ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב (משלי י"ד) : "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר כבר כמה פעמים גדל גנות תאוות ממון רק להתאוות ולאהב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל ובבחינה זו, 'רבי מכבד עשירים' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין פ"ו) מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל ודע, שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון והיא מדה רעה מגנה, שקשה מאד להנצל ממנה ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה ובפרט בשביל תאוות הממון כדי שלא תפסיד לו את הממון עם כל זה המדה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו והמדה רעה ההיא הוא מדת הכעס שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו כי בבחינת שרש ההשתלשלות שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל משם הוא בחינה אחת עם הכעס ממש ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון אזי יורד ומזמין לו כעס ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון עושה לו ממנו כעס כי הכעס הוא ממש בחינה אחת וענין אחד עם הממון, במקום שרש ההשתלשלות ואין ביניהם שום הפרש כי שניהם יורדים מגבורות ונמשכין ממקום אחד ממש בבחינת (איוב ל"ז) "מצפון זהב יאתה" וכתיב (ירמיה א) : "מצפון תפתח הרעה" הינו בחינת כעס, כמו שכתוב (קהלת י"א) : "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך". כי הממון והעשירות היא בחינת חומה כמו שכתוב (משלי י"ח) : "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה" וכו' (שם כ"ה) : "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו" והבעל דבר כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון שהוא בחינת חומה כנ"ל אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות, כעס שמזמין לו דבר לכעס ונתקלקל בחינת החומה, על ידי הכעס כנ"ל כי הכעס והממון הם בחינה אחת, בשרש ההשתלשלות כנ"ל ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה לכעס שהוא הפך החומה ועושה לו מחומה חמה, שמהפך הממון לכעס כנ"ל כי תחלת שרש השתלשלות הממון הוא מקום שהנפש באה משם בבחינת (דברים כ"ד) : "ואליו הוא נושא את נפשו" הנאמר על ממון של שכיר יום וכמו שכתוב (איכה ה) "בנפשנו נביא לחמנו" ועל כן הנפש מתאוה ותאב לו כנ"ל ועל ידי כעס, מאבד נפשו, בבחינת (איוב י"ח) : "טורף נפשו באפו", כמובא בזוהר (תצוה דף קפ"ב) ודע, שאפילו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהוה ממנה ממון וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל על כל זה, לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך עד שמפסיד ומאבד ממנו, אפילו הממון שיש לו כבר אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס מאחר שכבר נתהוה מהשתלשלות השפע ממון ושוב אי אפשר להתהפך לכעס ואדרבא הממון שיש לו, שהוא בחינת חומה ראוי שיגן עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס שהוא הפך בחינת חומה על כל זה, יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך שיפסיד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר כי כשהממון יורד לאדם הוא בבחינת (תהלים קי"א) : טרף נתן ליראיו והוא מהפכו לכעס ונעשה מזה טורף נפשו באפו כנ"ל ה' ישמרנו ויצילנו ממדה המגנה הזאת אמן כן יהי רצון
כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
וְלא לְמָמוֹן בִּלְבַד מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ
אֶלָּא אֲפִילּוּ לְהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמָּמוֹן
דֶּרֶך בְּנֵי אָדָם לִמְשׁך אֵלָיו וְלֶאֱהב אוֹתוֹ
מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאוֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים"
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן
שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל וּמִתְהַוֶּה מִשָּׁם
כִּי בְּוַדַּאי הַתְחָלַת הַמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם הַמָּמוֹן
הוּא בְּוַדַּאי בְּחִינַת קְדֻשָּׁה וְשֶׁפַע קדֶשׁ
וְאַחַר כָּך נִתְגַּשָּׁם לְמַטָּה, כְּדֶרֶך הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְנִתְהַוֶּה מָמוֹן
וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ תְּאֵבָה לְמָמוֹן
מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא מִשָּׁם
אַך צָרִיך לִבְלִי לְהִתְאַוּוֹת לְהַמָּמוֹן
כַּמְבאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים גּדֶל גְּנוּת תַּאֲוָות מָמוֹן
רַק לְהִתְאַוּוֹת וְלֶאֱהב הַמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם כַּנַּ"ל
וּבִבְחִינָה זוֹ, 'רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים'
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל
וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן
אַך יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן
וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה
וַאֲפִילּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוָות הַמָּמוֹן
כְּדֵי שֶׁלּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן
עִם כָּל זֶה הַמִּדָּה רָעָה הַזּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ
וְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא הוּא מִדַּת הַכַּעַס
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ
כִּי בִּבְחִינַת שׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּמוֹן
מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם
הוּא בְּחִינָה אַחַת עִם הַכַּעַס מַמָּשׁ
וְעַל כֵּן הַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד שֶׁפַע לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן
אֲזַי יוֹרֵד וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס
וְעוֹשֶׂה לוֹ מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן
עוֹשֶׂה לוֹ מִמֶּנּוּ כַּעַס
כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת
וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ
כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת
וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ
בִּבְחִינַת "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" וּכְתִיב: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה"
הַיְנוּ בְּחִינַת כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּך וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶך".
כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הִיא בְּחִינַת חוֹמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה" וְכוּ': "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ"
וְהַבַּעַל דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיּוֹרֵד לָאָדָם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן
שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל
אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ מִזֶּה הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, כַּעַס
שֶׁמַּזְמִין לוֹ דָּבָר לִכְעס וְנִתְקַלְקֵל בְּחִינַת הַחוֹמָה, עַל יְדֵי הַכַּעַס כַּנַּ"ל
כִּי הַכַּעַס וְהַמָּמוֹן הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּשׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן בְּקַל מְהַפֵּך לוֹ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה
לְכַעַס שֶׁהוּא הֶפֶך הַחוֹמָה
וְעוֹשֶׂה לוֹ מֵחוֹמָה חֵמָה, שֶׁמְּהַפֵּך הַמָּמוֹן לְכַעַס כַּנַּ"ל
כִּי תְּחִלַּת שׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמָּמוֹן
הוּא מָקוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִשָּׁם
בִּבְחִינַת: "וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ"
הַנֶּאֱמַר עַל מָמוֹן שֶׁל שְׂכִיר יוֹם
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ"
וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ מִתְאַוָּה וְתָאֵב לוֹ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי כַּעַס, מְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת: "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ", כַּמּוּבָא בַּזוהַר
וְדַע, שֶׁאֲפִילּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנָּה מָמוֹן
וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה, לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּך
עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מִמֶּנּוּ, אֲפִילּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר
אַף שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁלּא יוּכַל אָז לְהַפְסִיד לוֹ הַמָּמוֹן עַל יְדֵי הַכַּעַס
מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְהַוָּה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע מָמוֹן
וְשׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּך לְכַעַס
וְאַדְּרַבָּא הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה
רָאוּי שֶׁיָּגֵן עָלָיו שֶׁלּא יוּכַל לְהַפְסִיד לוֹ וּלְהַזְמִין לוֹ כַּעַס
שֶׁהוּא הֶפֶך בְּחִינַת חוֹמָה
עַל כָּל זֶה, יֵשׁ כּחַ בְּיַד הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּך
שֶׁיַּפְסִיד מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר
כִּי כְּשֶׁהַמָּמוֹן יוֹרֵד לָאָדָם
הוּא בִּבְחִינַת: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו
וְהוּא מְהַפְּכוֹ לְכַעַס
וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ כַּנַּ"ל
ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזּאת
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סב - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...ח"ב - תורה סב - אלה מסעי בני ישראל "אלה מסעי בני ישראל" [עיין בלקוטי קמא סי' מ' בשם ס' עשרה מאמרות] שמסעי בני ישראל דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה וכמו שמובא על פסוק: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" שתכף כשסרים מהשם יתברך, הוא בחינת עבודה זרה ועל ידי הנסיעות של ישראל נתכפר 'וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם...
שבחי הר"ן - אות יב
...נדמה לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל רק אדרבא, נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מיני הרחקות וכאלו אין רוצין בו כלל וכלל כי היה רואה שחולפין ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדין הוא רחוק מהשם יתברך ולא זכה עדין לשום התקרבות על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, מרחיקין אותו בכל מיני התרחקות מעבודתו יתברך אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאד ולא הניח את מקומו וכמה פעמים היה שהיה נופל בדעתו מחמת זה...
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה אות תל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד
...מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד דע שכל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא שיחפש ויקח לו מה שירצה מגנזי המלך יתברך וזהו תכלית כל תענוגי עולם הבא ולחפוש: צריכין נרות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'שחפוש בנרות' ולמדו מפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" והנרות נעשין מן המצוות כנ"ל, בבחינת: "נר מצוה" ואצל אלו הנרות...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 1
...מברסלב breslev.eip.co.il/?key=225 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד והכלל והעקר שלא יתפחד כלל ובלשון העם: כל העולם כולו גשר צר מאוד. והכלל והעיקר לא לפחד כלל. **** ויש בזה כמה עניינים. ראשית בפשיטות כפשוטו, שעל האדם לא לפחד וכולי... אך יש כאן עוד כמה עניינים, כגון שלדוגמא מרומז בזה העניין מ"ש רבי נחמן מברסלב, כי מי שרוצה לזכות לשעשוע של העולם הבא לשם כך עליו להעלות את...
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...וספורים וענינים שהיה בכל תורה ומעשה כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל...
שיחות הר"ן - אות קיח
...רבנו זכרונו לברכה, שאמר בלשון תמה על השם יתברך קשה קשיות הרבה מאד מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קשיא כלל והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה' וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר על השם יתברך קשה קשיות וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קשיות הרבה וגדולות על השם יתברך, חס ושלום אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו' רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 2
...- לא לפחד כלל - חלק 1. ויש גם את הבחינה של breslev.eip.co.il/?key=223 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם...
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו פעם אחת עמדתי לפניו לעת ערב סמוך לתפילת המנחה והיה מסתכל בחלון בדרך השתוקקות נמרץ וכליון עינים ודבר עמי מענין היום שחולף ועובר מהרה ענה ואמר: מה שיש לי לעשות בזה העולם [ואמר זאת בדרך הפלגה כלומר שיש לו הרבה מאד לעשות בזה העולם שאי אפשר לשער] והנה היום חולף ועובר מהרה ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: וואס איך האב צו טהון אין דעם עולם...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1553 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 02:34:09 - wesi2