כאן breslev.eip.co.il/?key=41 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד ובעוד מקומות
מובא כי בתורה ובעצות של הצדיק יש גם סם חיים וגם סם המוות. והדבר הזה הכרחי לקיום העולם. כי אם התורה של הצדיק הייתה כולה שם החיים בלבד, לא היה קיום לעולם. והכרחי הדבר שהתורה של הצדיק יהיה בה גם סם חיים וגם סם המוות, כדי לתת חיות לעולם.
והפירוש הוא כי כל העצות והתורות של הצדיק כולן מעורבות טוב ורע. דהיינו כל עצה ועצה וכל דיבור ודיבור וכל תורה ותורה וכל מילה ומילה של הצדיק, כולם מעורבים טוב ורע, דהיינו שלכולם יש פירוש טוב ופירוש רע.
וההשגה של הצדיק עצמו והמקום שממנו הוא מושך את התורות שלו, המקום הזה הוא כולו טוב ללא שום רע כלל. והרע עצמו אין לו שום אחיזה בצדיק עצמו.
אך יחד עם זאת, אצל כל השומעים את דברי הצדיק וכל המקורבים לצדיק, כל זמן שאינם צדיקי אמת כמו הצדיק עצמו ממש, הרי שאצלהם דברי התורה של הצדיק מעורבים טוב ורע.
כי באמת "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", והתורה של הצדיק בשורשה כולה אך ורק טוב. אך זה רק בשורשה.
ושורש התורה של הצדיק הוא השגת האין סוף והוא כ"כ גדול שהוא אינו יכול להתקיים בזה העולם כלל, כי הוא מבחינת לפני הבריאה, שהוא שורש התורה של הצדיק האמת.
כי הצדיק האמת מושך את כל התורות שלו מהתורה דעתיקא סתימאה שהיא קדמה לבריאת העולם.
והתורה הזאת משום שהיא כ"כ גדולה, אין שום דיבור ושום אותיות ושום מילים שיכולים להכיל את התורה הזאת ואת השכל הזה. שזה בחינת האור אין סוף שמאיר באלף עולמות ואי אפשר להשיג אותו אלא את כולו בבת אחת.
ומאחר שהשכל של השומעים את הצדיק הוא בבחינת צמצום, לכן מוכרח הצדיק לצמצם את השכל שלו ולהלביש אותו בלבושים גשמיים, כדי שתהיה חיות לעולם.
כי השכל של הצדיק האמת והעולם, אינם מתקיימים בבת אחת. ואם השכל של הצדיק היה מתגלה איך שהוא בשורשו, לא היה קיום לעולם, כי הוא מבחינת לפני הבריאה כנ"ל.
והצדיק מצמצם את מחשבתו ומלביש אותה בלבושים שונים עבור האדם, ומרמז לו רמזים בתוך דברי תורתו. ועל האדם להתייגע ולהשיג ולגלות את שורש דברי הצדיק.
כי כל דברי הצדיק הם כולם רק הקדמות בלבד. והמכוון של הצדיק הוא לא התורה שלו, כי התורה שלו היא רק צמצומים של השכל של הצדיק שהוא המכוון של דברי הצדיק האמת.
והצדיק האמת מלביש את השכל שלו בצמצומים שונים.
ומי שיכול לומר את שכלו כמו שהוא במילים, הרי שהוא אינו צדיק. כי הצדיק האמת לא יכול להכניס את שכלו לתוך מילים ואותיות הדיבור, כי הוא כולו בבחינת שתיקה בבחינת לפני הבריאה.
ואם האדם מסוגל לדבר במילים ובשכל אנושי את השכל שלו כפי שהוא, הרי שהוא אינו צדיק. כי רק מי ששכלו מצומצם, רק הוא יכול לדבר את שכלו. אך השכל של הצדיק הוא כולו בבחינת שתיקה.
והצדיק האמת מוכרח לצמצם את שכלו ולהלביש אותו בלבושים גשמיים. ומשום כך יש אחיזה של טוב ורע בדברי הצדיק.
כי שורש דברי הצדיק הוא כולו טוב. ואם היה משיג האדם את פנימיות כוונת דברי הצדיק, הרי ששם הוא כולו טוב בלבד ללא שום אחיזה של הרע.
ואין מי שישיג את פנימיות כוונת הצדיק, אלא אך ורק הצדיק עצמו ומי שכמותו. דהיינו רק מי שזוכה להשיג את השכל של הצדיק עצמו, רק הוא מבין את פנימיות כוונת הצדיק, ורק הוא רואה ויודע מהו השכל של הצדיק שמלובש בכל דיבור ודיבור שלו.
וכל זמן שהאדם עדיין אינו הצדיק עצמו, הרי שעד אז הוא נמצא בהיכלי התמורות של דברי התורה של הצדיק.
וכל זמן שהאדם אינו יודע את השורש של דברי הצדיק האמת, את השורש לפני הבריאה שממנו השתלשלו דברי הצדיק, הרי שהוא עדיין מעורב טוב ורע, והרי שעדיין כל דברי התורה שלו הם עדיין בבחינת קליפות והסתרה של האור של הצדיק.
ובאמת, אין מי שינצל מאחיזת הטוב והרע שיש בדברי הצדיק, אלא מי שזוכה להגיע למדרגת הצדיק עצמו, ואילו ידעתיו הייתיו.
ורק מי שזוכה להגיע לדרגת הצדיק עצמו ממש, רק הוא יודע בשלמות את אחיזת הטוב והרע שיש בדברי הצדיק.
כי כל זמן שהאדם לא יודע את שורש דברי הצדיק באין סוף שמשם נמשכת התורה של הצדיק, הרי שדברי התורה של הצדיק מעורבים אצלו טוב ורע. וממילא הוא לא יודע עדיין מהו סם המוות שיש בדברי הצדיק, משום שהוא עצמו שותה מסם המוות הזה.
והשכל של הצדיק הוא כולו טוב כנ"ל. אך משום שהשכל הזה הוא מאוד גדול, לכן מוכרח הצדיק לצמצם את השכל שלו, דהיינו לחלק את השכל שלו לחלקים שונים. וכל דיבור ודיבור שאומר הצדיק, הוא רק חלק קטן מהשכל של הצדיק האמת.
כי השכל של הצדיק האמת הוא אין סוף. וכל דיבור של הצדיק הוא רק כנקודה בים מתוך השכל של הצדיק.
ואם חושב האדם כי הדיבור של הצדיק הוא השכל של הצדיק, הרי שהאדם הזה שותה מסם המוות של דברי הצדיק. כי באמת דברי הצדיק הם רק לבוש והקדמה לשכל של הצדיק שהוא אין סוף.
וכששומע האדם דיבור מפי הצדיק האמת, הדיבור הזה מצטייר אצל האדם הזה השומע, לפי שכלו ומידותיו של השומע.
ואם חושב האדם כי הוא המגושם מבין את דברי הצדיק כפי מה שהצדיק התכוון אליהם, הרי שהוא נאחז בסם המוות של דברי הצדיק.
כי כל דברי הצדיק, הם רק חלקים שונים של השכל שלו. ושום דיבור שבעולם לא יכול להכיל את השכל של הצדיק האמת.
ועל האדם לזכור תמיד כאשר הוא לומד את דברי הצדיק, כי כל דברי הצדיק הם רק הקדמות בלבד לשכל של הצדיק.
כי המון העם טועים לחשוב כי הם כבר מבינים את השכל של הצדיק, וכאילו יש להם השגה כלשהי בהבנת הצדיק האמת.
והמון העם שותים מהמים המרים שהם סם המוות שיש בדברי הצדיק.
ונכון, בכל דיבור ודיבור של הצדיק יש גם סם חיים שמחייה את האדם, אך מצד שני הדיבורים של הצדיק הם גם סם המוות עבור כל מי שלא זוכה להשיג את פנימיות כוונת הצדיק.
וכאשר לומד האדם את דברי הצדיק, אם חושב האדם כי דברי הצדיק הם כפשוטם, ואם חושב האדם כי השכל של הצדיק הוא כמו השכל שלו, ואם חושב האדם שבשכל שלו שמעורב טוב ורע הוא משיג את פירוש וכוונת דברי הצדיק, הרי שדברי התורה של הצדיק הופכים אצלו לסם המוות ממש.
וכל זמן שלא תיקן האדם את חטא אדם הראשון, הרי שהשכל שלו מעורב טוב ורע, והרי שהוא אינו יודע עדיין את פנימיות כוונת דברי הצדיק האמת.
ואם חושב האדם שהעצות של הצדיק הן התכלית, ואם לא מבין האדם שהעצות של הצדיק הן לא התכלית, הרי שהוא עדיין שותה מסם המוות של דברי הצדיק.
וכל זמן שלא יודע האדם איך בחינת לפני הבריאה ואיך השי"ת עצמו מלובש בכל דיבור ובכל עצה של הצדיק, הרי שהוא עדיין רחוק כרחוק מזרח ממערב מלהבין את הצדיק האמת.
כי כל דברי הצדיק האמת, הם רק כולם משל ונמשל על השגות רוחניות של האין סוף ושל שעשועי העולם הבא ממש.
ואם מבין האדם שכל דברי הצדיק הם רק הקדמות ולבושים שונים של שכל אחר שהוא כ"כ גדול שאי אפשר לומר אותו במילים, על ידי זה משתדל האדם תמיד להסתכל בשכל שיש בכל דבר ודבר בדברי הצדיק האמת, עד שלבסוף הוא זוכה להפוך להיות זה הצדיק ממש, ואז הוא זוכה להבין את עומק פנימיות כוונתו.
לסיכום: דברי התורה של הצדיק מעורבים בסם החיים ובסם המוות.
ועל האדם לזכור תמיד שדברי הצדיק הם רק משל ונמשל על שכל מאוד גדול שאינו נכנס במילים וכולי.
ועל האדם להסתכל בפנימיות השכל של דברי הצדיק וכולי.
ואז ברבבות הימים יזכה האדם להבין את עומק פנימיות כוונת דברי הצדיק באמת וכולי...
וראה גם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=150 - ביאור תהילה לדוד - ליקוטי מוהרן ח"א תורה יב