שיחות הר"ן - אות נה פעם אחת דבר מענין טוב העולם הבא מה שיכולין לזכות על ידי עבודת ה' באמת ענה ואמר: מכרחין לומר ולקרותו בשם טוב כי אי אפשר לקרותו בשם אחר להודיע לבני אדם אבל באמת אפילו שם טוב אין שיך לומר על זה כלומר שהוא אפילו למעלה למעלה מטוב אך אי אפשר להודיע יותר לבני אדם כי אם כשמכנין אותו בשם טוב אבל באמת וכו' "עין לא ראתה" וכו'

...שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי, כנגד מלאכת המשכן' 'וציורא דמשכנא כציורא דעבדא דבראשית' והאדם עושה המלאכה, 'וציורא דגופא כציורא דמשכנא' נמצא שעל ידי האדם שעושה המלאכה והעסק על ידי זה נעשה בחינת משכן כשעושה המלאכה והעסק כראוי, כמו שצריך לעשות ועל ידי זה נותן חיות והארה למעשה בראשית, והוא קיום העולם נמצא שגם זה הוא עבודת הבורא עיין שם ובאמת הבחינה של עולם חסד יבנה שהובאה שם, היא בחינה אחת עם ה - לט אורות, למרות שנראה שאלו 2 בחינות שונות. כי הצדיק האמת הוא בבחינת ביטול

...מספידין בו כי אז מאיר הכבוד על ידי נר חנוכה כנ"ל] לעיל וזהו: ולפני כבוד ענווה כי על ידי ענווה זוכין לכבוד, כמבאר לעיל שעקר התעלות הכבוד הוא על ידי גרים ובעלי תשובה שעושין וזה זוכין על ידי תורת חסד וכו' ולתורה אי אפשר לזכות כי אם על ידי ענווה וכו', כמבאר לעיל נמצא שאי אפשר לזכות לכבוד דקדשה כי אם על ידי ענווה וזהו: "ולפני כבוד ענווה", כנ"ל יסוד הענין חמשה דברים להחזיר כבוד ליראה ויראה אל הלב ושלום הכללי ושלום הפרטי להחזיר בני אדם בתשובה שזה בחינת אם תוציא יקר מזולל כנ"ל הוא תקון קרי אתון דדין כאתון

שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שאמר. כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקים דבריו כן שמעתי בשמו עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקים ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון

...היום לרמז שלא לאכל בסעדה של שבת רק בשביל היום כי לפעמים אוכל בשביל שרעב מאתמול ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר אך בכל סעדה משלש סעדות של שבת לא יאכל כי אם בשביל היום הינו סעדה זו לא בשביל קדם ולא בשביל אחר כך. [זה הענין לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו, רק מפי אחר שאמר משמו, וכתבתיו כמו ששמעתי. אחר כך נזדמן שדברתי עמו, זכרונו לברכה, מענין זה, ופקפק בעצמו על זה] ואמר: הלא אכילת שבת יקרה מאד מאד וכמבאר בכל דברי רבותינו, זכרונם לברכה שבשבת צריכין דוקא לאכל ולשתות ולהרבות במעדנים והבנתי שאין כונתו במאמר זה

...נגד עיניו על כן חוצצת בפני ראית העינים עד שאינו רואה הדבר הגדול ממנו כמה פעמים כן כשמגיע ובא אל העולם הזה נשאר שקוע שם בהבלי עולם ונדמה לו שאין טוב מזה והעולם הזה הקטן והמעט מונע אותו מלראות אור גדול ומפלג של התורה שהוא גדול כמה אלפים פעמים כנגדו כנ"ל והוא ממש משל השמש שהארץ מפסקת מלראות אור גדול של השמש אף שהשמש גדול כמה פעמים כמו הארץ והוא כמשל הנ"ל כמובא וזהו: "וארח צדיקים כאור נגה" 'כאור נגה' ממש כמו השמש שמאירה תמיד רק שהמניעה מחמת הארץ המפסקת כנ"ל אף שהארץ קטנה נגד השמש וכמשל הנ"ל כן הצדיקים

שבחי הר"ן - אות ד גם בימי קטנותו התחיל להתמיד מאד מאד בלמודו והיה משלם להמלמד מכיסו שלשה גדולים בעד כל דף גמרא שהיה לומד עמו מלבד השכר למוד שהיה אביו משלם להמלמד היה הוא בעצמו, זכרונו לברכה, נותן להמלמד משלו שלשה גדולים בעד כל דף ודף כדי שהמלמד יכריח עצמו ללמד עמו הרבה דפין גמרא בכל יום וכן היה שהיה המלמד לומד עמו כמה וכמה דפין בכל יום ויום והוא היה משלם לו כנ"ל ג' גדולים בעד כל דף ודף מלבד השכר למוד

...זהו בחינת טוב 'דטובה גניז בגוה' אבל דוד דגלי מסכתא שהיה מלמד תורתו לרבים זהו בחינת חסד דאתפשט לבר, בחינת "ותורת חסד על לשונה" ומחמת זה היה ביניהם מחלוקת כי 'המחלקת הוא בחינת רעמים' כמובא במקום אחר ואיתא שהרעמים נעשין על ידי שיוצאין אדים חמים כמו אש והעננים שואבין אותן האדים חמים ומחמת ששואבין אותם האדים הרבה עד שאין יכולין להחזיקם בתוכם על ידי זה נבקע הענן ומזה נעשין רעמים וזה בחינת מחלקת הנ"ל כי מחמת שהתורה שהיא בחינת אש, כמו שכתוב: "הלא כה דברי כאש" וכו' היא עצורה בלבו כאש בוערת, מחמת שאינו מגלה

...סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על כל פנים איזה סעיף "שלחן ערוך" באיזה מקום שהוא אפילו שלא במקומו שהוא עומד

...רפא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן היה מזהיר מאד שישמר האדם את ממונו בשמירה גדולה ומעלה מאד והיה מקפיד מאד על זה והיה מתלוצץ ומקפיד על אלו האנשים המתעצלים שקורין בלשון אשכנז "שלים מזלניק" כי זמנים ועתים בטל עצמו מתורה ותפילה וטרח ויגע ביגיעות גדולות בשביל להרויח ממון כדי לפרנס ביתו ואחר כך כשהגיע לו הממון הוא נעשה שלים מזלניק ואינו משגיח עליו כלל כי ממון כשר של איש הישראלי צריך שמירה כמו עין שבראש ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשיו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך והיו באים בקבלנא לפניו היה מבזה ומוכיח אותו מאד

...ציור כלל רק צעקה ממש כי יש סמפונות בראה שמשם יוצא הקול וגם יש סמפונות דקים היוצאים מן הראה אל המח ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסמפונות הדקים ההולכים אל המח עד שיצעק ממש במחו על ידי מה שמציר במחשבתו קול הצעקה ממש שבזה הוא מכניס קול הצעקה אל המח ויוכל לעמד בין כמה בני אדם ויצעק מאד ושום אדם לא ישמע כנ"ל ולפעמים יוכל להשמט מזה איזה קול דק שיהיה נשמע כי מחמת שנכנס הקול דרך הסמפונות של המח אל המח יוכל להשמט לפעמים שיצא הקול דרך הסמפונות המוציאין קול אבל הוא בדקות גדול ובלא דבור [הינו כשאין מוציאים

שבחי הר"ן - אות א בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם ורצה לשבר תאוות אכילה אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו' על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו ואמר שהיה אז רק בן ששה שנים והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה אך הוא זכרונו לברכה נהג כך בהיותו בן ששה שנים

...בדרך קבלנא: איך זוכין להיות יהודי ? והייתי משתומם מאד לפניו על זה כפי מה שהייתי יודע מגדלתו ועבודתו מכבר אשר אי אפשר לשער במח כלל ועדין נדמה בעיניו שלא התחיל כלל ענה ואמר הלא בעת שהייתי יגע בשביל עבודת ה' לא עלה על דעתי שאזכה לזה ולא הייתי יודע כלל ממה שאני יודע עכשו וכי עלה על דעתי לכסף ולהתגעגע לידע מה שאני יודע עכשו ?! כי לא הייתי יודע כלל שום מציאות וידיעה מהשגה זו לכסף ולהתגעגע אליה אם כן גם עכשו מי יודע מה שיש עוד להשיג ומה שאוכל לזכות עוד ?! והבן אחר כך אמר: אך זאת נחמתי שכל היום כלו אני

...כן כמה וכמה תבות וענינים, בשאר מקומות שאין נכר כל כך וכן אחר כך בסימן נ"ט שם גם כן מחק באות ו' אחר וזה פרוש בית והון וכו' שהאבות היו מגירים גרים וכו' שם מחק כמה וכמה תבות וכן בשאר מקומות באותה התורה. וכן היה בכמה וכמה תורות שנתן להעתיקם כנ"ל] שיך לאות א' וב' 'המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו' כי כל הרפואות הם הרכבות דהינו שלוקחין סם פלוני ועשב פלוני במדה ובמשקל כך וכך וכן עשב אחר שמשקלו כך וכך וכן שוקלין מכמה מינים וכל עשב ועשב יש לו כח אחר ומערבין אלו המינים ביחד ועושין מהם הרכבה וזאת ההרכבה

...יש תכלית / סיבה / מטרה כלשהי. על האדם להשתמש בדמיון שלו בטרם הוא מבצע את הפעולה ולדמיין את התכלית הסופית שלה. בטרם תעשה פעולה כלשהי, השתמש בדמיון מודרך ונסה לדמיין את הסוף שאליו ברצונך להגיע. שאל את עצמך: האם במציאות הזאת שאליה אני רוצה להגיע, האם ארגיש שם שלמות? האם שם לא יהיה חסר לי דבר? השתמש בדמיון מודרך כדי לדמיין את הסוף של הסוף ואת התכלית של התכלית. דמיין את הסוף שאליו ברצונך להגיע. שאל את עצמך, ומה עכשיו? מה הלאה? האם עכשיו אני מפסיק לחפש משהו טוב יותר? חבל להגיע עד הסוף, ואז לגלות שהמרוץ

...שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו כנ"ל נמצא שעקר עבודת איש הישראלי זוכין על ידי ארץ ישראל שהוא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים בחינת כח הגודל וכח הצומח שעל ידי זה זוכין להתחזק בעבודתו ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל שאי אפשר לזכות לעבודת השם באמת כי אם על ידי זה וכנ"ל ועקר גדל ההשתוקקות וההתלהבות של משה רבנו, עליו השלום שהיה מתלהב לארץ ישראל כל כך היה רק בשביל מדה זאת של אריכת אפים מחמת שראה ששם בארץ ישראל זוכין לבחינת ארך אפים כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "וימהר משה ויקד ארצה

...להחזיק אצלי הרבה מאד ואיני אומר כי אם כשהמים כבר עולים על כל גדותיו עד שיוצא לחוץ בעל כרחו. ועכשו גם זה אין לי בפני מי לומר. גם אמר לי כבר בעת שנתקרבתי אליו אם תהיה איש כשר תוכל לשמע ממני הרבה כי אני צריך איש אחד לומר לפניו. כי כמה פעמים אני צריך להוציא דבורים על כן אני צריך שיהיה לי איש אחד שאוכל לומר לפניו וכו' וכמה פעמים היה מדבר ומגלה תורה בפני מי שנזדמן אצלו אז. ואמר לי פעם אחת על ענין כזה שאמר פעם אחת תורה בפני איש אחד שלא הבין דבריו כלל. ואמר לי אחר כך היות שאני צריך לדבר ולגלות ובא זה האיש

שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן

...כחו, שהוא כח המכריח חוזר הדבר ונופל להארץ כי הארץ יש לה כח המושך, וממשכת כל הדברים לעצמה כי אם לאו, לא היו יכולים להתקים עליה כי היה ראוי לפל ממנה, מחמת שהיא כדורית וכל בני העולם עומדים סביבה כידוע אך שיש לה כח המושך ועל כן כשנפסק כח המכריח וחוזר הדבר ונופל למטה להארץ כל מה שמתקרב יותר למטה הוא פורח ונופל למטה במהירות יותר זה מחמת שמתקרב להכח המושך של הארץ על כן נופל במהירות יותר למטה והצדיק הוא בחינת עפר הנ"ל כי הצדיק הוא יסוד עולם כמו שכתוב: "וצדיק יסוד עולם" וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך

...ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה כי על כן סמך רבי שמעון בן יוחאי עצמו על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו כי באמת בזה הפסוק בעצמו מרמז ונסתר סוד הזה שעל ידי זרעו של יוחאי שהוא רבי שמעון בן יוחאי על ידו לא תשתכח התורה מישראל כי סופי תבות של זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו הם אותיות יוחאי וזה שמרמז ומגלה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו, מפי זרעו דיקא הינו מפי זרעו של זה בעצמו שהוא מרמז ונסתר בזה הפסוק שהוא התנא יוחאי כי על ידי זרעו של יוחאי שמרמז בזה הפסוק בסופי תבות כנ"ל שהוא רבי שמעון בן יוחאי