...וחושב שם כמה דברים שהם נשאים דהינו שנושאים אותם ובאמת אלו הדברים הם נושאים כגון המרכבה, שהיא נשאת ונושאת וכן הארון, שהיו נושאים אותו "והוא נשא את נושאיו" וכו' וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל כי ברכה ראשי תבות: "כי רוח החיה באופנים" בחינת נשאת ונושאת כי האופנים נושאים החיות והחיות נושאים אותם כי רוח החיה באופנים וכן הוא כל המרכבה שהאופנים נושאים את החיות והחיות את המרכבה ובאמת המרכבה נושאת הכל ועל כן זה שנושא את המשקה נותנין לו ברכה שהוא בחינת: 'כי רוח החיה באופנים' בחינת נושא ונשא כי הוא נושא את המשקה

...אליך ויחנך" 'ויחנך' זה בחינות חנוכה, שעל ידו נתגלה אור הפנים בחינת: "יאר ה' פניו" וכו' כנ"ל ומשה רבנו זכה לסוד חנוכה, על ידי שמסר נפשו בשביל ישראל ונתן לבו עליהם להסתכל בצרתם כי הוא היה רחמן ומנהיג אמתי כנ"ל ועקר צרת ישראל הוא המשא של עוונות, חס ושלום, כנ"ל ועל כן בקש עליהם סלח נא כנ"ל ועל ידי זה נעשה בחינת חנוכה, בחינת חנכת הבית שבזה תלוי תקון כל הבחינות הנ"ל, כנ"ל וזהו חנוכה חנו כ"ה, הינו כ"ה בכסלו כסליו הוא אותיות: "וירא יי כי סר לראות" כי משה רבנו נתן לבו להסתכל בצרתן של ישראל וזהו: 'כי סר לראות

...כל שכן מאן דזרק פרורין דמחא' וזה: בו עז בו כלול שני הבחינות הינו ל"ט אורות מי ששומר הברית ול"ט מלאכות מי שפוגם בו כי עז עם הכולל שתי פעמים טל וזה: "משכן משכן" שני פעמים שני פעמים ל"ט כי ל"ט מלאכות גמרינן ממשכן ומי ששומר את בריתו אף על פי שהוא עושה הל"ט מלאכות הם בבחינת מלאכת המשכן הינו משכן בבנינה בחינת ל"ט אורות אך מי שפוגם בברית המלאכות שלו הם בבחינת משכן בחרבנה בבחינת ל"ט מלקות בחינת: "ארבעים יכנו ולא יוסיף" הינו בחינת פגם הברית שהוא בחינת תוספות כנ"ל ה. ושמירת הברית יש בו שני בחינות יש מי שזווגו

...כלל על מה לשמח אף על פי כן זה היה עקר התכלית אצלם להיות שמח תמיד על לא דבר רבי נחמן מברסלב מביא דבר דומה על הקבצן החירש breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים רק שכל העולם כלו אינו עולה אצלי לכלום, שאשמע החסרון שלהם. כי כל הקולות כלם הם מן חסרונות כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו ואפילו כל השמחות שבעולם כלם הם רק מחמת החסרון ששמח על החסרון שחסר לו ונתמלא ואצלי, כל העולם כלו אינו עולה לכלום, שיכנסו באזני החסרון שלהם כי אני חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון ***** לכאורה הדברים

...אליו אחר שמחת תורה שאל אותי אם הייתי שמח בשמחת תורה וספר לי כמה פעמים איך היו העולם שמחים בביתו והיה לו נחת גדול מזה וכן עוד פעם אחת באמצע השנה דבר עמי מענין שמחת תורה אם אני מרגיש שמחה בלבי אז או על כל פנים פעם אחר בשנה אם אני מרגיש שמחה בלבי [וברוך ה' שעזרני בחסדו הגדול לשמח בכל לב כמה פעמים בשנה והרגשתי השמחה בלבי מה שאי אפשר לספר לחברו כלל כי שמחת יהדותנו, מה שזכינו להיות מזרע ישראל ולהאמין בו יתברך הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה ואי אפשר לספר לחברו כלל כמו שמבאר אצלנו כמה פעמים בפרט בחינת הדבקות

...אמר שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל [ואמר בלשון גנאי על עצמו על ענין הנ"ל אם היה נשאר במדרגה של אשתקד] רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה ויש הרבה מאד בענין זה לספר אך אי אפשר לספר כל זה בכתב כלל כי אם מי שזכה לראות בעיניו ולשמע באזניו היה יכול לשער בלבה מעט מקצת ענין זה איך לעולם לא היה עומד על מדרגה אחת בשום פעם רק תכף היה משתוקק לעלות למדרגה גבה יותר עד שזכה וכו' וכן לעולם והיה חדוש גדול בענין זה וכל זה היה כפי תפיסתנו המועטה ויותר מזה יש בענין זה סתרי

...חס ושלום וגם שם יש להם לב ושאר איברים ואזי כשימול את לבבו, וירגיש לבבו גדל כאבו ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת אזי ירגישו שם כל הלבבות של הטפות ויתודע להם האמת האיך הם מטלים במקום טנופות בשאול תחתית כי מתחלה נדמה להם שטוב להם כי הן מזיקי עלמא רק אחר כך כשנמול לבבם, על ידי שנמול לבב אביהם אזי מרגישין היכן הם ומתחילין לקונן ולהצטער, ונעשה שם רעש גדול ביניהם וזהו: "ומל ה' את לבבך, ואת לבב זרעך" הינו כשימול ה' את לבבו, ימול גם לבב זרעו ולהיכן שנמשך הזרע הן למין בני אדם אזי מחיבים בניו שירגישו גם כן הרהור

...שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת: "וידי אדם מתחת כנפיהם" כי הכנפים הם הדבורים, בבחינת "ובעל כנפים יגיד דבר" גם נכלל התפילה בתוך תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם שני ידים יד כותבת ויד חותמת כח הדבור בא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא

...- מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי מרבי נפתלי נרו יאיר ששמע מרבנו זכרונו לברכה שטוב כשהלב של איש הישראלי נמשך כל כך להשם יתברך עד שבכל עת ועת שידפקו על הלב יתחיל תכף להתלהב ולהשתוקק להשם יתברך בכלות הנפש כראוי ועשה אז תנועות בידיו על ענין זה ואמר שאפילו כשיושבין בין אנשים ישא ידיו ולבו לה' ויצעק אליו בכלות הנפש והרים אז ידיו בהתעוררות נפלא ואמר הפסוק "אל תעזבני ה' אלוקי" בקול נעים של תחנה וגעגועים נפלאים להשם יתברך ותפס זאת לדגמא שכך ראוי לאיש ישראלי שאפילו כשהוא בין אנשים יתעורר בכל פעם להשם יתברך בהתעוררות

...של כעס אבל תכלית שבירת מדה זו מהפך אל הפך, דהינו להתהפך לטוב גמור שלא יכפת לה כלל וכלל שום דבר, ויהיה רק טוב בלי שום צד קפידא בעולם זה זכה רק בארץ ישראל שם זכה לזה שנתבטל הכעס בתכלית הביטול וזכה ונעשה טוב ממש, ולא נשאר בו שום צד קפידא בעלמא עד שאחר כך אפילו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם לא היה בלבו שום צד שנאה וקפדא עליו אדרבא היה אוהבו ולא היה בלבו עליו כלל כי היה רק כלו טוב ממש וגדל עצם הפלגת מדת טובו היה מפרסם לכל מכיריו כי היה רק כלו טוב בלי שום צד קפדה וכעס כלל רק כלו טוב וזה זכה בארץ ישראל

...שיהרוג אותו בעד מחיר הנסיעה על כן עשה את עצמו שמח כאלו לא ארע דבר והנה הקפיטאן היה בכל יום בא לחדרו לדבר עמו וכשבא אליו הקפיטאן לא הבחין על פניו מאומה כי הוא עשה את עצמו שמח עד שלא הכיר בו שום שינוי אמר לו הקפיטאן הלא אני רואה שהנך אדם חכם וישר לב ובכן ברצוני לקנות הרבה תבואה ולמוכרה בלונדון ובזה אוכל להרויח הרבה אולם אני ירא שמא יאמרו שאני גנבתי את הכסף לקנית התבואה על כן יהיה נא הקנין על שמך ואני אשלם לך עבור זה סכום רב והוטב הדבר בעיני העני ועשו כן והנה כשבאו ללונדון מת הקפיטאן ונשאר הכל אצל

...הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד כנ"ל וכשהגוף הוא בבחינה זו היא טובה להנשמה שלפעמים נופלת ממדרגתה וכשהגוף צח ואור תוכל הנשמה להתרומם ולחזר למדרגתה על ידי הגוף הינו, על ידי תענוגי הגוף תוכל לזכר ולעלות לתענוגים שלה כי מאחר שהגוף גם כן טוב וכשר אינו נלכד בהתענוגים ועל כן תוכל הנשמה לחזר על ידי תענוגי הגוף למעלתה לתענוגים שלה וכן גם כן על ידי הרשימות שיש בהגוף על ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקדם תוכל עתה לזכר ולעלות ולחזר למדרגתה וזה בחינת: "מבשרי אחזה אלוה", 'מבשרי' דיקא הינו על ידי בשר הגוף

...עמו בבחי' כוח אבל כשמסיר השגחתו ח"ו היינו ע"י שקר כ"ש דובר שקרים לא יכון לנגד עיני עי"ז האדם יורד לתוך הרע הגמור הרחוק מאמת הרחוק מאחד בתכלית הריחוק וזה בחי' אבני שיש טהור אבן זה בחי' כוח אב ובן כחדא כתרגומו משם רועה אבן ישראל ושיש טהור הוא בחי' ישות בחי' פועל ומשם הטהרה שהיא הבחירה ומי שרוצה להגיע ולהמשיך האחדות לתוך הישות שיהי' עכשיו [*אחר] הפעולה כמו קודם הפעולה עצה על זה שישמור עצמו משקר שהוא בחי' מים מים כנ"ל כי ע"י השקר מסיר השגחתו ואז הוא רחוק מאחד ואז הוא בעצמו בחי' פועל וזה שמא תסכנו בעצמיכם

...שכל למודו בא לו ביגיעה גדולה כי בתחלה היה לומד משניות ולא היה מבין למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאד עד שזכה להבינם וכן בלמוד זוהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה ואף על פי כן למד הרבה מאד

...פיגא על שם אמו זכרונה לברכה שהיה שמה פיגא והתורה הנ"ל שיכה לענין הסתלקות הנשמה שממנה נמשך באורי התורה, כי יש נשמה שסובלת מרירות כמו שמבאר שם עין שם. ומחמת זה נראה לפי עניות דעתי שהיתה שיכות שדיקא בעת שעסקנו בהתורה הנ"ל באה נשמת אמו הקדושה זכרונה לברכה כי אמו היתה צדקת גדולה ופעם אחת שמעתי מפיו הקדוש בפרוש שאמו היתה בעלת רוח הקדש, והדברים עתיקים. כי כל דברי רבנו זכרונו לברכה, ומעשיות שאנו מספרים ממנו, אין בהם דבר שלא יהיה בהם סודות גבוהות ונוראות ועצומות מאד מאד. עמק עמק מי ימצאנו. בפרט המעשיות שעברו

...ממש בחינת סתים וגליא כמובא במקום אחר [לעיל בסימן ס"ב] וזה שמובא במדרש: "להבדיל בין האור ובין החשך" 'אור אלו מעשיהם של צדיקים' 'חשך אלו מעשיהם של רשעים' הינו שמעשיות של צדיקים הם בחינת אור ולהפך מעשיות של רשעים הם בחינת חשך ומי שיכול להבדיל בין אור לחשך יכול לספר מעשיות של צדיקים כנ"ל ועל ידי זה נטהר מחשבתו גם, נצול מצרות כי בלבול הדעת הוא בחינת מחין דקטנות ומזה באין צרות כי מחין דקטנות הם בחינת דינין וספורי מעשיות של צדיקים הם בחינת מחין דגדלות כמו שכתוב: "ספרה נא לי את הגדלות" בחינת המאור הגדול

...חכמתו יתברך שמו וכל מצוה ומצוה יש לה אותיות ותבות וענינים שהם שעורים וגבולים שמצמצם בהן חכמתו יתברך שמו שזה בחינת התלבשות השכל העליון בשכל התחתון שעל ידי זה זוכין להשגות אלקות כנ"ל וזה בחינת 'בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה' 'בת', זה בחינת בת עין דהינו השחר שבעין שהוא בחינת השחרות הנ"ל שהוא מצמצם ומגביל וכולל בעצמו כל הדברים הגדולים העומדים לנגדו כגון הר גדול כשעומד לפני הבת עין, שהוא השחר שבעין אזי נגבל כל ההר, בתוך הבת עין שרואה אותו כי השחרות שבעין הוא מצמצם כל הדברים הגדולים ונכללין ונראין

...המצב הוא הפוך. הם תמיד מחזקים את הכפירה שלהם. ותמיד הצד של האמונה מציק להם וכולי. אלא מה? העניין הוא שבשורש של האמת, הקב"ה נמצא בתוך דברי האפיקורסות שלהם. כי אין דבר בעולם שאין בו חיות אלוקות. ואפילו בעשרה כתרי דמסאבותא וכולי. ואם יאמר לך אדם היכן אלוהיך, אמור לו בכרך גדול שברומי וכולי. כי באמת הקב"ה מסתתר גם בתוך דברי האפיקורסות ממש. אלא מה? מדוע באמת הקב"ה נסתר שם? משום שאין שם אמת באמת. כי הקב"ה הוא כולו אמת. ובאמת, אם היה האדם מגיע לכפירה גמורה בקב"ה באמת, הרי שאז הכפירה שלו בכלל הייתה מתהפכת

...פי כן לא יהיה מקבל כלל ולא יהיה נצרך למתנת בשר ודם כלל חס ושלום. וצריכין לבקש מהשם יתברך לזכות לזה השכל ולא יהיה נצרך לידי מתנת בשר ודם חס ושלום אות תקג שמעתי בשמו שאמר שעל ידי המחלקת שחולקין על האדם עושין לו טובה. כי על ידי זה יכול לגדל ולצמח כמו כשנוטעין גרעין בארץ אם היתה כל הארץ אדוקה יחד לא היה באפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן ובהכרח שתחלק הארץ קצת כדי שיהיה מקום להאילן להתגדל. כמו כן על ידי המחלקת שחולקין על ידי זה נותנין לו מקום להתגדל ולצמח אות תקד מענין הפלגת גדלת האדם אמר כשהאדם עושה כך

...בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל וחזר והשליך פרוטה אחת לתוך המתן בסתר וחזר והסיח דעתו וחזר ואמר הלשם יחוד הנ"ל והשליך עוד פרוטה אחת וכן חזר ועשה כמה פעמים עד שהשליך כל הפרוטות לתוך המתן בסתר ועל כל פרוטה ופרוטה אמר הלשם יחוד הנ"ל וכונתו היה כדי שיעשה מצוות רבות כי עבודתו