ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
ספרא דצניעותא תפילה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' (חבקוק ג) איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה (זהר תרומה, קע"ו:) עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את הפנים שיוכל כל אחד לראות את פניו [של עצמו] בפנים שלו כמו במראה עד אשר בלא תוכחה ובלא מוסר יתחרט חברו תכף על מעשיו רק ממה שיביט בפנים שלו כי על ידי שיביט בפנים שלו יראה את עצמו כמו במראה איך פניו משקע בחשך ג. כי גדל יקר הערך של לשון הקדש [הוא מפני] שבו נברא העולם כמאמר חז"ל (בראשית רבה פרשה י"ח, הובא בפרש"י) : "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (בראשית ב) 'לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש' וזה בחינת חוה בחינת (תהלים י"ט) : "ולילה ללילה יחוה" הינו בחינת הדבור של לשון הקדש שבו נברא העולם וזה בחינת: "לזאת יקרא אשה" הינו הדבור כמו (בראשית מ"ט) : "וזאת אשר דבר להם" ועל ידי לשון הקדש רוממנו מכל הלשונות שכל הלשונות העמים נופלים על ידי לשון הקדש הינו שהרע שיש להלשון של האמה אחיזה בו נתבטל ונופל על ידי לשון הקדש ואין לו שליטה על ישראל וזה בחינת: 'לשון נופל על לשון' והרע הכולל שכל הרעות של שבעים לשון כלולין בו דהינו תבערת המדורה של תאוות ניאוף שכל השבעים לשון משקעין וכלולין בו נופל ונתבטל ואין לו שליטה על ידי לשון הקדש וזה בחינת מדורה של שבעין כוכבין הנזכר בזוהר הקדוש (ויקהל ר"ג) הינו הרע הכולל שהוא תבערת המדורה של תאוות ניאוף שכל השבעין אמות כלולין בו וזה בחינת חשמ"ל חיות אש ממללות (חגיגה י"ג) חיות אש בחינת חוה אשה הינו בחינת לשון הקדש כנ"ל שעל ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעין כוכבין וזה בחינת מ"ל מחשמ"ל שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין שנתמלל ונתבטל על ידי לשון הקדש כי על שם זה נקרא לשון הקדש כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה (מדרש רבה קדושים פרשת כ"ד בראשית שם). וזהו שפרש רש"י "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" 'מכאן שנאסר להם עריות, רוח הקדש אומרת כן' 'רוח הקדש' הינו לשון הקדש (עיין זוהר אחרי ס"א:) כמו (תהלים ל"ג) : "וברוח פיו כל צבאם" שעל ידי לשון הקדש נאסר ונתקשר התאוה של תאוות ניאוף הינו המדורה של שבעין כוכבין שאין לו שליטה על ישראל על ידי לשון הקדש בבחינת 'לשון נופל על לשון' כנ"ל שהרוח שטות (סוטה ג) נתבטל על ידי רוח הקדש וזה בחינת תקון הברית שהוא בחינת רוח הקדש בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל זבחים קט"ז) וזה: "ויסגר בשר תחתנה" לא נצרכה אלא למקום החתך (ברכות ס"א) הינו חתוך הדבור וזה (שם) : "ויבן" עשאה כאוצר שעקר עשיה ותקון של לשון הקדש תולה ב"יראת ה' היא אוצרו" (ישעיהו ל"ג) כמו שכתוב (קהלת י"ב) : "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא" וזה: כאוצר של חטים הינו היראה הוא אוצר שבו תלוי עשיה ותקון של 'חטה' כ"ב אותיות של לשון הקדש (תקון ט"ז) וזה בחינת (תהלים ס) : "אלהים דבר בקדשו" שדבור הקדש תולה ב"אלהים ירא". ויוסף על ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש כמו שכתוב (בראשית מ"ה) : "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש על כן כתוב בו (שם מ"א) : "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" רוח אלהים הינו תקון הברית בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש" כי בלשון הקדש תלוי תקון הברית בבחינת "מכאן שנאסר להם עריות". כי זה בלא זה אי אפשר להיות הינו תקון הברית ושלמות לשון הקדש הם תלויים זה בזה וזה (משלי כ"ט) : "ורעה זונות יאבד הון" אל תקרי 'מהונך' אלא 'מגרונך' (עיין משלי ג' בהגה ברש"י שם וכן הובא בבאה"ט או"ח סי' נ"ג בשם הפסיקתא אמנם) [בפסיקתא עצמה איתא ממה שחננך אם נתן לך קול ערב וכו'] שהוא בחינת לשון הקדש כי מי שפוגם בברית מאבד לשון הקדש וזהו (שם ג) : "כבד את ה' מהונך" כבד דיקא כי בו תלוי בחינת כבוד כי הפך הכבוד הם חרפות ובזיונות והם תולים במקום עריין כמובא בתקונים (תקון נ"ח) : "ולא יתבששו" 'אין בשת אלא במקום עריין' עריין הוא פגם הברית בבחינת ערלה בחינת (בראשית ל"ד) "כי חרפה היא לנו" וזה: 'כבד' שהיא הפך של חרפות ובזיונות שהוא תולה ב'הונך' הינו בגרונך שהוא שלמות לשון הקדש כנ"ל ושם יוסף על שם שלמות לשון הקדש שהוא תקון הברית בבחינת (שם ל) : "אסף אלהים את חרפתי" כי בו תלוי כבוד כי אין בשת אלא במקום עריין כנ"ל ונחש שהוא הרע הכולל הנ"ל כשאין שלמות בלשון הקדש אזי הוא הולך ושולט על לשון הקדש בבחינת 'נחש שלטנותה על בשרא' (כמובא בזוהר הקדוש) (עי' זוה"ק נח ס"ה פקודי רס"ט) הינו בחינת חוה הנ"ל שהיא "בשר מבשרו" (בראשית ב) בבחינות "בשר קדש" (חגי ב) וזה בחינת נחש שפתה לחוה והטיל בה זהמא (שבת קמו) שהוא הרוח סערה (יחזקאל א) הרוח שטות אשת כסילות (משלי ט) והולך ומפתה את הרוח הקדש שהוא לשון הקדש אשה חכמה (שמואל ב יד) בבחינת "חכמות נשים" (משלי י"ד) ומטיל בה זהמא. וזה בחינת (בראשית ד) : "לפתח חטאת רבץ" לפתח, הינו 'פתחי פיך' (מיכה ז) של לשון הקדש שהחטאת הזה רובץ לינק ממנו ד. ודע, שאשת כסילות הזאת שהוא כללות הרע של שבעים לשון אי אפשר להם לינק מאשה חכמה מלשון הקדש הנ"ל אלא על ידי בחינת 'עץ הדעת טוב ורע' שעל ידו הוא מפתה את הלשון הקדש ומטיל בה זהמא ועץ הדעת שיש בו שני כחות, שהן טוב ורע הוא אמצעי בין לשון הקדש שהוא אשה חכמה שכלו טוב ובין לשון של שבעין עממין שכלו רע ועץ הדעת טוב ורע זה לשון תרגום שהוא אמצעי בין לשון הקדש ובין לשון של שבעין עממין. ולשון עממין כשרוצים לינק מלשון הקדש אי אפשר להם לינק ממנו אלא על ידי לשון תרגום לשון תרגום הוא בחינת "אשה משכלת" (משלי י"ט) בחינת 'משכיל על ידי תרגמן' (פסחים קי"ז) כי לשון תרגום יש בו טוב ורע לפעמים הוא בחינת משכיל ולפעמים הוא בחינת משכל ואשת כסילות הזאת היא מפתה את האשה חכמה על ידי אשה משכלת. כי עקר תגברת הקלפה אינו אלא על ידי לשון תרגום בבחינת (דברים כ"ו) : "ארמי אבד אבי" ובבחינת (במדבר כ"ג) : "מן ארם ינחני בלק" שהוא לשון תרגום שהוא לשון ארמי שדרך שם מתעוררים לינק מהקדשה. ועקר בנינה ושלמות של לשון הקדש אינו אלא על ידי שמפילין הרע של התרגום ומעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש שעל ידי זה נשלם לשון הקדש. ולבן הארמי, שהוא ארמי אבד אבי הנ"ל רצה לינק מהקדשה על ידי התרגום ועל כן קרא לו "יגר שהדותא" (בראשית ל"א) ויעקב היה מעלה את התרגום ללשון הקדש ועל כן קרא לו "גל עד" בלשון הקדש וזה (שם ב) : "ויפל ה' אלהים תרדמה" מספר תרגום כמובא (עיין לק"ת להאריז"ל פ' ואתחנן) כי על ידי התרגום עקר בנינה של לשון הקדש ועל ידי שמעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש ומפילין הרע שבו נופלין כל השבעים לשון בבחינת 'לשון נופל על לשון' "ויפל" נוטריקון: "פ'ה ל'הם ו'לא י'דברו", (תהלים קטו קלה) כי על ידי בחינת תרדמה שהוא בחינת לשון תרגום שעל ידי זה עקר בנינה של חוה שהוא בחינת לשון הקדש על ידי שמעלין הטוב שבו ומפילין הרע שבו כנ"ל על ידי זה נופלין כל השבעים לשון בבחינת "פה להם ולא ידברו" ראשי תבות ויפל וכו' כנ"ל. ויוסף, על ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש על ידי זה היה יכול לפשר חלמין כי עקר החלום הוא בשנה הינו בתרדמה ושלמות לשון הקדש הוא על ידי תרדמה שהוא בחינת תרגום כנ"ל. ועל כן יוסף שזכה לשלמות לשון הקדש שעקר שלמותו על ידי תרדמה כנ"ל. על כן היה יודע לפשר חלמין שבתרדמה [כי זכה לברר את בחינת לשון התרגום את בחינת התרדמה דהינו להעלות הטוב שבו ללשון הקדש ולהפיל הרע שבו שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום כנ"ל ועל כן היה יודע לפתר החלום שבשנה ותרדמה שהוא בחינת תרגום כי היה יודע לברר הטוב והאמת שיש בהחלום שהוא בחינת תרדמה, בחינת תרגום כי הוא זכה לברר את לשון תרגום שזהו עקר בחינת שלמות לשון הקדש על ידי התרגום שזכה לזה כנ"ל] ה. וזה בחינת מקרה לילה (דברים כג) שהרוח סערה הינו הרוח שטות הינו השבעים לשון עולה על ידי תרגום על ידי תרדמה על ידי שנה ויונק מלשון הקדש מרוח הקדש מברית קדש כי מי שיש לו שלמות לשון הקדש מקרר את חמימותו בלשון הקדש בבחינת (תהלים ל"ט) "חם לבי בקרבי וכו', דברתי בלשוני" שמקרר חמימותו בדבור של לשון הקדש בבחינת: "זאת הפעם עצם מעצמי" 'מכאן שנתקררה דעתו בחוה' (יבמות ס"ג) אבל מי שאין לו שלמות לשון הקדש אזי הרוח סערה מקרר אותו במקרה לילה בשנה בבחינת (דברים כ"ה) "אשר קרך בדרך", לשון קרירות 'בדרך' הוא בחינת (משלי ל) : "כן דרך אשה מנאפת" שהרוח סערה הולך דרך התרגום שהוא בחינת נגה ויונק מן החשמ"ל הנ"ל ואלישע היה יורש מאליהו רוח הקדש ועל ידי זה היה מקבל ממנו שלמות לשון הקדש בבחינת (מלכים ב' ב) : "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" פי שנים, הינו לשון הקדש כי 'שנים מקרא ואחד תרגום' (ברכות ח) על ידי זה כתיב בה (שם ד) : "איש קדוש עבר עלינו תמיד" 'שלא ראתה קרי על סדינו' (ברכות י:) כי על ידי שלמות לשון הקדש נצולין ממקרה לילה כנ"ל כי על ידי שלמות לשון הקדש זוכין לתקון הברית כנ"ל כי עקר שלמות לשון הקדש הוא על ידי תרגום שהוא בחינת תרדמה ושנה דהינו על ידי שמבררין את בחינת התרגום בחינת התרדמה כנ"ל ועל כן אז נצולין ממקרה לילה שבתרדמה כנ"ל וזה שבקש דוד (תהלים ק"מ) : "ראש מסבי עמל שפתימו יכסמו" "ראש מסבי" הוא בחינת (יחזקאל א) : "נגה לו סביב" שהוא ראש המסבבין את הקדשה "עמל שפתימו יכסמו" העמל והרע שבו יתבטל ועל שאר לשונות העמים שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין הנ"ל "ימוטו עליהם גחלים" "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו) הינו כי בחינת נגה שהוא בחינת תרגום צריכין שיתברר שיפל הרע שבו והטוב שבו יתברר ויעלה ויהיה נכלל בתוך הקדשה הינו בלשון הקדש שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום כנ"ל ושאר לשונות העמים שהם בחינת רע גמור צריכין לכלותם לגמרי בבחינת "ימוטו עליהם גחלים וכו'" כנ"ל וזה בחינת שלהובא דאשא היורדת בערב שבת על ראש הקליפות שלא יכללו בנגה לינק מהקדשה פרוש, כי בערב שבת בכניסת שבת נכלל נגה בקדשה ואז רוצין גם שאר הקליפות הטמאות לגמרי לעלות אל הקדשה ואז יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים למטה שזהו סוד כונת רחיצת מים חמין בערב שבת, כמבאר בכונות וזהו בחינה הנ"ל שצריכין לברר הטוב שבתרגום שהוא בחינת נגה שיהיה נכלל בלשון הקדש ושאר לשונות העכו"ם שהם בחינת רע גמור צריכין להפילם ולבטלם לגמרי הינו כנ"ל ו. וכשמעלה הטוב שבתרגום ומשלים את הלשון הקדש שבו נברא העולם על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות של לשון הקדש שיש בכל דבר שבעולם כי כל דבר יש בו כמה צרופי אותיות שבו נברא זה הדבר ועל ידי שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של אלו האותיות שיש בכל דבר ודבר וזה (במדבר י"ד) : "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר" "לאמר" דא גלוי עריות (כמו שאמרו רבותינו ז"ל סנהדרין נ"ו:) הינו בחינת המדורה של שבעין כוכבין הנ"ל שהוא בחינת תאוות ניאוף שנתבטל על ידי הדבור של לשון הקדש כנ"ל וזהו : "כאשר דברת לאמר" הינו כפי הדבור של לשון הקדש שעל ידו נאסר עריות ונתבטל תאוות ניאוף כנ"ל כמו כן יגדל כח ה' כי כפי השלמות שמשלים את הדבור של לשון הקדש שהוא בחינת שבירת וביטול תאוות ניאוף כן נתגדל ונתעורר כח ה' שבמעשה בראשית שהם האותיות שיש בכל דבר ודבר שבעולם כנ"ל (עיין זוהר פנחס רמ"ה) ז. ומי שיכול להתעורר התנוצצות האותיות שבכל מעשה בראשית שיש בכל דבר אזי אכילתו ושתיתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות האותיות שבאכילה ושתיה בבחינת (רות ג) : "ויאכל וישת וייטב לבו" "וייטב לבו" הינו בחינת התנוצצות האותיות של ל"ב אלהים שבמעשה בראשית שיש בכל דבר וזהו : "וייטב לבו" אין טוב אלא אור כמו שכתוב (בראשית א) : "וירא אלהים את האור כי טוב" וזהו : "ויאכל וישת וייטב לבו" שהיתה אכילתו ושתיתו מהארת והתנוצצות האותיות של ל"ב אלהים שבסעדתו שאוכל וזה: "וייטב לבו" זה ברכת המזון (זהר ויקהל רי"ח ומדרש רבה רות פרשה ה) שהיתה אכילתו ושתיתו מהתנוצצות האותיות שיש בהאכילה ושתיה שזהו בחינת ברכות המזון כי המזון נתברך על ידי שלמות לשון הקדש על ידי שמעוררין ומאירין את האותיות שיש בכל דבר ומשם צריכין שתהיה עקר האכילה ושתיה ושאר התענוגים כנ"ל ח. וכל חכם פשוט [פרוש, שהוא חכם לבד אף על פי שאינו צדיק] יכול לידע האותיות שבו נברא הדבר הזה שאוכל כי מי שיודע הכח של מתיקות ומרירות, חריפות ומליחות שזה מרכך וזה מקשה, זה מגדיל וזה מקטין, זה מכוץ וזה מרחיב ויודע התחלקות האותיות שנחלקין לשלש אמות אמ"ש ושבע כפולות, ושנים עשר פשוטות ויודע האותיות השיכים לכל ספירה וספירה ויודע כח של כל ספירה, שזה רך וזה קשה וכו' אזי על ידי שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר הוא יודע ומבין הצרופי אותיות שבו נברא זה הדבר כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו הכל לפי צרופי אותיות של לשון הקדש ששקל הקדוש ברוך הוא בחכמתו וברצונו הפשוט כך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה וכך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה וזה בחינת חסרות ויתרות ונקדות, שיש בהתורה שהכל לפי המשקל שגורעין ומוסיפין לפי המשקל שצריך לגרע לפעמים או להוסיף לפעמים איזה אות או נקדה כדי לכון המשקל של כח השם הכל לפי חכמתו ורצונו כי כן חיבה חכמתו ורצונו יתברך שישקל כך וכך אותיות ונקדות ויברא בכח הזה ואותיות ונקדות אלו הדבר הזה כדי שיהיה לו טעם הזה וריח הזה ותמונה הזאת וכן שקל כך וכך אותיות ונקדות אחרות וברא בהם דבר אחר כדי שיהיה לו כח וריח וטעם ותמונה אחרת כפי אותן האותיות וכן בכל דבר שבעולם ומי שהוא חכם לבד יכול להבין כל זאת בחכמתו שידע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל אבל שירגיש ויתענג רק מהצרופי אותיות בבחינת "ויאכל וישת" כנ"ל זה אי אפשר כי אם למי שהביא שלמות בלשון הקדש והביא התנוצצות חדש בלשון הקדש של כל דבר הינו בהאותיות שיש בכל דבר זה יכול לקים "ויאכל וישת" כנ"ל [פרוש: כי על ידי חכמה לבד יכולין לידע האותיות שיש בכל דבר, כשיודעין כל הנ"ל דהינו למשל כשרואה דבר שטעמו מתוק ויודע שמתיקות כחו לרכך ויודע מאיזה ספירה נמשך זה הכח של המתיקות והרכוך כגון מספירת חסד ויודע איזה אות מכ"ב אותיות שיך לספירת חסד אזי יודע שאותו האות מלבש בדבר הזה וכן כיוצא בזה בכל הדברים שבעולם וכנ"ל אבל אף על פי שהוא חכם גדול כל כך שיודע כל זאת בברור שיודע האותיות שיש בכל דבר [שצריכין לזה להיות בקי גדול מאד בכל חכמת האמת שהוא חכמת הקבלה ובכל חכמת הטבע והיסודות. כמובן למשכיל, שאי אפשר לידע כל זאת כי אם חכם גדול מאד בקבלה ובשאר חכמות] אף על פי כן יכול להיות שאכילתו ושתיתו ותענוגיו יהיו עדין מגוף הדבר ולא מהתנוצצות האותיות כי לזכות שיהיו כל תענוגיו רק מהאותיות שבכל דבר זה אי אפשר כי אם כשזוכה לשלמות לשון הקדש דהינו כשזכה לשבר תאוות המשגל לגמרי ולהשלים את הלשון הקדש עד שהביא התנוצצות חדש בלשון הקדש דהינו בהאותיות שיש בכל דבר זה הצדיק שאוחז בזה הוא דיקא זוכה לזה שאינו מרגיש שום תענוג משום דבר אכילה ושתיה ושאר התענוגים שבעולם כי אם מהתנוצצות האותיות שיש בכל דבר אשרי לו] וזה בחינת: "ומציון יסעדך" (תהלים כ) שיהיה סעדתך הינו האכילה ושתיה וכל התענוגים מציון וסימן האותיות המצינים ומסמנים בכל דבר כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר הזה וזה: "ישלח עזרך מקדש" "עזרך" זה בחינת (בראשית ב) "אעשה לו עזר" בחינת חוה הינו לשון הקדש כנ"ל וזה "מקדש", בחינת לשון הקדש וזה: ישלח' עזרך' מקדש' סופי תבות חשך הינו בחינת תרדמה שהוא בחינת תרגום שעקר שלמות לשון הקדש על ידי התרגום כנ"ל וכשיש לו שלמות הזה על ידי זה "ומציון יסעדך" כנ"ל ט. ומי שאוחז במדרגה זו "ומציון יסעדך" מזה מאיר לבו כי שם הלב הוא על ידי שמקבל ונזון משופרא דשופרא (עיין זוהר פנחס רט"ז: ובדף רכ"א:) מל"ב אלהים של מעשה בראשית שהם בחינת האותיות שיש בכל דבר שכלם נמשכין מבחינת ל"ב אלהים של מעשה בראשית ועל ידי התנוצצות האור שמקבל הלב מל"ב אלהים הנ"ל על ידי זה מתנוצץ פניו באור הזה בבחינת (משלי ט"ו) : "לב שמח ייטב פנים" וכשפניו מאירות בהזדככות הזה אזי יוכל האחר לראות פניו בפנים הזה כמו במראה ולהתחרט ולשוב בתשובה כנ"ל וזה בחינת (דברים ה) : "פנים בפנים דבר ה' עמכם" הינו על ידי שיש עמכם דבור ה' הינו שלמות לשון הקדש על ידי זה מתנוצץ הפנים ומאירות כל כך עד שיוכל להתראות פנים בפנים וזה: עד לא הוי מתקלא הינו שלמות לשון הקדש הנקרא מתקלא על שם ששקל הקדוש ברוך הוא ברצונו האותיות כנ"ל בבחינת (איוב כ"ח) : "לעשות לרוח משקל" ששקל הקדוש ברוך הוא כך וכך אותיות לכל דבר ודבר כדי שיהיה לו טעם וריח ותמונה הזאת כפי רצונו כנ"ל וקדם שהיה הלשון הקדש בשלמות לא הוי משגיחין אפין באפין עדין לא היה בחינת 'פנים בפנים' כי אי אפשר לזכות לבחינת פנים מאירות הנ"ל שהם בחינת 'פנים בפנים' כי אם על ידי בחינת מתקלא שהוא בחינת שלמות לשון הקדש כנ"ל כי עקר בחינת פנים בפנים הוא על ידי "דבר ה' עמכם" כנ"ל וזה: עד לא הוי מתקלא הינו בחינת לשון הקדש שעקר שלמותו על ידי תרגום שהוא נגה הנקרא 'תקלא' כידוע וזהו החלוק בין השומע מפי הרב או מפי התלמיד או מפי הספר כי הצדיקים הם "גיבורי כוח עושי דברו" (תהלים ק"ג) שהם עושים ובונים הדבור של הקדוש ברוך הוא הינו הלשון הקדש שבו נברא העולם בבחינות "נמלך בנשמותיהם של צדיקים וברא את העולם" (בראשית רבה פרשה ח) כי על ידי השעשועים שראה הקדוש ברוך הוא שיקבל מנשמותיהם של צדיקים על ידי זה "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים ל"ג) הינו שנעשה הדבור של לשון הקדש שבו נברא העולם כי הצדיקים הם בבחינת "עשי דברו" שהם עושים הדבור של הקדוש ברוך הוא שידבר ויברא את העולם וכל זה היתה קדם הבריאה גם עכשו כשרוצים הצדיקים לשמע איזה דבור מהקדוש ברוך הוא הם עושים תחלה את הדבור ובונים אותו הינו על ידי מעשיהם הטובים זוכים לשמע דבורים מהקדוש ברוך הוא נמצא שאלו הדבורים נתהוו ונבנו על ידם וזהו (תהלים ק"ג) : "עשי דברו לשמע בקול דברו" כשרוצים לשמע דבור מהקדוש ברוך הוא הם עושים תחלה את הדבור בבחינת "עשי דברו" כנ"ל ואחר כך שומעים אותו הדבור מהקדוש ברוך הוא בבחינת "לשמע בקול דברו" כי בזה הדבור הקדוש ברוך הוא מדבר עמם ושלמות הדבור של לשון הקדש תליא ביראה בבחינת "עשאה כאוצר" כנ"ל 'ויראה תליא באודנין' (תקון ע) נמצא, כשהצדיק שומע הדבור של תורה מפי הקדוש ברוך הוא יש להדבור שלמות כי הדבור תלוי ביראה והוא שומע הדבור בבחינת "לשמע בקול דברו" נמצא מי ששומע מפיו בעצמו מקבל דבור לשון הקדש בשלמות הינו ביראה כי זה הלשון הקדש יש לו שלמות מחמת בחינת "לשמע בקול דברו" כי שלמות הדבור תליא ביראה והיראה תליא באודנין כנ"ל אבל מי ששומע מפי אחר הוא רחוק מזה השלמות כי כבר ירד ממדרגתו וזה: ה' שמעתי שמעך יראתי כשהשמיעה מפי הצדיק בעצמו שהוא שומע מפיך בבחינת "עשי דברו לשמע בקול דברו" שמעך, שהוא שומע ממך הינו מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו אזי יראתי כי עקר היראה תליא באודנין ואז יש שלמות ללשון הקדש הזה כנ"ל "ה' פעלך בקרב שנים חייהו" פרש רש"י: 'עוררהו' הינו שנתעורר פעלך הינו כח מעשה בראשית נתעורר בקרב שנים אל תקרי 'בקרב שנים' אלא 'בקרב שנים' (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה מ"ט) שנים מקרא, דהינו לשון הקדש על ידי לשון הקדש בשלמות הנשלם על ידי היראה דתליא באודנין נתעורר ונתנוצץ כח מעשה בראשית שנברא על ידי לשון הקדש וזה שפרש רש"י: תפילה לחבקוק על שגינות, כתרגומו שעקר שלמות לשון הקדש, על ידי התרגום כנ"ל וזה: על שגינות כי שגיונות הוא בחינת תרגום כי תרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע שמערב טוב ורע וכן הוא השוגג שיש בו גם כן טוב ורע שהמעשה הוא רע וכונתו טוב השמטות השיכים לתורה הזאת ובין לומד בספר לשומע מפי החכם יש חלוק גדול ביותר כי ספר הוא רק לזכרון כמו שכתוב (שמות י"ז) : "כתב זאת זכרון בספר" והזכרון הוא בכח המדמה כי גם בהמה יש לה זכרון כמו שאנו רואים שגם בהמה זוכרת שבמקום זה נשכה כלב והיא בורחת משם ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'דברים שבעל פה, אי אתה רשאי לאמרם בכתב' (גטין ס:) ויש דברים בגו כי באמת זה המקרא "כתב זאת זכרון בספר" הנ"ל נאמר על תורה שבכתב שצריכין דוקא לכתבה [כל זה שמעתי מפיו הקדוש בעת שכתבתי לפניו תורה הנ"ל, ולא באר ענין זה היטב] וזה סוד מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ל"ח:) 'אדם הראשון משוך בערלתו היה' 'אדם הראשון בלשון ארמית ספר' והבן מאד כי על ידי לשון ארמית שהוא לשון תרגום משכה וינקה הערלה שהוא רע הכולל מלשון הקדש, מברית קדש כנ"ל עין שם היטב כי עקר פגם הברית, שהוא רע הכולל בחינת לשונות העמים יניקתם על ידי לשון תרגום שהוא בחינת נגה שעל ידי זה הם עולים לינק מלשון הקדש מברית קדש כנ"ל כי עקר המתקלא והנסיון והבחירה הוא בבחינת נגה שהוא בחינת תרגום כי נגה נקרא 'תקלא' כנ"ל וזהו : 'אדם הראשון משוך בערלתו היה' 'אדם הראשון בלשון ארמית ספר' כי הא בהא תליא כי עקר פגם הברית בחינת משוך בערלתו נמשך על ידי לשון ארמית שהוא לשון תרגום כשאין מעלין אותו ללשון הקדש כנ"ל "עשי דברו לשמע בקול דברו" שהצדיק עושה הדבור וכו' כנ"ל וכשהלשון הקדש בא מלמעלה עדין הוא חסר תקון כי עדין צריך להעלות הטוב מן התרגום וזהו סוד כונת מילה כמו שמובא במדרש (בראשית פרשה י"א) שאלת המינין על מצות מילה. איך יברא הקדוש ברוך הוא דבר המחסר תקון ? אך הוא על כונה זו, הינו כנ"ל שהלשון הקדש שהוא בחינת תקון הברית הבא מלמעלה הוא עדין חסר תקון ועקר תקונו למטה בזה העולם על ידי שאנו מעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את הלשון הקדש כי עקר התקון של כל הדברים נשלם למטה בזה העולם דיקא שזהו בחינת שלמות לשון הקדש, על ידי תרגום שאף על פי שהלשון הקדש בא מלמעלה אף על פי כן אין לו שלמות כי אם על ידי לשון תרגום שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע דהינו על ידי שמבררין הטוב שבתרגום הטוב שבעץ הדעת שעל ידי זה דיקא נשלם הלשון הקדש וזהו בחינת מה שמבאר שם במדרש התרוץ על שאלת המינין הנ"ל בענין מצות מילה איך יברא הקדוש ברוך הוא מחסר תקון כנ"ל שהשיבו שם: כל דבר צריך תקון התרמוסין צריכין לבשל וכו', אף האדם צריך תקון וכו', עין שם הינו כנ"ל שהשם יתברך ברא כל הבריאה בשביל האדם הבעל בחירה שהוא דיקא יתקן כל הדברים על ידי ברור הטוב שבעץ הדעת שעל ידי זה משלים ומתקן כל הדברים שבעולם ועל כן צריכין לתקן תקון המילה בחינת תקון הברית בזה העולם דיקא שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי תרגום דיקא שהלשון הקדש הבא מלמעלה אין לו שלמות כשבא מלמעלה כי אם על ידי שאנחנו משלימין אותו על ידי שמבררין הטוב שבתרגום שאז דיקא נשלם הלשון הקדש כנ"ל וזהו : חשמ"ל חש מל בחינת מילה ו"מל" גימטריא שבעים בחינות מדורה של שבעין כוכבין הנ"ל שנתמלל ונחתך ונתבטל על ידי מצות מילה שהוא בחינת תקון הברית כנ"ל עין בכונות והבן ולהעלות הטוב מן התרגום הוא על ידי תקון השגגות שצריך לתקן כל מה שחטא בשוגג, והבן (עיין תהלים ז' שגיון לדוד ופי' התרגום תרגומא דאודיתא לדוד וכו') ומי שיש לו שלמות לשון הקדש יודע לפשר חלמין שבתרדמה כמו יוסף, כמבאר שם כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל, כמובא כי בכל דבר יש אותיות כנ"ל וכששוכב וישן עולים האדים מהמאכלים שאכל ועולים להמח ונצטרפין האותיות שיש בהם ומזה נעשה החלום נמצא כשאדם אוכל אם היה אוכל הכף השני קדם הראשון היה מתראה לו חלום אחר כי בכל דבר יש אותיות אחרים ואלו היה אוכל זה הכף תחלה היו נצטרפין האותיות בצרופים אחרים והיה מתראה לו חלום אחר ומי שיש לו שלמות לשון הקדש הוא יודע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל על כן הוא יכול לפשר חלמין כנ"ל והבן היטב איך עתה מבאר היטב ענין פתרון חלומות על ידי שלמות לשון הקדש על ידי מה שכתב שם אחר כך שעל ידי שלמות לשון הקדש מאירין ההתנוצצות האותיות שיש בכל דבר כי על ידי התנוצצות האותיות שיש בכל המאכלים שמהם החלומות על ידי זה הצדיק בחינת יוסף יודע לפשר חלמין שבתרדמה כנ"ל [זה מצאנו מזה המאמר מכתב יד רבנו ז"ל בעצמו] "ישלח עזרך מקדש" וכו' גדל יקר הערך מלשון הקדש שבו נברא העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "לזאת יקרא אשה, כי מאיש" 'לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש' כי האשה הוא בחינת לשון הקדש שבה נברא העולם וזהו : "חוה" לשון דבור כמו שכתוב: "ולילה ללילה יחוה דעת" וזה בחינת: "לזאת יקרא אשה" כי הדבור נקרא 'זאת' כמו שכתוב: "וזאת אשר דבר להם אביהם" ועל ידי לשון הקדש רוממנו מכל הלשונות וזה בחינת: לשון נופל על לשון כל הלשונות נופלים על ידי לשון הקדש ואין [... עד כאן מצאנו] [פרקא תנינא דספרא דצניעותא מבאר לעיל בהתורה אמר אל הכהנים סימן ב]
סִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא
תְּפִילָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְינוֹת וְכוּ'
אִיתָא בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, פִּרְקָא קַדְמָאָה
עַד לָא הֲוֵי מַתְקְלָא, לָא הֲוֵי מַשְׁגִּיחִין אַפִּין בְּאַפִּין
א. כִּי קָשֶׁה לְהָעוֹלָם
עַל מָה צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לִשְׁמעַ מִפִּיו
הֲלא אֶפְשָׁר לְעַיֵּן בַּסְּפָרִים דִּבְרֵי מוּסָר ?
אַךְ בֶּאֱמֶת הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל
כִּי יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ
וּבֵין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי אַחֵר הָאוֹמֵר בִּשְׁמוֹ
מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַשּׁוֹמֵעַ
כִּי יוֹרֵד בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
רָחוֹק מִפִּי הַצַּדִּיק
וְכֵן בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק
לַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הוּא חִלּוּק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
ב. כִּי צָרִיךְ לְזַכֵּךְ אֶת הַפָּנִים
שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו [של עצמו]
בַּפָּנִים שֶׁלּוֹ
כְּמוֹ בְּמַרְאָה
עַד אֲשֶׁר בְּלא תוֹכָחָה וּבְלא מוּסָר
יִתְחָרֵט חֲבֵרוֹ תֵּכֶף עַל מַעֲשָׂיו
רַק מִמַּה שֶּׁיַּבִּיט בַּפָּנִים שֶׁלּוֹ
כִּי עַל יְדֵי שֶׁיַּבִּיט בַּפָּנִים שֶׁלּוֹ
יִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ בְּמַרְאָה
אֵיךְ פָּנָיו מְשֻׁקָּע בְּחֹשֶׁךְ
ג. כִּי גּדֶל יְקַר הָעֵרֶךְ שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
[הוא מפני] שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם
כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל: "לְזאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זּאת"
'לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, מִכָּאן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ'
וְזֶה בְּחִינַת חַוָּה
בְּחִינַת: "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה"
הַיְנוּ בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם
וְזֶה בְּחִינַת: "לְזאת יִקָּרֵא אִשָּׁה"
הַיְנוּ הַדִּבּוּר
כְּמוֹ: "וְזאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם"
וְעַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ רוֹמְמָנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת
שֶׁכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת הָעַמִּים
נוֹפְלִים עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
הַיְנוּ שֶׁהָרַע שֶׁיֵּשׁ לְהַלָּשׁוֹן שֶׁל הָאֻמָּה אֲחִיזָה בּוֹ
נִתְבַּטֵּל וְנוֹפֵל עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְאֵין לוֹ שְׁלִיטָה עַל יִשְׂרָאֵל
וְזֶה בְּחִינַת: 'לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן'
וְהָרָע הַכּוֹלֵל
שֶׁכָּל הָרָעוֹת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן כְּלוּלִין בּוֹ
דְּהַיְנוּ תַּבְעֵרַת הַמְּדוּרָה שֶׁל תַּאֲוָות נִיאוּף
שֶׁכָּל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן מְשֻׁקָּעִין וּכְלוּלִין בּוֹ
נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל וְאֵין לוֹ שְׁלִיטָה
עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְזֶה בְּחִינַת מְדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין הַנִּזְכָּר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
הַיְנוּ הָרָע הַכּוֹלֵל
שֶׁהוּא תַּבְעֵרַת הַמְּדוּרָה שֶׁל תַּאֲוָות נִיאוּף
שֶׁכָּל הַשִּׁבְעִין אֻמּוֹת כְּלוּלִין בּוֹ
וְזֶה בְּחִינַת חַשְׁמַ"ל
חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת
חַיּוֹת אֵשׁ בְּחִינַת חַוָּה אִשָּׁה
הַיְנוּ בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יָדוֹ מִתְמַלֵּל וּמִשְׁתַּבֵּר
אֵשׁ הַמְּדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין
וְזֶה בְּחִינַת מַ"ל מֵחַשְׁמַ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת מְדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין
שֶׁנִּתְמַלֵּל וְנִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כִּי כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה
אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה .
וזהו שפרש רש"י "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ"
'מִכָּאן שֶׁנֶּאֱסַר לָהֶם עֲרָיוֹת, רוּחַ הַקּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן'
'רוּחַ הַקּדֶשׁ' הַיְנוּ לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כְּמוֹ: "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם"
שֶׁעַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
נֶאֱסָר וְנִתְקַשֵּׁר הַתַּאֲוָה שֶׁל תַּאֲוָות נִיאוּף
הַיְנוּ הַמְּדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין
שֶׁאֵין לוֹ שְׁלִיטָה עַל יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
בִּבְחִינַת 'לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן' כַּנַּ"ל
שֶׁהָרוּחַ שְׁטוּת נִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי רוּחַ הַקּדֶשׁ
וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית
שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
בִּבְחִינַת "וְלא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ"
וְזֶה: "וַיִּסְגּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה"
לא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם הַחֲתָךְ
הַיְנוּ חִתּוּךְ הַדִּבּוּר
וְזֶה: "וַיִּבֶן" עֲשָׂאָהּ כְּאוֹצָר
שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּה וְתִקּוּן שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
תּוֹלֶה בְּ"יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ"
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלהִים יְרָא"
וְזֶה: כְּאוֹצָר שֶׁל חִטִּים
הַיְנוּ הַיִּרְאָה הוּא אוֹצָר
שֶׁבּוֹ תָּלוּי עֲשִׂיָּה וְתִקּוּן שֶׁל 'חִטָּה'
כ"ב אוֹתִיּוֹת שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְזֶה בְּחִינַת: "אֱלהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ"
שֶׁדִּבּוּר הַקּדֶשׁ תּוֹלֶה בֶּ"אֱלהִים יְרָא".
וְיוֹסֵף
עַל יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם"
בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל כֵּן כָּתוּב בּוֹ: "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלהִים בּוֹ"
רוּחַ אֱלהִים הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית
בִּבְחִינַת "וְלא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ"
כִּי בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ תָּלוּי תִּקּוּן הַבְּרִית
בִּבְחִינַת "מִכָּאן שֶׁנֶּאֱסַר לָהֶם עֲרָיוֹת".
כִּי זֶה בְּלא זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת
הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית
וּשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
הֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה
וזה: "וְרעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"
אַל תִּקְרֵי 'מֵהוֹנְךָ' אֶלָּא 'מִגְּרוֹנְךָ'
[בפסיקתא עצמה איתא ממה שחננך אם נתן לך קול ערב וכו']
שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כִּי מִי שֶׁפּוֹגֵם בַּבְּרִית מְאַבֵּד לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וזהו: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ"
כַּבֵּד דַּיְקָא
כִּי בּוֹ תָּלוּי בְּחִינַת כָּבוֹד
כִּי הֵפֶךְ הַכָּבוֹד
הֵם חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת
וְהֵם תּוֹלִים בִּמְקוֹם עֲרָיִין
כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים: "וְלא יִתְבּשָׁשׁוּ"
'אֵין בּשֶׁת אֶלָּא בִּמְקוֹם עֲרָיִין'
עֲרָיִין הוּא פְּגַם הַבְּרִית
בִּבְחִינַת עָרְלָה
בְּחִינַת "כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ"
וְזֶה: 'כַּבֵּד'
שֶׁהִיא הֶפֶךְ שֶׁל חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת
שֶׁהוּא תּוֹלֶה בְּ'הוֹנֶךָ'
הַיְנוּ בִּגְרוֹנֶךָ
שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
וְשֵׁם יוֹסֵף
עַל שֵׁם שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית
בִּבְחִינַת: "אָסַף אֱלהִים אֶת חֶרְפָּתִי"
כִּי בּוֹ תָּלוּי כָּבוֹד
כִּי אֵין בּשֶׁת אֶלָּא בִּמְקוֹם עֲרָיִין כַּנַּ"ל
וְנָחָשׁ
שֶׁהוּא הָרַע הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל
כְּשֶׁאֵין שְׁלֵמוּת בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ וְשׁוֹלֵט עַל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
בִּבְחִינַת 'נָחָשׁ שֻׁלְטָנוּתֵהּ עַל בִּשְׂרָא'
הַיְנוּ בְּחִינַת חַוָּה הַנַּ"ל
שֶׁהִיא "בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ"
בִּבְחִינוֹת "בְּשַׂר קדֶשׁ"
וְזֶה בְּחִינַת נָחָשׁ
שֶׁפִּתָּה לְחַוָּה וְהֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָא
שֶׁהוּא הָרוּחַ סְעָרָה
הָרוּחַ שְׁטוּת
אֵשֶׁת כְּסִילוּת
וְהוֹלֵךְ וּמְפַתֶּה אֶת הָרוּחַ הַקּדֶשׁ
שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
אִשָּׁה חֲכָמָה
בִּבְחִינַת "חַכְמוֹת נָשִׁים"
וּמֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָא.
וְזֶה בְּחִינַת: "לַפֶּתַח חַטָּאת רבֵץ"
לַפֶּתַח, הַיְנוּ 'פִּתְחֵי פִיךָ'
שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁהַחַטָּאת הַזֶּה רוֹבֵץ לִינק מִמֶּנּוּ
ד. וְדַע, שֶׁאֵשֶׁת כְּסִילוּת הַזּאת
שֶׁהוּא כְּלָלוּת הָרָע שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן
אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינק מֵאִשָּׁה חֲכָמָה
מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ הַנַּ"ל
אֶלָּא עַל יְדֵי בְּחִינַת 'עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע'
שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מְפַתֶּה אֶת הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וּמֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָא
וְעֵץ הַדַּעַת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי כּחוֹת, שֶׁהֵן טוֹב וָרָע
הוּא אֶמְצָעִי
בֵּין לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁהוּא אִשָּׁה חֲכָמָה
שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב
וּבֵין לָשׁוֹן שֶׁל שִׁבְעִין עֲמָמִין
שֶׁכֻּלּוֹ רַע
וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע
זֶה לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וּבֵין לָשׁוֹן שֶׁל שִׁבְעִין עֲמָמִין.
וּלְשׁוֹן עֲמָמִין
כְּשֶׁרוֹצִים לִינק מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינק מִמֶּנּוּ
אֶלָּא עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
לְשׁוֹן תַּרְגּוּם הוּא בְּחִינַת "אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת"
בְּחִינַת 'מַשְׂכִּיל עַל יְדֵי תֻּרְגְּמָן'
כִּי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
יֶשׁ בּוֹ טוֹב וָרַע
לִפְעָמִים הוּא בְּחִינַת מַשְׂכִּיל
וְלִפְעָמִים הוּא בְּחִינַת מְשַׁכֵּל
וְאֵשֶׁת כְּסִילוּת הַזּאת
הִיא מְפַתָּה אֶת הָאִשָּׁה חֲכָמָה
עַל יְדֵי אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת.
כִּי עִקַּר תִּגְבּרֶת הַקְּלִפָּה
אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
בִּבְחִינַת: "אֲרַמִּי אבֵד אָבִי"
וּבִבְחִינַת: "מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק"
שֶׁהוּא לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי
שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מִתְעוֹרְרִים לִינק מֵהַקְּדֻשָּׁה.
וְעִקַּר בִּנְיָנָהּ וּשְׁלֵמוּת שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁמַּפִּילִין הָרַע שֶׁל הַתַּרְגּוּם
וּמַעֲלִין אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם
לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ.
וְלָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁהוּא אֲרַמִּי אבֵד אָבִי הַנַּ"ל
רָצָה לִינק מֵהַקְּדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם
וְעַל כֵּן קָרָא לוֹ "יְגַר שָׂהֲדוּתָא"
וְיַעֲקב הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְעַל כֵּן קָרָא לוֹ "גַּל עֵד" בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְזֶה: "וַיַּפֵּל ה' אֱלהִים תַּרְדֵּמָה" מִסְפַּר תַּרְגּוּם כַּמּוּבָא
כִּי עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם
עִקַּר בִּנְיָנָהּ שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְעַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וּמַפִּילִין הָרָע שֶׁבּוֹ
נוֹפְלִין כָּל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן
בִּבְחִינַת 'לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן'
"וַיַּפֵּל" נוֹטָרִיקוֹן: "פֶּ'ה לָ'הֶם וְ'לא יְ'דַבֵּרוּ"
כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר בִּנְיָנָהּ שֶׁל חַוָּה
שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבּוֹ וּמַפִּילִין הָרָע שֶׁבּוֹ כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִין כָּל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן
בִּבְחִינַת "פֶּה לָהֶם וְלא יְדַבֵּרוּ"
רָאשֵׁי תֵּבוֹת וַיַּפֵּל וְכוּ' כַּנַּ"ל.
וְיוֹסֵף, עַל יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי זֶה הָיָה יָכוֹל לְפַשַּׁר חֶלְמִין
כִּי עִקַּר הַחֲלוֹם הוּא בְּשֵׁנָה
הַיְנוּ בְּתַרְדֵּמָה
וּשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
הוּא עַל יְדֵי תַּרְדֵּמָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם כַּנַּ"ל.
וְעַל כֵּן יוֹסֵף
שֶׁזָּכָה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ עַל יְדֵי תַּרְדֵּמָה כַּנַּ"ל.
עַל כֵּן הָיָה יוֹדֵעַ לְפַשֵּׁר חֶלְמִין שֶׁבַּתַרְדֵּמָה
[כִּי זָכָה לְבָרֵר אֶת בְּחִינַת לְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם
אֶת בְּחִינַת הַתַּרְדֵּמָה
דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וּלְהַפִּיל הָרָע שֶׁבּוֹ
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן
הָיָה יוֹדֵעַ לִפְתּר הַחֲלוֹם שֶׁבְּשֵׁנָה וְתַרְדֵּמָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם
כִּי הָיָה יוֹדֵעַ לְבָרֵר הַטּוֹב וְהָאֱמֶת
שֶׁיֵּשׁ בְּהַחֲלוֹם
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה, בְּחִינַת תַּרְגּוּם
כִּי הוּא זָכָה לְבָרֵר אֶת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם שֶׁזָּכָה לָזֶה כַּנַּ"ל]
ה. וְזֶה בְּחִינַת מִקְרֵה לַיְלָה
שֶׁהָרוּחַ סְעָרָה
הַיְנוּ הָרוּחַ שְׁטוּת
הַיְנוּ הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן
עוֹלֶה עַל יְדֵי תַּרְגּוּם
עַל יְדֵי תַּרְדֵּמָה
עַל יְדֵי שֵׁנָה
וְיוֹנֵק מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
מֵרוּחַ הַקּדֶשׁ
מִבְּרִית קדֶשׁ
כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
מְקָרֵר אֶת חֲמִימוּתוֹ בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
בִּבְחִינַת "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי וְכוּ', דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי"
שֶׁמְּקָרֵר חֲמִימוּתוֹ בְּדִבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
בִּבְחִינַת: "זאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי"
'מִכָּאן שֶׁנִּתְקָרְרָה דַעְתּוֹ בְּחַוָּה'
אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
אֲזַי הָרוּחַ סְעָרָה
מְקָרֵר אוֹתוֹ בְּמִקְרֵה לַיְלָה בַּשֵּׁנָה
בִּבְחִינַת "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", לְשׁוֹן קְרִירוּת
'בַּדֶּרֶךְ' הוּא בְּחִינַת: "כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת"
שֶׁהָרוּחַ סְעָרָה
הוֹלֵךְ דֶּרֶךְ הַתַּרְגּוּם
שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ
וְיוֹנֵק מִן הַחַשְׁמַ"ל הַנַּ"ל
וֶאֱלִישָׁע הָיָה יוֹרֵשׁ מֵאֵלִיָּהוּ רוּחַ הַקּדֶשׁ
וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
בִּבְחִינַת: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי"
פִּי שְׁנַיִם, הַיְנוּ לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כִּי 'שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם'
עַל יְדֵי זֶה כְּתִיב בֵּהּ: "אִישׁ קָדוֹשׁ עבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד"
'שֶׁלּא רָאֲתָה קְרִי עַל סְדִינוֹ'
כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
נִצּוֹלִין מִמִּקְרֵה לַיְלָה כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
זוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל
כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
הוּא עַל יְדֵי תַּרְגּוּם
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה וְשֵׁנָה
דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין אֶת בְּחִינַת הַתַּרְגּוּם
בְּחִינַת הַתַּרְדֵּמָה כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן אָז נִצּוֹלִין מִמִּקְרֵה לַיְלָה שֶׁבַּתַּרְדֵּמָה כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד: "ראשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יְכַסֵּמוֹ"
"ראשׁ מְסִבָּי"
הוּא בְּחִינַת: "נגַהּ לוֹ סָבִיב"
שֶׁהוּא ראשׁ הַמְסַבְּבִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה
"עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יְכַסֵּמוֹ"
הֶעָמָל וְהָרָע שֶׁבּוֹ יִתְבַּטֵּל
וְעַל שְׁאָר לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים
שֶׁהֵם בְּחִינַת מְדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין הַנַּ"ל
"יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים"
"כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תּאכְלֵם"
הַיְנוּ כִּי בְּחִינַת נגַהּ
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם
צְרִיכִין שֶׁיִּתְבָּרֵר
שֶׁיִּפּל הָרָע שֶׁבּוֹ
וְהַטּוֹב שֶׁבּוֹ יִתְבָּרֵר וְיַעֲלֶה
וְיִהְיֶה נִכְלָל בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה
הַיְנוּ בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם כַּנַּ"ל
וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים
שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע גָּמוּר
צְרִיכִין לְכַלּוֹתָם לְגַמְרֵי
בִּבְחִינַת "יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים וְכוּ'" כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא
הַיּוֹרֶדֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַל ראשׁ הַקְּלִיפּוֹת
שֶׁלּא יֻכְלְלוּ בְּנגַהּ לִינק מֵהַקְּדֻשָּׁה
פֵּרוּשׁ, כִּי בְּעֶרֶב שַׁבָּת
בִּכְנִיסַת שַׁבָּת
נִכְלָל נגַהּ בַּקְּדֻשָּׁה
וְאָז רוֹצִין גַּם שְׁאָר הַקְּלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי
לַעֲלוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה
וְאָז יוֹרֵד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא עַל ראשָׁם
וְנוֹפְלִים לְמַטָּה
שֶׁזֶּהוּ סוֹד כַּוָּנַת רְחִיצַת מַיִם חַמִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כַּמְבאָר בַּכַּוָּנוֹת
וְזֶהוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל
שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ
שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם
שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע גָּמוּר
צְרִיכִין לְהַפִּילָם וּלְבַטְּלָם לְגַמְרֵי הַיְנוּ כַּנַּ"ל
ו. וּכְשֶׁמַּעֲלֶה הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם
וּמַשְׁלִים אֶת הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם
עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרְרִין וְנִתְגַּדְּלִין
הַכּחַ שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם
כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת
שֶׁבּוֹ נִבְרָא זֶה הַדָּבָר
וְעַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרְרִין וְנִתְגַּדְּלִין הַכּחַ שֶׁל אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר
וזה: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמר"
"לֵאמר" דָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְּדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוָות נִיאוּף
שֶׁנִּתְבַּטֵּל עַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמר"
הַיְנוּ כְּפִי הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁעַל יָדוֹ נֶאֱסַר עֲרָיוֹת וְנִתְבַּטֵּל תַּאֲוָות נִיאוּף כַּנַּ"ל
כְּמוֹ כֵן יִגְדַּל כּחַ ה'
כִּי כְּפִי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת וּבִּיטּוּל תַּאֲוָות נִיאוּף
כֵּן נִתְגַּדֵּל וְנִתְעוֹרֵר כּחַ ה' שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל
ז. וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְעוֹרֵר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
אֲזַי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְכָל תַּעֲנוּגָיו
אֵינוֹ אֶלָּא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
בִּבְחִינַת: "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ"
"וַיִּיטַב לִבּוֹ"
הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁל ל"ב אֱלהִים שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
וְזֶהוּ: "וַיִּיטַב לִבּוֹ"
אֵין טוֹב אֶלָּא אוֹר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"
וְזֶהוּ: "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ"
שֶׁהָיְתָה אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ
מֵהֶאָרַת וְהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל ל"ב אֱלהִים שֶׁבִּסְעֻדָּתוֹ שֶׁאוֹכֵל
וְזֶה: "וַיִּיטַב לִבּוֹ" זֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן
שֶׁהָיְתָה אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ
מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּרְכוֹת הַמָּזוֹן
כִּי הַמָּזוֹן נִתְבָּרֵךְ
עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרְרִין וּמְאִירִין אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
וּמִשָּׁם צְרִיכִין שֶׁתִּהְיֶה עִקַּר הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים כַּנַּ"ל
ח. וְכָל חָכָם פָּשׁוּט
[פֵּרוּשׁ, שֶׁהוּא חָכָם לְבַד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק]
יָכוֹל לֵידַע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבּוֹ נִבְרָא הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאוֹכֵל
כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הַכּחַ שֶׁל מְתִיקוּת וּמְרִירוּת, חֲרִיפוּת וּמְלִיחוּת
שֶׁזֶּה מְרַכֵּךְ וְזֶה מַקְשֶׁה, זֶה מַגְדִּיל וְזֶה מַקְטִין, זֶה מְכַוֵּץ וְזֶה מַרְחִיב
וְיוֹדֵעַ הִתְחַלְּקוּת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁנֶּחֱלָקִין לְשָׁלשׁ אִמּוֹת אמ"ש וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת, וּשְׁנֵים עָשָׂר פְּשׁוּטוֹת
וְיוֹדֵעַ הָאוֹתִיּוֹת הַשַּׁיָּכִים לְכָל סְפִירָה וּסְפִירָה
וְיוֹדֵעַ כּחַ שֶׁל כָּל סְפִירָה, שֶׁזֶּה רַךְ וְזֶה קָשֶׁה וְכוּ'
אֲזַי עַל יְדֵי שֶׁטּוֹעֵם אֵיזֶה דָּבָר אוֹ רוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר
הוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת שֶׁבּוֹ נִבְרָא זֶה הַדָּבָר
כִּי כָּל דָּבָר נִשְׁתַּנֶּה בְּטַעְמוֹ וְרֵיחוֹ וּתְמוּנָתוֹ
הַכּל לְפִי צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁשָּׁקַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחָכְמָתוֹ וּבִרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט
כָּךְ וְכָךְ אוֹתִיּוֹת שֶׁיִּבְרָא בָּהֶם דָּבָר זֶה
וְכָךְ וְכָךְ אוֹתִיּוֹת שֶׁיִּבָּרֵא בָּהֶם דָּבָר זֶה
וְזֶה בְּחִינַת חֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת וּנְקֻדּוֹת, שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה
שֶׁהַכּל לְפִי הַמִּשְׁקָל
שֶׁגּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין לְפִי הַמִּשְׁקָל
שֶׁצָּרִיךְ לִגְרעַ לִפְעָמִים
אוֹ לְהוֹסִיף לִפְעָמִים אֵיזֶה אוֹת אוֹ נְקֻדָּה
כְּדֵי לְכַוֵּן הַמִּשְׁקָל שֶׁל כּחַ הַשֵּׁם
הַכּל לְפִי חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ
כִּי כֵן חִיְּבָה חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ
שֶׁיִּשְׁקל כָּךְ וְכָךְ אוֹתִיּוֹת וּנְקֻדּוֹת
וְיִבְרָא בְּכחַ הַזֶּה וְאוֹתִיּוֹת וּנְקֻדּוֹת אֵלּוּ הַדָּבָר הַזֶּה
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טַעַם הַזֶּה וְרֵיחַ הַזֶּה וּתְמוּנָה הַזּאת
וְכֵן שָׁקַל כָּךְ וְכָךְ אוֹתִיּוֹת וּנְקֻדּוֹת אֲחֵרוֹת
וּבָרָא בָּהֶם דָּבָר אַחֵר
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּחַ וְרֵיחַ וְטַעַם וּתְמוּנָה אַחֶרֶת
כְּפִי אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת
וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם
וּמִי שֶׁהוּא חָכָם לְבַד
יָכוֹל לְהָבִין כָּל זאת בְּחָכְמָתוֹ
שֶׁיֵּדַע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כַּנַּ"ל
אֲבָל שֶׁיַּרְגִּישׁ וְיִתְעַנֵּג רַק מֵהַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת
בִּבְחִינַת "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ" כַּנַּ"ל
זֶה אִי אֶפְשָׁר
כִּי אִם לְמִי שֶׁהֵבִיא שְׁלֵמוּת בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְהֵבִיא הִתְנוֹצְצוּת חָדָשׁ בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁל כָּל דָּבָר
הַיְנוּ בְּהָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
זֶה יָכוֹל לְקַיֵּם "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ" כַּנַּ"ל
[פֵּרוּשׁ: כִּי עַל יְדֵי חָכְמָה לְבַד
יְכוֹלִין לֵידַע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּשֶׁיּוֹדְעִין כָּל הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל כְּשֶׁרוֹאֶה דָּבָר שֶׁטַּעְמוֹ מָתוֹק
וְיוֹדֵעַ שֶׁמְּתִיקוּת כּחוֹ לְרַכֵּךְ
וְיוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה סְפִירָה נִמְשָׁךְ זֶה הַכּחַ שֶׁל הַמְּתִיקוּת וְהָרִכּוּךְ
כְּגוֹן מִסְּפִירַת חֶסֶד
וְיוֹדֵעַ אֵיזֶה אוֹת מִכ"ב אוֹתִיּוֹת שַׁיָּךְ לִסְפִירַת חֶסֶד
אֲזַי יוֹדֵעַ שֶׁאוֹתוֹ הָאוֹת מְלֻבָּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה
וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל
אֲבָל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ
שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל זאת בְּבֵרוּר
שֶׁיּוֹדֵעַ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
[שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה לִהְיוֹת בָּקִי גָּדוֹל מְאד בְּכָל חָכְמַת הָאֱמֶת
שֶׁהוּא חָכְמַת הַקַּבָּלָה
וּבְכָל חָכְמַת הַטֶּבַע וְהַיְסוֹדוֹת.
כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵידַע כָּל זאת
כִּי אִם חָכָם גָּדוֹל מְאד בְּקַבָּלָה וּבִשְׁאָר חָכְמוֹת]
אַף עַל פִּי כֵן
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְתַעֲנוּגָיו יִהְיוּ עֲדַיִן מִגּוּף הַדָּבָר
וְלא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת
כִּי לִזְכּוֹת שֶׁיִּהְיוּ כָּל תַּעֲנוּגָיו
רַק מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּכָל דָּבָר
זֶה אִי אֶפְשָׁר
כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁזָּכָה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל לְגַמְרֵי
וּלְהַשְׁלִים אֶת הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַד שֶׁהֵבִיא הִתְנוֹצְצוּת חָדָשׁ בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
דְּהַיְנוּ בְּהָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
זֶה הַצַּדִּיק שֶׁאוֹחֵז בָּזֶה
הוּא דַּיְקָא זוֹכֶה לָזֶה
שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם תַּעֲנוּג
מִשּׁוּם דְּבַר אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם
כִּי אִם מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
אַשְׁרֵי לוֹ]
וְזֶה בְּחִינַת: "וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ"
שֶׁיִּהְיֶה סְעֻדָּתְךָ
הַיְנוּ הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכָל הַתַּעֲנוּגִים
מִצִּיּוּן וְסִימַן הָאוֹתִיּוֹת הַמְצֻיָּנִים וּמְסֻמָּנִים בְּכָל דָּבָר
כִּי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ וְהַתְּמוּנָה
הוּא צִיּוּן וְסִימָן עַל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה
וְזֶה: "יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקּדֶשׁ"
"עֶזְרְךָ" זֶה בְּחִינַת "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר"
בְּחִינַת חַוָּה
הַיְנוּ לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶה "מִקּדֶשׁ", בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְזֶה: יִשְׁלַח' עֶזְרְךָ' מִקּדֶשׁ' סוֹפֵי תֵּבוֹת חשֶׁךְ
הַיְנוּ בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם
שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת הַזֶּה
עַל יְדֵי זֶה "וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ" כַּנַּ"ל
ט. וּמִי שֶׁאוֹחֵז בְּמַדְרֵגָה זוֹ
"וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ"
מִזֶּה מֵאִיר לִבּוֹ
כִּי שֵׁם הַלֵּב הוּא
עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל וְנִזּוֹן מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא
מִל"ב אֱלהִים שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת ל"ב אֱלהִים
שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
וְעַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹר שֶׁמְּקַבֵּל הַלֵּב מִל"ב אֱלהִים הַנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה מִתְנוֹצֵץ פָּנָיו בָּאוֹר הַזֶּה
בִּבְחִינַת: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים"
וּכְשֶׁפָּנָיו מְאִירוֹת בַּהִזְדַּכְּכוּת הַזֶּה
אֲזַי יוּכַל הָאַחֵר
לִרְאוֹת פָּנָיו בַּפָּנִים הַזֶּה כְּמוֹ בְּמַרְאָה
וּלְהִתְחָרֵט וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם"
הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ עִמָּכֶם דִּבּוּר ה'
הַיְנוּ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי זֶה מִתְנוֹצֵץ הַפָּנִים וּמְאִירוֹת כָּל כָּךְ
עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְרָאוֹת פָּנִים בְּפָנִים
וְזֶה: עַד לָא הֲוֵי מַתְקְלָא
הַיְנוּ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
הַנִּקְרָא מַתְקְלָא
עַל שֵׁם שֶׁשָּׁקַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְצוֹנוֹ הָאוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל"
שֶׁשָּׁקַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ וְכָךְ אוֹתִיּוֹת לְכָל דָּבָר וְדָבָר
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טַעַם וָרֵיחַ וּתְמוּנָה הַזּאת כְּפִי רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל
וְקדֶם שֶׁהָיָה הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ בִּשְׁלֵמוּת
לָא הֲוֵי מַשְׁגִּיחִין אַפִּין בְּאַפִּין
עֲדַיִן לא הָיָה בְּחִינַת 'פָּנִים בְּפָנִים'
כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת פָּנִים מְאִירוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת 'פָּנִים בְּפָנִים'
כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת מַתְקְלָא
שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
כִּי עִקַּר בְּחִינַת פָּנִים בְּפָנִים
הוּא עַל יְדֵי "דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" כַּנַּ"ל
וְזֶה: עַד לָא הֲוֵי מַתְקְלָא
הַיְנוּ בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ עַל יְדֵי תַּרְגּוּם
שֶׁהוּא נגַהּ הַנִּקְרָא 'תִּקְלָא' כַּיָּדוּעַ
וְזֶהוּ הַחִלּוּק בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הָרַב
אוֹ מִפִּי הַתַּלְמִיד
אוֹ מִפִּי הַסֵּפֶר
כי הצדיקים הם "גיבורי כוח עושי דברו"
שֶׁהֵם עוֹשִׂים וּבוֹנִים הַדִּבּוּר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
הַיְנוּ הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם
בִּבְחִינוֹת "נִמְלַךְ בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם"
כִּי עַל יְדֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים
שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקַבֵּל מִנִּשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים
עַל יְדֵי זֶה "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם"
הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם
כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם בִּבְחִינַת "עשֵׂי דְבָרוֹ"
שֶׁהֵם עוֹשִׂים הַדִּבּוּר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
שֶׁיְּדַבֵּר וְיִבְרָא אֶת הָעוֹלָם
וְכָל זֶה הָיְתָה קדֶם הַבְּרִיאָה
גַּם עַכְשָׁו
כְּשֶׁרוֹצִים הַצַּדִּיקִים לִשְׁמעַ אֵיזֶה דִבּוּר מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
הֵם עוֹשִׂים תְּחִלָּה אֶת הַדִּבּוּר וּבוֹנִים אוֹתוֹ
הַיְנוּ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים
זוֹכִים לִשְׁמעַ דִּבּוּרִים מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
נִמְצָא שֶׁאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים נִתְהַוּוּ וְנִבְנוּ עַל יָדָם
וזהו: "עשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
כְּשֶׁרוֹצִים לִשְׁמעַ דִּבּוּר מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
הֵם עוֹשִׂים תְּחִלָּה אֶת הַדִּבּוּר בִּבְחִינַת "עשֵׂי דְבָרוֹ" כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּךְ שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ הַדִּבּוּר מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בִּבְחִינַת "לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
כִּי בְּזֶה הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּם
וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ תַּלְיָא בְּיִרְאָה
בִּבְחִינַת "עֲשָׂאָהּ כְּאוֹצָר" כַּנַּ"ל
'וְיִרְאָה תַּלְיָא בְּאוּדְנִין'
נִמְצָא, כְּשֶׁהַצַּדִּיק שׁוֹמֵעַ הַדִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
יֵשׁ לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת
כִּי הַדִּבּוּר תָּלוּי בְּיִרְאָה
וְהוּא שׁוֹמֵעַ הַדִּבּוּר בִּבְחִינַת "לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
נִמְצָא מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּיו בְּעַצְמוֹ
מְקַבֵּל דִּבּוּר לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ בִּשְׁלֵמוּת
הַיְנוּ בְּיִרְאָה
כִּי זֶה הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ יֵשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת
מֵחֲמַת בְּחִינַת "לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
כִּי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר תַּלְיָא בְּיִרְאָה
וְהַיִּרְאָה תַּלְיָא בְּאוּדְנִין כַּנַּ"ל
אֲבָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי אַחֵר
הוּא רָחוֹק מִזֶּה הַשְּׁלֵמוּת
כִּי כְּבָר יָרַד מִמַּדְרֵגָתוֹ
וְזֶה: ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי
כְּשֶׁהַשְּׁמִיעָה מִפִּי הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ
שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִפִּיךָ
בִּבְחִינַת "עשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
שִׁמְעֲךָ, שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִמְּךָ
הַיְנוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ
אֲזַי יָרֵאתִי
כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה תַּלְיָא בְּאוּדְנִין
וְאָז יֵשׁ שְׁלֵמוּת לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ הַזֶּה כַּנַּ"ל
"ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עוֹרְרֵהוּ'
הַיְנוּ שֶׁנִּתְעוֹרֵר פָּעָלְךָ
הַיְנוּ כּחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית נִתְעוֹרֵר
בְּקֶרֶב שָׁנִים
אַל תִּקְרֵי 'בְּקֶרֶב שָׁנִים' אֶלָּא 'בְּקֶרֶב שְׁנַיִם'
שְׁנַיִם מִקְרָא, דְּהַיְנוּ לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ בִּשְׁלֵמוּת
הַנִּשְׁלָם עַל יְדֵי הַיִּרְאָה דְּתָלְיָא בְּאוּדְנִין
נִתְעוֹרֵר וְנִתְנוֹצֵץ כּחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
שֶׁנִּבְרָא עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: תְּפִילָּה לַחֲבַקּוּק עַל שִׁגְינוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ
שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם כַּנַּ"ל
וְזֶה: עַל שִׁגְינוֹת
כִּי שִׁגְיוֹנוֹת הוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם
כִּי תַּרְגּוּם הוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע
שֶׁמְּערָב טוֹב וָרַע
וְכֵן הוּא הַשּׁוֹגֵג
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּם כֵּן טוֹב וָרַע
שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא רַע
וְכַוָּנָתוֹ טוֹב
הַשְׁמָטוֹת הַשַּׁיָּכִים לַתּוֹרָה הַזּאת
וּבֵין לוֹמֵד בַּסֵּפֶר לְשׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם
יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
כִּי סֵפֶר הוּא רַק לְזִכָּרוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר"
וְהַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכחַ הַמְדַמֶּה
כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ זִכָּרוֹן
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים
שֶׁגַּם בְּהֵמָה זוֹכֶרֶת שֶׁבְּמָקוֹם זֶה נְשָׁכָהּ כֶּלֶב
וְהִיא בּוֹרַחַת מִשָּׁם
וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בִּכְתָב'
וְיֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ
כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַמִּקְרָא "כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" הַנַּ"ל
נֶאֱמַר עַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב
שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לְכָתְבָהּ
[כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו תּוֹרָה הַנַּ"ל, וְלא בֵּאֵר עִנְיָן זֶה הֵיטֵב]
וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'אָדָם הָרִאשׁוֹן מָשׁוּךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה'
'אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּית סִפֵּר'
וְהָבֵן מְאד
כִּי עַל יְדֵי לָשׁוֹן אֲרַמִּית
שֶׁהוּא לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
מָשְׁכָה וְיָנְקָה הָעָרְלָה
שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל
מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ, מִבְּרִית קדֶשׁ כַּנַּ"ל
עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב
כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל
בְּחִינַת לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים
יְנִיקָתָם עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הֵם עוֹלִים לִינק מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
מִבְּרִית קדֶשׁ כַּנַּ"ל
כִּי עִקַּר הַמַּתְקְלָא וְהַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה
הוּא בִּבְחִינַת נגַהּ
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם
כִּי נגַהּ נִקְרָא 'תַּקְלָא' כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'אָדָם הָרִאשׁוֹן מָשׁוּךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה'
'אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּית סִפֵּר'
כִּי הָא בְּהָא תָּלְיָא
כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית
בְּחִינַת מָשׁוּךְ בְּעָרְלָתוֹ
נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי לָשׁוֹן אֲרַמִּית
שֶׁהוּא לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
כְּשֶׁאֵין מַעֲלִין אוֹתוֹ לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
"עשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
שֶׁהַצַּדִּיק עוֹשֶׂה הַדִּבּוּר וְכוּ' כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ בָּא מִלְּמַעְלָה
עֲדַיִן הוּא חֲסַר תִּקּוּן
כִּי עֲדַיִן צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַטּוֹב מִן הַתַּרְגּוּם
וְזֶהוּ סוֹד כַּוָּנַת מִילָה
כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ שְׁאֵלַת הַמִּינִין עַל מִצְוַת מִילָה.
אֵיךְ יִבְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר הַמְחֻסַּר תִּקּוּן ?
אַךְ הוּא עַל כַּוָּנָה זוֹ, הַיְנוּ כַּנַּ"ל
שֶׁהַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית הַבָּא מִלְּמַעְלָה
הוּא עֲדַיִן חֲסַר תִּקּוּן
וְעִקַּר תִּקּוּנוֹ לְמַטָּה בְּזֶה הָעוֹלָם
עַל יְדֵי שֶׁאָנוּ מַעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם
וּמַשְׁלִימִין אֶת הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים
נִשְׁלָם לְמַטָּה בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, עַל יְדֵי תַּרְגּוּם
שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ בָּא מִלְּמַעְלָה
אַף עַל פִּי כֵן אֵין לוֹ שְׁלֵמוּת
כִּי אִם עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם
שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע
דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם
הַטּוֹב שֶׁבְּעֵץ הַדַּעַת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִשְׁלָם הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבאָר שָׁם בַּמִּדְרָשׁ
הַתֵּרוּץ עַל שְׁאֵלַת הַמִּינִין הַנַּ"ל בְּעִנְיַן מִצְוַת מִילָה
אֵיךְ יִבְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחֻסַּר תִּקּוּן כַּנַּ"ל
שֶׁהֵשִׁיבוּ שָׁם: כָּל דָּבָר צָרִיךְ תִּקּוּן
הַתֻּרְמוּסִין צְרִיכִין לְבַשֵּׁל וְכוּ', אַף הָאָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא כָּל הַבְּרִיאָה
בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה
שֶׁהוּא דַּיְקָא יְתַקֵּן כָּל הַדְּבָרִים
עַל יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב שֶׁבְּעֵץ הַדַּעַת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַשְׁלִים וּמְתַקֵּן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְתַקֵּן תִּקּוּן הַמִּילָה
בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית
בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי תַּרְגּוּם דַּיְקָא
שֶׁהַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ הַבָּא מִלְּמַעְלָה
אֵין לוֹ שְׁלֵמוּת כְּשֶׁבָּא מִלְּמַעְלָה
כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ
עַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם
שֶׁאָז דַּיְקָא נִשְׁלָם הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: חַשְׁמַ"ל חַשׁ מַל
בְּחִינַת מִילָה
וּ"מַל" גִּימַטְרִיָּא שִׁבְעִים
בְּחִינוֹת מְדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין הַנַּ"ל
שֶׁנִּתְמַלֵּל וְנֶחְתָּךְ וְנִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי מִצְוַת מִילָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל
עַיֵּן בַּכַּוָּנוֹת וְהָבֵן
וּלְהַעֲלוֹת הַטּוֹב מִן הַתַּרְגּוּם
הוּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַשְּׁגָגוֹת
שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁחָטָא בְּשׁוֹגֵג, וְהָבֵן
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
יוֹדֵעַ לְפַשֵׁר חֶלְמִין שֶׁבַּתַּרְדֵּמָה כְּמוֹ יוֹסֵף, כַּמְבאָר שָׁם
כִּי הַחֲלוֹמוֹת הֵם כְּפִי הַמַּאֲכָלִים שֶׁאוֹכֵל, כַּמּוּבָא
כִּי בְּכָל דָּבָר יֵשׁ אוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁשּׁוֹכֵב וְיָשֵׁן
עוֹלִים הָאֵדִים מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁאָכַל
וְעוֹלִים לְהַמּחַ
וְנִצְטָרְפִין הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם
וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַחֲלוֹם
נִמְצָא כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל
אִם הָיָה אוֹכֵל הַכַּף הַשֵּׁנִי קדֶם הָרִאשׁוֹן
הָיָה מִתְרָאֶה לוֹ חֲלוֹם אַחֵר
כִּי בְּכָל דָּבָר יֵשׁ אוֹתִיּוֹת אֲחֵרִים
וְאִלּוּ הָיָה אוֹכֵל זֶה הַכַּף תְּחִלָּה
הָיוּ נִצְטָרְפִין הָאוֹתִיּוֹת בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים
וְהָיָה מִתְרָאֶה לוֹ חֲלוֹם אַחֵר
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
הוּא יוֹדֵעַ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הוּא יָכוֹל לְפַשֵׁר חֶלְמִין כַּנַּ"ל
וְהָבֵן הֵיטֵב אֵיךְ עַתָּה מְבאָר הֵיטֵב עִנְיַן פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹת
עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
עַל יְדֵי מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם אַחַר כָּךְ
שֶׁעַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
מְאִירִין הַהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
כִּי עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הַמַּאֲכָלִים
שֶׁמֵּהֶם הַחֲלוֹמוֹת
עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק בְּחִינַת יוֹסֵף
יוֹדֵעַ לְפַשֵׁר חֶלְמִין שֶׁבַּתַּרְדֵּמָה כַּנַּ"ל
[זֶה מָצָאנוּ מִזֶּה הַמַּאֲמָר מִכְּתַב יַד רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ]
"יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקּדֶשׁ" וְכוּ'
גּדֶל יְקַר הָעֶרֶךְ מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "לְזאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ"
'לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, מִכָּאן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ'
כִּי הָאִשָּׁה
הוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁבָּהּ נִבְרָא הָעוֹלָם
וְזֶהוּ: "חַוָּה" לְשׁוֹן דִּבּוּר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת"
וְזֶה בְּחִינַת: "לְזאת יִקָּרֵא אִשָּׁה"
כִּי הַדִּבּוּר נִקְרָא 'זאת'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם"
וְעַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ רוֹמְמָנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת
וְזֶה בְּחִינַת: לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן
כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת נוֹפְלִים עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ
וְאֵין [... עד כאן מצאנו]
[פִּרְקָא תִּנְיָנָא דְּסִפְרָא דִצְנִיעוּתָא מְבאָר לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה אֱמר אֶל הַכּהֲנִים סִימָן ב]
איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק?
...לעומק? איפה אפשר למצוא פירוש לספר ליקוט מוהר"ן? וכיצד אוכל לדעת שבאמת הבנתי את הליקוטי מוהר"ן כפי מה שרבי נחמן עצמו התכוון בדבריו? תודה תשובה: קיימת מילת קסם אחת שבאפשרותה אפשר לזכות להבין את הליקוטי מוהרן לעומקו, עד לשורש הדעת של רבי נחמן מברסלב שממנו נלקחו התורות שלו. המילה היא "למה? ". היינו על האדם כל הזמן לשאול שאלה אחת בהתמדה וללא הרף, והשאלה היא "למה", למה ומה הסיבה שבגללה הדברים של רבי נחמן נכונים. לדוגמא: אם רבי נחמן כותב שעל ידי בחינת X...
חיי מוהר"ן - קמז - נסיעתו לארץ ישראל
...מקרבם ואינו מדבר עמם אמר לו שאין לו עתה דבורים. ואמר שנודע לי עתה על פסוק כי תעבר במים אתך אני איך יכולין לראות מתי שרוצין את האבות אברהם יצחק ויעקב. וגם היה חדוש אצלי מפני מה על פסוק זה דיקא. אך אני חושב מחמת שאני צריך לעבר על הים אך למה לכם זאת מה צרך לכם בזה. ואם אפילו הייתי יכול להלביש זאת במוסר שיהיה בו צרך לכל אך אין לי עתה דבורים. אחר כך היה הולך ושב בבית וענה ואמר אני עני ואביון יותר מכל הגדולים זה יש לו ממון וזה יש לו כסף, וזה יש לו עירות...
מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? - חלק 2
...? ומיהו מפורסם של שקר ? - חלק 1. בעניין "רב דקליפה" breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - ראיתי מנורת זהב אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה **** בעניין שמי שאינו יכול להנהיג את עצמו, דהיינו שלא תיקן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - שִׁיר נָעִים מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
...מוהר"ן ח"א - תורה - שיר נעים מאדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה שיר נעים כולל ענינים רבים בדברים מעטים מעט מחזיק המרבה ידבר נפלאות משבח תורתנו הקדושה ומשבח משה רבנו עליו השלום ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו וידבר מגדלת הבורא יתברך ונפלאות בריותיו וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם והשיר שיתער לעתיד ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפו - מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין מוֹפְתִים מֵהַצַּדִּיקִים
...מופתים מהצדיקים מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינות קיר"ה הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בהצדיקים כי על ידי אמונה שהם מאמינים בדברי הצדיק על ידי זה נתגלין מופתים כי באמת הצדיק בודאי מלא מופתים וכשהוא מאמין בהצדיק ונותן עיניו ולבו על דברי הצדיק על כל דבור ודבור, כי מאמין שכל דבריו אמת וצדק, ובכונה מכונת אזי אחר כך, כשבא לביתו, כל מה שיארע אותו הוא מסתכל היטב על כל דבר שיארע לו ומבין למפרע בדברי הצדיק שדבר עמו בהיותו אצלו שזה היתה כונת הצדיק...
שיחות הר"ן - אות קצו - גדולות נוראות השגתו
...השגתו [שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה, אור ליום שני פרשת נח תק"ע] התורה שלי גדולה מאד והיא כלה רוח הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבאר בתוך התורה שנאמרה כבר כל זה שמעתי אחר שבת בראשית שנת תק"ע, בעת שהראיתי לו התורה בראשית לעיני כל ישראל בכתב הנדפסת ב"לקוטי תנינא" סימן ס"ז ובאותו השבוע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך וכו' כשאדם רואה ולומד בספר ובכל מקום שהוא רואה ולומד, מוצא את עצמו הינו שלוקח לעצמו מוסר, ורואה פחיתותו ושפלותו בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי זה סימן לעשות רצונך אלקי חפצתי כנ"ל...
שיחות הר"ן - אות רמז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רמז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: כל מי שיש לו כבוד ועשירות יותר הכבוד רחוק ממנו ביותר כי כשאחד יש לו מעט מעות הוא יכול להחזיק המעות אצלו סמוך לבשרו אבל כשיש לו הרבה מעות, המעות שלו מנח בתבה נמצא שהכבוד שהוא העשירות רחוק ממנו ביותר וכן כשיש לו עוד יותר עשירות אזי מעותיו וסחורותיו מנחים בחנות וכיוצא ורחוק ממנו עוד יותר וכשיש לו עוד יותר ויותר עשירות אזי הונו ועשירות שלו מנח במקומות ועירים אחרים רחוק עוד יותר ויותר ממנו וכן כל מה שיש לו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך
...ח"א - תורה עד - רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך [לשון החברים] רומה על השמים אלוהים על כל הארץ כבודך הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה ובמה ? דהנה יש שני מיני דינים א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' ויש דינא קדישא כמו שכתוב "אשר יאהב ה' יוכיח" והתחלת התקרבות הוא התרחקות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת: "אברהם הוליד את יצחק" כי אברהם...
שיחות הר"ן - אות צ
...שלו או אותן שהם משרשו כמו שקדם המיתה רואין הנשמות הנ"ל כידוע כמו כן קדם השנה שהוא אחד מששים במיתה רואין אותם גם כן רק מחמת שהראיה היא בהעברה בעלמא מאד כי קדם המיתה ממש אזי יש גם כן חלוקים שאדם גדול ואיש כשר רואה הנשמות הנ"ל קדם מותו בראיה גמורה אך סתם בני אדם אפילו קדם מותם אינם רואים אותן הנשמות רק בהעברה בעלמא כמו שעובר זריחה והתנוצצות בעלמא לפני העינים וקדם השנה שהיא רק אחד מששים במיתה אזי גם הראיה הנ"ל של הנשמות הנ"ל הוא רק אחד מששים מהתנוצצות...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1104 שניות - עכשיו 25_04_2024 השעה 02:32:23 - wesi2