...ושרה בעת שהיו עקרים, הולידו מזווגם נפשות הגרים ועל כן יתרו שהיה גר, שהוא בא מקדשת הזווג של צדיקים על כן הוא יודע גדל יקר קדשת הצדיקים שלגדל קדשתם נעשה מזווגם נפשות הגרים מכל שכן קדשת פרישותם ועל כן הוא יודע, שלגדל קדשת ופרישות משה הוא יכול לחזות בעם ועל ידי ראיתו לבד יתן להם הגדלה כנ"ל ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה' וכו', כנ"ל יתרו סופי תבות: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" כי יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה', כנ"ל ועל ידי בחינת 'ואתה תחזה' על ידי זה זוכין לגדלה וזוכין לבאורי התורה ועל ידי זה

...לא תשברו בו" [וכתוב בזוהר: שהיו מקימין בעצמות "לכלב תשליכון אותו" וזה היה קשה מאד להמצרים עין שם] כדי שיבחינו כל אחד מישראל את עצמו, אם בריתו על תקונו כי בפסח כתיב בו: "וכל ערל לא יאכל בו" כי עקר הפסח תלוי במצות מילה כידוע וכשהשליכו את עצמותיו לכלבים וראו אם שלטו בהם הכלבים, חס ושלום היו יודעים שאין הברית, חס ושלום, על תקונו וזה מה דאיתא בזוהר "אל תהיו כסוס כפרד" לענין טמאת הברית "אין הבין", ומביא הפסוק: "והכלבים עזי נפש" עין שם וזה:הצילה מחרב נפשי ומיד כלב אבל 'הושיעני מפי אריה' הינו כשאריה יאכל

...התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור [זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ועין בהשמטות מזה] עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל כי יש מחקרים שאומרים שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא כי יש משכיל ומשכל ושכל דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המשכלות, שזהו התכלית אצלם

...תעיד עלי שאין דרכי כלל לאכל סעדת הלילה ועכשיו מחמת עצם אהבת האורח היקר הזה החביב והיקר עלי מאד מאד ויש לי ממנו שעשועים גדולים ותענוג גדול מבואו אלי מחמת זה אני אוכל עמו. ולא ידעתי מה לעשות מחמת שמחה וכו' וגם בבקר דברו יחד באהבה וחבה גדולה. כי כל ימיהם היתה ביניהם אהבה גדולה עד עת שיצא רבנו זכרונו לברכה ממעדוועדיווקע לזלאטיפאליע שזה היה בערך שנה ומחצה אחר שחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל לביתו. אז הלכו מלשינים והולכי רכיל ודברו לפניו מלשינות הרבה עד שנעשה לו שונא גדול ונתלבש בו מי שנתלבש בו עד שגרם

...לסימן ער"ה בלקוטי חלק ראשון, המתחלת: דע שכל מצוה וכו' נעשה ממנה נר וכו' עין שם עתה שמעתי מאחד ששמע גם כן זה הענין מפיו הקדוש ובאר הדבר יותר קצת שאמר שיש אחד שנר שלו אינו יכול לדלק כי אם איזה שעה מחפש עם הנר אותה שעה שדולק ואחר כך נכלה הנר ואין לו במה לחפש ויש אחד שנר שלו דולק איזה שעות יותר ויוכל לחפש יותר אבל אחר כך נפסק ויש שנר שלו דולק יום אחד ויש שדולק עוד יותר ויותר אבל יש אחד שיש לו הרבה נרות נפלאים כאלו שדולקים ומאירים לעולם ועד ואינם נכבים לעולם והוא זוכה לחפש בגנזיא דמלכא תמיד לעולמי עד

...שחלם לי שהוליכו אותי דרך כל הגן עדן. וספר להם המחזיק הכפר שהמטה שהיא היתה ישנה עליה אותה המטה הוא מחזיק בשביל אורחים חשובים וכבר היו ישנים עליה כמה וכמה צדיקים גדולים והמטה השניה היו ישנים עליה פריצים. וגם כאן אותה המטה היתה ישנה עליה וכו' ומובן פתרון החלום ממילא אות תקלו פעם אחת עמדו לפניו אנשיו ובא ערל אחד מהאנשי חיל העכו"ם העומדים בינינו ודפק על החלון ושאל יש כאן אחד מאנשי חיל השיבוהו לאו אין כאן אחד מהם והלך לו. אחר כך אחר איזה שעה חזר ובא ודפק על החלון יותר ושאל אם יש כאן אחד מאנשי חיל. ענה

...הוראות שהוא נכנע לפני גדולים ממנו, על ידי זה הקדוש ברוך הוא שומרו, שלא יכשל בדבר הוראה. ב. מקום ההוראה היא מועלת ליראה. ג. כשארע לאדם טרפה בביתו על ידי תערבת אסור בהתר, ואין בהתר לבטל את האסור, זה מראין לו, שפגם באיזהו יחוד וזווג עליון, כי היחוד והזווג הוא בחינת ביטול האסור בהתר בבחינת: "מוציא אסירים בכושרות". ד. כשיש שלום מלכות, על ידי זה נולדים בישראל בנים בעלי הוראה. ה. מי שמחמיר לאחרים ומקל לעצמו ואומר על מה שלא שמע ששמע, על ידי זה אינו זוכה לראות ביפי המלך, כי הקלפה של אדום שהוא יראה רעה, מחשיך

ספר המידות - עונש א. לפעמים כשאדם עושה מצוה, והקדוש ברוך הוא מעניש אותו, זה מחמת שלא עשה מצוה כזה, כשבאה לידו. ב. לפעמים דנין את האדם על פיו. ג. לפעמים האדם נהרג, מחמת שהיה יכול להמליץ בעד אחד, ששונאין אותו בחנם. ד. לפעמים האדם נענש, על שפשע במלאכתו, או שנגזר גזרה על אנשי מקומו או על עמו. ה. הקדוש ברוך הוא ממהר להפרע מכפויי טובה על ידי כפויי טובה. ו. מי שכלב נשך אותו, בידוע שקבל לשון הרע, או שספר לשון הרע.

...במקור מיידיש בעלטר פירושו "בקשן". ויש שפירשו זאת על התפילה... אך מה הפשט של הדימוי של קבצן עני, אל הצדיק. מה דומה ביניהם? רמז: התשובה כתובה כאן breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך ובעוד מקומות תשובה: הצדיק הוא בחינת "אין" לגמרי, ולכן הוא בחינת "קבצן" שאין לו מעצמו כלום. ושם מובא: כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. *** והצדיק הוא בחינת "עני", כמו שהשכינה היא בחינת "עניה", כי אין לה מעצמה כלום

...אמר, אזיל ואיתי בזוזא עבורא זה בחינת ע"ב רי"ו ע"ב הוא שכוך רי"ו זה בחינת חמימות בזוזא זה בחינת תאוות ממון הינו דאזל לשכך תאוות ממון כנ"ל והוה קאי באתרא עמיקי על ידי ששכך תאוות ממון זכה לאתרא עמיקי שהוא בחינת חסד כמראה החמה עמקה מן הצל וחסד הוא אור יום כמו שכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו" ועל ידי החסד זכה לבנין הבית לבחינת שכל כנ"ל וזה: אתרא צניעא שהוא בית המקדש, שהוא השכל כמו שכתוב: "ואת צנועים חכמה" והוה מכסי שקא זה בחינת לקיחת הנפשות להעלות אותם כנ"ל: "ולקח נפשות חכם" וכלליות הנפשות הם מכנים בשם שק

...אף על פי שכבר שבר המדמה אז נתקומם תכונת שכלו כי 'כשזה קם, זה נופל' אבל השכל עדין בכח ואחר כך כשחוקר בשכלו ומשתמש בו אזי השכל בפעל וזה בחינת 'נפת צופים' בבחינת: "נפת תטפנה שפתותיך" שהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל [וזה: 'שפתותיך' הוא בחינת מוציא מכח אל הפעל שהוא בחינת הדבור] ואחר כך כשמשיג בשכלו כל מה שיש ביד אנושי להשיג אז שכלו שב שכל הנקנה כמו שכתבו המחקרים שיש שכל בכח, ושכל הפעל, ושכל הנקנה ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו אינו אלא שכל הנקנה וזה השארותיו לאחר המיתה וזה בחינת אמנה כי אמנה לשון קיום דבר

...בעצם מרגיל את עצמו להיות מקושר תמיד במחשבה שלו לתכלית הפנימית של מעשיו. כאשר האכילה מקושרת לתכלית שלה, על ידי זה האכילה הופכת להיות בריאה יותר. אכילה עם מחשבה ועם דעת. לעומת זאת, כאשר האדם שוכח את התכלית של האכילה שלו, על ידי זה נוצרת התמכרות לאכילה עצמה, מה שתמיד גורר אחריו בעיות בריאותיות, כגון השמנה, בעיות תזונה וכיו"ב. כאשר האדם זוכר את התכלית שלשמה הוא אוכל, על ידי זה הוא לא נקשר רגשית לאוכל. האוכל מספק לאדם בראש ובראשונה תחושה של שובע. כאשר האדם רעב הוא אוכל והאוכל משביע את האדם. תחושת השובע

...להשיב נפשה הרעבה והצמאה ואוכלת את עצמה בבחינת: "איש בשר זרועו יאכלו" וכדמיון האיש שגבר עליו הקרירות מאד ואין לו שום כסוי לחמם עצמו ולהתעטף בו והוא מכפל ומחבק ומכוץ עצמו כמו כן הנפש, אין לה שום כסוי להתעטף ולכסות עצמה והיא בחינת: "נפשם בהם תתעטף" שמתעטפת מעצמה מנה ובה וכל כך נתעלפה, עד שאפילו אם נותנין לה דבר מאכל, אינה יכולה לקבל לאכל כמו החולה שמטל זמן רב בחליו, עד שנתעלף כל כך, שאי אפשר לו לקבל שום מאכל וכשנותנין לו, הוא דוחה ואינו יכול לקבל ומה נעשה, ואנחנו גרמנו לעצמנו, שלא שמענו לעצות טובות

...תשובה. והוא מעלה גדולה, כשיש עדין יצר הרע להאדם כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא דהינו לקח כל ההתלהבות והחמימות ולהכניסו בתוך עבודת השם דהינו להתפלל ולהתחנן בחמימות והתלהבות הלב וכיוצא ואם אין יצר הרע להאדם, אין עבודתו שלמה כלל והעקר לעצר ולעכב החמימות בעת התאוות ולהניחו בעת התפילה והעבודה שם יניח חמימותו והתלהבותו לתוך העבודה כנ"ל ואפילו מי שאינו איש כשר, נזדמן לו לפעמים, שמתפלל בהתלהבות וזה בא גם כן מחמימות היצר הרע שיש לו רק שהוא אינו מקבל על זה שכר אבל מי שרוצה להתנהג בכשרות הוא מעלה

...אזי הוא טובה להמחין כי אזי זוכה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מהמחין מה שגם משה בחייו לא השיג הינו בחינת: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" שזה בחינת עוות המשפט, כי זה נראה כעוות הדין, חס ושלום שגם משה בחייו לא השיג זאת עיין שם. והצדיק האמת שזוכה לכל זה, הוא זוכה להארת הרצון של פטירת משה בשעת אכילתו. * ועוד בעניין התאוות. אמר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=319 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - ואכלתם אכול ושבוע שמי שהוא משוקע בתאוות אכילה, הרי שהוא רחוק מהאמת וכולי עיי"ש. ובאמת תאוות אכילה הוא שם

...ספר תורה משום דבר המאבד אותו, זוכה לכבוד. יד. איש נכבד דבריו קימים. טו. כשאתה נותן כבוד לאדם, תתן כבוד גם למשמשו. טז. כשנחטטים המתים, בידוע שרצה הקדוש ברוך הוא להביא איזה בזיון על החיים, ונתהפך הדבר. יז. מי שעובר על צווי של הצדיק, הוא נופל מחשיבותו. יח. על ידי רדיפת הכבוד בא לידי הרהורי עבודה זרה. יט. אדם שהוא בחשיבות אין צריך לבזותו, אף על פי שהוא רשע. כ. צריך לתן כבוד למלכות, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה. כא. על ידי כבוד שמכבדין את התורה, אדם נצול משונאיו. כב. כבוד הנס לבוא בהצנע. כג. מי שהוא

...יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום מאד מאד יותר מעל החיים כי הם כבר נכנסו בגוף ויש להם בנים ויש להם מצוות אבל הרחמנות שעל אלו הנשמות הערמות הוא גדול מאד מאד כי אינם יכולים לעלות למעלה וגם למטה אינם יכולים להתלבש בגוף כנזכר לעיל ויש גלגולים בעולם שעדין לא נתגלו כלל בעולם [הכונה כי יש גלגולים שדברו מהם בספרים שנתגלו על ידי הקדמונים אבל יש

...רפא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן היה מזהיר מאד שישמר האדם את ממונו בשמירה גדולה ומעלה מאד והיה מקפיד מאד על זה והיה מתלוצץ ומקפיד על אלו האנשים המתעצלים שקורין בלשון אשכנז "שלים מזלניק" כי זמנים ועתים בטל עצמו מתורה ותפילה וטרח ויגע ביגיעות גדולות בשביל להרויח ממון כדי לפרנס ביתו ואחר כך כשהגיע לו הממון הוא נעשה שלים מזלניק ואינו משגיח עליו כלל כי ממון כשר של איש הישראלי צריך שמירה כמו עין שבראש ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשיו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך והיו באים בקבלנא לפניו היה מבזה ומוכיח אותו מאד

...- רפט - גדולת נוראות השגתו אות רפט שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני קנקן חדש מלא ישן. גם נמצא בכתב ידו הקדושה אני זקן שבקדשה וכו' שמגלה דברים שכסה עתיק יומין וכו' אות רצ שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני יכול עכשו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום. רק שאין לי החוץ וחצי דבר איני רוצה לומר. פרוש כי בן עזאי אמר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום חוץ מן הקרח הזה ואמר הוא זכרונו לברכה שיש לו כח לומר זאת שהם דומין לפניו כנ"ל רק שאין לו החוץ לומר עליו חוץ מזה והבן. גם נראה מכונתו שיש לו בזה ענין. רק שאין יכול לגמר

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה בערב חג הפסח יצא אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מהמקוה ואמר לזה שהלך עמו, שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה ובחג הפסח אמר תורה על פסוק: "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו" והקשה מרישא לסיפא ואמר תורה על זה בתרוץ קשיא זו ומתוך דברי תורתו הקדושה נתודע לכל באי אליו שבודאי יסע לארץ ישראל