השיב לו רבנו

...שאינו רוצה להיות מפרסם בשום אפן ולא היה רוצה להיות מקבל כלל והיו לו כמה וכמה מחשבות בענין זה איך שיעלים עצמו מן העולם ומהיכן תהיה פרנסתו. ולפעמים היו לו מחשבות שיחזר על הפתחים ואיש לא ידע ממנו אות קיב אחר כך נכנס למעדוועדיווקע. ושם נתקבצו כמה אנשי כפרים, ועשו לו מעמד קבוע לתן לו אחד רענדל [סוג מטבע] בכל שבוע. וישב שם במעדוועדיווקע בהשקט ושלוה קצת ושם התחילו כמה אנשים להתקרב אליו ונלוו אליו אנשים רבים מיום אל יום. והתחילו לנסע אליו מהסביבות, עד שהתחילו לנסע אליו ממקומות רחוקים בערך עשרים פרסאות.

...וכיוצא בזה וראיתי בכתביו תורה על זה, אך לא זכיתי להעתיקה וקצת מה שאני זוכר משם הוא שזה בחינת מה דאיתא בתקונים: דאית מארי דידין ואית מארי דרגלין וכו' זה בחינה הנ"ל שכל אחד מתעורר וזוכה להתפלל בכונה חלק מהתפילה כפי בחינתו על כן אל יפל לב אדם בראותו שזכה להתפלל קצת בכונה איזה חלק מהתפילה ופתאם נפסק ואינו יכול עוד להתפלל כראוי בשום אפן כי זה מכרח כנ"ל וישתדל להתפלל שאר התפילה בפשיטות גמור ואפילו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל אף על פי כן אל יפל בדעתו מזה כלל כי זה כלל גדול שאסור לפל בדעתו

ספר המידות - טלטול חלק שני א. על ידי הטלטול זוכין לשם טוב. ב. על פי רב היראים פרנסתם בא על ידי טלטולים. ג. לפעמים הצדיק בא לטלטולים, כדי שיבוא לעולם הבא ויזכר כל המקומות שהיה בהם, ועל ידי זה יבואו טובות לאלו המקומות. ד. לאו בכל מקום אדם זוכה לסגל תורה ומעשים טובים. בשביל זה הקדוש ברוך הוא מסבב סיבובים, שיצא זה האדם ממקום הזה למקום אחר. ה. לפעמים נתחיב אדם איזהו גלות ונתחלף לו על איזהו חולאת.

ספר המידות - עונש א. לפעמים כשאדם עושה מצוה, והקדוש ברוך הוא מעניש אותו, זה מחמת שלא עשה מצוה כזה, כשבאה לידו. ב. לפעמים דנין את האדם על פיו. ג. לפעמים האדם נהרג, מחמת שהיה יכול להמליץ בעד אחד, ששונאין אותו בחנם. ד. לפעמים האדם נענש, על שפשע במלאכתו, או שנגזר גזרה על אנשי מקומו או על עמו. ה. הקדוש ברוך הוא ממהר להפרע מכפויי טובה על ידי כפויי טובה. ו. מי שכלב נשך אותו, בידוע שקבל לשון הרע, או שספר לשון הרע.

...הבטחון שבוטח שיושיעו ה' כמו שאמר דוד: "ויהי ה' למשען לי" ועל כן על ידי זה נתרפא החולה כמו שכתוב: "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה" וזה בחינת: "ויצא חטר מגזע ישי" הנאמר על משיח שהוא דוד בחינת "רוח אפינו משיח ה'" וזה בחינת: 'עתידין צדיקים שיחיו מתים על ידי המשענת' בחינת "ואיש משענתו בידו" בחינת "ונתת המשענת על פני הנער" עד כאן [כל זה לא נכתב בשלמות וחסר הרב רק מה שנתפס במח קצת נכתב] חרף הוא בחינת עבור, וקיץ הוא בחינת לדה. ואז דבר עמנו שיחה נפלאה ונשכח הרב ומה שאני זוכר עדין הוא מה שדבר אז מענין

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קי - כיצד הוא הבחירה שמעתי שאיש אחד שאל אותו כיצד הוא הבחירה השיב לו בפשיטות: שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות אם רוצה עושה ואם אינו רוצה אינו עושה ורשמתי זאת, כי הוא נצרך מאד כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד מחמת שהם מרגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד על כן נדמה להם שאין להם בחירה חס ושלום ואינם יכולים לשנות מעשיהם אבל באמת אינו כן כי בודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר וכמו שהוא רוצה עושה והבן הדברים מאד

שיחות הר"ן - אות קכג מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר כך מתרחקין ענה ואמר אף על פי כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום ואמר הלא על שעת מתן תורה נאמר: "לבבתני באחת מעיניך" ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרש חס ושלום ואף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "לבבתני באחת מעיניך" כי זה בעצמו יקר מאד בעיני השם יתברך

...זאת ושאל מה זאת והשיבו לו כי לא התפלל ערבית עדין. ענה ואמר איך אנו יכולין להמתין עליו עד שיתפלל כי מי יודע מה יהיה נעשה ממנו על ידי התפילה כי תפילה צריכין להתפלל במסירת נפש. ואם כן מי יודע מה יהיה נעשה ממנו. והבן הדברים כי כך צריכין באמת להתפלל במסירת נפש כזה ובביטול כזה עד שיוכל להיות שיהיה נעשה ממנו ענין אחר לגמרי על ידי התפילה אות תקצט פעם אחת אמר לי בזה הלשון [זה אינך יודע שכשהרב מברדיטשוב אומר הבורא, ניתז אש מהעינים] ודחק תבות [הבורא] ואמרם באימה ויראה והיו הדבורים מרתתין כשיצא מפיו הקדוש אות

שיחות הר"ן - אות כח ראוי לאדם שיעבר וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמד כלם כדי שיהיה בכל מקום כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: הייתי בורשא וכיוצא בזה כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה

...אם יש לאותו האדם אפילו הרהור קטן של גאווה על זה שהוא יצא מאיזו תאווה, הרי שבאמת הוא לא יצא משום תאווה, ובאמת הוא מתרחק מאותה התאווה רק בגלל תאוות הגאווה והכבוד העצמי שלו. ובאמת אצל רוב העולם אין הדבר כך. כי יש מי שנדמה לו שהוא יצא מאיזו תאווה, וחסידיו ותלמידיו יודעים על כך... והוא מקבל מהם כבוד על כך. והרי שאדם כזה נשמר מהתאווה רק בגלל הכבוד שהוא מקבל מחסידיו. היינו שאילו הוא היה אדם רגיל ללא פרסום וכולי, ולא היה לו מה להפסיד כבוד בגלל התאווה, הרי שאז הוא היה פחות נזהר וכולי. ונמצא אם כן שהוא מתרחק

...ומשתדלים בשביל פרנסתם ונדמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים. ובאמת מקבלים פרנסתם רק מידו הרחבה יתברך. שפעם דרו בבנין אחד שני עשירים אחד קמצן גדול ואחד בעל מכניס אורחים ובעל צדקה גדול. פעם בא עני אחד אל הקמצן ובקש ממנו נדבה עבור כדי שיוכל לשבור את רעבונו. אמר לו העשיר: הנה יש לי עצים שצריך לחתכם לחתיכות קטנות ובכן עבוד אצלי ואתן לך אחר כך לאכול עבור עבודתך. בלית ברירה עבד אצלו העני עבודה מפרכת זו. כשסיים עבודתו אמר לו העשיר שיפנה לבית שכנו העשיר הנדבן השוכן בבנין ושם יתנו לו מבוקשו. הלך העני

...שמעתי] רבנו זכרונו לברכה אמר לר' יודל שסגלה לגדלות שיתפלל על צרת חברו. ושאל אותו רבי יודל אדרבה לכאורה מזה יתוסף לי גדלות שאני מתפלל בעד חברי, מסתמא אני חשוב יותר מחברי. השיב לו רבנו זכרונו לברכה בדרך משל למלך שכעס על בנו והרחיק אותו ממנו. אחר כך הלך הבן ופיס את אביו וחזר וקרבו. אחר איזה זמן חזר וחטא הבן לפני אביו וחזר המלך וגרשו מפניו וחזר הבן ופיסו עוד הפעם וכן היה כמה פעמים שהבן מלך כשחטא לפני המלך גרשו מפניו וכשפיסו חזר המלך וקרבו. פעם אחת חזר וחטא הבן מלך לפני אביו וכעס המלך עליו מאד. ונתישב

...נכרים. פח. דבוריו של הצדיק מביאין פרנסה. פט. העצבות מפסיד הפרנסה. צ. על ידי צדקה יהיה לך הרחבה. צא. הרבה שנה מביא את האדם לידי עניות. צב. העוסק בתורה ובצדקה, זוכה לעשירות. צג. אוקירו לנשיכו, כי היכא דתיתעתרו. צד. אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל כבוד אשתו. צה. המלוה ברבית, נכסיו מתמוטטין ואינן עולין. צו. על ידי שמבטלין זמר של שחוק, בא זול. צז. מי שאין לו פרנסה, יעסק בתורה ואחר כך יתפלל על פרנסה, בודאי יתקבל תפילתו. צח. אין לאדם למכר מקחו הראשון. צט. מי שיורד לפרנסת חברו, נקרא רשע. ק. לא

...ולהתחזק באמונה שמעתי בשמו שדבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה כמה פעמים שעקר הבריאה היה בזכות האמונה כמו שכתוב: