...אורחים באים לידי גלוי עריות, ועל ידי גלוי עריות בא עליהם הריגה. ג. הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. ד. הכנסת אורחים כהכנסת שבת. ה. המארח תלמיד חכם בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ו. גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש והקבלת פני שכינה. ז. כיון דלא שכיחי רבנן גביהו ככותיים דמי. חלק שני א. על ידי הכנסת אורחים אימתו מטלת על הבריות. ב. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ג. על ידי קדשת השם יתברך ההתנשאות של ראשי הדור בתקף ועז, ועל ידי זה נחשב בעיני כל המצוה של הכנסת אורחים, ועל ידי

...לחולה' ובאמת אדרבא, מחמת שנתקרב לקדשה גבוהה מאד מחמת זה נזדמן לו כי 'כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקין עליו הדין מלמעלה' שנאמר: "וכיראתך עברתך", כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה נמצא כשאדם מצדיק עצמו ונכנס בקדשה מדקדקין עליו יותר ומתעוררין עליו קטרוגים ודינים, חס ושלום ומהשתלשלות הדינים נעשה היצר הרע [כמובא במקום אחר בסימן עב הנ"ל] ועל כן אין לו להתרעם כלל על זה כי אדרבא, מחמת שנכנס לקדשה גבוהה כזו מחמת זה נתגרה בו היצר הרע, מהשתלשלות הדינים כנ"ל ועל כן חשבו רבותינו, זכרונם לברכה, לנס גדול מה שלא

...יעסוק בתורת ה' ממש, בכל דבר ועניין שהוא עושה בענייני העולם הזה ממש, משום שאכן התורה הזאת מלובשת בכל דבר ודבר שיש בעולם. וכאשר האדם זוכה להשגת התורה הנ"ל, הוא זוכה גם לקיים את כל המצוות כולם בכל דבר ודבר שהוא עושה בעולם, משום שכל התורה כולה בשורשה היא דבר אחד, והיא מלובשת כולה בכל דבר ודבר שיש בעולם כנ"ל. בנוסף יש להבין, כי התפילה היא השורש של התורה. היינו כי התפילה היא בחינת לפני בריאת העולם. והתורה היא בחינת בריאת העולם, כי בזכותה נברא העולם. והתפילה היא גבוהה מהתורה והיא השורש של התורה, אך קיום

...שכתוב: "לא רגל על לשונו" גם הוא נתעלה אדם נתעלה בממון, הנקרא רגל כמו שכתוב "ואת היקום אשר ברגליהם" גם כל המדרגות התחתונות המכנים בשם רגלים נתעלים על ידי שמחת תורה ומצוה כמו שכתוב: "צדק יקראהו לרגלו" שהתורה והמצוה הם קוראים למעלה את אלו המדרגות התחתונות וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה . 'מי שאין לו בנים, ישמח את אשתו בדבר מצוה' כי אשה נקראת רגל, כמו שכתוב: "רגלי חסידו ישמר" נמצא שעל ידי השמחה הוא מעלה ומקשר אותה לבחינת צדק, הנקרא הא ושם עקר הזרע, כמו שכתוב: "הא לכם זרע" גם אמונה נקראת רגל, כמו שאמרו

...הנקנה השאלות עצמן אינן קיימות. אך גם אין שם תשובות. כי בשכל אנושי רגיל אין תשובות לשאלות האלו. ובשכל הנקנה השאלות האלו הן לא שאלות כלל. כך שבכל מקרה אין תשובות לשאלות האלו. וזה כל העניין של ארץ ישראל. כי ארץ ישראל היא שלמות האמונה בשלמות שאין שלמות אחריה. ועל ידי אמונה שלמה זוכה להשגת האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי ורצוא ושוב. ואז זוכה לשכל הגדול הזה, שהוא השכל הנקנה. וזה הטעם שבגללו רצה משה להגיע לארץ, כמ"ש הודיעני נא את דרכיך. כי משה רצה לדעת מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו, שזו בחינת השאלות של

...להבין הדברים לקימם בפשיטות גמור. ואף על פי שאחר כך היה נראה כאלו סותר רבנו זכרונו לברכה בעצמו הדברים שאמר לפני שאין צריכין לותר להשם יתברך מחמת שאנו צריכים להיות בשמחה תמיד. אף על פי כן הדברים נצרכים מאד לפני ולפני בני אדם כגילנו כי הבנתי כונתו קצת שרוצה שלא נפל חס ושלום לעצבות על ידי זה מחמת שנחשב תמיד אפילו בעת ההרחבה על חסרון הישועה החסרה עדין כי באמת צריכין להיות בשמחה תמיד אפילו בעצם הדחקות בעבודת השם, ובגדל הרחוק. וגם אם יש לו עוד לזה שאר יסורים מפרנסה ומונעים וכו' אף על פי כן צריך לשמח את

...העונש שמקרבת את האדם להשי"ת. כי בכך שהוא משתפר בעבודה שלו, בסופו של דבר הוא יתקרב מזה להשי"ת וכולי. ורק נזכיר ונחדד, יראת הרוממות היא יראה של אהבה, שאין שום קשר בינה לבין פחד. ז"א גם מה שנקרא אצל בני האדם יראת כבוד, גם זו לא יראת הרוממות. כי בעולם הזה אין יראה שהיא רק אהבה בלבד ללא שום פחד. אך יראת הרוממות שהיא האור הגנוז וכולי, היא אך ורק אהבה בלבד... והיא שונה לגמרי גם ממה שנקרא אצל בני אדם יראת כבוד, כי היא כולה טוב לגמרי וכולי. * כל דבר בעולם יש בו בחינות שונות. ז"א יראת העונש מהשי"ת ברור שהיא

...הרב רבי נחמן פעם אחת התלוצץ מזה ואמר שעל זה מבקשים בכל יום ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר מזה בספר הא"ב אל תכנס

...ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט" זה הדין, בחינת: "שמאלו תחת לראשי" "ואהבת חסד", זה בחינות חסדים הפנימיים "והצנע לכת", זה בחינות מקיפים, בחינת סכה כי דפנות הסכה הם שתים כהלכתן, שהם נצח והוד, ושלישית אפילו טפח, שהוא בחינות יסוד וזה בחינות: "והצנע לכת" 'והצנע', זה בחינות יסוד, 'מגלה טפח ומכסה טפח' ו'לכת', זה בחינות נצח והוד "עם ה' אלקיך" זה בחינת ארץ ישראל כי 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי' כי ארץ ישראל נעשה מכח מעשיו כנ"ל ולעתיד לבוא שיתנסו אמות העולם על ידי מצות סכה אז נתקים: "אז אהפך אל

...שזהו בחינת על מלכות וגם דרך ארציות, דהינו המדות רעות של העכו"ם שזהו בחינת על דרך ארץ כי על ידי שפרק ממנו על תורה, שהיא בחינת ע' אנפין נהירין על ידי זה מתגברין עליו בחינת ע' אנפין חשוכין שהם השעבוד והמדות רעות של העכו"ם שזהו בחינת על מלכות ועל דרך ארץ כנ"ל אבל, 'כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ' הינו מי שלומד בעיון, שמעין ומבין חכמות התורה שזהו בחינת אנפין נהירין, בחינת: "חכמת אדם תאיר פניו" על ידי זה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ כי נתבטל ממנו השעבוד והתאוות והמדות רעות

...בעניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והסעודה הייתה סעודה [ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"]. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו

...צועק כל כך שזה זמן רב שאני ישן, ולא הקיץ אותי כלום, שום דבר ואתה הקיצות אותי? אמר לו: ולא אצעק? שהם קמים עלי להרגני, רק שזה הדף מגן עלי השיב לו ההר אם זה הדף מגן עליך, אין אתה צריך להתירא משום דבר כי גם עלי קמים הרבה שונאים, רק זה הדף מגן עלי בוא ואראך והראה לו שסביב ההר עומדים אלפים ורבבות שונאים ועושים סעדות ושמחים וכלי זמר מזמרים ומרקדין והשמחה היא שאיזה כת מהם חושב אחד ובא על איזה חכמה איך לעלות אל ההר ואזי עושים שמחה גדולה וסעדה ומזמרים וכו' וכן כל כת וכת מהם רק שזה הדף של אלו הנמוסים שמגן

...שיחות מורנו הרב רבי נחמן הזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים כלל אפילו עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות כגון על ידי ביצים וכיוצא ואפילו בשבת והלעיג על האומרים שבשבת מצוה לאכל דבר המזיק שהם בצלים חיים ואמר שהם מזיקים מאד לכמה דברים וחשב אז כמה עניני חולאת ומכאובים וחלישות שגורמים אך שכחתים בפרטיות אך הכלל שהחמיר מאד והזהיר מאד לבלי לאכלם חיים כלל אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת רק מבשלים מתר לאכל ובתחלה שאלנו אותו על זה מחמת ששמענו בשם הבעל שם טוב זה שהזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים ואמר שבודאי כן

...חכמי הרופאים האריכו בזה שכל החולאת על ידי מרה שחרה ועצבות והשמחה היא רפואה גדולה ולעתיד תתגדל השמחה מאד ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה . 'עתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא' דהינו שיעשה מחול לצדיקים, והוא יתברך יהיה ראש חולה כי שכינה למעלה מראשותיו של חולה כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי" כי אין להחולה שום חיות, רק השכינה מחיה אותו ולעתיד על ידי השמחה יתתקן כל החולאת כנ"ל ואז יהיה השם יתברך ראש חולה, דהינו ראש המחול כנ"ל כי השמחה היא בחינת תקון

...ממון וכל פרנסתו יהיה ממה שמקבל, ואף על פי כן לא יהיה מקבל כלל ולא יהיה נצרך למתנת בשר ודם כלל חס ושלום. וצריכין לבקש מהשם יתברך לזכות לזה השכל ולא יהיה נצרך לידי מתנת בשר ודם חס ושלום אות תקג שמעתי בשמו שאמר שעל ידי המחלקת שחולקין על האדם עושין לו טובה. כי על ידי זה יכול לגדל ולצמח כמו כשנוטעין גרעין בארץ אם היתה כל הארץ אדוקה יחד לא היה באפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן ובהכרח שתחלק הארץ קצת כדי שיהיה מקום להאילן להתגדל. כמו כן על ידי המחלקת שחולקין על ידי זה נותנין לו מקום להתגדל ולצמח אות תקד מענין

...יכול להתודות ועל ידי ודוי דברים נתתקן עולם הדבור כמבאר במקום אחר כי פגם החטא בנפש והנפש הוא בחינת הדבור, בבחינת: "נפשי יצאה בדברו" ועל כן צריך להתודות בדבורים דוקא לתקן ולבנות פגם הדבור, כמו שכתוב: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" ועין במקום אחר ועל ידי שנתקן ונבנה הדבור על ידי ודוי דברים על ידי זה נעשה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה שנתעורר הקול דלעלא ונתיחד עם הדבור כי צריך התעוררות תחתון הינו לבנות הדבור ועל ידי זה מתעורר ומתאוה הקול ומתיחד עם הדבור וזה בחינת "עושי דברו לשמע בקול דברו" ואיתא בזוהר .

...אחד בא לפניו שהיה חשוב קצת וכבר היה בא בימים קצת, והיה לו ידיעה בכתבי האר"י זכרונו לברכה ורצה להתקרב לרבנו זכרונו לברכה והתחיל לדבר עם רבנו זכרונו לברכה, כדרך החסידים החשובים ואמר לרבנו זכרונו לברכה: יורנו רבנו דרך לעבודת הבורא יתברך ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, בלשון תמיהה: "לדעת בארץ דרכך" ? הינו מי שהוא עדין משקע בארציות גמור הוא רוצה לדעת דרך להתקרב להשם יתברך ? וכפי המובן מהספור, שקפדתו היה מה שמדבר עמו בלשון גדלות שרוצה לידע דרך להשם יתברך כאלו לא חסר לו כי אם לידע דרכים כי רבנו זכרונו לברכה

...[שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה מכבר] "ותתפשהו בבגדו" שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך וזהו "ותתפשהו בבגדו" אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבודת

...לך איזה גדלות, תדאג מפרענות. לא. עני שהוא שפל רוח, אף על פי שאינו נותן צדקה, הוא טוב מעשיר בעל גאוה, אף על פי שנותן צדקה. לב. כשנופל לך גדלות, תציר לפניך דמות אביך. לג. גאוה הוא סימן על שבר, חס ושלום. לד. גאוה בא על ידי שלא תקנת חטאת נעורים. לה. מי שיינו מחמיץ, בידוע שהוא בעל גאוה. לו. מי שיש לו גאוה, מדורו אינו מתקים. לז. מי שיש בו גאוה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם. ואפילו רוח קמעא עוכרתו, ואין תפילתו נשמעת, ואין לו רפואה, ובא לידי עניות של תורה, ואשתו מבזה אותו. לח. מי שמלביש את עצמו במלבוש

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לך אמר לבי בקשו פני לך אמר לבי בקשו פני פרש רש"י בשליחותך כי עקר האלקות בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" כמבאר אצלנו במקום אחר [לעיל בסימן מ"ט] ומי שהוא "בר לבב", בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה' ממש וזהו "לך אמר לבי בקשו פני", 'לך בשליחותך' כנ"ל כי מה שהלב אומר, הם דברי ה' ממש כנ"ל, והבן