...ושאין לו בחירה כי זה כבר קרה. כך שלא ברור לי מדוע רבי נחמן אמר שאין לשאלה הזאת תשובה בשכל אנושי. אשמח לדעת את האמת. האם באמת יש שאלה? מהי השאלה? והאם אפשר לדעת תשובה? תודה תשובה: הנושא הוא די פשוט. אין תשובה בשכל אנושי לשאלה של הידיעה ושל הבחירה. וכל מי שאומר אחרת שיש תשובה, הרי שהוא בסך הכל לא מספיק חכם כדי להבין את השאלה. ומיד נסביר את העניין כולו. העניין הוא כדלקמן: יש 2 סוגי אנשים בעולם. 1 - יש אנשים שמאמינים שיש בחירה ומאמינים שיש ידיעה. 2 - ויש אנשים שיודעים ומבינים בשכלם שיש בחירה ויודעים

...אהבה הם והשיב לו: לא וכו' וכששמע רבי יוחנן שהיסורים לא של אהבה הן חשב דילמא פגם, חס ושלום בידים הנ"ל ובשביל זה אין לו רפואה וזה שאמר לו: 'הב לי ידך' כדי שידע אם פגם בדברי רבנן, חס ושלום, כנ"ל ותכף כשיהב לו ידא אוקמוהו כי לא היה יסורים של אהבה, ולא פגם בידים בשביל זה היה יכול לחיות ולקום מחליו וזהו,: "ומשך אבירים בכחו יקום ולא יאמין בחיין" כי על ידי שאין מאמין בתלמידי חכמים הנקראים חיים כמה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה "ובניהו בן יהוידע בן איש חי" 'צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים' על ידי זה, הוא נופל

...הר"ן - אות עא בענין מה שכתוב בזוהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא, חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה אמר רבנו, זכרונו לברכה שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה ואמר שבזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה אפילו אם הרבה לפשע, חס ושלום בזה וכבר מבאר בספרים הנדפסים כבר שעקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא והוא מכרח לעבר באלו המקומות והענינים שהיה בתחלה ולהתנסות שם וכשמרחם על עצמו עכשו ואינו עושה עוד מה שעשה מקדם ומשבר תאוותו זהו עקר ה

...כמה בעלי חובות בעולם זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם חס ושלום ועצה לזה לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו ועת לשוב על זה הוא כשהוא במחין דגדלות אזי טוב להתחרט ולבקש מאת הבורא יתברך על זה ולשוב בתשובה כי מחין דקטנות הוא בחינת בעל חוב כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "עשרה קבין שנה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים" שנה הוא בחינת מחין דקטנות עבדים בחינת: "עבד לווה לאיש מלוה" ולזה כשהוא במחין דגדלות אזי העת לשוב על זה ולבטל הענש של בעל חוב בחינת מחין דקטנות

...ובכל דבר ודבר בעולם שעושה אותו האדם, הוא בעצם עוסק בלי ידיעתו בלימוד התורה שמלובשת בכל דבר ודבר בעולם. וזו בחינת הרמזים שיש בכל דבר בעולם, שדרכם האדם מתקרב להשי"ת מכל דבר שיש בעולם. וזו גם בחינת מ"ש להסתכל בשכל שיש בכל דבר, היינו בתורה הזאת דעתיקא סתימאה שמלובשת בכל דבר ודבר שיש בעולם. והתורה הזאת שמלובשת בבריאה, היא תורת ה' ממש. וכל קיום המצוות של השי"ת, הוא באמצעות זה שהוא מחייה את העולם, ובזה השי"ת מקיים את כל המצוות כולן כמובא. ומי שזוכה להשגת התורה הנ"ל, הוא זוכה לכך שהוא תמיד יעסוק בתורת ה'

שיחות הר"ן - אות קעז - גדולות נוראות השגתו חזק את אחד להיות בשמחה ואמר שראוי לו לשמח בהשם יתברך ואף על פי שאין אתם יודעים מגדלת השם יתברך ראוי לכם לסמך עלי כי אני יודע מגדלתו יתברך והזכיר אז הפסוק: "כי אני ידעתי כי גדול ה'" וכו' גם ראוי לכם לשמח בי מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה גם חזק את אחד שישמח את עצמו אפילו בעסקי חל ואמר לו: בודאי כן הוא שבתחלה צריכין לשמח עצמו במלי דעלמא בכל מה שיכולין ואחר כך באין לשמחה אמתית

...אהרון וחור פרש רש"י בתענית היו שרויים פרוש, שמביא ראיה שמלחמת עמלק זה תשובה כי אז היו שרויים בתענית משה אהרון וחור שזהו בחינת תשובה נמצא שקריעת ים סוף ומלחמת עמלק זהו בחינת ביטול הזמנים ותשובה שהם תלויים זה בזה וישמע יתרו שמע הקול, הינו כנ"ל כי על ידי תשובה, שהוא ביטול הזמנים על ידי זה שומעין הקול דקדשה כנ"ל ועל פי דרך זה תשוב ותראה כל הענינים האלה, הכתובים לעיל ותמצא בהם דברים ערבים ועתה נשוב לתחלת דבריו הקל קול יעקב כרוז עשו וישא קולו הינו שצריכין להגביר הקול קול יעקב על הקול דסטרא אחרא שהוא בחינת

...הוא סעד לתמכו, ובחינת רגל שלישי אך עדין צריכין לברך את השלש רגלים הנ"ל ולתן כח בהם, כדי שיוכלו לילך היטב והוא על ידי צדקה שעושה בשבת הינו שנותן לאדם על שבת, או שמאכסן עני על שלחנו כי יש שני מיני צדקה יש צדקה שעושין בימי החל, וצדקה שעושין בשבת קדש וצדקה הוא בחינות שמש, כמו שכתוב: "שמש צדקה" וכו' וצדקה שעושין בימי החל, הוא כנגד שמש שבזמן הזה וצדקה של שבת שהוא מעין עולם הבא היא כנגד שמש העתידה להתחדש לעתיד לבוא שהוא כאור שבעת הימים ושמש שהוא בחינות צדקה הוא נותן כח לבחינת רגלין שנאמר: "צדק לפניו יהלך"

...שבשביל זה נתן השכחה כדי שתהא התורה חביבה על לומדיה תמיד כשעה הראשונה כי על ידי השכחה כשחוזר ובא ולומד אפילו מה שכבר למד הוא אצלו כחדשות וחביב עליו ואיתא משל על הלומד ושוכח ששכרו אנשים למלאת חביות והחביות היו נקובים וכל מה שהיו שופכין לתוך החביות נשפך לחוץ והטפשים אמרו, הואיל וחוזר ונשפך לחוץ למה לנו ליגע ולמלאת מאחר שאחר כך נשפך ?! אבל החכם אמר מה לי בזה ? הלא פורעין לי על היום, ושכרי לא יקפח מכל יום ויום כי אני משכר לימים. ומה לי אם נשפך ? כך אף על פי ששוכח למודו שכרו לא יקפח מכל יום ויום ודע שלעתיד

...חביות מלא מסממנים היקרים האלה ולקח בדליים מלאים מסממנים האלה ולשפך על בנך החולה. וממילא מובן שכל הסממנים היקרים האלה ילכו לאבוד לגמרי אך אף על פי כן יתחזק גופו מעט על ידי זה. ואולי מתוך שישפכו עליו הרבה כל כך יכנס לתוך פיו גם כן איזה טפה על כל פנים על ידי זה אפשר שיהיה לו רפואה. ותכף ומיד נתרצה המלך לזה וצוה לעשות כן ועל ידי זה נתרפא הבן מלך. והנמשל מובן ממילא שדיקא מחמת שאנו חולים מדכאים בחלי הנפש כל כך רחמנא לצלן. על כן מכרח הצדיק הרופא נאמן לשפך עלינו סממנים יקרים ונוראים מאד. אף על פי שלכאורה

...הקבלה של האר"י זכרונו לברכה וכיוצא, מרמז גם כן בספריו. וחושבין זאת למעלה לספריו שנוגע עד לשם והם אינם יודעים שהוא להפך. אדרבא גם דרכי הקבלה של הקדמונים זכרונו לברכה נכלל גם כן בדבריו. ולא סים בפרוש רק היה מבאר כונתו ממילא. כלומר אבל כונתו בעצם תורתו גבוה למעלה למעלה יותר ויותר רק שגם דבריהם הקדושים כלול גם כן בדברי תורתו אות שסו שאל ואמר בחל המועד סוכות תקס"ט והיכן אנו עומדין בתפילה. ובאר אחר כך שכל סדר התורות הם על סדר התפילה. וזאת התורה שיכה למקום זה של התפילה וכן כל התורות. ועדין אנו עומדים קדם

...לקצת עירות והיו נותנים אז ממון הרבה בעד אתרוג בקצת קהלות נתנו חמשים אדמים ויותר בעד אתרוג אחד וגם לקהלת בראסלב בא אתרוג מהדר מאד ליד רבנו, זכר צדיק לברכה והיה שמחה גדולה מאד לרבנו זכרונו לברכה ואמר להביא לו כלי זמר מגדל השמחה ושלשה ימים רצופים היה לו חיות גדול מן האתרוג והיה בריא כל אותן השלשה ימים ולא היה מרגיש כלל החולאת הקשה שהיה לו מגדל השמחה שהיה לו מן האתרוג וגם אחר סוכות ספר הרבה מן האתרוג ואמר שאין אנו יודעים כלל גדל יקרת מעלת מצות אתרוג והרי אנו רואין שישראל מפזרים ממון הרבה בשביל מצוה

...אותו בימי ילדותו בעת שעסק בתעניתים [כמבאר בהשיחות שמקדם] וספר לפני האיש הנ"ל שפעם אחת התענה רבנו זכרונו לברכה, משבת לשבת ובאמצע השבוע ביום רביעי יצא ממנו דם מחטמו ומשתי עיניו ומשתי אזניו ומפיו וצעק האיש הנ"ל לפניו ואמר שיעשה רעש בביתו על שנחלש כל כך ופיס אותו בחכמתו, ואמר לו. כך הדרך, שמכבידין התענית באמצע השבוע הלא תראה ביום מחר יקל עלי עד שהכרח האיש לשתק כי השביע אותו תחלה שלא יגלה לשום אדם התעניתים שלו פעם אחד התענה משבת לשבת ובאמצע השבוע הכרח לשכב על מטתו ורגלו תלה למעלה וסמכם על המוט וכיוצא

...אצל הפתח של הקדשה והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ"ל או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח אז מתגבר עליו הסטרא אחרא והבעל דבר מאד מאד, רחמנא לצלן בהתגברות גדול ונורא מאד מאד, רחמנא לצלן ואין מניחין אותו לכנס לתוך הפתח ומחמת זה הוא חוזר לאחור, חס ושלום כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדשה, וכמעט שיכנס אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאד מאד, רחמנא לצלן ושמענו מצדיק אמתי שאמר שאלו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה בעת שעסק בעבודת השם בתחלתו. אחי, חזק ואחז עצמך הייתי רץ ומזדרז

...וחקירות כלל כלל לא גם מחכמות שיש בעבודת השם בעצמו צריך להרחיק מאד כי כל אלו החכמות של העולם שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם אינם חכמות כלל והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים ואלו החכמות מפילין מאד את האדם מעבודת השם דהינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות 'ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא' וכו' ולא נתנה תורה למלאכי השרת' ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחמרות יתרות עליהם נאמר: "וחי בהם", 'ולא שימות בהם' כי אין להם שום חיות כלל ותמיד

...לעשות עמנו" שידעו ויאמרו הגדלה שעשה עמנו, הינו עם העכו"ם הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדלה הזאת היה לישראל אף על פי כן אז ימלא שחוק פינו הינו שנשחק ונלעיג מידיעתם והשגתם כי השגתנו יהיה לאין סוף וקץ והידיעה יש בה מקיף ומקיף למקיף כמובא לעיל על פסוק "בהעלתך את הנרות" וזהו: נחמו נחמו הינו מקיף, ומקיף למקיף שהידיעה היא עקר הנחמה של כל הצרות יאמר אלקיכם אמירה בחשאי בחינת שמן בחינות שבעת הנרות אלהים לארמא קלא בחינת "אלהים אל דמי לך" בחינת צעקת היולדת כנ"ל [מסימן כ' עד כאן לשון רבנו זכרונו לברכה] [פרוש: כי מבאר

...והם כלולים בעשו וישמעאל. שזה כלול משל שים וחמש אמות, וזה כלול משל שים וחמש אמות. ולעתיד יכבשו אותן שני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. עוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו ואז נשבר השלחן מרב העולם שדחקו עצמן עליו. והקפיד ואמר וכי גויים יושבים אצלי על השלחן וכי עכשו ימות המשיח שיתקרבו גויים לצדיקים כמו שכתוב: "ונהרו אליו כל הגוים". וזה הפסוק שיך להתורה רבי יוחנן משתעי הנ"ל עין שם כי כך היה דרכו שכל שיחתו היה שיך להתורה שעסק בה אז כמבאר במקום אחר. ובאותה

...חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו נא רפא בגימטריא מרים יוכבד מכוון ממש הינו שם החולה ושם אמה שצריך

...הלבנה שמשם נמשך בחינת מארת חסר ואו שהוא אסכרה לרביי חס ושלום כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר ועל כן חסרון הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים, חס ושלום ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע כי אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון ואזי תכף מתחיל התקון והמלוי וזהו כלת ראשי תבות כפרה לכל תולדותם שבראש חדש נתתקן ונמתק בחינת כלת משה, שהוא בחינת הלבנה כי אזי מתחלת להתמלאת כנ"ל כלת משה, כפרה לכל תולדותם, כנ"ל שנמשך כפרה וסליחה והמתקה על כל תולדותם של ישראל שיהיה נמשך עליהם חיים טובים וארכים

...ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות כי אם כן הוא נכנס לקטנות ועל כן בהכרח שיש בזה דעת ועל כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה ואמר לו בהכנעה: אמן, כן יעשה ה' ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על זה. 'כל המחניף