ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קצה - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצה פה אומין יום ששי ערב שבת קדש פרשת בחקתי זה שני שבועות שבא לכאן ועדין היה עומד בבית רנ"נ היה מספר ומשיח עמי מענין יראת השם ואם אני בוכה לפרקים וכו'. ענה ואמר: הנה אנחנו עתה אצל הקצה והסוף של ישראל במקום שגבול ישראל כלה כי לכל דבר יש קץ וסוף [פרוש, ואם כן גם לנו ישראל עם קדוש יש איזה סוף גם כן הינו שיש מקום ששם מסים קדשת ישראל, שמשם ולהלאה אין מתפשט קדשת ישראל ובזה המקום היו רחוקים מאד מהשם יתברך ועל כן אמר, שאנו עתה במקום ששם מסים קדשת ישראל] ועל כן צריכין שמירה גדולה שלא נכשל חס ושלום. אחר כך אמר לי: אבל אף על פי כן בודאי לא יוכלו לזוז אותנו חס ושלום מקדשתנו, כי אנו תקיפין בדעתנו ובדעה בודאי לא יוכלו לזוז אותנו לבלבל דעתנו בדעות שטות שלהם. כי בודאי לא יבלבלו כלל את דעתנו. כי מצד הנשמה הינו מצד הדעת בודאי אנו תקיפים ולא יזיקו לנו כלל חס ושלום רק בעניני חיצוניות הינו בעניני מאכלים על זה אנו צריכין שמירה שלא נכשל חס ושלום ועל זה צריכין שהשם יתברך ישמר אותנו וצריכין לבקש מהשם יתברך על זה שישמר אותנו מזה. ענה ואמר בודאי כל מה שנעשה בעולם אפילו מה שנעשה בין האמות וכל הנהגת מהלכם ומלבושיהם הכל כאשר לכל בודאי אין שום דבר נעשה בעולם לבטלה חס ושלום [רק כל דבר יש לו איזה שרש]. ואפילו מי שאינו יודע מה נעשה בעולם אף על פי כן כשזוכה לעשות רצון הבורא יתברך בודאי הוא טוב מאד, אשרי לו. וצריכין לבקש מהשם יתברך שיזכה לכון רצונו יתברך לעשות רק מה שהוא יתברך חפץ אבל כשזוכין שמתנוצץ לו הארה וזוכה לדעת מה הוא עושה אזי טוב לו ביותר שנפתחו לו כל השמים וכל החכמות. והשם יתברך מראה לו מה הוא עושה בבחינת (יחזקאל א) "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" שנפתחין לו כל השמים וכל החכמות והשכליים וזוכה לראות מראות אלהים הינו שאלהים מראה לו מה שהוא עושה בעולם. כי על ידי החכמה בעצמה שנפתח לו על ידי זה נפתחים השמים כי (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית". ואז כשזוכה לראות מה שהוא עושה בעולם אזי בודאי השם יתברך שומרו מלהכשל חס ושלום. וזה בחינת (דניאל י"ב) : "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" כי על ידי השכל והחכמה שמתנוצץ ומזהיר על ידי זה נפתחין השמים והרקיעין כי כלם בחכמה עשית וכו'. ואזי כשמזהיר ומתנוצץ השכל ונפתחין הרקיעין בחינת והמשכילים יזהירו וכו' ואז הוא יודע מה הוא עושה ואז הוא נשמר ממכשול חס ושלום כנ"ל. וזה בחינת האותיות של ראשי תבות של זה הפסוק ו'המשכילים י'זהירו כ'זהר ה'רקיע שהם ראשי תבות יוה"ך שזה בחינת השם הקדוש המסגל לשמירה. כי על ידי בחינת והמשכילים יזהירו על ידי זה הוא נשמר ממכשול כנ"ל, שזה בחינת שם הנ"ל שהוא שמירה להולכי דרך מגזלן ורוצח כמובא אצל תפילת הדרך. והוא יוצא מהפסוק (תהלים צ"א) : "כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך" שסופי תבות יוה"ך כמובא שם. אות קצו קדם לזה שהיה מדבר מענין יראת שמים ובכיה לבכות לפני השם יתברך כמו תינוק הבוכה לפני אביו שנתרחקנו כל כך מאבינו שבשמים ענה ואמר כשאני עושה תשובה הוא טובה גדולה יותר מעניני תשובה שלכם כי אני עושה תשובה בפשיטות שאני מתחרט מאד ומתביש מאד ואני מקבל עלי שלא לעשות עוד בשום אפן. ואמר שעשה תשובה על זה הדבור שיצא מפיו על העגלה כשנסע עמי מענין רבי נחמן נתן כנזכר לעיל ואמר שזה מעשה בעל דבר כדי שיהיה קשה וכבד ביותר אחר כך. ושאלתי אותו הלא אמר שעל ידי שפגע בנו רבי מאיר אמר זאת. ענה ואמר אף על פי כן לא היו צריכין לאמרו אז. ואמר כי היו צריכין להמתין לבלי לאמרו אז ואם היה ממתין לא היה אומרו כלל
אות קצה
פּה אוּמֶין יוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ פָּרָשַׁת בְּחֻקּתַי
זֶה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁבָּא לְכָאן וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית רנ"נ
הָיָה מְסַפֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמִּי מֵעִנְיַן יִרְאַת הַשֵּׁם
וְאִם אֲנִי בּוֹכֶה לִפְרָקִים וְכוּ'.
עָנָה וְאָמַר: הִנֵּה אֲנַחְנוּ עַתָּה אֵצֶל הַקָּצֶה וְהַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל
בְּמָקוֹם שֶׁגְּבוּל יִשְׂרָאֵל כָּלֶה
כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ קֵץ וָסוֹף
[פֵּרוּשׁ, וְאִם כֵּן גַּם לָנוּ יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ יֵשׁ אֵיזֶה סוֹף גַּם כֵּן
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם שֶׁשָּׁם מְסַיֵּם קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשָּׁם וּלְהָלְאָה אֵין מִתְפַּשֵּׁט קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל
וּבְזֶה הַמָּקוֹם הָיוּ רְחוֹקִים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְעַל כֵּן אָמַר, שֶׁאָנוּ עַתָּה בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם מְסַיֵּם קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל]
וְעַל כֵּן צְרִיכִין שְׁמִירָה גְּדוֹלָה שֶׁלּא נִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם.
אַחַר כָּךְ אָמַר לִי: אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי לא יוּכְלוּ לָזוּז אוֹתָנוּ חַס וְשָׁלוֹם מִקְּדֻשָּׁתֵנוּ, כִּי אָנוּ תַּקִּיפִין בְּדַעְתֵּנוּ
וּבַדֵּעָה בְּוַדַּאי לא יוּכְלוּ לָזוּז אוֹתָנוּ לְבַלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ בְּדֵעוֹת שְׁטוּת שֶׁלָּהֶם.
כִּי בְּוַדַּאי לא יְבַלְבְּלוּ כְּלָל אֶת דַּעְתֵּנוּ.
כִּי מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַיְנוּ מִצַּד הַדַּעַת בְּוַדַּאי אָנוּ תַּקִּיפִים וְלא יַזִּיקוּ לָנוּ כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם
רַק בְּעִנְיְנֵי חִיצוֹנִיּוּת הַיְנוּ בְּעִנְיְנֵי מַאֲכָלִים
עַל זֶה אָנוּ צְרִיכִין שְׁמִירָה שֶׁלּא נִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם
וְעַל זֶה צְרִיכִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמר אוֹתָנוּ וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיִּשְׁמר אוֹתָנוּ מִזֶּה.
עָנָה וְאָמַר בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם
אֲפִילּוּ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בֵּין הָאֻמּוֹת וְכָל הַנְהָגַת מַהֲלָכָם וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל
בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר נַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם לְבַטָּלָה חַס וְשָׁלוֹם
[רַק כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה שׁרֶשׁ].
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם
אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי הוּא טוֹב מְאד, אַשְׁרֵי לוֹ.
וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת רַק מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ חָפֵץ
אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁמִּתְנוֹצֵץ לוֹ הֶאָרָה וְזוֹכֶה לָדַעַת מַה הוּא עוֹשֶׂה
אֲזַי טוֹב לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁנִּפְתְּחוּ לוֹ כָּל הַשָּׁמַיִם וְכָל הַחָכְמוֹת.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לוֹ מַה הוּא עוֹשֶׂה
בִּבְחִינַת "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלהִים"
שֶׁנִּפְתָּחִין לוֹ כָּל הַשָּׁמַיִם וְכָל הַחָכְמוֹת וְהַשִּׂכְלִיִּים
וְזוֹכֶה לִרְאוֹת מַרְאוֹת אֱלהִים
הַיְנוּ שֶׁאֱלהִים מַרְאֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם.
כִּי עַל יְדֵי הַחָכְמָה בְּעַצְמָהּ שֶׁנִּפְתַּח לוֹ
עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִים הַשָּׁמַיִם
כִּי: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ".
וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִרְאוֹת מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם
אֲזַי בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמְרוֹ מִלְּהִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם.
וְזֶה בְּחִינַת: "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזהַר הָרָקִיעַ"
כִּי עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁמִּתְנוֹצֵץ וּמַזְהִיר
עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִין הַשָּׁמַיִם וְהָרְקִיעִין כִּי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וכוּ'.
וַאֲזַי כְּשֶׁמַּזְהִיר וּמִתְנוֹצֵץ הַשֵּׂכֶל וְנִפְתָּחִין הָרְקִיעִין בְּחִינַת וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ וְכוּ'
וְאָז הוּא יוֹדֵעַ מַה הוּא עוֹשֶׂה
וְאָז הוּא נִשְׁמָר מִמִּכְשׁוֹל חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל רָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל זֶה הַפָּסוּק וְ'הַמַּשְׂכִּילִים יַ'זְהִירוּ כְּ'זהַר הָ'רָקִיעַ שֶׁהֵם רָאשֵׁי תֵבוֹת יוה"ך
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַמְסֻגָּל לִשְׁמִירָה.
כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ
עַל יְדֵי זֶה הוּא נִשְׁמָר מִמִּכְשׁוֹל כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם הַנַּ"ל
שֶׁהוּא שְׁמִירָה לְהוֹלְכֵי דֶרֶךְ מִגַּזְלָן וְרוֹצֵחַ
כַּמּוּבָא אֵצֶל תְּפִילַּת הַדֶּרֶךְ.
וְהוּא יוֹצֵא מֵהַפָּסוּק: "כִּ'י מַלְאָכָי'ו יְצַוֶּ'ה לָ'ךְ" שֶׁסּוֹפֵי תֵבוֹת יוה"ך כַּמּוּבָא שָׁם.
אות קצו
קדֶם לָזֶה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן יִרְאַת שָׁמַיִם וּבְכִיָּה לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ תִּינוֹק הַבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ כָּל כָּךְ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם
עָנָה וְאָמַר כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵעִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם
כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בִּפְשִׁיטוּת
שֶׁאֲנִי מִתְחָרֵט מְאד וּמִתְבַּיֵּשׁ מְאד
וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי שֶׁלּא לַעֲשׂוֹת עוֹד בְּשׁוּם אפֶן.
וְאָמַר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל זֶה הַדִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו עַל הָעֲגָלָה כְּשֶׁנָּסַע עִמִּי מֵעִנְיַן רַבִּי נַחְמָן נָתָן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וְאָמַר שֶׁזֶּה מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה וְכָבֵד בְּיוֹתֵר אַחַר כָּךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הֲלא אָמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁפָּגַע בָּנוּ רַבִּי מֵאִיר אָמַר זאת.
עָנָה וְאָמַר אַף עַל פִּי כֵן לא הָיוּ צְרִיכִין לְאָמְרוֹ אָז.
וְאָמַר כִּי הָיוּ צְרִיכִין לְהַמְתִּין לִבְלִי לְאָמְרוֹ אָז
וְאִם הָיָה מַמְתִּין לא הָיָה אוֹמְרוֹ כְּלָל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה
...יה ויהי לי לישועה [לשון החברים] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב: "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו' והנה איתא בזוהר: 'אית רחמים ואית רחמים אית רחמים פשוטים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה' כמו שכתוב: "וברחמים גדולים אקבצך" ואנו צריכין רחמים אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ער - כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הִתְעוֹרְרוּת מֵאָדָם לַחֲבֵרוֹ
...לחברו כגון כשרואין שאחד אומר בקשות וסליחות בהתעוררות בלב נשבר אזי חברו מתעורר ממנו גם כן כי מתעורר מחברו ומתחיל להסתכל על עצמו ונתעורר גם כן, ומתחיל לומר גם כן בקשות בהתעוררות הלב כמו כן יש אצל האדם עצמו התעוררות מנה ובה שמתעורר מתוך דברי עצמו דהינו שאומר בקשות ותחנות בהתעוררות וצועק וי לי ובתוך כך נתעורר מזה ומתחיל להסתכל על עצמו היכן אני ומי צועק כך הלא וי לי, לי ממש ומתחיל שנית לצעק וי לי, לי דיקא ואף שבתחלה נדמה לו כאלו גם כן אומר באמת כראוי...
שיחות הר"ן - אות קכא
...אחד הוכיח אותנו להתפלל בכונה ובכחות כמבאר בספריו הרבה שצריכין להכריח עצמו מאד לתפילה ולהתפלל בכל כחו ואמר: שתפילה שלכם בכח הוא כמו שמשכתי אני את החבל עם האנקיר כשהייתי על הספינה הינו בהיותו על הספינה היה פעם אחד בשעת הדחק שהיו מכריחים את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כחם את החבל הנ"ל והייתי מושך בכל כחי החבל אבל באמת לא הכנסתי שום כח רק היה לפנים כי הכרחתי להראות לפניהם כאלו אני מושך בכל כחי כך הוא התפילה שלכם בכח ובכונה כלומר שעדין אין אנו מכניסין כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הַבְּגָדִים הֵם בְּסוֹד הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁהוּא שְׁמִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה ועל כן הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה הבגדים בעצמן תובעין את האדם אם לא נזהר בשמירתן לכבדן כראוי ולהחזיקן בנקיות [גדל אזהרה זאת לשמר את הבגדים מכתמים עין לעיל בסימן כ"ט]...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פז - כַּוָּנַת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית
...לפגם הברית דע, שכונת אלול הם תקון לפגם הברית כי סוד כונות אלול הוא "הנותן בים דרך" להאיר בחינת דרך בים ודרך זה נפתח בחדש אלול ועקר פגם הברית הוא בבחינת דרך הזה כי היה צריך להאיר בחינת הרכ"ד [מאתים עשרים וארבעה] אורות בבחינת ים, בחינת אמונה והוא נטה מזה, ופגם בבחינת דרך בבחינת: "כי השחית כל בשר את דרכו" כי אשה נקראת דרך, כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה ויש דרך אחר, בחינת:"דרך אשה מנאפת" והכלל שעקר הפגם בבחינת דרך, שלא האיר הדרך בים ולפעמים מחמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
...ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חלם וכו' . א. כי מרחמם ינהגם הינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות אזי יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים לתן לו מאכל הצריך לגדול ולא לקטן כזה כי קטן כזה צריכין לזונו רק על ידי חלב דוקא על כן צריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות שלקטן כזה צריכין לרחם לתן לו חלב דיקא ולגדול מאכל הצריך לו וכן על כל אחד ואחד צריכין לרחם במה שצריך לו ב. ורחמן כזה...
סיפורי מעשיות - מעשה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם
...הזה שכל בני העולם עובדים ומשתדלים בשביל פרנסתם ונדמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים. ובאמת מקבלים פרנסתם רק מידו הרחבה יתברך. שפעם דרו בבנין אחד שני עשירים אחד קמצן גדול ואחד בעל מכניס אורחים ובעל צדקה גדול. פעם בא עני אחד אל הקמצן ובקש ממנו נדבה עבור כדי שיוכל לשבור את רעבונו. אמר לו העשיר: הנה יש לי עצים שצריך לחתכם לחתיכות קטנות ובכן עבוד אצלי ואתן לך אחר כך לאכול עבור עבודתך. בלית ברירה עבד אצלו העני עבודה מפרכת זו. כשסיים עבודתו אמר לו...
בגדים - חשוב או לא חשוב?
...לא חשוב? בסיפור על הבעל תפילה מובא breslev.eip.co.il/?key=59 "ועל בגדים לא היה מקפיד כלל" מצד שני כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על פגם הבגדים, ושהבגדים נוקמים באדם. אז בגדים זה חשוב או לא? מהו סוד העניין? וכמובן, בגדים זה הרי עניין חיצוני לגמרי, אז מדוע בכלל שהם יהיו חשובים? טיפ ורמז: כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&cid=150 אפשר לראות את כל המקומות בליקוטי מוהרן שרבי נחמן מברסלב מדבר על בגדים...
חיי מוהר"ן - עח - שיחות שהיה אצל כל תורה
...א' בסימן מ"ד אמר בשבת שקדם ראש השנה של שנת תקס"ג בשבת הראשון שנתקרבתי אליו. ושם מדבר מענין מחיאת כפים בשעת התפילה. ודע שבאותו העת שאמר התורה הזאת אז היה סמוך לכניסתו לפה ברסלב ואז דבר הרבה מענין מחיאת כפים בתפילה. וספר לי שבתחלת כניסתו לפה עמד פעם אחת על פתח בית המדרש שבביתו והוכיח את העולם על אודות התפילה שאינם מתפללים כראוי. וענה ואמר שאין שומעין משום אחד מהמתפללין שום המחאת כף. ומזה הבנו מיד שהוא רוצה להחזיר העטרה לישנה שיחזרו להתעורר להתפלל בכונה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כו - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 1
...מוהר"ן ח"א - תורה כו - רציצא דמית בביעותה 1 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא? ואמר להו: בהינו דעאל רש"י: רציצא דמית, אפרוח שמת בתוך קלפתו רציצא, זה אפרוח זה בחינת צדיק בחינת: "יפרח בימיו צדיק" ששאלו אותו: הצדיק שממית את עצמו ומוסר את נפשו בצלותה ובעותה באיזה מן המקומות מן התפילה צריך לו למסר את נפשו ביותר? והשיב להם: היכא דעאל הינו איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדשה הינו איך שנכנסים בו מחשבות זרות וצריך להעלותם כידוע שם צריך...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2656 שניות - עכשיו 19_04_2024 השעה 06:01:32 - wesi2