ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.


חלק א'
א. כָּל הַבּוֹכֶה וּמִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר, זוֹכֶה לְגַדֵּל אֶת בָּנָיו.
ב. צָרִיךְ לִשְׁמר אֶת הַתִּינוֹק, שֶׁלּא יֵלֵךְ בְּגִלּוּי הָראשׁ.
ג. אֵין צָרִיךְ לָאָדָם לִדְאג עַל פַּרְנָסַת בָּנָיו, כִּי כְּשֶׁהֵם גְּדֵלִים גְּדֵלָה פַּרְנָסָתָם עִמָּהֶם.
ד. מִי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת חֲבֵרוֹ מִפִּרְיָּה וּרְבִיָּה, הוֹלֵךְ לִשְׁאוֹל בְּלא וָלָד.
ה. כָּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה, הֲוֵי לֵהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים.
ו. אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרֻבִּים צַעַר גִּדּוּל בָּנִים שֶׁלָּהּ יוֹתֵר בְּעִצָּבוֹן.
ז. בַּת כּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, בַּת תַּלְמִיד חָכָם לְעַם הָאָרֶץ זֶרַע אֵין לָהּ.
ח. הַתַּעֲנִית שֶׁל חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת מְסֻגָּל לְגִדּוּל בָּנִים.
ט. צְנִיעוּת שֶׁבָּאִשָּׁה מְזַכָּה לָהּ לְבָנִים הֲגוּנִים.
י. עַל יְדֵי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב וְעַל יְדֵי הֲנָחַת תְּפִילִּין כָּרָאוּי, תֵּלֵד אִשְׁתּוֹ בָּנִים זְכָרִים.
יא. לִפְעָמִים מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, וּכְשֶׁמִּתְפַּלְּלִין עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בָּנִים, הוּא מֵת.
יב. בַּעֲווֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים.
יג. שִׁנּוּי מָקוֹם גּוֹרֵם לְבָנִים.
יד. בָּנִים גְּדוֹלִים אֵינָם מֵתִים בַּעֲווֹן אֲבוֹתֵיהֶם, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֲפִילּוּ גְּדוֹלִים מֵתִים.
טו. דְּאַכְלָא בִּשְׂרָא וְשַׁתְיָא חַמְרָא, הֲוֵי לֵהּ בָּנִים בְּרִיאִים.
טז. הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲקֵבָהּ שֶׁל אִשָּׁה וּבְאִשְׁתּוֹ נִדָּה, הֲוֵי לֵהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים.
יז. הַדָּר עֶשֶׂר שָׁנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין לוֹ בָּנִים, יוֹצִיא, שֶׁמָּא לא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּהּ.
יח. מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם, וְיִהְיֶה לוֹ בָּנִים זְכָרִים, יִשָּׂא אִשָּׁה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, וִיקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וִיבַקֵּשׁ מִמִּי שֶׁהַבָּנִים שֶׁלּוֹ.
יט. כָּל הַמּוֹלִיד בְּדוֹמֶה לוֹ הוּא מוֹלִיד.
כ. יִשְׁמר אָדָם אֶת עַצְמוֹ, מִלָּקץ אֵיזֶה אִילָן בְּלָא זְמַנֵּהּ, כִּי זֶה מַזִּיק לְגִדּוּל בָּנִים.
כא. כָּל הָרוֹדֵף צְדָקָה, זוֹכֶה לְבָנִים בַּעֲלֵי עשֶׁר, בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי אַגָּדָה.
כב. מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיֶה לוֹ בָּנִים, יְפַזֵּר מְעוֹתָיו לַעֲנִיִּים, וִישַׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ.
כג. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לַהֲרג אָדָם, כֵּן אָסוּר לָקץ אִילָן מַאֲכָל קדֶם זְמַנּוֹ.
כד. יוֹאָב, שֶׁלּא הִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ נֶאֱמַר בּוֹ מִיתָה, דָּוִד, שֶׁהִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ נֶאֱמַר בּוֹ שְׁכִיבָה.
כה. בַּת תְּחִלָּה לא שָׁלְטָה בְּהוּ עֵינָא בִּישָׁא.
כו. כָּל הַמְגַדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּאִלּוּ יְלָדוֹ.
כז. כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ יְלָדוֹ.
כח. אַרְבָּעִים יוֹם קדֶם יְצִירַת הַוָּלָד יִתְפַּלֵּל עַל אִשְׁתּוֹ, שֶׁתֵּלֵד זָכָר.
כט. מִי שֶׁמְּהַרְהֵר בִּזְנוּת, גַּם אִשְׁתּוֹ בָּאָה לִידֵי הִרְהוּרִים, וּכְשֶׁאִשְׁתּוֹ מְהַרְהֶרֶת, עַל יְדֵי זֶה הַקְּלִיפּוֹת בָּאִין עָלֶיהָ בַּחֲלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה הַבָּנִים שֶׁלָּהּ מֵתִים.
ל. מִי שֶׁמְּזַנֶּה, אִשְׁתּוֹ מְזַנָּה עָלָיו.
לא. כָּל הַשּׂוֹרֵף תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ.
לב. אִשָּׁה שֶׁמְּשַׁכֶּלֶת בָּנֶיהָ, בִּשְׁעַת לֵדָה תַּנִּיחַ עַל ראשָׁהּ תַּפּוּחַ.
לג. כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר מִצְוָה וְלא גְּמָרוֹ, קוֹבֵר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.
לד. הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם מָמוֹן הַוְיָן לֵהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, וּמַפְסִיד אֶת הַמָּמוֹן בִּזְמַן קָצָר.
לה. הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, זוֹכֶה לְהַרְבֵּה בָּנִים.
לו. אֵין הַבָּנִים מֵתִים בַּעֲווֹן הָאָבוֹת, אֶלָּא כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם.
לז. הַתַּשְׁמִישׁ יָפֶה לַוָּלָד, לְלַבְּנוֹ וּלְזָרְזוֹ וְלִהְיוֹת בַּעַל צוּרָה וּבַעַל כּחַ.
לח. מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ גָּלוּת.
לט. הַיּוֹרֵד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ בָּא עַל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ.
מ. כְּשֶׁנִּמְסָר אָדָם בְּיַד שוֹנְאָיו, הֲוֵי כְּמוֹ שִׁכּוּל בָּנִים.
מא. מִי שֶׁבָּא עַל הַכּוּתִית אוֹ זָכָר, אוֹ הִרְהֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה, לא יִהְיֶה לוֹ בֵּן תַּלְמִיד חָכָם, וְאִם יִלְמַד בְּנוֹ תּוֹרָה יִהְיֶה שַׁכְחָן.
מב. בָּנִים הַטּוֹבִים רְפוּאָה גְּדוֹלָה לָאָבוֹת.
מג. עַל יְדֵי שֶׁקֶר הַבָּנִים מֵתִים.
מד. כָּל שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, אֲפִילּוּ הֲוֵי לֵהּ בָּנִים כִּבְנֵי אַהֲרון מֵתִים. וְכָל הַפּוֹרֵשׁ, הַוְיָן לֵהּ בָּנִים זְכָרִים וּרְאוּיִין לְהוֹרָאָה.
מה. כָּל הַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הַוְיָן לֵהּ בָּנִים זְכָרִים וּרְאוּיִין לְהוֹרָאָה.
מו. הַמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דֶּרֶךְ צְנִיעוּת, הַוְיָן לֵהּ בָּנִים זְכָרִים.
מז. יִזָּהֵר מְאד שֶׁלּא יִינַק הַוָּלָד מֵאִשָּׁה רָעָה, כִּי חָלָב מְטַמֵּא וְחָלָב מְטַהֵר.
מח. חַמִּין וְשֶׁמֶן מְבָרִין אֶת הַוָּלָד.
מט. מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ מִלְּהַטִּיל מַיִם, תְּפִילָּתוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל בָּנָיו נִשְׁמַעַת.
נ. הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר צוּרַת אָב וָאֵם.
נא. קָשֶׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.
נב. יַקְדִּים וְיַחְשִׁיךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, עַל יְדֵי זֶה יַאֲרִיךְ יְמֵי בָנָיו.
נג. אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים.
נד. עַל יְדֵי חֲנוּכָּה וְנֵר שַׁבָּת הֲוֵי לֵהּ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
נה. דְּרָחִים רַבָּנָן הֲוֵי לֵהּ בְּנִין רַבָּנָן, דְּמוֹקִיר רַבָּנָן הֲוֵי לֵהּ חַתְנוּתָא רַבָּנָן.
נו. בַּעֲווֹן נְדָרִים גַּם בַּעֲווֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה גַּם בַּעֲווֹן מְזוּזָה גַּם בַּעֲווֹן צִיצִית גַּם בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים.
נז. מִי שֶׁנּוֹתֵן מַעֲשֵׂר מִן מְעוֹתָיו, בָּנָיו נִצּוֹלִים מֵהַחֹלִי הַנִּקְרָא סַמְקָא.
נח. תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נִתְפָּסִין עַל הַדּוֹר.
נט. עַל יְדֵי הֲדַסִּים בְּשַׁבָּת זוֹכֶה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
ס. אִשָּׁה שֶׁמְּשַׁכֶּלֶת אֶת בָּנֶיהָ, הַסְּגֻלָּה לָזֶה, שֶׁתִּרְחַץ אֶת הַכַּלָּה קדֶם הַחֻפָּה.
סא. לְפִי אֲכִילוֹתָיו שֶׁל אָדָם כֵּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו.
סב. מִי שֶׁבָּנָיו מֵתִים אַל יְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּחֹל, כִּי אִם מִשַּׁבָּת לַשַּׁבָּת.
סג. דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת בְּלַ"ג בָּעמֶר הִיא סְגֻלָּה לְבָנִים. גַּם הַתְּפִילָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִפְנֵי הָעַמּוּד בִּנְגִינָה הִיא סְגֻלָּה לְבָנִים.
סד. צָרִיךְ לְלַמֵּד אֶת הַתִּינוֹק דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִנְּעוּרָיו.
סה. הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת, שֶׁאוֹמְרִין קדֶם אוֹר הַיּוֹם, הוּא סְגֻלָּה לְבָנִים. גַּם לְאִשָּׁה שֶׁנֶּחְסַר חֲלָבָהּ. גַּם לְאִשָּׁה רָעָה שֶׁהִיא כַּעֲסָנִית.
סו. מִי שֶׁהוּא מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בִּפְנֵי רַבּוֹ וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוֹ מְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה, שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ בֵּן שֶׁהוּא גָּדוֹל בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מֵרַבּוֹ.
סז. מִי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה, זוֹכֶה לְזֶרַע שֶׁיַּאֲרִיכוּ יְמֵיהֶם.
סח. פְּעֻלּוֹת הַשֵּׁם נִמְשָׁכִין אַחַר הַשֵּׁם שֶׁל אָדָם, כִּי שְׁמָא גָּרִים.
סט. מִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּדֵי לְהִתְפָּאֵר בּוֹ, בָּאִים בָּנָיו לַשְּׁבִיָּה.
ע. מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, יְהֵא רָגִיל בְּשֶׁמֶן.
עא. וְלִפְעָמִים יַעֲקר דִּירָה וְיִחְיוּ בָּנָיו.
עב. עַל יְדֵי רְדִיפַת שָׁלוֹם מַצִּיל אֶת בָּנָיו מִמִּיתָה וּמִגָּלוּת.
עג. מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר, וְהַדָּבָר הוּא אַחַר כָּךְ מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם, עַל יְדֵי זֶה הַטּוֹבָה נִפְסָק מִזַּרְעוֹ.
עד. לִפְעָמִים מֵחֲמַת אַהֲבָה גְּדוֹלָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ מוֹלֶדֶת.
עה. לְרב הָעֲקָרוֹת כְּשֶׁהֵם נִפְקָדוֹת, מוֹלִידוֹת זָכָר.
עו. עַל יְדֵי אוֹנָאַת דְּבָרִים הַבָּנִים מֵתִים.
עז. יֵשׁ כּחַ בְּיַד הַצַּדִּיק לְקַלֵּל אֶת הָאָדָם, שֶׁלּא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים הֲגוּנִים.
עח. מִי שֶׁהַצַּדִּיק נַעֲשָׁה אַכְסַנְיָה אֶצְלוֹ, נִתְבָּרֵךְ בְּבָנִים.
עט. מִי שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק לַעֲשוֹת אֵיזֶה מִצְוָה וְאֵין זוֹכֶה לַעֲשוֹת אוֹתָהּ, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְבָנִים, וּגְדֻלָּתוֹ מוֹרִישׁ לְבָנָיו, וּבָנָיו יִזְכּוּ לַעֲשוֹת הַמִּצְוָה הַזּאת.
פ. מִי שֶׁמְּקַפֵּחַ פַּרְנָסָה, לְסוֹף שֶׁבָּנָיו מֵתִים.
פא. מַאגִינֶט סְגֻלָּה לְבָנִים.
פב. בָּנָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים, כְּשֶׁעוֹסֵק בִּשְׁמוֹת הַטומְאָה אוֹ בִּכְשָׁפִים אוֹ שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם.
פג. כְּשֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה רוֹחֲצִים יְדֵיהֶם וְנוֹתְנִים צְדָקָה קדֶם הַתַּשְׁמִישׁ, בָּזֶה הֵם מְסִירִים אֶת רוּחַ הַטומְאָה מֵהַיְלָדִים, שֶׁהֵם מוֹלִידִים.
פד. יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁמְּגַדֶּלֶת נְקֵבוֹת, וְאֵינָהּ מְגַדֶּלֶת זְכָרִים.
פה. אֲמִירַת פָּרָשַׁת צִיצִית בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּבְיִרְאָה גְּדוֹלָה גַּם הַלְבָּשַׁת עֲרוּמִים, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָנִים זְכָרִים.
פו. שָׁנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בְּרָכָה, סִימָן שֶׁגַּם יִשְׂרָאֵל יִפְרוּ וְיִרְבּוּ.
פז. אִשָּׁה שֶׁעוֹסֶקֶת בִּכְשָׁפִים, בָּנֶיהָ מֵתִים וְנַעֲשֵׂית אַלְמָנָה.
פח. מֵינֶקֶת שֶׁנֶּחְסַר חֲלָבָהּ הַסְּגֻלָּה לָזֶה שֶׁיִּתְאַבֵּל בַּעְלָהּ עַל יְרוּשָׁלַיִם.
פט. מַכּוֹת בָּנִים בָּא עַל יְדֵי שָׁוְא, גַּם הַמָּקוֹם גּוֹרֵם.
צ. מִי שֶׁמְּשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה, יִזְכֶּה שֶׁתֵּלֶד אִשְׁתּוֹ זְכָרִים.
צא. גַּם עַל יְדֵי הַזְהָרוֹת נֵרוֹת.
צב. שָׁנָה שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה גְּשָׁמִים, סִימָן שֶׁנּוֹלָדִים בְּזֶה הַשָּׁנָה הַרְבֵּה זְכָרִים.
צג. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁהֵם מְקַלְּלִים אֶת עַצְמָם, אֵין מְגַדְּלִין אֶת בְּנֵיהֶם.
צד. סְגֻלָּה לְגִדּוּל בָּנִים: תִּזְרַע אֵיזֶה מִין תְּבוּאָה, וּכְשֶׁתִּקְצר אוֹתָהּ, תִּתֵּן אוֹתָהּ לַעֲנִיִּים, וְאַתָּה לֹא תֶּהֱנֶה מִמֶּנָּה.
צה. מִי שֶׁמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל דּוֹרוֹ, אֵין מִתְקַיְּמִין לוֹ בָּנִים חַכְמֵי לֵב.
צו. מִי שֶׁאֵין לוֹ רַחֲמָנוּת עַל בָּנָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בֶּשֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה.
צז. כְּשֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר עַל לִמּוּדוֹ [וְשׁוֹכֵחַ] עַל יְדֵי זֶה הַבָּנִים מֵתִים.
צח. עַל יְדֵי זְנוּת אֵין מְגַדְּלִים בָּנִים.
צט. שֵׁם אֱלוֹהַּ שְׁמִירָה לְבָנִים.
ק. מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה פַּרְנָסָה לְדוֹרְשֵׁי הַשֵּׁם, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה שֶׁלּא יֵצְאוּ בָּנָיו לְתַרְבּוּת רָעָה.
קא. עַל יְדֵי אֱמוּנַת צַדִּיקִים הַבָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים.
קב. כְּשֶׁזָּכָר בָּא לָעוֹלָם חֶסֶד בָּא לָעוֹלָם.
קג. מִי שֶׁמְּצַעֵר אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ זוֹכֶה לְגַדֵּל זְכָרִים.
קד. מִי שֶׁרוֹדֵף שָׁלוֹם עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו.
קה. קִלְקוּל הַדֶּלֶת אוֹ הַחַלּוֹן זֶה סִימָן לְחֻלְשַׁת בָּנִים.
קו. הַמַּחֲלקֶת זֶה סִימָן רָע לְבָנִים, וְשָׁלוֹם זֶה סִימָן טוֹב לְבָנִים.
קז. הַבָּנִים שׁוֹטִים, כְּשֶׁאֲבִיהֶם כַּעֲסָן.
קח. עַל יְדֵי כִּבּוּד אָב תִּזְכֶּה לְבָנִים זְכָרִים.
חלק שני
א. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גִּדּוּל בָּנִים, יִקְרָא בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. גַּם עַל יְדֵי הַקְּרִיאָה נִצּוֹל מֵעֲלִילוֹת שֶׁל גְּזֵלָה.
ב. סְגֻלָּה לְבָנִים, לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ.
ג. מַטַּע הַכֶּרֶם מַזִּיק לְגִדּוּל וְלָדוֹת.
ד. הִשְׁתַּדְּלוּת בְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים מְסֻגָּל לְהוֹלָדָה.
ה. אֲמִירַת הַמַּעֲמָדוֹת טוֹב לְבָנִים.
ו. אִשָּׁה שֶׁבָּנֶיהָ מֵתִים בַּחֹלִי הַנִּקְרָא סַמְקָא, הַיְנוּ זְדוּשִׁין, תִּרְחַץ אוֹתָם בְּשֶׁמֶן, וְהַשֶּׁמֶן הַזֶּה תַּדְלִיק אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ בִּטְבִילַת מִצְוָה.
ז. מִי שֶׁקָּמִים עָלָיו רַבִּים וְחוֹלְקִים עָלָיו עַל אֱמוּנָתוֹ וְהוּא עוֹמֵד כְּנֶגְדָּם וְטוֹעֵן כְּנֶגְדָּם דְּבָרִים הַנִּתְקַבְּלִים, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָנִים רַבִּים, וְהָעוֹלָם נִתְמַלֵּא מִזַּרְעוֹ.
ח. הֵא הַנַּעֲשֶׂה מִכֶּסֶף, מְסֻגָּל לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה.
ט. לִפְעָמִים בִּנְיַן הַבַּיִת גּוֹרֵם לְאִשָּׁה שֶׁלּא תֵּלֵד, כְּשֶׁהָעֵצִים שֶׁבַּבִּנְיָן אֵינָם מֻנָּחִים כַּסֵּדֶר הַנִּתַּן לָהֶם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְאָז הַבַּיִת נִקְרָא הָרוּס אֲפִילּוּ בְּבִנְיָנוֹ, וְהֶהָרוּס הַזֶּה בָּא וּמַזִּיק לָאִשָּׁה וְאֵינָהּ מוֹלֶדֶת.
י. צָרִיךְ לַחֲזר אַחַר מוֹהֵל צַדִּיק וִירֵא שָׁמַיִם, כִּי כְּשֶׁהַמּוֹהֵל אֵינוֹ טוֹב, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלּא יִהְיֶה מוֹלִיד, חַס וְשָׁלוֹם, הַנִּמּוֹל עַל יָדוֹ. גַּם עַל יְדֵי שֶׁהַמּוֹהֵל אֵינוֹ טוֹב, עַל יְדֵי זֶה בָּא הַתִּינוֹק, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי חֳלִי נוֹפֵל.
יא. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ לא מֵת.
יב. הֶחָלָב שֶׁל צַדֶּקֶת הוּא טוֹב לַתִּינוֹק לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְגַם נוֹתְנוֹת לוֹ מֶמְשָׁלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.
יג. שִׁכּוּל בָּנִים בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל מִי שֶׁמַּפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מֵאֱמוּנָה.
יד. כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁלוֹם מַלְכוּת, עַל יְדֵי זֶה נוֹלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי הוֹרָאָה.
טו. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ גַּם אֶת הָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁמְּזַוֵּג, שֶׁלּא יִהְיֶה לא הוּא וְלא הָעֵת וְהַזְּמַן חַם בְּיוֹתֵר וְלא קַר בְּיוֹתֵר, עַל יְדֵי זֶה בָּנָיו הַנּוֹלָדִים יִהְיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים.
טז. מִי שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בְּיִצְרוֹ, בָּנָיו אֵינָם יוֹצְאִים לְתַרְבּוּת רָעָה, וְעַל יְדֵי זֶה מָמוֹנוֹ נִתְבָּרֵךְ, וְעַל יְדֵי זֶה לא יָבוֹא לִידֵי נִסָּיוֹן.
יז. אֲפִילּוּ אִשָּׁה צַדֶּקֶת כְּשֶׁהִיא אֵינָהּ מְיֻחֶסֶת, עַל יְדֵי זֶה מוֹלֶדֶת בָּנִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים.
יח. בִּזְמַן שֶׁהַדָּגָן רב בָּעוֹלָם, זֶה סִימָן לְלֵדַת זְכָרִים, וּבִזְמַן שֶׁהַיַּיִן רב בָּעוֹלָם, זֶה סִימָן לְלֵדַת נְקֵבוֹת.
יט. מִי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן זָכָר, יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהָבִיא מַתָּנוֹת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְיאמַר פָּרָשָׁה שֶׁל בִּכּוּרִים וְגַם יִלְמַד גְּמָרָא הַרְבֵּה וִימַעֵט בְּלִמּוּד אַגָּדָה, כִּי לִמּוּד אַגָּדָה הוּא מְסֻגָּל לְבָנוֹת.
כ. עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים, עַד שֶׁיֵּדַע לְהוֹרוֹת הוֹרָאוֹת, עַל יְדֵי זֶה גּוֹרֵם פְּקִידָה לְכַמָּה עֲקָרוֹת.
כא. לִפְעָמִים עַל יְדֵי תְּפִיסָה נִצּוֹל מִכִּלְיוֹן בָּנִים.
כב. עַל יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה לְבָנִים.
כג. סְגֻלָּה לְמַקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁתִּתְלֶה עַל צַוָּארָה מַפְתֵּחַ שֶׁל הַבֵּית עָלְמִין. גַּם הַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה מְסֻגָּל לַעֲקָרָה.
כד. הַבָּנִים מֵתִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי רְאִיַּת קֶרִי.
כה. יֵשׁ עֵצִים הַמּוֹנְעִים הַהוֹלָדָה וְהַגִּדּוּל בָּנִים כְּשֶׁעוֹשִׂין מִטָּה, וְיֵשׁ עֵצִים הַגּוֹרְמִין הַהוֹלָדָה וְהַגִּדּוּל בָּנִים.
כו. מִי שֶׁבָּנָיו מֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, תַּעֲשֶׂה לוֹ אִמּוֹ כֻּתּנֶת, וְהוּא יֵלֵךְ בּוֹ תָּמִיד עַד שֶׁיִּגְדַּל.
כז. כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל פָּרִים וְרָבִים, אֲזַי הָאֻמּוֹת מְחַדְּשִׁין עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת.
כח. הַסִּגּוּפִים מוֹעִילִים לְהוֹלָדָה.
כט. הַקּוֹצִים מְסֻגָּלִים [מוֹעִילִים] לְהוֹלָדָה.
ל. מִי שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, בְּיָדוּעַ שֶׁכּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלּוֹ טוֹב וְיָפֶה.



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעו - אֲכִילַת שַׁבָּת אֵינָהּ בִּשְׁבִיל שְׂבִיעָה כְּלָל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעו - אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל רק בגין דיתברכון כלהו שתא יומין, כמובא בזוהר כי מאכילת שבת נשפעין ונתברכין כל ששת הימים כי עקר השביעה בשבת כי סומא אין לו שבע כמו שלמדו רבותינו, זכרונם לברכה מפסוק "המאכילך מן במדבר למען ענתך" וכו' 'ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לה בקדושא דבי שמשי' נמצא שעקר שלמות מאור עינים הוא בשבת ועל כן אז השביעה, כי השביעה על ידי ראית עינים כנ"ל וזה 'פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים' הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה שעל ידי זה המאור עינים ... לחץ להמשך...
להכלל באין סוף. מה זה אומר?
להכלל באין סוף. מה זה אומר? שאלה: אשמח לדעת מה הפירוש של המושג להכלל באין סוף? מה זה אומר בדיוק? מה המשמעות של "השגת האור אין סוף"? תשובה: להכלל באין סוף יש לו המון משמעויות שונות, ונפרט חלק מהן. אך לפני שנסבך את העניין, נאמר בפשיטות, שלהבין מה טוב בכל דבר בעולם, זה נקרא להכלל באין סוף בשלמות. אדם הראשון לפני שהוא חטא, הוא לא הבדיל בין טוב לרע, והוא היה כלול בא"ס בשלמות. זה כל העניין כולו. ועכשיו נסבך את זה קצת... להכלל בא"ס, היינו להשיג בשכל אנושי את מה שיש מעל לשכל אנושי, דהיינו להבין לדוגמא את סוד החלל הפנוי / הצמצום / הבחירה והידיעה וכולי. ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב: "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר כבר כמה פעמים גדל גנות תא... לחץ להמשך...
ספר המידות - הרחקת רשעים
ספר המידות - הרחקת רשעים חלק א' א. כשהצדיק בא לבית הרשע, הבית נתברך, ודוקא שהבית מזמן לברכה. ב. הרחק מרשעים, כדי שלא תתפס בענשם. ג. בשביל איבה מראין איזה קרבות לרשעים. ד. לפעמים כשעושין איזה טובה לרשע גמור, בזה עושין נחת רוח לקדוש ברוך הוא. ה. אסור לספר בשבחן, אבל מקום שיבוא משבחן שבח לצדיק מתר לספר קצת. ו. מי שמלמד זכות על רשע, גם הוא נקרא רשע. ז. אפילו עושה איזהו דבר כדת וכדין, אין אנו סומכין עליו. ח. מי שערב בעד רשע, נופל לידי תאוות ניאוף גם נופל לחלשה. ט. רשע ששכח את השם יתברך לגמרי, בידוע שלא יצא ממנו זרע כשר. י. כשנופל שונאו של הקדוש ברוך... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - ראיתי מנורת זהב ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים הוא בבחינת רוח ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות הוא מסגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים וזהו, על משפטי צדקך הינו שצדק גובר על משפט התקון לזה, חצות לילה אקום. ועקר חצות הוא תמיד אחר ששה שעות מתחלת הלילה הן בקיץ והן בחרף ואז מתחיל זמן חצות ונמשך עד גמר אשמורה שניה דהינו שתי שעות ובבקר טוב להסתכל על השמים ועל ידי זה נמשך הדעת... לחץ להמשך...
מעשה מהציירים של המלך.
מעשה מהציירים של המלך. breslev.eip.co.il/?key=557 - חיי מוהר"ן - פא - סיפורים חדשים מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות סד
שיחות הר"ן - אות סד מן התנשאות וגדלה אין ראיה כלל כי ההתנשאות הוא דבר בפני עצמו לפעמים עושים דבר שעל ידי זה זוכין לגדלה והתנשאות וכיון שעלה לא ירד ומצינו במלכי ישראל שבשביל דבר אחד זכו למלוכה עד דור רביעי כמו שכתוב: "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" ודבר זה באמת קשה להבין על כל פנים זה הדור רביעי מכרח שיפסק אצלו הגדלה והמלוכה ואפילו אם יעשה דבר זה שעשה זקנו ויותר ויותר מזה לא יועיל מחמת שנגזר כבר שאצלו יפסק המלוכה והוא צריך לסבל ענש אבותיו נמצא שהוא פליאה נשגבה מאד כי אבותיו זכו על ידי דבר זה לבד למלוכה עד דור רביעי והדור הרביעי בעצמו שכבר מחזק ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פו - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פו - פוסעים בו פסיעה קטנה [לשון החברים] פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים וכו' הנה ידוע כי בימי החל הוא שליטת החיצונים וערב שבת קדש בין השמשות אין להם שליטה כלל כמו שמובא בזוהר הקדוש: 'כד אתקדש יומא כדין "יתפרדו כל פועלי און" ועקר שליטה שלהן בימי החל, הוא בבחינות רגלין שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השם יתברך דאיתא בגמרא: 'הני ברכי דרבנן דשלהי מניהו' ובשבת קדש חוזרין להם כח ההליכה כמו שכתוב: "אם תשיב משבת רגלך" הינו כמו שאמרנו, שבשבת קדש יכול לילך בדרכי השם יתברך אך למשל, תינוק כשמתחיל לילך, עדין צריך סעד לתמכו... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות רפח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי שפעם אחת אמר לאיש אחד בזו הלשון . 'שוב יום אחד לפני מיתתך' ודחק ומשך תבת יום אחד וכונתו היה לענין מה שמפיל את האדם מה שקדם לו ומה שלאחריו דהינו מה שרואה שלפעמים מתעורר קצת להשם יתברך אבל קדם ואחר כך היה מה שהיה כפי מה שעובר על כל אחד לפי בחינתו ומחמת זה נופלים רבים מעבודתם כידוע ועל זה אמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל וגער עליו ואמר: שוב יום אחד לפני מיתתך כלומר שאפילו אם לא תזכה כל ימי חייך קדם שתמות כי אם לשוב להשם יתברך יום אחד בלבד גם זה טוב מאד ויקר מכל הון כי מה יתרון לאדם מכל עמלו ול... לחץ להמשך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה במאמרים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן



קבל תכנים נוספים שיעניינו אותך...




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0625 שניות
עכשיו 23_09_2019 השעה 23:34:20
wesi2