ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
אות רסח אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים כי כל אחד יש לו עבודתו ואני ענו הינו כי אינם נחשבים אצלי כלל כי מדת ענווה היא לבלי להחזיק עצמו לשום דבר ולהיות בעיניו אין ואפס ומאחר שאינם נחשבים אצלי כלל נמצא שאני ענו שלהם. [פרוש שמכל המפרסמים אני הענו שזה עושה זאת וזה זאת, ואני איני מחזיק מהם כלל נמצא שבצרוף כלם יש לי מדת הענווה ביניהם] אך את מי אני מחזיק יותר לאין את עצמי או אותם וכו' ואף על פי כן, הנראה שאת עצמו הוא מחזיק יותר לאין ואפס. וכן במשה רבנו עליו השלום אינו מישב אצלי מה שכתוב בו שהיה ענו מאד מכל האדם איך שיך זאת מאחר שכלם היו תלמידיו איך היה ענו כנגדם אך צריך להיות גם כן כנ"ל שהיה ענו מכל האדם שהיה לו מדת הענווה של כל האדם הינו שאצלו היתה הענווה של כלם כי כלם היו אצלו בחינת ענווה בבחינת אין ואפס כנ"ל אך את עצמו היה מחזיק יותר לאין ואפס יותר מבחינת אין ואפס שהיה מחזיק אותם והבן היטב. [אמר המעתיק נראה לעניות דעתי, דרצונו לומר כי השיג כל כך בגדלת הבורא יתברך עד אשר העבודה של כל אדם היה אצלו בבחינת אין ואפס נגד גדלתו יתברך. והוא בעצמו אף על פי שהיה רבן של כל ישראל כי השיג יותר מכלם אף על פי כן היה מחזיק את עצמו לאין ואפס יותר מכלם. כי דיקא על ידי שהיתה השגתו גבוהה כל כך על ידי זה השיג שכפי מדרגתו והשגתו אין עבודתו נחשבת כלום ביותר נגד גדלתו יתברך וקל להבין] אות ער צוה לקרות אחד לבדק תפיליו. ענה ואמר מחמת שהרב מברדיטשוב הוא נוסע וסובב עתה על המדינה, מחמת זה אני מצוה לבדק התפילין שלי. כי באמת אף על פי שאמרתי שאיני מחזיק מהם הינו שהם אצלי אין ואפס כנ"ל אף על פי כן הרב מברדיטשוב הוא גדול בעיני מאד וכשגדול ומפרסם כזה הוא הולך וסובב, זה בחינת פגם ההתפארות חס ושלום כביכול. כי ישראל הם התפארות של השם יתברך והגדול בישראל הוא עקר ההתפארות. כי הוא חשוב ומפאר בישראל וכשהוא יושב בביתו אזי הוא בחינת כתפארת אדם לשבת בית. הינו שבחינת ההתפארות הוא יושב בביתו בחינת הבתים של תפילין. אבל כשהוא נוסע וסובב ומתבזה בין החיים כי על הדרך בודאי האדם מתבזה כמובא בפרט איש כזה שיש לו בזיונות בודאי לפי ערך כבודו וגדלו שלפעמים אין נותנין לו כבוד כראוי לו לפי כבוד התורה שלו. ולפעמים יש לו איזה בזיונות בענין קבלת הממון שאינו כראוי לפי כבודו וכיוצא. ומאחר שבחינת ההתפארות נפגם ונתבזה ויוצא מן הבתים על כן יש חשש על התפילין שהם בחינת התפארות כידוע כי הם נקראים פאר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אות רעא גדל המעלה של המתקרבים אליו אי אפשר לשער כי כבר נתפשטו דבורים כאלו בין העולם שהם מתפארין גם כן בדבורים כאלו אבל באמת המקרבין שלי ההתקרבות לבד הוא דבר גדול מאד מאד. כי אף על פי שהוא בעצמו הינו המקרב אינו כלום ואינו מתנהג בדרכי ישר כראוי אף על פי כן מאחר שהוא בתוך אנשים כאלו שהם מקרבים לצדיק לקדשה כזה זה בעצמו מועיל לו מאד ובמשך הזמן יתעורר גם כן ויחזר בתשובה. וראה בעיניך, כי אתם זוכים לשמע דברים כאלו. ואפילו אם אינם שומעים החדוש, רק שזוכים לעמד בעת שנתחדש חדוש כזה, גם כן אשרי לו מכל שכן כשזוכין לשמע. ואין צריך לומר אם זוכין לשמע חדוש כזה פעם אחת בשנה. אפילו אם לא היו זוכין לשמע חדוש כזאת רק פעם אחת כל ימי חייו גם כן די לכם כי אלמלא לא באתם לעלמא אלא למשמע דא די כמובא בזוהר הקדוש [מכל שכן וכל שכן שאנו זוכין לשמע כמה וכמה פעמים בשנה חדושים נפלאים ונוראים אשר לא נשמעו מעולם]. ואמר לי אז בזו הלשון [הנה שומעת נשמתך] דהינו החדוש הנ"ל מענין התפילין שבשביל שהרב נוסע ומטלטל הוא צריך לבדק תפילין שלו. ואפילו כשמנחים בשפלות גדול מאד אף על פי כן צעקה בעלמא שנותנין אף על פי שתכף ומיד נפסק גם זה אינו נאבד ואפילו הצעקה מבטן שאול גם כן אינו נאבד. וכמו שאיתא בזוהר הקדוש בשוא גליו אתה תשבחם שמה שהאדם מנשא עצמו וממשיך עצמו לאיזה מדרגה אף על פי שאינו מגיע אליה זה בעצמו שהוא מתיגע ורודף להשיג ולגלות לאיזה קדשה היא שבחא דילה ויקרא דילה עין שם אות רעב פעם אחת יצא מפיו הקדוש על עצמו ואמר בזו הלשון אני סבא דסבין. ואם תסתכל ותבין בהמעשה הנוראה של שבעה בעטלערס בהספור של הבעטליר הראשון שהיה עור שאמר לו הנשר הגדול שהוא זקן מאד ואף על פי כן הוא יניק ולא התחיל להיות כלל וכו' והיה זקן נגד כל הזקנים הנזכרים שם, תבין קצת ענין זה. וכן משאר עניני המעשה הנ"ל תוכל להבין קצת גדלת רבנו זכרונו לברכה ולחכימא ברמיזא אות רעג רבנו זכרונו לברכה התפאר שלא התחיל לעשות שום דבר בעולם קדם שידע הסוד שיש בו. ואפילו מה שנוהגין להעלות עשן הטיטון על ידי לילקע וצבעך (שקורין לולקא רייכערן) [עשון טבק] לא התחיל בזה עד שידע סוד בהנהגה זו. וכיוצא בזה בשאר הנהגות לא התחיל שום דבר לעשות עד שידע סוד הדבר. ואף על פי שהוא זכרונו לברכה ידע סוד בענין עשן הטבק אף על פי כן הזהיר אותנו הרבה להתרחק מזה מאד ופעם אחת דבר הרבה מענין זה שנוהגין העולם לעשן טבק ואמר שהוא שטות גדול ולענין נקיות אינו מועיל כלל. וכן הריח טבק שהוא גרוע עוד יותר כמבאר שיחה זאת במקום אחר
אות רסח
אָמַר אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר
וְלא יִהְיֶה אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי.
כִּי דֶּרֶךְ הָאָדָם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְיָדוֹ מָמוֹן, בִּפְרָט מָמוֹן הַרְבֵּה
נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ שִׁנּוּיִים.
אֲבָל אֶצְלִי אֲפִילּוּ אִם אֲקַבֵּל סַךְ עָצוּם בְּפַעַם אֶחָד
אֵין אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל.
וְשָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁקַּבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ
כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמָּה חִדּוּשִׁים
וְקַבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ
אות רסט
יוֹם ד' דֶּאֱלוּל תקס"ט בְּרֶסְלַב.
אָמַר אֲנִי עָנָו מִכָּל הַמְפֻרְסָמִים
כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וַאֲנִי עָנָו
הַיְנוּ כִּי אֵינָם נֶחְשָׁבִים אֶצְלִי כְּלָל
כִּי מִדַּת עֲנָוָוה הִיא לִבְלִי לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְשׁוּם דָּבָר וְלִהְיוֹת בְּעֵינָיו אַיִן וָאֶפֶס
וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם נֶחְשָׁבִים אֶצְלִי כְּלָל
נִמְצָא שֶׁאֲנִי עָנָו שֶׁלָּהֶם.
[פֵּרוּשׁ שֶׁמִּכָּל הַמְפֻרְסָמִים אֲנִי הֶעָנָו
שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה זאת וְזֶה זאת, וַאֲנִי אֵינִי מַחֲזִיק מֵהֶם כְּלָל
נִמְצָא שֶׁבְּצֵרוּף כֻּלָּם יֵשׁ לִי מִדַּת הָעֲנָוָוה בֵּינֵיהֶם]
אַךְ אֶת מִי אֲנִי מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן אֶת עַצְמִי אוֹ אוֹתָם וְכוּ'
וְאַף עַל פִּי כֵן, הַנִּרְאֶה שֶׁאֶת עַצְמוֹ הוּא מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן וָאָפֶס.
וְכֵן בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ מְיֻשָּׁב אֶצְלִי מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהָיָה עָנָו מְאד מִכָּל הָאָדָם
אֵיךְ שַׁיָּךְ זאת מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם הָיוּ תַּלְמִידָיו
אֵיךְ הָיָה עָנָו כְּנֶגְדָּם
אַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם כֵּן כַּנַּ"ל שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם
שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה שֶׁל כָּל הָאָדָם
הַיְנוּ שֶׁאֶצְלוֹ הָיְתָה הָעֲנָוָוה שֶׁל כֻּלָּם
כִּי כֻּלָּם הָיוּ אֶצְלוֹ בְּחִינַת עֲנָוָוה בִּבְחִינַת אַיִן וָאֶפֶס כַּנַּ"ל
אַךְ אֶת עַצְמוֹ הָיָה מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן וָאֶפֶס
יוֹתֵר מִבְּחִינַת אַיִן וָאֶפֶס שֶׁהָיָה מַחֲזִיק אוֹתָם
וְהָבֵן הֵיטֵב.
[אָמַר הַמַּעְתִּיק נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר
כִּי הִשִּׂיג כָּל כָּךְ בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ
עַד אֲשֶׁר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הָיָה אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת אַיִן וָאֶפֶס נֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְהוּא בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי הִשִּׂיג יוֹתֵר מִכֻּלָּם
אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְאַיִן וָאֶפֶס יוֹתֵר מִכֻּלָּם.
כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה הַשָּׂגָתוֹ גְּבוֹהָה כָּל כָּךְ
עַל יְדֵי זֶה הִשִּׂיג שֶׁכְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ אֵין עֲבוֹדָתוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּלוּם בְּיוֹתֵר נֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ
וְקַל לְהָבִין]
אות ער
צִוָּה לִקְרוֹת אֶחָד לִבְדּק תְּפִילָּיו.
עָנָה וְאָמַר מֵחֲמַת שֶׁהָרַב מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב הוּא נוֹסֵעַ וְסוֹבֵב עַתָּה עַל הַמְּדִינָה, מֵחֲמַת זֶה אֲנִי מְצַוָּה לִבְדּק הַתְּפִילִּין שֶׁלִּי.
כִּי בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵינִי מַחֲזִיק מֵהֶם
הַיְנוּ שֶׁהֵם אֶצְלִי אַיִן וָאֶפֶס כַּנַּ"ל
אַף עַל פִּי כֵן הָרַב מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב הוּא גָּדוֹל בְּעֵינַי מְאד
וּכְשֶׁגָּדוֹל וּמְפֻרְסָם כָּזֶה הוּא הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב, זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַהִתְפָּאֲרוּת חַס וְשָׁלוֹם כִּבְיָכוֹל.
כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם הִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְהַגָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל הוּא עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת.
כִּי הוּא חָשׁוּב וּמְפאָר בְּיִשְׂרָאֵל
וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בַּיִת.
הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ
בְּחִינַת הַבָּתִּים שֶׁל תְּפִילִּין.
אֲבָל כְּשֶׁהוּא נוֹסֵעַ וְסוֹבֵב וּמִתְבַּזֶּה בֵּין הַחַיִּים
כִּי עַל הַדֶּרֶךְ בְּוַדַּאי הָאָדָם מִתְבַּזֶּה כַּמּוּבָא
בִּפְרָט אִישׁ כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּזְיוֹנוֹת
בְּוַדַּאי לְפִי עֵרֶךְ כְּבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ שֶׁלִּפְעָמִים אֵין נוֹתְנִין לוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ לְפִי כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ.
וְלִפְעָמִים יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה בִּזְיוֹנוֹת בְּעִנְיַן קַבָּלַת הַמָּמוֹן שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לְפִי כְבוֹדוֹ וְכַיּוֹצֵא.
וּמֵאַחַר שֶׁבְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת נִפְגָּם וְנִתְבַּזֶּה וְיוֹצֵא מִן הַבָּתִּים
עַל כֵּן יֵשׁ חֲשָׁשׁ עַל הַתְּפִילִּין שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְפָּאֲרוּת כַּיָּדוּעַ
כִּי הֵם נִקְרָאִים פְּאֵר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
אות רעא
גּדֶל הַמַּעֲלָה שֶׁל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר
כִּי כְּבָר נִתְפַּשְּׁטוּ דִּבּוּרִים כָּאֵלּוּ בֵּין הָעוֹלָם שֶׁהֵם מִתְפָּאֲרִין גַּם כֵּן בְּדִבּוּרִים כָּאֵלּוּ
אֲבָל בֶּאֱמֶת הַמְקרָבִין שֶׁלִּי הַהִתְקָרְבוּת לְבַד הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד מְאד.
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַיְנוּ הַמְקרָב אֵינוֹ כְּלוּם
וְאֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי ישֶׁר כָּרָאוּי
אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּתוֹךְ אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם מְקרָבִים לְצַדִּיק לִקְדֻשָּׁה כָּזֶה
זֶה בְּעַצְמוֹ מוֹעִיל לוֹ מְאד
וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יִתְעוֹרֵר גַּם כֵּן וְיַחֲזר בִּתְשׁוּבָה.
וּרְאֵה בְּעֵינֶיךָ, כִּי אַתֶּם זוֹכִים לִשְׁמעַ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ.
וַאֲפִילּוּ אִם אֵינָם שׁוֹמְעִים הַחִדּוּשׁ, רַק שֶׁזּוֹכִים לַעֲמד בְּעֵת שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ כָּזֶה, גַּם כֵּן אַשְׁרֵי לוֹ
מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמעַ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם זוֹכִין לִשְׁמעַ חִדּוּשׁ כָּזֶה פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה.
אֲפִילּוּ אִם לא הָיוּ זוֹכִין לִשְׁמעַ חִדּוּשׁ כָּזאת רַק פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו גַּם כֵּן דַּי לָכֶם
כִּי אִלְמָלֵא לא בָּאתֶם לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי
כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
[מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָנוּ זוֹכִין לִשְׁמעַ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר לא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם].
וְאָמַר לִי אָז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן [הִנֵּה שׁוֹמַעֲת נִשְׁמָתְךָ]
דְּהַיְנוּ הַחִדּוּשׁ הַנַּ"ל מֵעִנְיַן הַתְּפִילִּין
שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהָרַב נוֹסֵעַ וּמְטֻלְטָל הוּא צָרִיךְ לִבְדּק תְּפִילִּין שֶׁלּוֹ.
וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁמֻּנָּחִים בְּשִׁפְלוּת גָּדוֹל מְאד
אַף עַל פִּי כֵן צְעָקָה בְּעָלְמָא שֶׁנּוֹתְנִין
אַף עַל פִּי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד נִפְסָק
גַּם זֶה אֵינוֹ נֶאֱבָד
וַאֲפִילּוּ הַצְּעָקָה מִבֶּטֶן שְׁאוֹל גַּם כֵּן אֵינוֹ נֶאֱבָד.
וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם
שֶׁמַּה שֶּׁהָאָדָם מְנַשֵּׂא עַצְמוֹ וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ אֵלֶיהָ
זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ וְרוֹדֵף לְהַשִּׂיג וּלְגַלּוֹת לְאֵיזֶה קְדֻשָּׁה
הִיא שִׁבְחָא דִּילֵהּ וִיקָרָא דִּילֵהּ
עַיֵּן שָׁם
אות רעב
פַּעַם אַחַת יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עַל עַצְמוֹ וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן
אֲנִי סָבָא דְסָבִין.
וְאִם תִּסְתַּכֵּל וְתָבִין בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה שֶׁל שִׁבְעָה בֶּעטְלֶערְס בְּהַסִּפּוּר שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה עִוֵּר
שֶׁאָמַר לוֹ הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא זָקֵן מְאד
וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא יַנִּיק וְלא הִתְחִיל לִהְיוֹת כְּלָל וְכוּ'
וְהָיָה זָקֵן נֶגֶד כָּל הַזְּקֵנִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם, תָּבִין קְצָת עִנְיָן זֶה.
וְכֵן מִשְּׁאָר עִנְיָנֵי הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל תּוּכַל לְהָבִין קְצָת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְלַחֲכִימָא בִּרְמִיזָא
אות רעג
רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם קדֶם שֶׁיָּדַע הַסּוֹד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
וַאֲפִילּוּ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַטִּיטוּן עַל יְדֵי לִילְקֶע וְצִבֶּעךְ [עִשּׁוּן טַבַּק]
לא הִתְחִיל בָּזֶה עַד שֶׁיָּדַע סוֹד בְּהַנְהָגָה זוֹ.
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַנְהָגוֹת לא הִתְחִיל שׁוּם דָּבָר לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁיָּדַע סוֹד הַדָּבָר.
וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָדַע סוֹד בְּעִנְיַן עֲשַׁן הַטַבַּק
אַף עַל פִּי כֵן הִזְהִיר אוֹתָנוּ הַרְבֵּה לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאד
וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן זֶה שֶּׁנּוֹהֲגִין הָעוֹלָם לְעֲשׁן טַבַּק
וְאָמַר שֶׁהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל
וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל.
וְכֵן הָרֵיחַ טַבַּק שֶׁהוּא גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר
כַּמְבאָר שִׂיחָה זאת בְּמָקוֹם אַחֵר
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיך
...כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך" כלומר הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי התורה 'מפיך'...
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו:...
להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 2
...יתבאר מה שמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=205 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כוח - יש חלוקים בין התורות ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות ואפילו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו ... ויש בכל אחד ואחד מישראל חלק מבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב ועל כן מי שמכיר בין התורות שנתנו לכתב ושלא נתנו לכתב הוא יכול להכיר בין ישראל לאמות כי זה עקר הבדלם כנ"ל עיין שם כי כיו"ב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפ - בְּעִנְיַן סְגֻלַּת הַפִּדְיוֹן
...מעות הם בחינת דינין כמו שכתוב "ואת כל היקום אשר ברגליהם" 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו' נמצא המעות הם בחינת רגלין וזה בחינת: "צדק יקראהו לרגלו", 'וצדק מלכותא קדישא' ומלכות הוא בחינת דינין, כי 'דינא דמלכותא דינא' ועל כן מעות הם בחינת דינין וצריך להמתיק הדינין בשרשן, ושרש הדינין בבינה כמו שכתוב: "אני בינה לי גבורה" ועל כן על ידי שמניחין הידים על המעות, נמתקין הדינין כי יש בבינה שלש ידים הינו שיש שם שתי ידים יד הגדולה ויד החזקה וכללות הידים הוא...
שיחות הר"ן - אות כט
...וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר ואף אם הוא אנוס...
לדחוק את העיניים באצבע. מה הפשט?
...בעז אל רות כשרוצים להסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, כלו אחד צריך לסתם את עיניו, ולכון ההסתכלות אל התכלית כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעינין שצריך לסתם את העינים לגמרי, ולסגרם בחזקה מאד אף גם לדחקם בהאצבע, כדי לסתמם לגמרי ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה הינו שצריך לסתם את עיניו מחזו דהאי עלמא לגמרי להעלים עיניו ולסגרם מאד לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו ואז יוכל לראות ולהשיג אור התכלית הזה, שכלו טוב ואז יתבט...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
...ח"ב - תורה ג - כשחלה רבי אליעזר הגדול כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי...
שיחות הר"ן - אות קו
...שהוא על פי חכמה בחכמות התורה ומשיג את ה' ועל ידי זה יש לו אמונה הגם שהוא טוב עם כל זאת עקר אמונה הוא שיהא מאמין בהשם יתברך בלא אות ומופת וחכמה וזה הוא עקר אמונה בשלמות ובחינת אור, כמו שכתוב "ואמונתך בלילות" כנזכר לעיל ויש חכם שהוא חכם אפילו בחכמות התורה ואין לו אמונה בה' ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן כי חכמה אמתית דהינו עם אמונה נקרא ראיה כמו שכתוב: "ולבי ראה חכמה" וכו' ולעמת זה החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן וכמו שפרש רש"י...
שבחי הר"ן - אות כא
...היה לו גם כן מלחמה גדולה ויגיעה גדולה מאד קדם ששברה כי בתחלה לא היה משגיח כלל לשבר תאוות אכילה כנזכר לעיל אחר כך רצה לשבר תאוה זו, והיה קשה וכבד עליו מאד מאד וכל כך היה קשה עליו שבירת תאוות אכילה עד שנדמה לו שכל התאוות יוכל לשבר מלבד תאוה זו של אכילה ונדמה לו שתאוה זו של אכילה בהכרח שתשאר כי אי אפשר לשברה כל כך היה חזק עליו התגברות תאוה זו ואף על פי כן התגבר עצמו וכפה את יצרו ושבר גם תאוה זו של אכילה לגמרי וגדל קדשתו בפרישות תאוות אכילה היה מפרסם...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 03:59:05 - wesi2