ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פ - ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
[לשון החברים] ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט) הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (עקצין פרק ג'). 'שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים (זהר ויקרא דף י"ב:) בפסוק: "עושה שלום במרומיו" כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים. כי מים מכבה אש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם ומחברם יחד והוא בחינת יוסף כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות לכך נאמר ביוסף (בראשית ל"ז). "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות (סוטה מ"ז) "את אחי אנכי מבקש" (בראשית שם), הוא בחינת חסדים כי 'ימין מקרבת' (סוטה שם) וכתיב (בראשית מ"ב) : "ויוסף הוא השליט", הוא בחינת גבורות "הוא המשביר לכל עם הארץ", זה בחינת חסדים ונאמר אצלו (שם מ"א) : "ויקראו לפניו אברך", ופרש רש"י: 'אב בחכמה ורך בשנים' שהוא מחין דגדלות וקטנות [שהם בחינת חסדים וגבורות כידוע] וזהו בחינת קדוש השם כי קדוש השם הוא גם כן בחינת חסדים וגבורות כי מתחלה הוא נתלהב בשלהובין דרחימותא, זהו בחינת חסדים ואחר כך מתגבר על יצרו ומוסר את נפשו למות על קדוש השם, זהו בחינת גבורות שזהו בחינת שלום, בחינת יוסף כנ"ל ולכך אפילו פושעי ישראל הערו את נפשם למות על קדוש השם כי 'ישראל עלה במחשבה' וכו' (בראשית רבה פרשה א) ואפילו פושעי ישראל, אך שעדין הוא מכנה בשם ישראל יש להשם יתברך תענוג גדול ממנו כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" וכשרוצין להפריד אותו מבחינה זו ישראל, שהיא בחינת ו' כנודע ואי אפשר לקרותו בלא ואו שניה, שהוא בחינת יוסף ותכף ומיד נתעורר בו בחינה זו למסר נפשו כנ"ל [פרוש כי כל אחד מישראל אפילו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושעי ישראל (כמבאר בסימנים י"ד וי"ז), 'אף על פי שחטא ישראל הוא' (סנהדרין מ"ד) ומאחר שנקרא עדין בשם ישראל, שהוא בחינת ו' כנ"ל על כן יש בו בחינת יוסף גם כן כי ואו אי אפשר לקרותה בלא ו' שניה הינו שישראל שהוא בחינת ו' מקשר בו ו' שניה, שהוא בחינת יוסף [כי ישראל ויוסף כחדא אזלי כידוע] (עיין זוהר וישב קפב:) נמצא שבכל אחד מישראל מקשר בו בחינת יוסף שהוא בחינת שלום, בחינת קדוש השם כנ"ל ועל כן תכף כשרוצין להעבירו על דת, חס ושלום להפרידו מבחינת ישראל נתעורר בו תכף בחינת יוסף שמקשר בישראל שהוא בחינת מסירת נפש על קדוש השם דהינו שלהובין דרחימותא והתגברות על יצרו למות על קדוש השם שזהו בחינת שלום, בחינת יוסף כנ"ל] כלל העולה, שיוסף הוא בחינת השלום והשלום הוא כלי שעל ידו בוא יבוא כל ההשפעות והברכות לישראל וכונתו יתברך שמו בזה כדי שיוכל כל אדם הישראלי לדבר דבורים של קדשה לפני השם יתברך ומה הוא קדשה ? חכמה. כי חכמה נקרא קדשה כנודע (עיין זוהר אחרי סא) וזהו כשאדם מדבר בתורה ותפילה בחכמה ושכל ומבין ושומע מה ידבר, נקרא קדשה ויש להשם יתברך תענוג גדול מזה כי נבנה מזה מחין, שהיא חכמה והדבור, שהוא בחינת ירושלים (תהלים קמ"ז) "בונה ירושלים ה'" (בראשית י"ד) "ומלכי צדק מלך שלם" ותרגם אונקלוס: 'מלכא דירושלים' וצדק הוא בחינת הדבור, כמו שכתוב (תהלים נ"ח) : "צדק תדברון" וה' הוא בחינת מחין כנודע אימתי הוא נבנה כשנדחי ישראל, רוצה לומר מי שהיה נדחה מבחינת ישראל ואחר כך כונס ונחזר לעניננו שעל ידי השלום יכול לדבר דבורים בקדשה ובטהרה כנ"ל והשלום הוא מחבר תרי הפכים כנ"ל, הינו חסדים וגבורות הינו הויות שהוא חסדים, כמו שכתוב (תהלים מ"ב) : "יומם יצוה ה' חסדו" ואלהים הוא גבורות, כי אלהים הוא מלכות כמו שכתוב (שם ע"ד) "ואלהים מלכי מקדם", 'ודינא דמלכותא דינא' (גטין י:). ולכן גם כן נאמר ביוסף (בראשית מ"א) : "ומבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו" (תהלים קל"ד). "שאו ידיכם קדש" וקדש הוא ראשית וראשית הוא חכמה מחא (ישעיה מ"א). "צדק יקראהו לרגלו" וצדק הוא הדבור ודבור הוא בחינת גבורות, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) "וגבורתך ידברו" נמצא שכתוב אצל יוסף חסדים וגבורות כנ"ל ויוסף הוא השלום מחבר תרי הפכים להיות אחד ויבוא ישועות וברכות בגשמיות וברוחניות (ישעיה י"ב). "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" ותרגם אונקלוס: 'ותקבלון אלפן חדת' הינו שעל ידי התשועה יבוא תורה ואלפן חדת מאת הבורא יתברך, לכל אחד לפי מדרגתו וזה פרוש הפסוק "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום" הינו כמו שפרש רש"י כשה' יברך ברכות על ידי כלי שלום אזי 'עז' שהיא התורה גם כן 'לעמו יתן' הינו 'ותקבלון אלפן חדת' [נראה באור הענין כי על ידי השלום יכולין לדבר דבורים בקדשה כי השלום מחבר תרי הפכים חסדים וגבורות שזהו בחינת יוסף, בחינת מסירת נפש על קדוש השם כנ"ל ועקר הקדשה הוא חכמה ומחין דקדשה, כי חכמה נקרא קדש כידוע כי קדש הוא בחינת ראשית כמו שכתוב (ירמיה ב) "קדש ישראל לה' ראשית תבואתו ה" כי כל ראשית הוא קדש בכל מקום וראשית הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב (תהלים קי"א) "ראשית חכמה" וכשאדם זוכה לדבר דבורים קדושים של תורה ותפילה ומכניס כל מחו וחכמתו ודעתו בתוך הדבורים דהינו שמקשר מחשבתו היטב להדבורים ומבין ושומע מה שהוא מדבר זהו בחינת קדש ויש להשם יתברך תענוג גדול מזה וזהו בחינת שלום, שהוא בחינת התחברות חסדים וגבורות כי הוא מחבר ומקשר החכמה והמחין שהם בחינת חסדים כנ"ל להדבור שהוא בחינת גבורות כנ"ל וזהו בחינת יוסף כנ"ל ועל כן נאמר ביוסף "ומבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו" כי יוסף הוא כלול מבחינת ידין ורגלין שהם בחינת החכמה והדבור כי ידין זה בחינת חכמה בחינת קדש, כמו שכתוב: "שאו ידיכם קדש" ורגלין זה בחינת הדבור וכו' כנ"ל על כן צריכין לעסק בתורה ובעבודת השם במסירת נפש ובפרט בשעת התפילה שעקר שלמות התפילה הוא להתפלל במסירות נפש שיכון למסר נפשו על קדוש השם כי מסירת נפש על קדוש השם בודאי מרצה כל אחד מישראל אפילו הקל שבקלים כנ"ל [וכמו שכבר ראינו בחוש בדורות שלפנינו שכמה אנשים קלים ופחותים מסרו נפשם ומתו על קדוש השם אשרי להם] ותכף כשמרצה למסר נפשו על קדוש השם נתעורר בחינת שלום, בחינת יוסף כנ"ל ועל ידי זה יכולין לדבר דהינו לקשר המחשבה אל הדבור, שזה עקר הקדשה כנ"ל שזוכין לזה על ידי שלום כנ"ל וזהו : "בונה ירושלים ה'" ירושלים הוא בחינת הדבור וכו' כנ"ל ה' הוא בחינת מחין כנ"ל הינו לזכות לקשר המח אל הדבור שזהו בחינת "בונה ירושלים ה'" שהמחין בונין הדבור דקדשה זה זוכין על ידי "נדחי ישראל יכנס" זה בחינת מסירת נפש על קדוש השם שכל הנדחין מקדשת ישראל כשרוצין להעבירם על דת, חס ושלום אזי נתעוררין תכף ומוסרים נפשם על קדוש השם נמצא שעל ידי קדוש השם נכנסין כל הנדחין מקדשת ישראל לתוך הקדשה שזהו בחינת 'נדחי ישראל יכנס' ועל ידי זה 'בונה ירושלים ה'' כי קדוש השם הוא בחינת שלום שעל ידי זה יכולין לקשר המחשבה אל הדבור שזהו בחינת 'בונה ירושלים ה' כנ"ל נמצא שיוצא לנו מזה עצה נפלאה לעבודת ה' ובפרט בשעת התפילה שכשאדם רואה שאינו יכול להתפלל כלל, ולקשר המחשבה אל הדבור אזי יזכיר את עצמו שהוא בודאי מרצה למות על קדוש השם כי אף על פי שהוא כמו שהוא אפילו אם הוא בדיוטא התחתונה מאד אף על פי כן, אם היו רוצים להעבירו על דת לגמרי, חס ושלום בודאי היה מוסר נפשו על קדוש השם כי על זה מרצה אפילו פושעי ישראל למות על קדוש השם ולא לעבר על דת חס ושלום כאשר ראינו בחוש פעמים אין מספר וכנ"ל וכשיזכיר את עצמו שרוצה למסר נפשו על קדוש השם על ידי זה יתעורר בחינת שלום, בחינת יוסף שהוא בחינת התחברות המח והדבור כנ"ל ועל כן, על ידי זה יוכל להתפלל ולקשר המחשבה אל הדבור וכנ"ל. וכן שמעתי מפיו הקדוש שאמר זאת בתוך שיחתו הקדושה לדבר פשוט שצריכין להתפלל במסירת נפש
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]
ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
הִנֵּה יָדוּעַ שֶׁגָּדוֹל הַשָּׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'שֶׁלּא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם'
וּמַה הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁמְּחַבֵּר תְּרֵי הֲפָכִים
בַּפָּסוּק: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו"
כִּי זֶה הַמַּלְאָך מֵאֵשׁ וְזֶה מִמַּיִם שֶׁהֵם תְּרֵי הֲפָכִים.
כִּי מַיִם מְכַבֶּה אֵשׁ
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וּמְחַבְּרָם יַחַד
וְהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף
כִּי יוֹסֵף מְחַבֵּר תְּרֵי הֲפָכִים, חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת
לְכָך נֶאֱמַר בְּיוֹסֵף .
"וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה", הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
"אֶת אַחַי אָנכִי מְבַקֵּשׁ", הוּא בְּחִינַת חֲסָדִים
כִּי 'יָמִין מְקָרֶבֶת'
וּכְתִיב: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט", הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
"הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ", זֶה בְּחִינַת חֲסָדִים
וְנֶאֱמַר אֶצְלוֹ: "וַיִקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵך", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'אָב בְּחָכְמָה וְרַך בְּשָׁנִים'
שֶׁהוּא מחִין דְּגַדְלוּת וְקַטְנוּת
[שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת כַּיָּדוּעַ]
וְזֶהוּ בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
כִּי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת
כִּי מִתְּחִלָּה הוּא נִתְלַהֵב בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, זֶהוּ בְּחִינַת חֲסָדִים
וְאַחַר כָּך מִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ
וּמוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, זֶהוּ בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת יוֹסֵף כַּנַּ"ל
וּלְכָך אֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הֶעֱרוּ אֶת נַפְשָׁם לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
כִּי 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' וְכוּ'
וַאֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, אַך שֶׁעֲדַיִן הוּא מְכֻנֶּה בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל
יֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר"
וּכְשֶׁרוֹצִין לְהַפְרִיד אוֹתוֹ מִבְּחִינָה זוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בְּחִינַת ו' כַּנּוֹדָע
וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ בְּלא וָאו שְׁנִיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף
וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְעוֹרֵר בּוֹ בְּחִינָה זוֹ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל
[פֵּרוּשׁ כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל
כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו
כִּי נִקְרָא פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, 'אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא יִשְׂרָאֵל הוּא'
וּמֵאַחַר שֶׁנִּקְרָא עֲדַיִן בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת ו' כַּנַּ"ל
עַל כֵּן יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת יוֹסֵף גַּם כֵּן
כִּי וָאו אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתָהּ בְּלא ו' שְׁנִיָּה
הַיְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת ו'
מְקֻשָּׁר בּוֹ ו' שְׁנִיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף
[כִּי יִשְׂרָאֵל וְיוֹסֵף כַּחֲדָא אָזְלִי כַּיָּדוּעַ]
נִמְצָא שֶׁבְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁר בּוֹ בְּחִינַת יוֹסֵף
שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצִין לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת, חַס וְשָׁלוֹם
לְהַפְרִידוֹ מִבְּחִינַת יִשְׂרָאֵל
נִתְעוֹרֵר בּוֹ תֵּכֶף בְּחִינַת יוֹסֵף שֶׁמְּקֻשָּׁר בְּיִשְׂרָאֵל
שֶׁהוּא בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
דְּהַיְנוּ שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא
וְהִתְגַּבְּרוּת עַל יִצְרוֹ לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת יוֹסֵף כַּנַּ"ל]
כְּלָל הָעוֹלֶה, שֶׁיּוֹסֵף הוּא בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם
וְהַשָּׁלוֹם הוּא כְּלִי שֶׁעַל יָדוֹ בּוֹא יָבוֹא כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל
וְכַוָּנָתוֹ יִתְבָּרַך שְׁמוֹ בָּזֶה
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל כָּל אָדָם הַיִּשְׂרְאֵלִי לְדַבֵּר דִּבּוּרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וּמַה הוּא קְדֻשָּׁה ? חָכְמָה.
כִּי חָכְמָה נִקְרָא קְדֻשָּׁה כַּנּוֹדָע
וְזֶהוּ כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל
וּמֵבִין וְשׁוֹמֵעַ מַה יְּדַבֵּר, נִקְרָא קְדֻשָּׁה
וְיֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה
כִּי נִבְנֶה מִזֶּה מחִין, שֶׁהִיא חָכְמָה
וְהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה'"
"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶך שָׁלֵם" וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: 'מַלְכָּא דִּירוּשָׁלַיִם'
וְצֶדֶק הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן"
וַה' הוּא בְּחִינַת מחִין כַּנּוֹדָע
אֵימָתַי הוּא נִבְנֶה
כְּשֶׁנִּדְחֵי יִשְׂרָאֵל, רוֹצֶה לוֹמַר מִי שֶׁהָיָה נִדְחֶה מִבְּחִינַת יִשְׂרָאֵל
וְאַחַר כָּך כּוֹנֵס
וְנַחֲזר לְעִנְיָנֵנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם יָכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כַּנַּ"ל
וְהַשָּׁלוֹם הוּא מְחַבֵּר תְּרֵי הֲפָכִים כַּנַּ"ל, הַיְנוּ חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת
הַיְנוּ הֲוָיוֹת שֶׁהוּא חֲסָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ"
וֶאֱלהִים הוּא גְּבוּרוֹת, כִּי אֱלהִים הוּא מַלְכוּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וֶאֱלהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם", 'וְדִינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא' .
וְלָכֵן גַּם כֵּן נֶאֱמַר בְּיוֹסֵף: "וּמִבַּלְעָדֶיך לא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ" .
"שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ" וְקדֶשׁ הוּא רֵאשִׁית
וְרֵאשִׁית הוּא חָכְמָה מחָא .
"צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ" וְצֶדֶק הוּא הַדִּבּוּר
וְדִבּוּר הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּגְבוּרָתְך יְדַבֵּרוּ"
נִמְצָא שֶׁכָּתוּב אֵצֶל יוֹסֵף חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת כַּנַּ"ל
וְיוֹסֵף הוּא הַשָּׁלוֹם מְחַבֵּר תְּרֵי הֲפָכִים לִהְיוֹת אֶחָד
וְיָבוֹא יְשׁוּעוֹת וּבְרָכוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת .
"וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה"
וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: 'וּתְקַבְּלוּן אֻלְפָּן חֲדַת'
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַתְּשׁוּעָה
יָבוֹא תּוֹרָה וְאֻלְפָּן חֲדַת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך, לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ
וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"
הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י
כְּשֶׁה' יְבָרֵך בְּרָכוֹת עַל יְדֵי כְּלֵי שָׁלוֹם
אֲזַי 'עז' שֶׁהִיא הַתּוֹרָה גַּם כֵּן 'לְעַמּוֹ יִתֵּן' הַיְנוּ 'וּתְקַבְּלוּן אֻלְפָּן חֲדַת'
[נִרְאֶה בֵּאוּר הָעִנְיָן
כִּי עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם יְכוֹלִין לְדַבֵּר דִּבּוּרִים בִּקְדֻשָּׁה
כִּי הַשָּׁלוֹם מְחַבֵּר תְּרֵי הֲפָכִים חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹסֵף, בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כַּנַּ"ל
וְעִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא חָכְמָה וּמחִין דִּקְדֻשָּׁה, כִּי חָכְמָה נִקְרָא קדֶשׁ כַּיָּדוּעַ
כִּי קדֶשׁ הוּא בְּחִינַת רֵאשִׁית
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "קדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ ה"
כִּי כָּל רֵאשִׁית הוּא קדֶשׁ בְּכָל מָקוֹם
וְרֵאשִׁית הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "רֵאשִׁית חָכְמָה"
וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה
וּמַכְנִיס כָּל מחוֹ וְחָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ בְּתוֹך הַדִּבּוּרִים
דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ הֵיטֵב לְהַדִּבּוּרִים
וּמֵבִין וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר זֶהוּ בְּחִינַת קדֶשׁ
וְיֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה
וְזֶהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת
כִּי הוּא מְחַבֵּר וּמְקַשֵּׁר הַחָכְמָה וְהַמּחִין שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים כַּנַּ"ל
לְהַדִּבּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת יוֹסֵף כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּיוֹסֵף "וּמִבַּלְעָדֶיך לא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ"
כִּי יוֹסֵף הוּא כָּלוּל מִבְּחִינַת יָדִין וְרַגְלִין
שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחָכְמָה וְהַדִּבּוּר
כִּי יָדִין זֶה בְּחִינַת חָכְמָה בְּחִינַת קדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ"
וְרַגְלִין זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר וְכוּ' כַּנַּ"ל
עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ
וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה
שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִילָּה הוּא לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ
שֶׁיְּכַוֵּן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
כִּי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
בְּוַדַּאי מְרֻצֶּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים כַּנַּ"ל
[וּכְמוֹ שֶׁכְּבָר רָאִינוּ בְּחוּשׁ בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ
שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים קַלִּים וּפְחוּתִים מָסְרוּ נַפְשָׁם וּמֵתוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
אַשְׁרֵי לָהֶם]
וְתֵכֶף כְּשֶׁמְּרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
נִתְעוֹרֵר בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת יוֹסֵף כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְדַבֵּר
דְּהַיְנוּ לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר, שֶׁזֶּה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל יְדֵי שָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה'"
יְרוּשָׁלַיִם הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר וְכוּ' כַּנַּ"ל
ה' הוּא בְּחִינַת מחִין כַּנַּ"ל
הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְקַשֵּׁר הַמּחַ אֶל הַדִּבּוּר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה'"
שֶׁהַמּחִין בּוֹנִין הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה
זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס"
זֶה בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
שֶׁכָּל הַנִּדָּחִין מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל
כְּשֶׁרוֹצִין לְהַעֲבִירָם עַל דָּת, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי נִתְעוֹרְרִין תֵּכֶף וּמוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
נִכְנָסִין כָּל הַנִּדָּחִין מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְתוֹך הַקְּדֻשָּׁה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס'
וְעַל יְדֵי זֶה 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה''
כִּי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם
שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁיּוֹצֵא לָנוּ מִזֶּה עֵצָה נִפְלָאָה לַעֲבוֹדַת ה'
וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה
שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, וּלְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר
אֲזַי יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּוַדַּאי מְרֻצֶּה לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא
אֲפִילּוּ אִם הוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאד
אַף עַל פִּי כֵן, אִם הָיוּ רוֹצִים לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
בְּוַדַּאי הָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
כִּי עַל זֶה מְרֻצֶּה אֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
וְלא לַעֲבר עַל דָּת חַס וְשָׁלוֹם
כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּחוּשׁ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר וְכַנַּ"ל
וכשיַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁרוֹצֶה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
עַל יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת יוֹסֵף
שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת הַמּחַ וְהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
ועַל כֵּן, עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר וְכַנַּ"ל.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
שֶׁאָמַר זאת בְּתוֹך שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְדָבָר פָּשׁוּט
שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קז - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך וְכוּ' וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קז - כי תצא למלחמה על איביך וכו' ושבית שביו [לשון החברים] כי תצא למלחמה על איביך וכו' ושבית שביו . פרוש, כי תצא למלחמה על איביך, שהוא היצר הרע ונתנו ה' אלקיך בידיך כלומר היצר הרע יתן, כמו ימסר 'את ה' אלקיך בידיך' על דרך "צדיק מושל ביראת אלהים" נותנת התורה עצה על זה ושבית שביו כלומר עם מה שהוא רוצה להתגבר עליך, הינו בגדלות בזה תתגבר עליו הינו שתאמר לו איך אני מושל כשיש לי גאוה ואין הקדוש ברוך הוא שורה עמי ודי למבין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מִפְּנֵי מַה כְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה
...מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן ? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך כמו שכתוב במלך: "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה אנת הוא מלכא" ועקר המלכות הוא על ידי ענווה, בבחינת: "ולפני כבוד ענווה" שעקר כבוד וגדלת המלכות הוא על ידי ענווה דיקא כי כן דרך...
חיי מוהר"ן - קסד - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...בעת שהתחיל אצלו חלי ההוסט קדם שנסע ללמברג אז נשמע מפיו הקדוש בלילה הראשונה של סוכות ששאל תבת הוסט מה היא בלשון נכרים ובתחלה לא הבינו כונתו ואחר כך דבר מזה שבלשונם אשפיזא [אורח] נקרא הוסט. ושוב לא דבר בענין זה והזכיר אז מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהיו רגילים לדבר בלשון חכמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: רבי אבהו כד הוי משתעי בלשון חכמה וכו' וכיוצא בזה והנראה היה שרמז בשיחתו הקדושה לענין האשפיזין עלאין שנכנסו אל הסכה, ואין אתנו יודע עד מה. כי זה ידוע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסב - עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה נְהָרוֹת
...רסב - על ידי התחדשות התורה נעשה נהרות דע, שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבע מעין בבחינת: "ומעין מבית ה' יצא" שהוא השכל כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית" וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן ואחר כך מתרחב ומתפשט יותר ויותר, עד שנעשה ממנו נהרות והכל באים לשתות מאלו הנהרות על כן מי שרוצה לחדש חדושין דאוריתא שיש בהן ממש הוא צריך לבכות מקדם כי כשנעשין נהרות הנ"ל והכל באים לשתות מהם אזי יבואו גם כן קליפות וסטרא אחרא, חס ושלום, לשתות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה ותפילה...
גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 1
...- חיי מוהר"ן - חלק 1 breslev.eip.co.il/?key=564 - חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו שמעתי בשמו שאמר מתי יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל. שלמות ההתבודדות הוא דבקות ושתיקה. ומאחר...
שבחי הר"ן - אות כד
...כד גם הבנו מדבריו שהיה מספר עמנו שבימי נעוריו בעת שיגע וטרח בשביל עבודת השם היו לו כמה וכמה מיני סגופים וכפי הנשמע ומובן מדבריו שהיה לו כל מיני סגופים שבעולם הן גלגול שלג וכו' וכיוצא ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל זהו הסגוף הגדול ביותר דהינו כשמנשכים לאדם הדברים השכיחים סמוך לבשר ודרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה והיה מקבל זאת לסגוף לאנס את עצמו לבלי לעשות שום חכוך לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר ואמר שזהו סגוף גדול מאד כי האדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנד - דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת
...ח"א - תורה קנד - דע כי יש יראות נפולות דע כי יש יראות נפולות וכל היסורים והדינים שיש לאדם כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורים ממנו חמש אימות אימת חלש על הגבור שאף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים ועל כן הם במספר חמש כנגד חמש גבורות שהם חמש אותיות מנצפ"ך כפולים וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם ומקום היראה היא בלב כמו שפרש רש"י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מט - לְפִי גַּדְּלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְעצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַך
...השם יתברך ועצם רוממותו יתברך בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא, שאינו כראוי לפי כבודו יתברך היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי, חס ושלום חס ושלום אך השם יתברך מלא רחמים וכל העולם מלא רחמנות, והוא רוצה מאד בהעולם על כן צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמך על רחמיו המרבים מאד בלי שעור כי בודאי לא יעזב אותו אף אם עבר מה שעבר ולהבא לא יעשה עוד ויהיה שב ואל תעשה על כל פנים הן במחשבה והן במעשה כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן...
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו....
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0947 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 04:29:58 - wesi2