breslev.eip.co.il/?key=515 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דַּע שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה

דַּע שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָהֶם

כְּשֶׁמַּתְחִיל לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, הוּא נִכְנָס בְּהַחֲדָרִים

וְנִכְנָס מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לְחֶדֶר

כִּי בְּכָל חֶדֶר וָחֶדֶר יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּתָחִים לַחֲדָרִים אֲחֵרִים

וְכֵן מֵאוֹתָן הַחֲדָרִים לַחֲדָרִים אֲחֵרִים

וְהוּא נִכְנָס וּמְטַיֵּל בְּכֻלָּם, וּמְלַקֵּט מִשָּׁם אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת מְאד אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ

אֲבָל דַּע, שֶׁצָּרִיך לִזָּהֵר מְאד, לְבַל יִטְעֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי לא בִּמְהֵרָה זוֹכִין לָזֶה

כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה חִדּוּשִׁין שֶׁאֵינָם בָּאִים מִשָּׁם

רַק מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת

כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלהִים

וְאַף שֶׁנִּדְמֶה לָאָדָם לְהַשָּׂגָה גְּדוֹלָה

אַף עַל פִּי כֵן, גַּם שָׁם יֵשׁ חִדּוּשִׁים נָאִים שֶׁנִּדְמִין לְהַשָּׂגוֹת

וְגַם בָּזֶה יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת

...

וְדַע שֶׁכָּל אָדָם קדֶם שֶׁמַּשִּׂיג בַּתּוֹרָה הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת

צָרִיך לֵילֵך בְּהֶכְרֵחַ דֶּרֶך אֵלּוּ הֵיכְלוֹת הַתְּמוּרוֹת

אֲבָל הַכְּלָל שֶׁאָסוּר לִטְעוֹת בְּעַצְמוֹ לִסְבּר שֶׁכְּבָר בָּא אֶל הַהַשָּׂגָה הָרָאוּי

כִּי אִם יִסְבּר כֵּן יִשָּׁאֵר שָׁם חַס וְשָׁלוֹם

אֲבָל כְּשֶׁיֵּדַע שֶׁעֲדַיִן לא הִתְחִיל לִכְנס לְחַדְרֵי תּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים

אֲזַי יִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְיַרְבֶּה בִּתְפִילּוֹת, וְיַפְצִיר

עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וְאָז יִרְאֶה הַהֶפְרֵשׁ

וַאֲפִילּוּ אִם עָשָׂה עֻבְדּוֹת וְתַעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְאַחַר כָּך זָכָה לְחִדּוּשִׁין

אַף עַל פִּי כֵן אַל יַעֲמד עַל זֶה לִסְבּר שֶׁהֵם הַשָּׂגוֹת שֶׁל אֱמֶת הַנַּ"ל

כִּי אֲפִילּוּ לְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁל הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת צָרִיך עֻבְדּוֹת וְתַעֲנִיתִים

...

וּכְמוֹ כֵן תָּבִין הַנִּמְשָׁל מֵעַצְמוֹ

כִּי יֵשׁ מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁנִּכְנָס לִפְנִים, וְלִפְנַי וְלִפְנִים

וַעֲדַיִן עוֹמֵד בַּחוּץ לְגַמְרֵי, כִּי לא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת.

וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד

אַף כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת

אַף עַל פִּי כֵן אֵינָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִכְלוּם

לְגדֶל עצֶם הַכָּרָתוֹ אֶת גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך

עַל כֵּן הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם

שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְהַרְאוֹת לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה

כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג כְּלָל מִיָּמָיו.

*******

והשאלה היא פשוטה, כיצד באפשרותו של האדם לדעת שהוא כבר לא בהיכלי התמורות?

רבי נחמן מברסלב אומר "ואז יראה ההפרש". אך כיצד יראה את ההפרש? אולי הוא עדיין מטעה את עצמו והוא עדיין בהיכלי התמורות?

ז"א כיצד ניתן לדעת בוודאות האם אתה בהיכלי התמורות או לא?!

דבר נוסף, רבי נחמן מברסלב בסוף דבריו כותב שאצל הצדיק האמת שהוא לא בהיכלי התמורות, בעיניו כל ההשגות האמיתיות שלו הן כמו כלום ממש.

והשאלה היא, איך זה יכול להיות שמצד אחד אנחנו אומרים שהצדיק האמת בלבד הוא לא בהיכלי התמורות ושהוא משיג השגות אמיתיות באמת, ומצד שני אנחנו אומרים שבעיני הצדיק ההשגות שלו הם כלום ממש.

ז"א האם מצד האמת האמיתית, האם ההשגות של הצדיק הן אמת או לא? אם הן אמת, אז מה פשר העניין שהצדיק מחשיב אותן לכלום, ואם הן לא אמת אלא רק היכלי התמורות, אז מה ההבדל בין ההשגה של הצדיק האמת, לבין זו של זה שעדיין נמצא בהיכלי התמורות?

ז"א, מאחר שגם הצדיק האמת וגם מי שבהיכלי התמורות שניהם תמיד צריכים / רוצים להתקדם, אז ממילא מה ההבדל ביניהם? מדוע הצדיק האמת נקרא שיש לו השגת אמת, אך זה שאינו צדיק אמת הוא עדיין בהיכלי התמורות?

וכמובן גם השאלה הראשונה, מה ההבדל בין השגה של אמת לבין היכלי התמורות, איך מבדילים ביניהם?

*

איך אפשר לדעת בלשון פשוטה, מהן היכלי התמורות?

מהן מייצגים לנו בחיים היום יומיים?

ומה עם התשובה, איך יודעים שעדיין לא יצאנו מהן

וכמובן איך יוצאים מהן?

*

בפשיטות, היכלי התמורות היינו כל הדמיונות שיש לאדם לפני שהוא מבין שהכל טוב ושהכל אחד וכולי.

איך יודע האדם שהוא יצא מהם? ברגע שכל השאלות שלו יעלמו.

כל זמן שיש לאדם שאלות כלשהן, הרי שהוא עדיין לא נמצא באמונה שלמה, והוא עדיין בהיכלי התמורות.

כאשר האדם מגיע לאמונה שלמה באמת, בשלמות שאין שלמות גדולה ממנה, אז כל השאלות שלו נעלמות, ואז הוא חי בגן עדן ממש.

כך שאם עדיין יש לאדם שאלות כלשהן, בתחום כלשהו, אם עדיין לא הכל ברור, אז האדם עדיין בהיכלי התמורות.

*

תוספת:

לגבי העניין שלמרות שהצדיק משיג השגה של אמת, בכל זאת הוא מחזיק את ההשגות שלו לכלום, ועולה מדרגה לדרגה, בקשר לזה ראה תשובה כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=27 - פרדוקסים בדברי רבי נחמן מברסלב. מה שורשם ופישרם?

לגבי "ואז יראה ההפרש", העניין הוא כי כל זמן שיש לאדם ספק האם הוא נמצא בהכלי התמורות, הרי שהוא בהכלי התמורות ללא צל צילו של ספק.

הדרך של האדם לדעת שהוא לא נמצא בהיכלי התמורות, היא רק כאשר הוא מגיע לידיעה שלמה כזו, שעליה לא ניתן להטיל ספק האם האדם בהיכלי התמורות.

ואז יראה ההפרש, היינו כאשר האדם מגיע לתכלית הידיעה שלא נדע, ואז הוא מגיע לידיעה שלמה כזו, שבה ורק בה הוא בוודאות שלמה שאין וודאות אחריה לגבי האמת שאליה הוא הגיע.

בעקרון, כל זמן שהאדם יודע דבר שיש לו הפך / שונה, דהיינו כל זמן שהאדם יודע דבר שאפשר לא לדעת אותו / לדעת דבר אחר שונה ממנו, הרי שהוא עדיין לא נמצא בתכלית הידיעה שלא נדע, והוא עדיין נמצא בהיכלי התמורות.

על האדם להבין, כי הקליפה קודמת לפרי. וככל שהקליפה קרובה יותר לפרי, כך היא דקה יותר. ולכן ההשגות של היכלי התמורות נראות כהשגות של אמת, מאחר שהן קרובות לפרי, אך באמת הן כולן קליפות בלבד.

ורק כאשר האדם מגיע לפרי עצמו, רק אז הוא מגיע לבחינת אמצעותא דעלמא, דהיינו השגת האור אין סוף.

כמו כן, כל זמן שאדם יכול להשיג יותר ממה שהוא יכול להשיג, כל זמן שאדם יכול לדעת יותר / טוב יותר ממה שהוא יודע, הרי שהוא עדיין לא נמצא בתכלית הידיעה.

תכלית הידיעה היינו כאשר האדם מגיע מיצוי השכל האנושי, דהיינו אינו יכול לדעת יותר בשכל אנושי, שאז השכל שלו הופך להיות שכל אחר, מעל הזמן והמקום, שזה השכל הנקנה.

אך כל זמן שאדם לא הגיע לידיעה שלמה שאין שלמות אחריה, כל זמן שקיימת אפשרות לדעת יותר, הרי שהאדם לא נמצא בתכלית הידיעה.

דבר נוסף: כל זמן שיש לאדם שאלה כלשהי בנושא כלשהו, הרי שהוא עדיין בהיכלי התמורות. דהיינו כל זמן שהשאלות הבאות מהחלל הפנוי עדיין קיימות אצל האדם, הרי שהוא עדיין בהיכלי התמורות.

ויותר מכך, גם אם נדמה לאדם שיש לו תשובות לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, גם אז הוא בהיכלי התמורות. כי לשאלות שבאות מהחלל הפנוי אין תשובות. אלא שבשכל הנקנה השאלות האלו לא קיימות כלל, וזה עניין נפרד לגמרי מיש תשובות.

ולשאלות האלו אין תשובות בשום שכל בעולם. אלא או שיש שאלות ללא תשובות, או שאין שאלות כלל.

וכל זמן שהאדם לא זוכה להגיג לשכל כ"כ גדול שבו השאלות של החלל הפנוי לא נכנסות כלל, הרי שהוא עדיין לא הגיע אל השגת האין סוף, והרי שהוא עדיין בחלל הפנוי בהיכלי התמורות ובעמקי הקליפות, גם אם נדמה לו ש... וכולי...

וראה גם כיו"ב: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=124 - האם הגעתי לתכלית?

*

לגבי איך ניתן לדעת משהו בוודאות מחלטת, ראה כאן: www.eip.co.il/?key=240 - וודאות. מהי וודאות שאין וודאות גדולה ממנה ואיך להגיע אליה?

והעניין הוא שרק מחוייב המציאות הוא וודאות וכל השאר הוא אפשרי המציאות והוא לא בבחינת וודאות.

וכל מה שהוא סוף וצמצום ובבחינת בריאת העולם, הרי שתמיד יש משהו אחר ששונה ממנו, והרי שקיומו אינו וודאי ונצחי וכולי.

ורק ידיעת השי"ת עצמו, שהיא ידיעת האין סוף ממש, ידיעת מחוייב המציאות, רק היא וודאות אמיתית.

וגם, כל ידיעה שהיא בשכל אנושי, היא לא וודאית, כי היא תלויה בשכל. ורק ידיעה שהיא בשכל הנקנה, רק היא ידיעה אמיתית באמת, מאחר שהיא נצחית באמת.

*

בהמשך לעניין היכלי התמורות, נשאלת השאלה הבאה:

אמר רבי נחמן מברסלב

וְדַע שֶׁכָּל אָדָם קדֶם שֶׁמַּשִּׂיג בַּתּוֹרָה הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת

צָרִיך לֵילֵך בְּהֶכְרֵחַ דֶּרֶך אֵלּוּ הֵיכְלוֹת הַתְּמוּרוֹת

והשאלה היא מדוע? מדוע באמת חובה לעבור דרך היכלי התמורות?

אז כמובן שהקליפה קודמת לפרי, ולפני שמשיגים את מה שיש מעל השכל האנושי ולפני שמשיגים את השכל של מלאכי השרת וכולי וכולי, לפני כן יש הרבה קליפות וכולי.

אך ראוי להדגיש את הנקודה הבאה, והיא כי כל אדם בעולם הוא כבר נמצא בהיכלי התמורות!

ברגע שאדם הראשון חטא והשתבשה עליו דעתו, באותו הרגע הוא וכל הבאים אחריו, כבר נמצאים ונולדים וחיים בתוך הגהנום והיכלי התמורות.

ז"א האם הוא כבר בהיכלי התמורות, דהיינו שהוא ממיר את האמת בשקר ואת הטוב ברע וכולי...

כך שעל האדם לצאת מהיכלי התמורות, כי הוא כבר שם וכולי...