ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית   •   ליקוטי מוהר"ן חלק א   •   ליקוטי מוהר"ן חלק ב   •   סיפורי מעשיות   •   שבחי הר"ן   •   שיחות הר"ן   •   חיי מוהר"ן   •   ספר המידות   •   לימוד


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.

אות של
אָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִכֻּלְּכֶם צַדִּיקִים גְּמוּרִים נוֹרָאִים
אֲבָל מַה יִּהְיֶה
אִם כֵּן יַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ
[כְּלוֹמַר שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִתְיַגַּע בְּכחוֹ וַעֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים לְהַשִּׂיג עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.
אֲבָל לא שֶׁהוּא יִתֵּן הַכּל לְגַמְרֵי].
וְכֵן שָׁמַעְתִּי עוֹד בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁאָמַר
אֲנִי יָכוֹל לִתֵּן יִרְאָה לְהָאָדָם עַד שֶׁיֵּצֵא מֵחַיָּיו וְיִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת.
וּפַעַם אַחַת בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ יִרְאָה.
[כִּמְדֻמֶּה לִי הַכּוֹתֵב שֶׁזֶּה הָיָה ר' שִׁמְעוֹן הַמְּשַׁמֵּשׁ שֶׁלּוֹ]
וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דְּבָרִים כְּעֵין הַנַּ"ל שֶׁבְּוַדַּאי יָכוֹל לִתֵּן [לוֹ] יִרְאָה עֲצוּמָה
רַק שֶׁאֵין זֶה תַּכְלִית, כִּי אִם כֵּן יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת.
וְהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק אַף עַל פִּי כֵן שֶׁיָּאִיר עָלָיו יִרְאָה עֲצוּמָה
וְאַחַר כָּךְ יָצָא הָאִישׁ מִלְּפָנָיו וְנָפַל עָלָיו יִרְאָה עֲצוּמָה וּמֻפְלֶגֶת מְאד
וְהִתְחִיל לִצְעק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקוֹלוֹת מְשֻׁנּוֹת מַה שֶּׁלּא הָיָה רָגִיל בְּכָךְ
עַד שֶׁכִּמְעַט יָצָא מֵחִיּוּתוֹ וְנִמְשָׁךְ כָּךְ עַד לְמָחֳרָתוֹ.
וְלַמָּחֳרַת נִכְנַס אֶצְלוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִם הִגִּיעַ אֵלָיו יִרְאָה
הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל שׁוּב אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה
וּבִקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ זאת
וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ וְשָׁב לְקַדְמוּתוֹ.
וְכֵן אָמַר לְאֶחָד
אִם הָיִיתִי מַעֲבִיר יָדִי עַל עֵינֶיךָ
הָיִיתָ רוֹאֶה גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת
אֲבָל אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה
רַק שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ תְּיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁתִּזְכֶּה לְמַה שֶּׁתִּזְכֶּה.
וְכֵן אָמַר לִי פַּעַם אַחַת בְּעִנְיַן זֶה
אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ רוֹצֶה
שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲבד אֶת עַצְמוֹ
אִם כֵּן לא הָיָה צָרִיךְ אוֹתְךָ.
[כְּלוֹמַר שֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעְזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וְרָאוּי לְרַחֲקוֹ
אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל הַצַּדִּיק לְעוֹרֵר רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ
אֲבָל לא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה הַכּל בְּעַצְמוֹ].
גַּם אָמַר לִי
אַתָּה בִּלְעָדַי אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת
[הַיְנוּ שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּלְעֲדֵי כּחוֹ וַעֲצוֹתָיו]
אֲבָל אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ גַּם כֵּן אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלָל.
[כְּלוֹמַר לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה כָּל זְמַן שֶׁלּא אֶשְׁתַּדֵּל בְּעַצְמִי לְקַבְּלָהּ
כִּי מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכּל בִּלְעָדַי, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכּל מִמֶּנּוּ]
אות שלא
דִּבְרֵי הַמַּעְתִּיק
אָמַר עַל דְּבַר הַמִּנְיָן מְיֻחָד שֶׁהָיָה לָהֶם לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּנֶעמְרוֹב לְהִתְפַּלֵּל שָׁם בְּיַחַד וְאַחַר כָּךְ נִתְבַּטֵּל
אָמַר מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה אִם הָיָה מִתְקַיֵּם דְּבַר הַמִּנְיָן שֶׁלָּכֶם
הַמִּנְיָן שֶׁלָּכֶם הָיָה בּוֹקֵעַ רְקִיעִים.
גַּם פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְנַגֵּן אֵיזֶה מִזְמוֹר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בַּלַּיְלָה עִם עוֹד אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁכַב כְּבָר עַל מִטָּתוֹ וְקָם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמִּטָּתוֹ וְנִכְנַס אֲלֵיהֶם לִשְׁמעַ אֶת נְגִינָתָם.
וְאַחַר כָּךְ אָמַר לָהֶם תֵּדְעוּ שֶׁהַנְּגִינָה שֶׁלָּכֶם הָיְתָה בּוֹקַעַת רְקִיעִים וְכוּ'
תּוּכְלוּ לְשַׁעֵר עַצְמְכֶם אֲשֶׁר כְּבָר שָׁכַבְתִּי עַל מִטָּתִי
וְהַנְּגִינָה שֶׁלָּכֶם מָשְׁכָה אוֹתִי מִמִּטָּתִי לִכְנס אֲלֵיכֶם וְכוּ'
אות שלב
אָמַר אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים
אות שלג
אָמַר עַל רַבִּי נָתָן וְרַבִּי נַפְתָּלִי [הֵם יַהֲלוֹמִים]
גַּם פַּעַם אַחַת אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיּוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק גָּמוּר
וְהִקְפִּיד עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁהוּא כְּבָר צַדִּיק.
גַּם אָמַר לְהָרַב רַבִּי נָתָן וְהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֵלָיו
הֲלא יֵשׁ לִי עִמָּכֶם הֶכֵּרוּת מִכְּבָר
רַק שֶׁזֶּה זְמַן כַּבִּיר אֲשֶׁר לא הִתְרָאִינוּ פָּנִים זֶה עִם זֶה
וְעַכְשָׁו אָנוּ רוֹאִין עַצְמֵנוּ זֶה עִם זֶה.
אָמַר הַמַּעְתִּיק
שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה הָרַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב בְּטִירָהאוִויצֶע
וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מֵסֵב עַל הַסְּעֻדָּה עִם קְהַל עָם וְעֵדָה גְּדוֹלָה
הִפְלִיג מְאד בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִצַּד עַצְמוֹ
לְבַד מִגּדֶל קְדֻשַּׁת זְכוּת אֲבוֹתָיו זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
וְאַחַר כָּךְ הִפְלִיג מְאד בְּמַעֲלַת הַמְקרָבִים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְאָמַר, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם לוֹמְדִים מֻפְלָגִים, יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וְכוּ'.
וְאָז אָמַר עַל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהוּא צַדִּיק.
וְאַחַר כָּךְ בְּנָסְעוֹ מִשָּׁם וְיָשַׁב עִמּוֹ בַּעֲגָלָה שֶׁלּוֹ הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִטְּשֶׁעהרִין
וְאָז אָמַר לוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל
תַּאֲמִין לִי, אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי
אָז הָיִיתִי צוֹעֵק בְּקוֹל גָּדוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ
שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק וְעוֹבֵד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת
יִהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז לְהִתְקָרֵב לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב
אַךְ יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה כִּי לא דַּי לִי שֶׁלּא יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי
אַף גַּם יִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי זֶה מַחֲלקֶת גָּדוֹל גַּם עָלַי.
וְאוּלַי יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה עַל יָדִי
וְאַפְסִיד גַּם אֶת זאת
עַל כֵּן אֲנִי מֻכְרָח לִשְׁתּק בְּעִנְיָן זֶה
אות שלד
שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמַּעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁאֲפִילּוּ כְּשֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ וְנִתְבַּלְבֵּל לְאֶחָד דַּעְתּוֹ קְצָת רַחֲמָנָא לִצְלַן
אַף עַל פִּי כֵן הֵם חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְסִפֵּר מֵאִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל
וְאָמַר עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה לוֹ תְּשׁוּבַת סֵפֶר הַקָּנֶה.
וְהִנֵּה מְבאָר בַּסְּפָרִים שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה זוֹ מֻבְטָח לוֹ שֶׁלּא יֶחֱטָא
וּבַעֲדוֹ, הַיְנוּ בְּעַד הָאִישׁ הַזֶּה, אֲנִי עָרֵב שֶׁבְּוַדַּאי לא יֶחֱטָא.
וַיְהִי הַיּוֹם וְנִתְבַּלְבֵּל דַּעַת הָאִישׁ הַנַּ"ל קְצָת
וְגָבְרָה עָלָיו הַמָּרָה שְׁחוֹרָה מְאד
וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְסִפֵּר לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל, שֶׁעִקַּר הָעַצְבוּת שֶׁלּוֹ הוּא מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הִלֵּל מְחַיֵּב אֶת הָעֲנִיִּים
אִם כֵּן אָבְדָה תִּקְוָתָם חַס וְשָׁלוֹם.
רַק שֶׁהוּא מְחַיֶּה וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא מְקרָב אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכּחוֹ גָּדוֹל וְכוּ' וְהוּא יְזַכֶּה אוֹתוֹ
אות שלה
פַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְאָמַר לָהֶם
הֲלא כָּל הַנַּחַת רוּחַ וְהַתַּעֲנוּג שֶׁלִּי הוּא רַק כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה דִּבְרֵי יַהֲדוּת וַעֲבוֹדַת ה' בְּאֶחָד מֵאֲנָשַׁי
הֲלא הִפְקַרְתִּי אֶת עַצְמִי וְאִשְׁתִּי וּבָנַי הַיְקָרִים
וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה.
הַאִם לא הָיִיתִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג שֶׁקּוֹרִין [אדמו"ר] כְּמוֹ כָּל הַמַּנְהִיגִים
שֶׁנּוֹסְעִים הַחֲסִידִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָם יוֹדְעִים עַל מָה נוֹסְעִים
וְחוֹזְרִים וְשָׁבִים וּבָאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה בָּאִים.
אֲבָל אֲנִי לא רָצִיתִי בְּכָל זֶה
רַק לָקַחְתִּי עַצְמִי לַעֲסֹק בָּזֶה לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לְמוּטָב.
הֲלא כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה עֲבוֹדַת ה' בְּעָנִי שֶׁבַּעֲנִיִּים
שֶׁהוֹלֵךְ בְּכוֹבַע קָרוּעַ וּמַלְבּוּשִׁים קְרוּעִים וּמִנְעָלִים קְרוּעִים
הוּא יָקָר אֶצְלִי וְכוּ'
בַּקָּשָׁתִי מְאד מִכֶּם
הֱיוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים
כִּי זֶה כָּל יִשְׁעִי וְכָל חֶפְצִי



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
אחדות שבין הצדיקים - מסירות נפש וממון
...הצדיקים - מסירות נפש וממון אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=522 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן אבל על ידי האחדות שבין הצדיקים יוכל לתן צדקה ולא יחסר כלל וכן על ידי זה יכולים שיהיה להאדם מסירת נפש באמת ואף על פי כן לא יזיק לו וישאר בחיים נשאל: 1 - מהי האחדות שבין הצדיקים הזו? 2 - כיצד זה גורם לכך שיוכל לתת צדקה ולא... לחץ להמשך...
מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? - חלק 2
...של שקר? - חלק 2 * מיהו מנהיג אמיתי ? ומיהו מפורסם של שקר ? - חלק 1. בעניין "רב דקליפה" breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - ראיתי מנורת זהב אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה **** בעניין שמי שאינו... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - תנט - עבודת השם
...חס ושלום בעולם ואזי הולכת ומתפשטת מאחד לחברו שקורין אונטר גאנג. ויש חלוק בענין זה כי יש אחד שמגיע לו החולאת מן השמים אליו בעצמו ויש אחד שאין מגיע לו החולאת בעצמו רק שהוא מקבל חס ושלום החולאת מחברו. ויש חלוק ביניהם כי זה ששולחין לו בעצמו החולאת יש לו זאת החולאת עם כל הסימנים והדקדוקים של החולאת הזאת כי יש כמה סימנים לכל מין חולאת רחמנא לצלן כגון החולאת שקורין [נזלת] העקר החולאת הוא כאב הראש אבל יש עוד סימנים דהינו חכוך החטם ועטישות ועוד כמה סימנים... לחץ להמשך...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...- מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך עיין שם ובאים באותו הד... לחץ להמשך...
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום.... לחץ להמשך...
מחלוקת שבין החכמים
...eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר כי המחלוקת שבין החכמים הכרחית לצורך קיום העולם. מוסבר שם גם כי משה הוא מעל המחלוקת הזו. אז כיצד בדיוק התקיים העולם בזמן משה? ואיך יתקיים העולם לעתיד לבוא כשיהיה שלום ולא מחלוקות? * תשובה: בדברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל מלובש הסוד הבא: אכן בבחינת משה העולם לא קיים וכל קיומו של העולם הוא רק בבחינת המחלוקת שבין החכמים. היינו, כי משה הוא השכל והמוחין. ובאמת כאשר המוחין נכללים... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל... לחץ להמשך...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קצג - גדולות נוראות השגתו
...האדם שיהיו לו כל הכחות שיש בענין אכילה כי יש כמה כחות באדם לענין אכילה כי יש כח המקבל וכח המעכב שלא יצא לחוץ המאכל תכף וכח המעכל וכח המחלק המאכל לכל איברי הגוף להמח המבחר וכן ללב וכן לכל שאר האיברים לכל אחד כראוי לו וכח הדוחה הפסלת לחוץ, כמבאר כל זה לחכמי הרופאים כמו כן כל אלו הכחות צריכין לענין ממון כי צריך שיהיה לו כח המעכב שלא יפזר מעותיו מיד [כדרך שיש בני אדם שבתחלה מתאוים מאד לממון ומבלים ימיהם על זה, ותכף כשמשיגין הממון מפזרין אותו מיד] וכן... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות י
...- אות י הרשעים הם מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר... לחץ להמשך...
👈 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 29_03_2020 השעה 09:38:29 - wesi2