[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
כִּי אֵצֶל הַצַּדִּיק אֵין חִלּוּק בֵּין הַחַיִּים וּבֵין לְאַחַר מִיתָה
כִּי גַּם לְאַחַר מִיתָה הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאֵין זֶה הַחִלּוּק
אֶלָּא אֵצֶל זֶה הָאָדָם שֶׁנִּמְשָׁך אַחַר תַּאֲווֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּל יָמָיו
וּלְאַחַר מִיתָה אֵין אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה
זֶה נִקְרָא מֵת, וְהַמִּיתָה נִכֶּרֶת אֶצְלוֹ
וְיֵשׁ יָמִים שֶׁהֻתְּרָה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חָכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם'
וְהַצַּדִּיק, אֲפִילּוּ בְּזאת הַחֲצִי הוּא כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְאוֹחֵז אֶת תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
אֲפִילּוּ זאת הַחֲצִי שֶׁהֻתַּר לוֹ, אֲפִילּוּ בָּזֶה הוּא אוֹחֵז תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
בְּוַדַּאי זֶה אֵין מֵת, אֶלָּא תָּמִיד חַי
אֲפִילּוּ לְאַחַר מִיתָה
וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כִּי תָּמִיד הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם.