ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קצה - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצה פה אומין יום ששי ערב שבת קדש פרשת בחקתי זה שני שבועות שבא לכאן ועדין היה עומד בבית רנ"נ היה מספר ומשיח עמי מענין יראת השם ואם אני בוכה לפרקים וכו'. ענה ואמר: הנה אנחנו עתה אצל הקצה והסוף של ישראל במקום שגבול ישראל כלה כי לכל דבר יש קץ וסוף [פרוש, ואם כן גם לנו ישראל עם קדוש יש איזה סוף גם כן הינו שיש מקום ששם מסים קדשת ישראל, שמשם ולהלאה אין מתפשט קדשת ישראל ובזה המקום היו רחוקים מאד מהשם יתברך ועל כן אמר, שאנו עתה במקום ששם מסים קדשת ישראל] ועל כן צריכין שמירה גדולה שלא נכשל חס ושלום. אחר כך אמר לי: אבל אף על פי כן בודאי לא יוכלו לזוז אותנו חס ושלום מקדשתנו, כי אנו תקיפין בדעתנו ובדעה בודאי לא יוכלו לזוז אותנו לבלבל דעתנו בדעות שטות שלהם. כי בודאי לא יבלבלו כלל את דעתנו. כי מצד הנשמה הינו מצד הדעת בודאי אנו תקיפים ולא יזיקו לנו כלל חס ושלום רק בעניני חיצוניות הינו בעניני מאכלים על זה אנו צריכין שמירה שלא נכשל חס ושלום ועל זה צריכין שהשם יתברך ישמר אותנו וצריכין לבקש מהשם יתברך על זה שישמר אותנו מזה. ענה ואמר בודאי כל מה שנעשה בעולם אפילו מה שנעשה בין האמות וכל הנהגת מהלכם ומלבושיהם הכל כאשר לכל בודאי אין שום דבר נעשה בעולם לבטלה חס ושלום [רק כל דבר יש לו איזה שרש]. ואפילו מי שאינו יודע מה נעשה בעולם אף על פי כן כשזוכה לעשות רצון הבורא יתברך בודאי הוא טוב מאד, אשרי לו. וצריכין לבקש מהשם יתברך שיזכה לכון רצונו יתברך לעשות רק מה שהוא יתברך חפץ אבל כשזוכין שמתנוצץ לו הארה וזוכה לדעת מה הוא עושה אזי טוב לו ביותר שנפתחו לו כל השמים וכל החכמות. והשם יתברך מראה לו מה הוא עושה בבחינת (יחזקאל א) "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" שנפתחין לו כל השמים וכל החכמות והשכליים וזוכה לראות מראות אלהים הינו שאלהים מראה לו מה שהוא עושה בעולם. כי על ידי החכמה בעצמה שנפתח לו על ידי זה נפתחים השמים כי (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית". ואז כשזוכה לראות מה שהוא עושה בעולם אזי בודאי השם יתברך שומרו מלהכשל חס ושלום. וזה בחינת (דניאל י"ב) : "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" כי על ידי השכל והחכמה שמתנוצץ ומזהיר על ידי זה נפתחין השמים והרקיעין כי כלם בחכמה עשית וכו'. ואזי כשמזהיר ומתנוצץ השכל ונפתחין הרקיעין בחינת והמשכילים יזהירו וכו' ואז הוא יודע מה הוא עושה ואז הוא נשמר ממכשול חס ושלום כנ"ל. וזה בחינת האותיות של ראשי תבות של זה הפסוק ו'המשכילים י'זהירו כ'זהר ה'רקיע שהם ראשי תבות יוה"ך שזה בחינת השם הקדוש המסגל לשמירה. כי על ידי בחינת והמשכילים יזהירו על ידי זה הוא נשמר ממכשול כנ"ל, שזה בחינת שם הנ"ל שהוא שמירה להולכי דרך מגזלן ורוצח כמובא אצל תפילת הדרך. והוא יוצא מהפסוק (תהלים צ"א) : "כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך" שסופי תבות יוה"ך כמובא שם. אות קצו קדם לזה שהיה מדבר מענין יראת שמים ובכיה לבכות לפני השם יתברך כמו תינוק הבוכה לפני אביו שנתרחקנו כל כך מאבינו שבשמים ענה ואמר כשאני עושה תשובה הוא טובה גדולה יותר מעניני תשובה שלכם כי אני עושה תשובה בפשיטות שאני מתחרט מאד ומתביש מאד ואני מקבל עלי שלא לעשות עוד בשום אפן. ואמר שעשה תשובה על זה הדבור שיצא מפיו על העגלה כשנסע עמי מענין רבי נחמן נתן כנזכר לעיל ואמר שזה מעשה בעל דבר כדי שיהיה קשה וכבד ביותר אחר כך. ושאלתי אותו הלא אמר שעל ידי שפגע בנו רבי מאיר אמר זאת. ענה ואמר אף על פי כן לא היו צריכין לאמרו אז. ואמר כי היו צריכין להמתין לבלי לאמרו אז ואם היה ממתין לא היה אומרו כלל
אות קצה
פּה אוּמֶין יוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ פָּרָשַׁת בְּחֻקּתַי
זֶה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁבָּא לְכָאן וַעֲדַיִן הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית רנ"נ
הָיָה מְסַפֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמִּי מֵעִנְיַן יִרְאַת הַשֵּׁם
וְאִם אֲנִי בּוֹכֶה לִפְרָקִים וְכוּ'.
עָנָה וְאָמַר: הִנֵּה אֲנַחְנוּ עַתָּה אֵצֶל הַקָּצֶה וְהַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל
בְּמָקוֹם שֶׁגְּבוּל יִשְׂרָאֵל כָּלֶה
כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ קֵץ וָסוֹף
[פֵּרוּשׁ, וְאִם כֵּן גַּם לָנוּ יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ יֵשׁ אֵיזֶה סוֹף גַּם כֵּן
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם שֶׁשָּׁם מְסַיֵּם קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשָּׁם וּלְהָלְאָה אֵין מִתְפַּשֵּׁט קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל
וּבְזֶה הַמָּקוֹם הָיוּ רְחוֹקִים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְעַל כֵּן אָמַר, שֶׁאָנוּ עַתָּה בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם מְסַיֵּם קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל]
וְעַל כֵּן צְרִיכִין שְׁמִירָה גְּדוֹלָה שֶׁלּא נִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם.
אַחַר כָּךְ אָמַר לִי: אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי לא יוּכְלוּ לָזוּז אוֹתָנוּ חַס וְשָׁלוֹם מִקְּדֻשָּׁתֵנוּ, כִּי אָנוּ תַּקִּיפִין בְּדַעְתֵּנוּ
וּבַדֵּעָה בְּוַדַּאי לא יוּכְלוּ לָזוּז אוֹתָנוּ לְבַלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ בְּדֵעוֹת שְׁטוּת שֶׁלָּהֶם.
כִּי בְּוַדַּאי לא יְבַלְבְּלוּ כְּלָל אֶת דַּעְתֵּנוּ.
כִּי מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַיְנוּ מִצַּד הַדַּעַת בְּוַדַּאי אָנוּ תַּקִּיפִים וְלא יַזִּיקוּ לָנוּ כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם
רַק בְּעִנְיְנֵי חִיצוֹנִיּוּת הַיְנוּ בְּעִנְיְנֵי מַאֲכָלִים
עַל זֶה אָנוּ צְרִיכִין שְׁמִירָה שֶׁלּא נִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם
וְעַל זֶה צְרִיכִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמר אוֹתָנוּ וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיִּשְׁמר אוֹתָנוּ מִזֶּה.
עָנָה וְאָמַר בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם
אֲפִילּוּ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בֵּין הָאֻמּוֹת וְכָל הַנְהָגַת מַהֲלָכָם וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל
בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר נַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם לְבַטָּלָה חַס וְשָׁלוֹם
[רַק כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה שׁרֶשׁ].
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם
אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי הוּא טוֹב מְאד, אַשְׁרֵי לוֹ.
וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת רַק מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ חָפֵץ
אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁמִּתְנוֹצֵץ לוֹ הֶאָרָה וְזוֹכֶה לָדַעַת מַה הוּא עוֹשֶׂה
אֲזַי טוֹב לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁנִּפְתְּחוּ לוֹ כָּל הַשָּׁמַיִם וְכָל הַחָכְמוֹת.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לוֹ מַה הוּא עוֹשֶׂה
בִּבְחִינַת "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלהִים"
שֶׁנִּפְתָּחִין לוֹ כָּל הַשָּׁמַיִם וְכָל הַחָכְמוֹת וְהַשִּׂכְלִיִּים
וְזוֹכֶה לִרְאוֹת מַרְאוֹת אֱלהִים
הַיְנוּ שֶׁאֱלהִים מַרְאֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם.
כִּי עַל יְדֵי הַחָכְמָה בְּעַצְמָהּ שֶׁנִּפְתַּח לוֹ
עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִים הַשָּׁמַיִם
כִּי: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ".
וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לִרְאוֹת מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם
אֲזַי בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמְרוֹ מִלְּהִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם.
וְזֶה בְּחִינַת: "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזהַר הָרָקִיעַ"
כִּי עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁמִּתְנוֹצֵץ וּמַזְהִיר
עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִין הַשָּׁמַיִם וְהָרְקִיעִין כִּי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וכוּ'.
וַאֲזַי כְּשֶׁמַּזְהִיר וּמִתְנוֹצֵץ הַשֵּׂכֶל וְנִפְתָּחִין הָרְקִיעִין בְּחִינַת וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ וְכוּ'
וְאָז הוּא יוֹדֵעַ מַה הוּא עוֹשֶׂה
וְאָז הוּא נִשְׁמָר מִמִּכְשׁוֹל חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל רָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל זֶה הַפָּסוּק וְ'הַמַּשְׂכִּילִים יַ'זְהִירוּ כְּ'זהַר הָ'רָקִיעַ שֶׁהֵם רָאשֵׁי תֵבוֹת יוה"ך
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַמְסֻגָּל לִשְׁמִירָה.
כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ
עַל יְדֵי זֶה הוּא נִשְׁמָר מִמִּכְשׁוֹל כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם הַנַּ"ל
שֶׁהוּא שְׁמִירָה לְהוֹלְכֵי דֶרֶךְ מִגַּזְלָן וְרוֹצֵחַ
כַּמּוּבָא אֵצֶל תְּפִילַּת הַדֶּרֶךְ.
וְהוּא יוֹצֵא מֵהַפָּסוּק: "כִּ'י מַלְאָכָי'ו יְצַוֶּ'ה לָ'ךְ" שֶׁסּוֹפֵי תֵבוֹת יוה"ך כַּמּוּבָא שָׁם.
אות קצו
קדֶם לָזֶה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן יִרְאַת שָׁמַיִם וּבְכִיָּה לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ תִּינוֹק הַבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ כָּל כָּךְ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם
עָנָה וְאָמַר כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵעִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם
כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בִּפְשִׁיטוּת
שֶׁאֲנִי מִתְחָרֵט מְאד וּמִתְבַּיֵּשׁ מְאד
וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי שֶׁלּא לַעֲשׂוֹת עוֹד בְּשׁוּם אפֶן.
וְאָמַר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל זֶה הַדִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו עַל הָעֲגָלָה כְּשֶׁנָּסַע עִמִּי מֵעִנְיַן רַבִּי נַחְמָן נָתָן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וְאָמַר שֶׁזֶּה מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה וְכָבֵד בְּיוֹתֵר אַחַר כָּךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הֲלא אָמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁפָּגַע בָּנוּ רַבִּי מֵאִיר אָמַר זאת.
עָנָה וְאָמַר אַף עַל פִּי כֵן לא הָיוּ צְרִיכִין לְאָמְרוֹ אָז.
וְאָמַר כִּי הָיוּ צְרִיכִין לְהַמְתִּין לִבְלִי לְאָמְרוֹ אָז
וְאִם הָיָה מַמְתִּין לא הָיָה אוֹמְרוֹ כְּלָל
שיחות הר"ן - אות נג
...ויש לו טוב בודאי טוב לו ואפילו כשאינו כך [דהינו שאין מתנהג לו כסדר ויש לו יסורים חס ושלום] גם כן טוב כי הוא בטוח שאף על פי כן השם יתברך ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו כי מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה אבל מי שאין לו אמונה חס ושלום חייו אינם חיים כלל כי תכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל ואין לו שום חיות ושום טוב מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא לצלן אבל על ידי אמונה מה טוב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בצר הרחבת לי בצר הרחבת לי הינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו...
חיי מוהר"ן - קמז - נסיעתו לארץ ישראל
...בסמוך שאל לו אחד מפני מה אינו מקרבם ואינו מדבר עמם אמר לו שאין לו עתה דבורים. ואמר שנודע לי עתה על פסוק כי תעבר במים אתך אני איך יכולין לראות מתי שרוצין את האבות אברהם יצחק ויעקב. וגם היה חדוש אצלי מפני מה על פסוק זה דיקא. אך אני חושב מחמת שאני צריך לעבר על הים אך למה לכם זאת מה צרך לכם בזה. ואם אפילו הייתי יכול להלביש זאת במוסר שיהיה בו צרך לכל אך אין לי עתה דבורים. אחר כך היה הולך ושב בבית וענה ואמר אני עני ואביון יותר מכל הגדולים זה יש לו ממון...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסוכות והוא לא השגיח על כל זה ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס [שם מטבע] והלך אל שדה ישמעאל והביא לו שלשה אתרוגים...
חיי מוהר"ן - תקכ - עבודת השם
...מוהר"ן - תקכ - עבודת השם אות תקכ היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות וכו' והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים וכו' כנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן ק"ד ואמר אני מקנא את ר"י חתן ר"י שיכול לומר הרבה. הינו שפה ברסלב היה איש אחד שהיה רגיל לומר הרבה תחנות ותהלים ומעמדות בכל יום ואמר רבנו זכרונו לברכה שהוא מקנא את האיש הזה שיכול לומר הרבה וגם הוא בעצמו זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו קדם לזה כל ימיו היה מזמר זמירות...
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין קדשת שבת אמר ששבת דומה כמו שיש חתנה גדולה מאד ושמחים ומרקדים שם הרבה מאד מאד בשמחה וחדוה גדולה ועומד אחד ומלביש עצמו בבגדיו היקרים ורץ מהרה ורוצה לכנס ולשמח שם אבל צריכים זכיה שיוכל לראותו מן החרכים מתוך סדק קטן...
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן...
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף זה בטיראויצע קדם פורים. מאמר...
שיחות הר"ן - אות רצה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רצה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו לענין התחזקות בתפילה שאפילו אם האדם כמו שהוא אף על פי כן יחזק ויאמץ את לבבו להתפלל להשם יתברך ואמר שיחשב בלבו הלא אם אני רחוק בעיני מהשם יתברך כל כך מחמת רבוי עוונותי אם כן אדרבא עקר שלמות התפילה על ידי דיקא כי הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל תפילה שאין בה מתפילת פושעי ישראל אינה תפילה, וילפינן מקטרת שהיה בהם חלבנה' ואם כן אם אני בעיני כפושע ישראל חס ושלום אם כן אדרבא, כל שלמות התפילה על ידי דיקא וכנזכר...
כוורא דאפיק רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז
...מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה' וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה נוצר ב 0.1411 שניות - עכשיו 05_07_2020 השעה 01:49:40 - wesi2