ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריח - לִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם
דַּע שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה
'וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי מַזָּלֵהּ חָזֵי'
וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ
וּמִזֶּה בָּא שֶׁלִּפְעָמִים פִּתְאם הָאָדָם נוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק
זֶהוּ כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ
וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה, עִם כָּל זֶה הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת מִזֶּה
עַל כֵּן בָּא לוֹ רָצוֹן לִנְסֹעַ לְשָׁם
וְלִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְשָׁם הוּא נִתְפַּרְסֵם שָׁם בְּיוֹתֵר, וְאָז יוּכַל לְהַזִּיק לוֹ מְאד, חַס וְשָׁלוֹם
וּמִזֶּה הָיָה הִסְתַּלְּקוּת צַדִּיק גָּדוֹל מְאד
שֶׁפִּתְאם רָצָה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְהוּא הָיָה בְּעַצְמוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה שֶׁהָיָה צָרִיך לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ
וְנָסַע עַל הַמְּדִינָה וְהָיָה פִּרְסוּם גָּדוֹל, וְנִסְתַּלֵּק בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶך
וְכֵן אֵרַע בִּזְמַנֵּנוּ בְּסָמוּך הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ
'וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי מַזָּלֵהּ חָזֵי'
וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ
וּמִזֶּה בָּא שֶׁלִּפְעָמִים פִּתְאם הָאָדָם נוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק
זֶהוּ כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ
וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה, עִם כָּל זֶה הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת מִזֶּה
עַל כֵּן בָּא לוֹ רָצוֹן לִנְסֹעַ לְשָׁם
וְלִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְשָׁם הוּא נִתְפַּרְסֵם שָׁם בְּיוֹתֵר, וְאָז יוּכַל לְהַזִּיק לוֹ מְאד, חַס וְשָׁלוֹם
וּמִזֶּה הָיָה הִסְתַּלְּקוּת צַדִּיק גָּדוֹל מְאד
שֶׁפִּתְאם רָצָה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְהוּא הָיָה בְּעַצְמוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה שֶׁהָיָה צָרִיך לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ
וְנָסַע עַל הַמְּדִינָה וְהָיָה פִּרְסוּם גָּדוֹל, וְנִסְתַּלֵּק בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶך
וְכֵן אֵרַע בִּזְמַנֵּנוּ בְּסָמוּך הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ