שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך
באשר אני חוזה בכוכבים
רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו
מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע
אם כן יטכס עצה.
וענה לו: שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל.
וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים.
וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך
[ולהכין בשביל כולם אי אפשר]
שאנחנו יהיו המשוגעים.
על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה.
אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע.
שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי
נדע מהסימן שאנחנו משוגע.