הודפס מהאתר Breslev.EIP.co.il/?key=5507
בגדים - חשוב או לא חשוב?

בסיפור על הבעל תפילה מובא breslev.eip.co.il/?key=59 "וְעַל בְּגָדִים לא הָיָה מַקְפִּיד כְּלָל"

מצד שני כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על פגם הבגדים, ושהבגדים נוקמים באדם.

אז בגדים זה חשוב או לא? מהו סוד העניין?

וכמובן, בגדים זה הרי עניין חיצוני לגמרי, אז מדוע בכלל שהם יהיו חשובים?

טיפ ורמז: כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&cid=150 אפשר לראות את כל המקומות בליקוטי מוהרן שרבי נחמן מברסלב מדבר על בגדים

רמז נוסף לתשובה עצמה: התשובה נמצאת כאן: breslev.eip.co.il/?key=69 במשל ונמשל של רבי נחמן מברסלב, על מה צריך לעשות כדי להציל בן אדם.


עכשיו תחשבו קצת לבד...

כי כאן כבר תראו דבר נפלא כאן: www.eip.co.il/?key=144 שמסביר בעצם את כל הנ"ל, וגם עוד שיחות של רבי נחמן מברסלב בבת אחת.

וגם כאן: www.eip.co.il/?ftag=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D *

תשובה:

עניין הבגדים מבאר אותו רבי נחמן מברסלב, לגבי זה שמי שרוצים להסתיר אותו מפני אוייבים, משנים לו את הבגדים.

ושם רבי נחמן מברסלב מסביר, כי הבגדים הם המקיפים השכליים שיש לאדם.

פירוש: האדם "לבוש" בשכל שלו. התובנות והשכל של האדם מלבישים אותו.

וככל שיש לאדם יותר שכל, כך חם לו יותר כפי שרבי נחמן מברסלב אומר ששלהבת הלב עולה מאליה תמיד, כאשר האדם משיג את השכל שהוא מעל הזמן, שזה יוצר חמימות בלב.

והבגדים האלו הם המקיפים של האין סוף. דהיינו שהאדם זוכה להשיג את האור אין סוף.

וכל זמן שהאדם אינו זוכה לשכל המקיף, אז בעצם יש לו פגם בבגדים, ואז קר לו, דהיינו שאז האדם מרגיש חסרונות / תאוות וכולי.

גם הבגדים של הבורא, הם בחינת העולם. כי העולם הוא הגוף של הבורא כידוע.

וכאשר האדם פוגם בבגדים, דהיינו האמונה של האדם היא אינה בשלמות מוחלטת, אז השכינה בגלות, בחינת פגם הבגדים, בחינת אדום ללבושך, בחינת דם נידה וכולי.

אך כאשר האדם מתקן את האמונה שלו בשלמות, אז הבגדים הם לבנים בשלמות, בחינת תיקון המחשבה בשלמות, בחינת גאולת השכינה, שאז היא מותרת לבעלה, ואז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתה...

והבעל תפילה על בגדים מכל סוג שהוא, לא היה מקפיד כלל. כי מי שמשיג את הפנימיות האמיתית, יודע שאין שום עניין להקפיד על הבגדים. כי כל הבגדים בעולם, הם כולם לבושים של האין סוף.

ולא משנה איזה בגדים ילבש האדם, העיקר זו הנקודה הפנימית שבו, שדרכה הוא מתקרב אל הבורא דרך כל הבגדים כולם.

כי מי שמקפיד על בגדים, זה נובע רק מכפירות ואפיקורסות, כי הוא לא רואה את הבורא בכל דבר, ולכן הוא מקפיד דווקא על בגד ספציפי.

אך הצדיק האמת שמשיג את הבורא גם בעשרה כתרי דמסאבותא, הוא דייקא אינו מקפיד על בגדים, כי גם בעשרה כתרי דמסאבותא, גם שם נמצא הבורא, רק ששם יש יותר לבושים.

וסתרי התורה דעתיקא סתימאה נמצאים כרגע בגלות בין הקליפות. והקליפות הם הבגדים של הפרי.

וכל זמן שהאדם לא זיכך את דעתו ולא העלה את המלכות לשורשה בשלמות, הרי שהוא עדיין נמצא בעמקי הקליפות והבגדים, והוא דייקא כן צריך להקפיד על הבגדים, דהיינו עליו לראות לזכך את הבגדים שלו. דהיינו לתקן את המקיפים שלו ולהשלים את דעתו.

אך מי שהוא צדיק אמת, הוא משיג את התכלית בכל דבר, ואפילו בענייני העולם הזה ממש. כי הוא לא נהנה מהגשמי, אלא רק מהאותיות שיש בכל דבר, דהיינו התגלות הרצונות והצמצומים של הבורא בבריאה.

כי הצדיק האמת זוכה להשיג את סוד הלבושים, דהיינו זוכה להשיג את התשובות לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, שהן בחינת הלבושים של הבורא, בחינת הארבה שלבושה מינה וביה.

והצדיק הזה אינו מפחד מגופו, כי גם הגוף הוא בחינת הלבוש של הנשמה. והגוף מוריד את הנשמה ממדרגתה, רק אם האדם לא זיכך את גופו.

אך ברגע שהאדם מזכך את גופו שיהיה קדוש כמו הנשמה, זו בחינת תיקון הבגדים. ואז הוא יכול להנות גם מהנאות הגוף, ולא לפחד, כמו שאמר רבי נחמן מברסלב על "ויחד יתרו" ראה שם...

גם, כל מדרגה נחשבת ללבוש ולבגד של המדרגה שמעליה. וגם השכינה היא בחינת בגד של הקב"ה. וגם הנשמה של האדם היא בחינת בגד וצמצום של הבורא.

וכאשר האדם מזכך את נשמתו בשלמות, דהיינו נכלל באין סוף לגמרי, זהו בחינת תיקון הבגדים בשלמות.

*

דברי רבי נחמן מברסלב, כמו דברי התורה ממש, יש בהם הרבה בחינות שונות.

גם התורה עצמה שיש בה תריג מצוות מעשיות, גם היא למרות זאת יש בה פנימיות, שמצד הפנימיות שלה כל פסוק ופסוק הוא מצווה מעשית ממש. ומי שהוא צדיק אמת, הוא זוכה להשיג את הפנימיות הזאת וכולי.

רבי נחמן מברסלב היה מלביש השגות אלוקות גבוהות, בצמצומים מעשיים של עולם העשייה. אך יחד עם זאת בוודאי שאלו רק צמצומים בלבד. כי מצד האמת וכי זה באמת משנה איזה בגדים לובשים, הרי אין עוד מלבדו, והכל טוב והכל אחד וכולי.

אלא שהצדיק מלביש את השכל שלו בעצות מעשיות ממש, כי גם התורה היא בחינת "תריג עטין דאורייתא", דהיינו עצות של התורה איך להתקרב אל הבורא. כי עבודת ה של הצדיק עצמו, היא מעל התורה, כפי שרבי נחמן מברסלב עצמו אמר...

והצדיק לוקח את ההשגות הגדולות, ומלביש אותן בשכל של עולם הזה / עולם המעשה ממש. ודרך זה מקשר את האדם אל הבורא.

אך יחד עם זאת, על האדם תמיד לחפש את השורש הרוחני של העניין. כי על האדם לעלות מדרגה לדרגה וכולי, ולא להתקע בעולם השפל והנמוך הזה שהוא עולם המעשה.

וכפי שרבי נחמן מברסלב אומר שעל האדם להגיע לכך שהוא יקיים את המצוות באותה הדרגה הרוחנית שבה הבורא עצמו מקיים את המצוות. שזה בוודאי לא כפשוטו כאן בעולם המעשה וכולי.

כך שכל מה שהתבאר כאן לעיל, תכליתו הוא להסביר את השורש הרוחני, שממנו הצטמצם העניין של עולם המעשי בפועל.

*

ובעניין ותתפשהו בבגדו שהוזכר כאן, יש לבאר על עניין זה, ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב, כי כל הגאווה שיש לאדם שורשה בפגם הפגדים של הבורא. דהיינו שהאדם רואה את הבגדים של הבורא (העולם) ולא רואה את הבורא עצמו.

וכל האחיזה של הרע באדם, הוא דווקא מצד הבגדים. כי מצד האמת הפנימית, בוודאי שאין שום רע בעולם כלל וכולי...

*

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.