ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - תנט - עבודת השם
אות תנט מכבר אמר לפעמים יוצא חולאת חס ושלום בעולם ואזי הולכת ומתפשטת מאחד לחברו שקורין אונטר גאנג. ויש חלוק בענין זה כי יש אחד שמגיע לו החולאת מן השמים אליו בעצמו ויש אחד שאין מגיע לו החולאת בעצמו רק שהוא מקבל חס ושלום החולאת מחברו. ויש חלוק ביניהם כי זה ששולחין לו בעצמו החולאת יש לו זאת החולאת עם כל הסימנים והדקדוקים של החולאת הזאת כי יש כמה סימנים לכל מין חולאת רחמנא לצלן כגון החולאת שקורין [נזלת] העקר החולאת הוא כאב הראש אבל יש עוד סימנים דהינו חכוך החטם ועטישות ועוד כמה סימנים וכל סימן וסימן של החולאת הוא גם כן חולאת בפני עצמו ומי שנשלח אליו בעצמו החולאת הינו שהוא מן האנשים שאצלם התחילה החולאת מעצמם ולא קבלו מחבריהם אלו האנשים יש להם החולאת בשלמות עם כל הדקדוקים והסימנים הנ"ל אבל אלו האנשים שמקבלין החולאת מחבריהם אין להם כל החולאת עם כל הסימנים ועוד דבר מענין זה אות תס בהעברה בעלמא ראיתי בכתביו מי שאין לו גבורת אנשים יאמר שיר השירים משלי קהלת כי הם בחינת תלת טפין כמובא בתקונים [תקון י"ג כ"ט:] עין שם. אות תסא אמר: מלך גדול מנביא על פי מצוות התורה (עין הוריות י"ג) אות תסב אמר פעם אחת אתמול היה אצלי התוגר [מושל תורכי] בחלום וקבל לפני מאד על הנלחמים בו. והיה לי רחמנות גדול עליו ובאמת הוא רחמנות עליו כי הוא נקרא עדין בשמו הראשון ישמעאל כי כלם אין ידוע מי הם כי נתבלבלו והוא עדין יש לו שמו הראשון. ונתתי לו עצה והיו נראין הדברים שגם הוא יודע העצה אך הוא עושה עצמו כלא ידע. גם פעם אחת דבר ממנו ואמר כשקורין בראש השנה וגם את בן האמה לגוי אשימנו וכו' הינו שבודאי יש לו כח גדול מאחר שאומרים כך עליו אות תסג בענין המחלקת הידוע שהיה בדורות שלפנינו על הרב הגאון מורנו הרב יונתן זכרונו לברכה והיה לפני רבנו זכרונו לברכה הספר שהיה כתוב בו הקמיעות שנתן הרב הנ"ל. והיה כתוב בהם עבדו מביח"ו. והם החולקים עליו היו מפרשים שכונתו עבדו משיחו עין שם. וספר רבנו זכרונו לברכה עמנו בזה ואמר שמזה אין ראיה ואמר שאלו היה הוא כותב קמיעות והיו מוצאים היו אומרים בודאי וכו' בפרט עבדו [הינו כי היו מפרשים בודאי שכונתו לא טובה בפרט עבדו כי איך שיך לכתב בשמות עבדו על כן בודאי היו מפרשים כונתו למה שהיו מפרשים] כי התורה כלה היא שמות. וענין השמות שבהם משביעים, או שמבקשים ומתפללים יהי רצון עם זה השם הוא שעל ידי שמות אלו מעוררין המלאך הראוי לאותו הדבר ואזי נותנים להמלאך אותו השם. כי המלאך אין לו שם רק שנותנין לו שם לפי השליחות כמובא. נמצא ששפיר שיך לכתב בהשבעות השמות עבדו מביח"ו כי הוא ראשי תבות של פסוק ו'נח מ'צא ח'ן ב'עיני ה' אות תסד מענין הספור מברדיטשוב, שספרו לפניו כמה מיני מעשיות של כמה מיני בני אדם מעשירים ושאר אנשים וממפרסמים של עכשו וכו' ענה ואמר אם נצרף יחד כל אלו המעשיות של כמה מיני בני אדם הנמצאים בברדיטשוב, עם כל הצדיקים הללו הינו המפרסמים הנ"ל הכל אינו כלום. וכמו שיש אילן שגדל בפרדס או בשדה ושם גדלים כמה וכמה אילנות וגם באילן אחד יש כמה שנויים. יש שנכמשו עליו באיזה ענף ויש שנתקלקל הגרעין שנכנס תולעת שם ויש באיזה ענף, שהפרי סמוך לראש נתקלקל וכן כמה וכמה שנויים וקלקולים כיוצא בזה שנמצאים באילן אחד בעלין ובפרות וכיוצא ואף על פי כן האילן הוא אילן מכל שכן הפרדס כלו שיש בו כמה וכמה אילנות. והנמשל מובן קצת למבין כי אף על פי שנמצאים עכשו בעולם מה שנמצאים הרבה שהם מקלקלים לגמרי ויש שהם כשרים קצת ואף על פי כן יש בהם כמה וכמה מיני קלקולים ומהם המפרסמים של שקר אבל אף על פי כן האילן הקדוש הוא אילן מכל שכן הפרדס כלו שגדלים בו כמה וכמה אילנות הינו נשמות. כי כל הנ"ל אינם נחשבים לכלום כענין המשל הנ"ל אות תסה אמר רצונו שכל אנשי שלומנו לא יהיה אחד מהם מלמד וכמה פעמים דבר מזה. גם אמר שטוב לענין פרנסה לדור בעיר גדולה. ואמר בדרך צחות שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום נמצא שכל אדם יש לו שעה. וכשעוסק במשא ומתן יכול להיות שבאותו השעה שיש לו ירויח ממון הרבה מאחר שאותה השעה היא שלו. על כן יכול להיות שיזמין לו השם יתברך איזה הצלחה גדולה בעסק שלו שהוא עוסק, ויכול להרויח באותה השעה שלו רוח גדול. אבל כשהוא מלמד אזי כשמגיע לו השעה שלו שהוא שעת הצלחה שלו אזי התלמיד מביא לו פשטידא טובה וכיוצא, עם זהב מעות ראש חדש ובזה יוצאה ועוברת שעה שלו שהוא שעת הצלחתו בדבר שטות כזה וכיוצא בו. אבל אדם אחר יכול להרויח בהשעה שלו רוח גדול כנ"ל. וכן אין לך דבר שאין לו מקום וכשהוא דר בעיר גדולה ששם מצויים עסקים גדולים אזי יכול להזדמן לו איזה דבר גדול שיתעשר בו כי שם הוא מקומו, כי אין לך דבר שאין לו מקום. אבל בעיר קטנה שם יזדמן איזה דבר שבוש ופחות להרויח בו כי הכל לפי המקום כי אין לך דבר שאין לו מקום כנ"ל
אות תנט
מִכְּבָר אָמַר
לִפְעָמִים יוֹצֵא חוֹלַאַת חַס וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם
וַאֲזַי הוֹלֶכֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ שֶׁקּוֹרִין אוּנְטֶר גַאנְג.
וְיֵשׁ חִלּוּק בְּעִנְיָן זֶה
כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת מִן הַשָּׁמַיִם אֵלָיו בְּעַצְמוֹ
וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין מַגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת בְּעַצְמוֹ
רַק שֶׁהוּא מְקַבֵּל חַס וְשָׁלוֹם הַחוֹלַאַת מֵחֲבֵרוֹ.
וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּינֵיהֶם
כִּי זֶה שֶׁשּׁוֹלְחִין לוֹ בְּעַצְמוֹ הַחוֹלַאַת יֵשׁ לוֹ זאת הַחוֹלַאַת עִם כָּל הַסִּימָנִים וְהַדִּקְדּוּקִים שֶׁל הַחוֹלַאַת הַזּאת
כִּי יֵשׁ כַּמָּה סִימָנִים לְכָל מִין חוֹלַאַת רַחֲמָנָא לִצְלַן
כְּגוֹן הַחוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין [נַזֶּלֶת]
הָעִקָּר הַחוֹלַאַת הוּא כְּאֵב הָראשׁ
אֲבָל יֵשׁ עוֹד סִימָנִים דְּהַיְנוּ חִכּוּךְ הַחֹטֶם וַעֲטִישׁוֹת וְעוֹד כַּמָּה סִימָנִים
וְכָל סִימָן וְסִימָן שֶׁל הַחוֹלַאַת הוּא גַּם כֵּן חוֹלַאַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ
וּמִי שֶׁנִּשְׁלַח אֵלָיו בְּעַצְמוֹ הַחוֹלַאַת
הַיְנוּ שֶׁהוּא מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁאֶצְלָם הִתְחִילָה הַחוֹלַאַת מֵעַצְמָם וְלא קִבְּלוּ מֵחַבְרֵיהֶם
אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים יֵשׁ לָהֶם הַחוֹלַאַת בִּשְׁלֵמוּת עִם כָּל הַדִּקְדּוּקִים וְהַסִּימָנִים הַנַּ"ל
אֲבָל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּקַבְּלִין הַחוֹלַאַת מֵחַבְרֵיהֶם
אֵין לָהֶם כָּל הַחוֹלַאַת עִם כָּל הַסִּימָנִים
וְעוֹד דִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה
אות תס
בְּהַעֲבָרָה בְּעָלְמָא רָאִיתִי בִּכְתָבָיו
מִי שֶׁאֵין לוֹ גְּבוּרַת אֲנָשִׁים יאמַר שִׁיר הַשִּׁירִים מִשְׁלֵי קהֶלֶת
כִּי הֵם בְּחִינַת תְּלָת טִפִּין
כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים [תִּקּוּן י"ג כ"ט:] עַיֵּן שָׁם.
אות תסא
אָמַר: מֶלֶךְ גָּדוֹל מִנָּבִיא עַל פִּי מִצְווֹת הַתּוֹרָה
אות תסב
אָמַר פַּעַם אַחַת אֶתְמוֹל הָיָה אֶצְלִי הַתּוּגָר [מוֹשֵׁל תּוּרְכִּי] בַּחֲלוֹם
וְקָבַל לְפָנַי מְאד עַל הַנִּלְחָמִים בּוֹ.
וְהָיָה לִי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו
וּבֶאֱמֶת הוּא רַחֲמָנוּת עָלָיו
כִּי הוּא נִקְרָא עֲדַיִן בִּשְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל
כִּי כֻּלָּם אֵין יָדוּעַ מִי הֵם כִּי נִתְבַּלְבְּלוּ
וְהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ שְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן.
וְנָתַתִּי לוֹ עֵצָה
וְהָיוּ נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁגַּם הוּא יוֹדֵעַ הָעֵצָה
אַךְ הוּא עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּלא יָדַע.
גַּם פַּעַם אַחַת דִּבֵּר מִמֶּנּוּ
וְאָמַר כְּשֶׁקּוֹרִין בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ וְכוּ'
הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל מֵאַחַר שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ עָלָיו
אות תסג
בְּעִנְיַן הַמַּחֲלקֶת הַיָּדוּעַ שֶׁהָיָה בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ עַל הָרַב הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב יוֹנָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְהָיָה לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַסֵּפֶר שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ הַקְּמֵיעוֹת שֶׁנָּתַן הָרַב הַנַּ"ל.
וְהָיָה כָּתוּב בָּהֶם עַבְדּוֹ מביח"ו.
וְהֵם הַחוֹלְקִים עָלָיו הָיוּ מְפָרְשִׁים שֶׁכַּוָּנָתוֹ עַבְדּוֹ מְשִׁיחוֹ עַיֵּן שָׁם.
וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמָּנוּ בָּזֶה
וְאָמַר שֶׁמִּזֶּה אֵין רְאָיָה
וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה הוּא כּוֹתֵב קְמֵיעוֹת וְהָיוּ מוֹצְאִים הָיוּ אוֹמְרִים בְּוַדַּאי וְכוּ' בִּפְרָט עַבְדּוֹ
[הַיְנוּ כִּי הָיוּ מְפָרְשִׁים בְּוַדַּאי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לא טוֹבָה בִּפְרָט עַבְדּוֹ
כִּי אֵיךְ שַׁיָּךְ לִכְתּב בְּשֵׁמוֹת עַבְדּוֹ
עַל כֵּן בְּוַדַּאי הָיוּ מְפָרְשִׁים כַּוָּנָתוֹ לְמַה שֶּׁהָיוּ מְפָרְשִׁים]
כִּי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא שֵׁמוֹת.
וְעִנְיַן הַשֵּׁמוֹת שֶׁבָּהֶם מַשְׁבִּיעִים, אוֹ שֶׁמְּבַקְשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים יְהִי רָצוֹן עִם זֶה הַשֵּׁם
הוּא שֶׁעַל יְדֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ מְעוֹרְרִין הַמַּלְאָךְ הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַדָּבָר
וַאֲזַי נוֹתְנִים לְהַמַּלְאָךְ אוֹתוֹ הַשֵּׁם.
כִּי הַמַּלְאָךְ אֵין לוֹ שֵׁם
רַק שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ שֵׁם לְפִי הַשְּׁלִיחוּת כַּמּוּבָא.
נִמְצָא שֶׁשַׁפִּיר שַׁיָּךְ לִכְתּב בְּהַשְׁבָּעוֹת הַשֵּׁמוֹת עַבְדּוֹ מביח"ו
כִּי הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל פָּסוּק וְ'נחַ מָ'צָא חֵ'ן בְּ'עֵינֵי ה'
אות תסד
מֵעִנְיַן הַסִּפּוּר מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו כַּמָּה מִינֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם מֵעֲשִׁירִים וּשְׁאָר אֲנָשִׁים וּמִמְּפֻרְסָמִים שֶׁל עַכְשָׁו וְכוּ'
עָנָה וְאָמַר אִם נְצָרֵף יַחַד כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם הַנִּמְצָאִים בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב, עִם כָּל הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ הַיְנוּ הַמְפֻרְסָמִים הַנַּ"ל הַכּל אֵינוֹ כְּלוּם.
וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגָּדֵל בְּפַרְדֵּס אוֹ בְּשָׂדֶה
וְשָׁם גְּדֵלִים כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת
וְגַם בְּאִילָן אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים.
יֵשׁ שֶׁנִּכְמְשׁוּ עָלָיו בְּאֵיזֶה עָנָף
וְיֵשׁ שֶׁנִּתְקַלְקֵל הַגַּרְעִין שֶׁנִּכְנַס תּוֹלַעַת שָׁם
וְיֵשׁ בְּאֵיזֶה עָנָף, שֶׁהַפְּרִי סָמוּךְ לָראשׁ נִתְקַלְקֵל
וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים וְקִלְקוּלִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה
שֶׁנִּמְצָאִים בְּאִילָן אֶחָד בֶּעָלִין וּבַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא
וְאַף עַל פִּי כֵן הָאִילָן הוּא אִילָן
מִכָּל שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת.
וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן קְצָת לַמֵּבִין
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בָּעוֹלָם מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי
וְיֵשׁ שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי קִלְקוּלִים
וּמֵהֶם הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר
אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ הוּא אִילָן
מִכָּל שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת הַיְנוּ נְשָׁמוֹת.
כִּי כָּל הַנַּ"ל אֵינָם נֶחְשָׁבִים לִכְלוּם כְּעִנְיַן הַמָּשָׁל הַנַּ"ל
אות תסה
אָמַר רְצוֹנוֹ שֶׁכָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לא יִהְיֶה אֶחָד מֵהֶם מְלַמֵּד
וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבֵּר מִזֶּה.
גַּם אָמַר שֶׁטּוֹב לְעִנְיַן פַּרְנָסָה לָדוּר בְּעִיר גְּדוֹלָה.
וְאָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם
נִמְצָא שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ שָׁעָה.
וּכְשֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יַרְוִיחַ מָמוֹן הַרְבֵּה מֵאַחַר שֶׁאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הִיא שֶׁלּוֹ.
עַל כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה הַצְלָחָה גְּדוֹלָה בְּעֵסֶק שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק, וְיָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁלּוֹ רֶוַח גָּדוֹל.
אֲבָל כְּשֶׁהוּא מְלַמֵּד אֲזַי כְּשֶׁמַּגִּיעַ לוֹ הַשָּׁעָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא שְׁעַת הַצְלָחָה שֶׁלּוֹ
אֲזַי הַתַּלְמִיד מֵבִיא לוֹ פַּשְׁטִידָא טוֹבָה וְכַיּוֹצֵא, עִם זָהָב מָעוֹת ראשׁ חֹדֶשׁ
וּבָזֶה יוֹצְאָה וְעוֹבֶרֶת שָׁעָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא שְׁעַת הַצְלָחָתוֹ בִּדְבַר שְׁטוּת כָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.
אֲבָל אָדָם אַחֵר יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּהַשָּׁעָה שֶׁלּוֹ רֶוַח גָּדוֹל כַּנַּ"ל.
וְכֵן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם
וּכְשֶׁהוּא דָּר בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁם מְצוּיִים עֲסָקִים גְּדוֹלִים
אֲזַי יָכוֹל לְהִזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיִּתְעַשֵּׁר בּוֹ
כִּי שָׁם הוּא מְקוֹמוֹ, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם.
אֲבָל בְּעִיר קְטַנָּה שָׁם יִזְדַּמֵּן אֵיזֶה דְּבַר שִׁבּוּשׁ וּפָחוּת לְהַרְוִיחַ בּוֹ
כִּי הַכּל לְפִי הַמָּקוֹם
כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריט - בִּצַּע אֶמְרָתוֹ
...לסבל כבודו וגאותו יתברך כמו שכתוב: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" וכו' רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בבית המקדש כדי לגלות מלכותו וזה בחינת: "ה' מלך גאות לבש" שכביכול בשביל לגלות מלכותו הלביש וצמצם את גאות שלו כדי שנוכל לסבל קבלת על מלכותו עלינו אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד וממילא נחרב הבית המקדש כי לא היה יכול לסבלו כנ"ל וזה "בצע אמר...
ספר המידות - זכות אבות
ספר המידות - זכות אבות חלק א' א. על ידי טבילת מקוה מזכירין זכות אבות. חלק שני א. על ידי מפלגי וחריפי הדור מאירין את היראה, ועל ידי היראה מתנוצץ זכות אבות, ועל ידי התנוצצות האבות נתעורר תשובה בעולם. ב. בפתח ביתו של אדם נכר, אם תמו זכות אבותיו או אם חלה זכות אבותיו. ג. הגומל חסדים, אין צריך לזכות אבות....
ספר המידות - ניבול פה
ספר המידות - ניבול פה חלק א' א. מי שמדבר נבול פה, בידוע שלבו חושב מחשבות און. ב. על ידי נבול פה בא חנפה. ג. בעוון נבול פה צרות וגזרות מתחדשות, ובחורי ישראל מתים, חס ושלום, ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענין. ד. המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה, גם מעמיקין לו גיהנום, גם לשומע ושותק. ה. חמור האומר בפיו מן העושה מעשה....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
...לחזר על אבדתו דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה: 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו' וצריך לחזר ולבקש אבדתו והאבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא...
שיחות הר"ן - אות עד
...לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפילה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז כמו כן ממש בקדשה בענין התפילה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפילה ועל ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפילה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך, ויתפלל בהתלהבות גדול וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריכין שתהיה התפילה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול כדי לזכות לשמחה ובפרט בשעת התפילה...
שיחות הר"ן - אות קב
...בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום, רחמנא לצלן ואין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...- תורה פב - הנעלבים ואינם עולבים [לשון החברים] איתא בגמרא: הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפז - וּלְך ה' הַחָסֶד כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ
...ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הינו שהוא חסד גדול מאת השם יתברך שהוא משלם לאדם מדה כנגד מדה שעל ידי זה הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה אך דע, שעקר מה שמשלם השם יתברך מדה במדה הוא בארץ ישראל כמה שכתוב: "יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו" 'ארץ' הינו בחינות ארץ ישראל, היא מתקוממה לו ושם נתגלה עוונו כי שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו, מדה כנגד מדה וזה שכתוב על ארץ ישראל "ארץ אכלת יושביה" ראשי תבות אתה תשלם לאיש כמעשהו כנ"ל ועל כן היושבים...
ספר המידות - שלום
...הזה ולחיים בעולם הבא. ג. כל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום "מדבר שקר תרחק". ד. בני אדם הכופים לצדקה, על ידם שלום המלכות נתוסף. ה. על ידי רדיפת שלום בא לבטחון. ו. שלום בא על ידי אמת. ז. בנין ירושלים תלוי בשלום. ח. על ידי שלום באים בשורות טובות. ט. כשיש מוסר, יש שלום. י. על ידי למוד תינוקות בבית רבן נתרבה שלום. יא. עכירת המים הוא סימן שאין שלום. יב. כשאין שלום, התפילות אינם מתקבלים. יג. על ידי שלום זוכין להתגלות אליהו. יד. כשאין שלום, אין הנשים יולדות...
שיחות הר"ן - אות ע
...? [כי אז באותו הזמן נשמע שיוצאין גזרות על ישראל חס ושלום] כי אנו צריכין לקרות את השם יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם באיזה גזרה וכיוצא חס ושלום לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזר חס ושלום וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול והוא משליך הכל ופונה עצמו רק לזה האיש שרוצה לדבר...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 25_04_2024 השעה 11:21:55 - wesi2