ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'
[הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל]
בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'.
כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות
כדי להיטב לזולתו
כי מידתו להיטב
והיה אורו מתפשט לאין סוף
וצמצם את אורו לצדדין
ונשאר חלל פנוי
ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו
כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו'
וכ"ש כולם בחכמה עשית
והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה
כי שם גילה אורותיו אח"כ
וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה
אבל היו בבחי' אין סוף
כי לא היו מוגבלים
וע"י הצמצום עשה אח"כ גבול לכל המידות
עד שאנחנו בני אדם יכולין להבחין מידת טובו ורחמנותו
וההבחנה היא מהשכל והחכמה שהגביל בנו ובכל העולמות
ודע שיש חכמות שהם רחוקים מהקדושה
ואעפי"כ יש בהם מעט אלקות מעט קדושה
מאותיות שנפלו בהם בשעת בריאת עולמות
שנשברו הכלים מחמת רבוי אור
שלא יכלו לסבול את האור
ונשברו ונפלו
ונתהוה מהם הקליפות
וחיותם מנצוצי
[כאן חסר הרבה כי חצי הדף נחתך ונאבד]
החכמה היה מן הצמצום
היינו מהחלל הפנוי הנ"ל
ועל החכמות כאלו נאמר כל באיה לא ישובון וכו'
כמו החלל הפנוי שפינה משם אור אלקותו
כן החכמות הללו לא תוכל למצוא שם שיש אלקי'
ואדרבא שמורין להיפך כמו החלל הפנוי
וזאת החכמה אסור לספר ממנה
כי אין לה כוח הדיבור
כי החלל הפנוי היא קודם הבריאה קודם אותיות הדיבור
ואין כוח במדבר לדבר בה
ואין כוח בשכל להבינו
כי צמצם חכמתו כדי שישאר חלל פנוי
ועל זה נאמר שתוק כך עלה במחשבה
כי על הדברים שקשים להבינם נאמר שתוק וכו'
וכל שכן שצריך לברוח מאלו החכמות
אבל מחמת שכבר נפלו כמה וכמה מבני עמינו
הותר לצדיק הדור שהוא בחי' משה
ואדרבא מצוה הוא לעיין בחכמות אלו
כדי להעלות את עמינו משוחה עמוקה
ולא תחשוב שע"י עיון של הצדיק בחכמות הללו
יוכל להבין בהם היפך הדבר
היינו שיוכל אפשר להביא מופת חותך על חידוש העולם
והוא הדין על חכמות כמו זה
ויוכל למצוא שם אלקותו ולהראות טעותם
דע כי זה לא אפשר
אלא עד לעתיד לבא
שאז יתקיים ולא יכנף עוד מוריך
שיבינו הכל אפי' במקום חלל הפנוי
היינו בבחי' הצמצום שהוא בחי' הסתרת אלקותו
אעפי"כ יתגלה לעתיד שכל וידיעה גדולה
שימצאו אלקות אפי' בבחי' אלו
אבל עכשיו העיון של הצדיק שהוא בחי' משה בחכמות הללו
הוא תועלת להכניע כוח של החכמות הללו
מחמת רוב קדושתו של הצדיק
ולהוציא את בני ישראל משם
כי כל דבר חושק לשרשו
וכשהצדיק עוסק באלו החכמות
אזי כל הנשמות שנפלו באלו המבוכות
חושקים ונתלהבים לדבק בנשמת הצדיק
והוא מוציא אותם משם
וזהו פי' בא אל פרעה
שצוה הקב"ה להצדיק שהוא בחי' משה
שיבא לבחי' פרעה בחי' החלל הפנוי הנ"ל.
כי אני הכבדתי לשון לבוש והסתרה.
את לבו ולב עבדיו למען שתי אותותי בקרבו
היינו שהסתיר וצמצם הקב"ה את אלקותו את האור אין סוף לצדדין
כדי לברוא אח"כ הבריאה כולה
וזה למען שיתי אותותי
היינו בריאת העולמות שהיה ע"י אותיות
ולמען תספר באזני בנך ובן בנך
פי' רש"י [במקום אחר] עד כאן רחמי האב
היינו כי ע"י הבריאה תוכל לספר בהרחמנות
שתבחון בהבחנת שכלך
באזני, זה בחי' הבחנה, כמו אוזן מלין תבחן
כי הסיפור בא מכח אותיות הדיבור שנברא בהן העולמות
והבחנה באה מחכמתו ית"ש שברא בה העולמות
ועבדי פרעה הן ההקדמות של אלו החכמות
שהן עוזרין להחכמות האלו
כמו שאין מלך בלא עבדים כן אין חכמה בלתי הקדמות
ופרעה הוא בחי' הצמצום והחלל הפנוי
ולב זה בחי' תוכו של החכמה.
והצמצום הי' גם כן בחכמה
אבל א"א להבין
כי איך סילק משם אור חכמתו שלא יהי' בבחי' אין סוף
הלא גם הצמצום גם כן ע"י חכמתו
נמצא שאין כאן חלל פנוי מחכמתו
וזה כי אני הכבדתי היינו הלבשתי והסתרתי
את לב ותוכו של החלל הפנוי של החכמות הנ"ל
והלבשתי את תוך ולבן של הקדמותיהם
שלא יוכל שום אדם להבין זאת
וזה שאין אדם יכול להבין זאת החלל הפנוי
כל זה כדי שבתוכו אשים בתוכו כל העולמות
וזה למען שיתי אותותי וכו'
אבל אלו החכמות שיש בהם מעט קדושה מאותיות השבורים
והם בחי' אדם דקליפה שהוא כקוף בפני אדם
כשאדם נופל לשם יוכל לידע משם את השי"ת
ע"י האותיות הקדושה שנפלו לשם
וזהו: את אשר התעללתי במצרים פי' שחקתי
ואת אותותי אשר בם
[היינו] אדם הבליעל שהוא כקוף בפני אדם
כמו שחוק שמשחקין שקורין נאך גשפעט
הבליעל הוא כמו קוף שעושה מה שאדם עושה
ואת אותותי אשר שמתי בם [וידעתם] כי אני ה'
היינו [שם מי] [*שמי] שנופל לשם [יוכל] לידע כי אני ה' כנ"ל
וכשבא משה לפרעה
כה אמר ה' אלקי העברים שלח עמי ויעבדוני
אלקי העברים היינו אלקותו ואורו שצמצם לצדדין
וזה לשון עברים לשון עבר הנהר
ועל שם זה אנו נקראים עברים
שאנו משליכים כל החכמות ודבקים בהש"י לבד באמונה לבד
ומשה בא לפרעה כדי להכניע אותו כנ"ל
וזהו עד מתי מאנת לענות מפני
ועיקר הדבר שלח עמי כנ"ל
כי אם מאן אתה לשלח וכו' מביא מחר ארבה בגבוליך
ארבה זה בחי' הצמצום
כמו ארבה דלבושי' מני' וביה
כן הצמצום והסתרת והלבשת אורו הוא מיניה וביה
היינו כי אפילו הה [ההלבשה] הי' בחכמה
נמצא כי הכל אחד הוא
[דגם הצמצום של] החלל הפנוי הכל אלקותו
אבל עכשיו אין [יכולת] בידינו להבינו
כי תיכף כשאנו [אומרים] שסילק אורו
זה מורה כי אינו הוא שם
ותיכף כשאנו אומרים שיש שם חכמתו
קשה להבין הצמצום והחלל כי אין כאן חלל
אבל לעתיד יתקיים ולא יכנף עוד מוריך
שיתגלה שכל של חידוש העולם
שכל ההסתרה והצמצום
וזה מחר היינו לעתיד
כמו ולמחר לקבל שכרם
וזה מביא מחר היינו לעתיד
ארבה בגבוליך היינו גבוליך שהוא בחי' חלל הפנוי
יתגלה שם לעתיד הארבה
היינו ה דם דלבושי' מני' וביה
וזה וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבא על שכרי
היינו לעתיד יענה ר [ויסביר] לי תרוצים על כל הספיקות
וזה צדקתי היינו לבושין והסתרה וצמצום
כמו צדק לבשתי
וזה וענתה כמו ענה כסיל
שתען ותשיב לי תירוץ על כל הספיקות
צדקתי שהן לבושין שלי
הן ישיבו לי על לבושין והצמצום של השי"ת
וזהו שלפעמים נעשה כל זה בין הצדיקים
כי הם בוראים עולמות כמובא
לאמר לציון עמי אתה וכו'
והצדיקים הם נמשכים כל אחד ואחד לצד אחד
זה מושך לכאן וזה לכאן
וזה בחי' צמצום האור לצדדין
כדי שיתהווה בתוך החלל הנשאר בין החכמים איזהו התהוות
וזה שמעון בנו אומר
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה
בין החכמים דייקא שאינם באחדות
וכל אחד נמשך לצד אחר
וטוב לזה שתיקה כנ"ל
היינו בחי' משה שהוא כבד פה כנ"ל
שעל ידו נכנעים אפיקורסית שנזרקה על בני אדם
מחמת שרואים מחלוקת בין החכמים
וזה הפירוד שביניהם זה בחי' חלל הפנוי הנ"ל
ולא המדרש עיקר אלא המעשה
היינו אעפ"י שאם היו החכמים באחדות היו מחדשים חדושי דרשות
אבל דע שאז היו בבחי' התפשטות אור אין [סוף]
ובהתפשטות אור אין סוף אי אפשר להתהוות שום התהוות
וזה לא המדרש עיקר אלא המעשה
היינו שיעשה איזהו התהוות בתוך הצמצום
וכל המרבה דברים מביא חטא
כי אחר הצמצום נעשה ע"י דיבוריהם איזהו התהוות
ואפי' ע"י שיחת חולין שלהם
ואפילו מאלו שכל [אחד] דיבר על חבירו החכם
נעשה איזהו התהוות
ומרבוי דיבורם מזה בא התהוות הקליפות
כמו שנתהווה הקליפות מריבוי אור
שלא יכלו הכלים לסבול ונפלו ונשברו
כן מריבוי דבורם של החכמים מביא חטא
היינו בחי' חכמות שיש בהם מעט קדושה כנ"ל
וזהו שמעון בנו אומר
אומר זה בחי' ולמען תספר בנו, זה בחי' רחמנות הנ"ל
שמעון, זה בחי' באזני
היינו בחי' הבחנה [כנ"ל:]
[ע"כ מצאתי מכת"י רבינו ז"ל
מהתורה בא אל פרעה שנדפסה בספר בסי' ס"ד
והדפין היו קרועים ושרופים מהצדדין
ובאיזה מקום לא נמצא כ"א חצי דף
והעתקתים אות באות
ובמקום החסר רשמתי סימן כזה* ובקצת מקומות שניכר החסרון הצגתיו בתוך שני חצאי לבינה כנ"ל]
בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'.
כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות
כדי להיטב לזולתו
כי מידתו להיטב
והיה אורו מתפשט לאין סוף
וצמצם את אורו לצדדין
ונשאר חלל פנוי
ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו
כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו'
וכ"ש כולם בחכמה עשית
והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה
כי שם גילה אורותיו אח"כ
וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה
אבל היו בבחי' אין סוף
כי לא היו מוגבלים
וע"י הצמצום עשה אח"כ גבול לכל המידות
עד שאנחנו בני אדם יכולין להבחין מידת טובו ורחמנותו
וההבחנה היא מהשכל והחכמה שהגביל בנו ובכל העולמות
ודע שיש חכמות שהם רחוקים מהקדושה
ואעפי"כ יש בהם מעט אלקות מעט קדושה
מאותיות שנפלו בהם בשעת בריאת עולמות
שנשברו הכלים מחמת רבוי אור
שלא יכלו לסבול את האור
ונשברו ונפלו
ונתהוה מהם הקליפות
וחיותם מנצוצי
[כאן חסר הרבה כי חצי הדף נחתך ונאבד]
החכמה היה מן הצמצום
היינו מהחלל הפנוי הנ"ל
ועל החכמות כאלו נאמר כל באיה לא ישובון וכו'
כמו החלל הפנוי שפינה משם אור אלקותו
כן החכמות הללו לא תוכל למצוא שם שיש אלקי'
ואדרבא שמורין להיפך כמו החלל הפנוי
וזאת החכמה אסור לספר ממנה
כי אין לה כוח הדיבור
כי החלל הפנוי היא קודם הבריאה קודם אותיות הדיבור
ואין כוח במדבר לדבר בה
ואין כוח בשכל להבינו
כי צמצם חכמתו כדי שישאר חלל פנוי
ועל זה נאמר שתוק כך עלה במחשבה
כי על הדברים שקשים להבינם נאמר שתוק וכו'
וכל שכן שצריך לברוח מאלו החכמות
אבל מחמת שכבר נפלו כמה וכמה מבני עמינו
הותר לצדיק הדור שהוא בחי' משה
ואדרבא מצוה הוא לעיין בחכמות אלו
כדי להעלות את עמינו משוחה עמוקה
ולא תחשוב שע"י עיון של הצדיק בחכמות הללו
יוכל להבין בהם היפך הדבר
היינו שיוכל אפשר להביא מופת חותך על חידוש העולם
והוא הדין על חכמות כמו זה
ויוכל למצוא שם אלקותו ולהראות טעותם
דע כי זה לא אפשר
אלא עד לעתיד לבא
שאז יתקיים ולא יכנף עוד מוריך
שיבינו הכל אפי' במקום חלל הפנוי
היינו בבחי' הצמצום שהוא בחי' הסתרת אלקותו
אעפי"כ יתגלה לעתיד שכל וידיעה גדולה
שימצאו אלקות אפי' בבחי' אלו
אבל עכשיו העיון של הצדיק שהוא בחי' משה בחכמות הללו
הוא תועלת להכניע כוח של החכמות הללו
מחמת רוב קדושתו של הצדיק
ולהוציא את בני ישראל משם
כי כל דבר חושק לשרשו
וכשהצדיק עוסק באלו החכמות
אזי כל הנשמות שנפלו באלו המבוכות
חושקים ונתלהבים לדבק בנשמת הצדיק
והוא מוציא אותם משם
וזהו פי' בא אל פרעה
שצוה הקב"ה להצדיק שהוא בחי' משה
שיבא לבחי' פרעה בחי' החלל הפנוי הנ"ל.
כי אני הכבדתי לשון לבוש והסתרה.
את לבו ולב עבדיו למען שתי אותותי בקרבו
היינו שהסתיר וצמצם הקב"ה את אלקותו את האור אין סוף לצדדין
כדי לברוא אח"כ הבריאה כולה
וזה למען שיתי אותותי
היינו בריאת העולמות שהיה ע"י אותיות
ולמען תספר באזני בנך ובן בנך
פי' רש"י [במקום אחר] עד כאן רחמי האב
היינו כי ע"י הבריאה תוכל לספר בהרחמנות
שתבחון בהבחנת שכלך
באזני, זה בחי' הבחנה, כמו אוזן מלין תבחן
כי הסיפור בא מכח אותיות הדיבור שנברא בהן העולמות
והבחנה באה מחכמתו ית"ש שברא בה העולמות
ועבדי פרעה הן ההקדמות של אלו החכמות
שהן עוזרין להחכמות האלו
כמו שאין מלך בלא עבדים כן אין חכמה בלתי הקדמות
ופרעה הוא בחי' הצמצום והחלל הפנוי
ולב זה בחי' תוכו של החכמה.
והצמצום הי' גם כן בחכמה
אבל א"א להבין
כי איך סילק משם אור חכמתו שלא יהי' בבחי' אין סוף
הלא גם הצמצום גם כן ע"י חכמתו
נמצא שאין כאן חלל פנוי מחכמתו
וזה כי אני הכבדתי היינו הלבשתי והסתרתי
את לב ותוכו של החלל הפנוי של החכמות הנ"ל
והלבשתי את תוך ולבן של הקדמותיהם
שלא יוכל שום אדם להבין זאת
וזה שאין אדם יכול להבין זאת החלל הפנוי
כל זה כדי שבתוכו אשים בתוכו כל העולמות
וזה למען שיתי אותותי וכו'
אבל אלו החכמות שיש בהם מעט קדושה מאותיות השבורים
והם בחי' אדם דקליפה שהוא כקוף בפני אדם
כשאדם נופל לשם יוכל לידע משם את השי"ת
ע"י האותיות הקדושה שנפלו לשם
וזהו: את אשר התעללתי במצרים פי' שחקתי
ואת אותותי אשר בם
[היינו] אדם הבליעל שהוא כקוף בפני אדם
כמו שחוק שמשחקין שקורין נאך גשפעט
הבליעל הוא כמו קוף שעושה מה שאדם עושה
ואת אותותי אשר שמתי בם [וידעתם] כי אני ה'
היינו [שם מי] [*שמי] שנופל לשם [יוכל] לידע כי אני ה' כנ"ל
וכשבא משה לפרעה
כה אמר ה' אלקי העברים שלח עמי ויעבדוני
אלקי העברים היינו אלקותו ואורו שצמצם לצדדין
וזה לשון עברים לשון עבר הנהר
ועל שם זה אנו נקראים עברים
שאנו משליכים כל החכמות ודבקים בהש"י לבד באמונה לבד
ומשה בא לפרעה כדי להכניע אותו כנ"ל
וזהו עד מתי מאנת לענות מפני
ועיקר הדבר שלח עמי כנ"ל
כי אם מאן אתה לשלח וכו' מביא מחר ארבה בגבוליך
ארבה זה בחי' הצמצום
כמו ארבה דלבושי' מני' וביה
כן הצמצום והסתרת והלבשת אורו הוא מיניה וביה
היינו כי אפילו הה [ההלבשה] הי' בחכמה
נמצא כי הכל אחד הוא
[דגם הצמצום של] החלל הפנוי הכל אלקותו
אבל עכשיו אין [יכולת] בידינו להבינו
כי תיכף כשאנו [אומרים] שסילק אורו
זה מורה כי אינו הוא שם
ותיכף כשאנו אומרים שיש שם חכמתו
קשה להבין הצמצום והחלל כי אין כאן חלל
אבל לעתיד יתקיים ולא יכנף עוד מוריך
שיתגלה שכל של חידוש העולם
שכל ההסתרה והצמצום
וזה מחר היינו לעתיד
כמו ולמחר לקבל שכרם
וזה מביא מחר היינו לעתיד
ארבה בגבוליך היינו גבוליך שהוא בחי' חלל הפנוי
יתגלה שם לעתיד הארבה
היינו ה דם דלבושי' מני' וביה
וזה וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבא על שכרי
היינו לעתיד יענה ר [ויסביר] לי תרוצים על כל הספיקות
וזה צדקתי היינו לבושין והסתרה וצמצום
כמו צדק לבשתי
וזה וענתה כמו ענה כסיל
שתען ותשיב לי תירוץ על כל הספיקות
צדקתי שהן לבושין שלי
הן ישיבו לי על לבושין והצמצום של השי"ת
וזהו שלפעמים נעשה כל זה בין הצדיקים
כי הם בוראים עולמות כמובא
לאמר לציון עמי אתה וכו'
והצדיקים הם נמשכים כל אחד ואחד לצד אחד
זה מושך לכאן וזה לכאן
וזה בחי' צמצום האור לצדדין
כדי שיתהווה בתוך החלל הנשאר בין החכמים איזהו התהוות
וזה שמעון בנו אומר
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה
בין החכמים דייקא שאינם באחדות
וכל אחד נמשך לצד אחר
וטוב לזה שתיקה כנ"ל
היינו בחי' משה שהוא כבד פה כנ"ל
שעל ידו נכנעים אפיקורסית שנזרקה על בני אדם
מחמת שרואים מחלוקת בין החכמים
וזה הפירוד שביניהם זה בחי' חלל הפנוי הנ"ל
ולא המדרש עיקר אלא המעשה
היינו אעפ"י שאם היו החכמים באחדות היו מחדשים חדושי דרשות
אבל דע שאז היו בבחי' התפשטות אור אין [סוף]
ובהתפשטות אור אין סוף אי אפשר להתהוות שום התהוות
וזה לא המדרש עיקר אלא המעשה
היינו שיעשה איזהו התהוות בתוך הצמצום
וכל המרבה דברים מביא חטא
כי אחר הצמצום נעשה ע"י דיבוריהם איזהו התהוות
ואפי' ע"י שיחת חולין שלהם
ואפילו מאלו שכל [אחד] דיבר על חבירו החכם
נעשה איזהו התהוות
ומרבוי דיבורם מזה בא התהוות הקליפות
כמו שנתהווה הקליפות מריבוי אור
שלא יכלו הכלים לסבול ונפלו ונשברו
כן מריבוי דבורם של החכמים מביא חטא
היינו בחי' חכמות שיש בהם מעט קדושה כנ"ל
וזהו שמעון בנו אומר
אומר זה בחי' ולמען תספר בנו, זה בחי' רחמנות הנ"ל
שמעון, זה בחי' באזני
היינו בחי' הבחנה [כנ"ל:]
[ע"כ מצאתי מכת"י רבינו ז"ל
מהתורה בא אל פרעה שנדפסה בספר בסי' ס"ד
והדפין היו קרועים ושרופים מהצדדין
ובאיזה מקום לא נמצא כ"א חצי דף
והעתקתים אות באות
ובמקום החסר רשמתי סימן כזה* ובקצת מקומות שניכר החסרון הצגתיו בתוך שני חצאי לבינה כנ"ל]