ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כ
וכששמע זאת, שלח שליח מיחד לעכו לשכר הספינה מרגאז שהיא בשלום עם כל האמות הינו כי יש מדינת רגאז ויש להם שלום עם כל המלכים וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין לתוך הפלען כי דרך הספינות של מלחמה שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען דהינו בשביה אבל כשהספינה הנ"ל ממדינת רגאז מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען וכן היה ששכרו לו ספינה כזו וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו שלח שליח מיחד אליו עם אגרתו וגם אגרת הכוללו והוא זכרונו לברכה, זרז את עצמו מאד ולא רצה להמתין על אגרת של הרב הגאון דקהלת שפיטובקע ויצא משם בערב שבת קדש פרשת זכור והלכו כל הלילה עד שלש שעות קדם קבלת שבת אז באו לספר של עכו ושלחו ה [סוכן הנסיעות] שיקח אותם על הספינה ובא והשיב, שאי אפשר בשום אפן לקח אותם מחמת שכבר הספינה מלאה מהאנשים שנכנסו לשם יותר מדאי והכרחו רבנו זכרונו לברכה, עם האיש שהיה עמו לכנס לתוך העיר עכו לשבת שם פרשת זכור והלכו להגביר שהיה להם אגרת אליו מהרב הקליסקר הנ"ל ונתארחו אצלו ושם נפל עליהם פחד גדול מאד מאד מחמת שהיה שם בערך חמשה עשר אלף אנשי חיל ישמעאלים ויותר עם כל השיך להם לתכסיסי מלחמה וסגרו הדלת של חומת העיר ובשבת בבקר בעת התפילה, בא ה [סוכן הנסיעות] ואמר שאי אפשר למצא עוד שום ספינה רגזער רק ספינות סוחרים ישמעאלים שהולכים לסטנבול עם סחורה ואף על פי שעמהם יש פחד לילך מסכנת אנשי חיל שהיו מצויים אז על הים שלוקחין לתוך הפלען דהינו לשביה אף על פי כן טוב יותר לכנס בסכנה זו מלהיות כאן כי באה הפקדה שאחר שנים או שלשה ימים תהיה המלחמה ומן הסתם יהרגו הרבה בעיר הזאת ומה לכם לצרה הזאת על כן יתיר לי מעלת כבוד תורתו לילך לשכר ספינה עבורכם בשבת כי פקוח נפש דוחה שבת וכן היה והלך ה [סוכן הנסיעות] ושכר ספינה עבורם ונתן אדרוף אחד דינר זהב ובתוך כך באו עוד הרבה ספינות עם אנשי חיל [מאנגליה] גם כן לעכו ונתרבה שם עוד הפחד יותר ויותר והיה דחק גדול בעיר כי היה המקום צר להם להכיל רבוי אוכלוסין כל כך והיה פחד גדול שם באותו השבת [וכל בני הבית שעמד שם רבנו זכרונו לברכה, כלם פרשו כפיהם] אך אף על פי כן היה להם לרבנו זכרונו לברכה, ולהאיש שהיה עמו קצת נחמה, מה שכבר שכרו ספינה בשבילם גם היה להם צער מה שלא הכינו לעצמם כלל שום אכילה ושתיה לקח על הספינה כי כפתאם היה הדבר כנ"ל וזכרו את עצמם שבכניסתם על הספינה מחוץ לארץ לארץ ישראל היה להם על הספינה כל טוב על ארבעה או חמשה חדשים כמנהג הולכי הים ועכשו לא היה להם כלום בבקר ביום ראשון שלח רבנו זכרונו לברכה, את האיש שהיה עמו שילך עם ה [סוכן הנסיעות] לקנות צידה לקח על הספינה כנהוג ולא מצא לקנות על השוק, וחזר לאכסניא ורבנו זכרונו לברכה, עמד אז מעטף בטלית ותפילין ולא דבר אתו מאומה והאיש הנ"ל נפל ונרדם מגדל הצער והאימה ורבנו לא ידע שהוא בבית בתוך כך נעשה הרעש הגדול שם כי בא הפקדה מהפעשא שהוא נותן ארכא רק שתי שעות מי שאינו יודע תכסיסי מלחמה יראה לברח על הים כי אין שום שער פתוח לצאת מן העיר כי אם דרך הים ומי שימצא תוך העיר אחר שתי שעות ישחטו אותו שם כי הישמעאלים של העיר היו רוצים לעשות הרחבה בתוך העיר שלא יהיה להם דחק כל כך מאנשים הרבה על כן רצו לשחט את הנמצאים שם לפנות להם מקום שלא יהיה להם דחק כל כך והיה שם רעש גדול וצעקה גדולה בעיר, ופחד ואימה גדולה מאד ובשעת הרעש הגדול ברח רבנו זכרונו לברכה, משם על הים ולא הסתכל כלל על האיש הנ"ל שהיה עמו והוא היה נרדם כנ"ל אחר כך נתעורר האיש הנ"ל וראה שרבנו אינו בבית והמתין עד בוש ואחר כך הלך לחצר, וראה ושמע שאנשים ונשים וטף צועקים ובוכים במרירות גדול מאד ותעל שועת העיר השמים והגבירה של הבית כשראתה אותו את האיש של רבנו זכרונו לברכה, באת אצלו ואמרה לו: אוי ואבוי, חס אני על נעוריכם שאתם תהיו נהרגים פה אנחנו קבלנו על כל פנים טובה כאן עכשו אנו צריכים לקבל גם כן מה שנגזר על המקום הזה אבל עליכם רחמנות גדול כי תאבדו פה ממשפחותיכם וכו' וכיוצא בדברים האלה ונפל עליו חרדה גדולה עד שלא היה לו כח למשמש באצבעותיו ושאל אותה על רבנו, והשיבה: כמדמה לי שהוא ברח על הים והוא כששמע זאת, רצונו היה לקח התבה עם המעות והחפצים שלהם, כי רבנו זכרונו לברכה, ברח שם לבדו בלי שום דבר ולא יכל האיש לבדו לשאת את התבה והזמין לו השם איזה פרנק ונתן לו התבה עם החפצים וברח עמו לים ומחמת המהומה הגדולה שהיתה בעיר כמעט שאחד תקע סכינו בחברו לא היה באפשרי לילך בעיר אך בחמלת השם היתה סבה מאת השם, שבאותה השעה עמדו ישמעאלים על גג החומה והכריזו על איזה בשורה טובה ונתקבצו אליהם הרבה אנשים ומחמת זה היה לו דרך לעבר בעיר לילך אל הים וכאשר בא האיש הנ"ל אל הים ראה הרבה ספינות ולא ראה את רבנו שם והיה מבקש ומחפש מאד בחפוש אחר חפוש עד שמצא את רבנו זכרונו לברכה, שיושב בספינה והספינה מלאה מישמעאלים ורבנו זכרונו לברכה, ישב באמצע וכשנתועדו יחד רבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל היה ביניהם שמחה גדולה כי מתחלה היה להם צער גדול מאד מאד מחמת שלא ידעו זה מזה והיו יושבים תחלה בספינה הקטנה הנקרא ברקס אחר כך הלכו עם ספינה זו עד שבאו אל הספינה הגדולה הנקראת אקרנא שהיתה עומדת סמוך לחיפה וראו שהספינה מסבבת עם תותחים [והיה להם לפלא אך אמרו בלבם שמחמת שעת מלחמה הוא, על כן גם הספינה של הסוחרים הולכת גם כן עם תותחים] ובאמת ספינה זו היתה ספינה של מלחמה עם אנשי חיל וכלי זין ובודאי הוא סכנה גדולה ועצומה מאד להתועד עמהם יחד בפרט עם אנשי חיל ישמעאלים שהם פרא אדם ובפרט לפרש עמהם על הים ורבנו זכרונו לברכה, בשעת בריחתו בעצם הרעש לא כון לכנס בספינה ששכרו לו, כי לא ידע היכן הוא, ונכנס בשעת בהלה בספינה זו ולא ידע כלל שהיא ספינה של מלחמה ולקחו אותם הישמעאלים, והכניסו אותם אל הספינה הגדולה ונתנו להם חדר מיחד וגם נתנו להאיש הנ"ל שהיה עם רבנו זכרונו לברכה, קנה שרפה טעונה ולא היו יכולים לשאל אותם דבר כי לא ידעו הלשון ולא היה להם שום מאכל ומשתה בספינה ואחר שתים או שלש שעות בלילה סגרו הדלת מהחדר ושכבו לישן ולא אכלו מאומה כי לא היה להם מה לאכל כנ"ל ואחר שעה או שתים פתח אחד את הדלת ואמר להם בלשון נכרים של מדינתנו מה אתם עושים כאן הלא זאת היא ספינה של מלחמה ואתם תאבדו פה חס ושלום הלא אתם רואים שהספינה מלאה סביב עם תותחים טעונים ונתעוררו משנתם וחטפו אותו בבגדו והיה הבגד מ [בד פשוט] אך צורתו לא ראו ובקשו אותו שיעזר להם שיניחו אותם לצאת מהספינה על הספר של ארץ ישראל כי כבר ראו שהם בסכנה קרובים למיתה מחיים כי ראו שפרחו ה [כדורים] סמוך לספינה על כן אמרו, טוב יותר לשאר בארץ הקדושה שיהיו עצמותיהם נשארים שם בארץ הקדושה כי ראו שקשה להמלט מן ההרגה ואמר שמכרחים לתן לו איזה סך טאלער בשביל זה ואמר שילך להקפיטן והלך האיש הנ"ל לפתח התבה לקח הטאלער, ונתמהמה קצת, והלך להקפיטן, ופשט ידו לתן המעות להקפיטן, כי סבר שזה שדבר בלשון נכרים אליהם כבר בקש עבורם את הקפיטן עבור זה שיניח אותם והקפיטן צעק עליו צעקה גדולה ולא שמע אליו כלל ואחר כך היו מחפשים אחר זה שדבר אליהם בלשון נכרים וחפשו בחפוש אחר חפוש ולא מצאו שם שום בן אדם שיוכל לדבר בלשון רוסיא רק הכל ישמעאלים וערביים ואז נפל עליהם פחד גדול ואחזתם רעדה גדולה עד שלא היו יכולים לנוח על המשכב מחמת רעידת הגוף מגדל הפחד כי אז הבינו שהם בספינה של מלחמה שקורין קריג שיף והוא סכנה גדולה בלי ערך ועדין אין יודעים מי היה זה שדבר להם בלשון רוסיא והודיע להם שהיא ספינה של מלחמה
וּכְשֶׁשָּׁמַע זאת, שָׁלַח שָׁלִיחַ מְיֻחָד לְעַכּוֹ לִשְׂכּר הַסְּפִינָה מֵרֶגַאז שֶׁהִיא בְּשָׁלוֹם עִם כָּל הָאֻמּוֹת
הַיְנוּ כִּי יֵשׁ מְדִינַת רֶגַאז וְיֵשׁ לָהֶם שָׁלוֹם עִם כָּל הַמְּלָכִים
וּכְשֶׁאוֹתָהּ הַסְּפִינָה מוֹצִיאָה דֶּגֶל שֶׁלָּהּ אֲזַי אֵין לוֹקְחִין לְתוֹךְ הַפְּלֶען
כִּי דֶּרֶךְ הַסְּפִינוֹת שֶׁל מִלְחָמָה שֶׁחוֹטְפִין עַל הַיָּם סְפִינָה עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּהּ לְתוֹךְ הַפְּלֶען דְּהַיְנוּ בְּשִׁבְיָה
אֲבָל כְּשֶׁהַסְּפִינָה הַנַּ"ל מִמְּדִינַת רֶגַאז מוֹצִיאָה דֶּגֶל שֶׁלָּהּ
אֲזַי אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם לְתוֹךְ הַפְּלֶען
וְכֵן הָיָה שֶׁשָּׂכְרוּ לוֹ סְפִינָה כָּזוֹ
וּכְשֶׁשָּׁמַע הָרַב הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַנַּ"ל שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רוֹצֶה לִנְהג נְסִיעוֹת לְבֵיתוֹ
שָׁלַח שָׁלִיחַ מְיֻחָד אֵלָיו עִם אִגַּרְתּוֹ וְגַם אִגֶּרֶת הַכּוֹלְלוֹ
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, זֵרַז אֶת עַצְמוֹ מְאד וְלא רָצָה לְהַמְתִּין עַל אִגֶּרֶת שֶׁל הָרַב הַגָּאוֹן דִּקְהִלַּת שְׁפִּיטוּבְקֶע
וַיֵּצֵא מִשָּׁם בְּעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ פָּרָשַׁת זָכוֹר
וְהָלְכוּ כָּל הַלַּיְלָה עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת קדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת
אָז בָּאוּ לַסְּפָר שֶׁל עַכּוֹ וְשָׁלְחוּ הַ [סוֹכֵן הַנְּסִיעוֹת] שֶׁיִּקַּח אוֹתָם עַל הַסְּפִינָה
וּבָא וְהֵשִׁיב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לִקַּח אוֹתָם
מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הַסְּפִינָה מָלְאָה מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁנִּכְנְסוּ לְשָׁם יוֹתֵר מִדַּאי
וְהֻכְרְחוּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִם הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ לִכְנס לְתוֹךְ הָעִיר עַכּוֹ לִשְׁבּת שָׁם פָּרָשַׁת זָכוֹר
וְהָלְכוּ לְהַגְבִּיר שֶׁהָיָה לָהֶם אִגֶּרֶת אֵלָיו מֵהָרַב הַקַּלִּיסְקֶר הַנַּ"ל
וְנִתְאָרְחוּ אֶצְלוֹ
וְשָׁם נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל מְאד מְאד מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם בְּעֶרֶךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף אַנְשֵׁי חַיִל יִשְׁמְעֵאלִים וְיוֹתֵר עִם כָּל הַשַּׁיָּךְ לָהֶם לְתַכְסִיסֵי מִלְחָמָה וְסָגְרוּ הַדֶּלֶת שֶׁל חוֹמַת הָעִיר
וּבְשַׁבָּת בַּבּקֶר בְּעֵת הַתְּפִילָּה, בָּא הַ [סוֹכֵן הַנְּסִיעוֹת] וְאָמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצא עוֹד שׁוּם סְפִינָה רֶגַזֶער רַק סְפִינוֹת סוֹחֲרִים יִשְׁמְעֵאלִים שֶׁהוֹלְכִים לִסְטַנְבּוּל עִם סְחוֹרָה
וְאַף עַל פִּי שֶׁעִמָּהֶם יֵשׁ פַּחַד לֵילֵךְ
מִסַּכָּנַת אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁהָיוּ מְצוּיִים אָז עַל הַיָּם שֶׁלּוֹקְחִין לְתוֹךְ הַפְּלֶען דְּהַיְנוּ לְשִׁבְיָה
אַף עַל פִּי כֵן טוֹב יוֹתֵר לִכָּנֵס בְּסַכָּנָה זוֹ מִלִּהְיוֹת כָּאן
כִּי בָּאָה הַפְּקֻדָּה שֶׁאַחַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה יָמִים תִּהְיֶה הַמִּלְחָמָה
וּמִן הַסְּתָם יַהַרְגוּ הַרְבֵּה בָּעִיר הַזּאת
וּמַה לָּכֶם לַצָּרָה הַזּאת
עַל כֵּן יַתִּיר לִי מַעֲלַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ לֵילֵךְ לִשְׂכּר סְפִינָה עֲבוּרְכֶם בְּשַׁבָּת
כִּי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת
וְכֵן הָיָה
וְהָלַךְ הַ [סוֹכֵן הַנְּסִיעוֹת] וְשָׂכַר סְפִינָה עֲבוּרָם וְנָתַן אַדְרוּף אֶחָד דִּינַר זָהָב
וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ עוֹד הַרְבֵּה סְפִינוֹת עִם אַנְשֵׁי חַיִל [מאנגליה] גַּם כֵּן לְעַכּוֹ
וְנִתְרַבָּה שָׁם עוֹד הַפַּחַד יוֹתֵר וְיוֹתֵר
וְהָיָה דּחַק גָּדוֹל בָּעִיר
כִּי הָיָה הַמָּקוֹם צַר לָהֶם לְהָכִיל רִבּוּי אוֹכְלוּסִין כָּל כָּךְ
וְהָיָה פַּחַד גָּדוֹל שָׁם בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת
[וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁעָמַד שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כֻּלָּם פָּרְשׂוּ כַּפֵּיהֶם]
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הָיָה לָהֶם לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּלְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ קְצָת נֶחָמָה, מַה שֶּׁכְּבָר שָׂכְרוּ סְפִינָה בִּשְׁבִילָם
גַּם הָיָה לָהֶם צַעַר מַה שֶּׁלּא הֵכִינוּ לְעַצְמָם כְּלָל שׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה לִקַּח עַל הַסְּפִינָה כִּי כְּפִתְאם הָיָה הַדָּבָר כַּנַּ"ל
וְזָכְרוּ אֶת עַצְמָם שֶׁבִּכְנִיסָתָם עַל הַסְּפִינָה מֵחוּץ לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה לָהֶם עַל הַסְּפִינָה כָּל טוּב עַל אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים כְּמִנְהַג הוֹלְכֵי הַיָּם
וְעַכְשָׁו לא הָיָה לָהֶם כְּלוּם
בַּבּקֶר בְּיוֹם רִאשׁוֹן שָׁלַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִם הַ [סוֹכֵן הַנְּסִיעוֹת] לִקְנוֹת צֵידָה לִקַּח עַל הַסְּפִינָה כַּנָּהוּג
וְלא מָצָא לִקְנוֹת עַל הַשּׁוּק, וְחָזַר לָאַכְסַנְיָא
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָמַד אָז מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּתְפִילִּין וְלא דִּבֵּר אִתּוֹ מְאוּמָה
וְהָאִישׁ הַנַּ"ל נָפַל וְנִרְדַּם מִגּדֶל הַצַּעַר וְהָאֵימָה
וְרַבֵּנוּ לא יָדַע שֶׁהוּא בַּבַּיִת
בְּתוֹךְ כָּךְ נַעֲשָׂה הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל שָׁם
כִּי בָּא הַפְּקֻדָּה מֵהַפֶּעשָׁא שֶׁהוּא נוֹתֵן אַרְכָּא רַק שְׁתֵּי שָׁעוֹת
מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ תַּכְסִיסֵי מִלְחָמָה יִרְאֶה לִבְרחַ עַל הַיָּם
כִּי אֵין שׁוּם שַׁעַר פָּתוּחַ לָצֵאת מִן הָעִיר כִּי אִם דֶּרֶךְ הַיָּם
וּמִי שֶׁיִּמָּצֵא תּוֹךְ הָעִיר אַחַר שְׁתֵּי שָׁעוֹת יִשְׁחֲטוּ אוֹתוֹ שָׁם
כִּי הַיִּשְׁמְעֵאלִים שֶׁל הָעִיר הָיוּ רוֹצִים לַעֲשׂוֹת הָרְחָבָה בְּתוֹךְ הָעִיר שֶׁלּא יִהְיֶה לָהֶם דּחַק כָּל כָּךְ מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה
עַל כֵּן רָצוּ לִשְׁחֹט אֶת הַנִּמְצָאִים שָׁם לְפַנּוֹת לָהֶם מָקוֹם שֶׁלּא יִהְיֶה לָהֶם דּחַק כָּל כָּךְ
וְהָיָה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל וּצְעָקָה גְּדוֹלָה בָּעִיר, וּפַחַד וְאֵימָה גְּדוֹלָה מְאד
וּבִשְׁעַת הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל בָּרָח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מִשָּׁם עַל הַיָּם
וְלא הִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עִמּוֹ
וְהוּא הָיָה נִרְדָּם כַּנַּ"ל
אַחַר כָּךְ נִתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַנַּ"ל וְרָאָה שֶׁרַבֵּנוּ אֵינוֹ בַּבַּיִת
וְהִמְתִּין עַד בּוֹשׁ וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לֶחָצֵר, וְרָאָה וְשָׁמַע שֶׁאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף צוֹעֲקִים וּבוֹכִים בִּמְרִירוּת גָּדוֹל מְאד וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמַיִם
וְהַגְּבִירָה שֶׁל הַבַּיִת כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בָּאת אֶצְלוֹ וְאָמְרָה לוֹ: אוֹי וַאֲבוֹי, חָס אֲנִי עַל נְעוּרֵיכֶם שֶׁאַתֶּם תִּהְיוּ נֶהֱרָגִים פּה
אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ עַל כָּל פָּנִים טוֹבָה כָּאן עַכְשָׁו אָנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל גַּם כֵּן מַה שֶּׁנִּגְזַר עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה
אֲבָל עֲלֵיכֶם רַחֲמָנוּת גָּדוֹל כִּי תּאבְדוּ פּה מִמִּשְׁפְּחוֹתֵיכֶם וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְנָפַל עָלָיו חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ לְמַשְׁמֵשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו
וְשָׁאַל אוֹתָהּ עַל רַבֵּנוּ, וְהֵשִׁיבָה: כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהוּא בָּרַח עַל הַיָּם
וְהוּא כְּשֶׁשָּׁמַע זאת, רְצוֹנוֹ הָיָה לִקַּח הַתֵּבָה עִם הַמָּעוֹת וְהַחֲפָצִים שֶׁלָּהֶם, כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בָּרַח שָׁם לְבַדּוֹ בְּלִי שׁוּם דָּבָר
וְלא יָכל הָאִישׁ לְבַדּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַתֵּבָה
וְהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם אֵיזֶה פְרֶנְק וְנָתַן לוֹ הַתֵּבָה עִם הַחֲפָצִים וּבָרַח עִמּוֹ לַיָּם
וּמֵחֲמַת הַמְּהוּמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בָּעִיר
כִּמְעַט שֶׁאֶחָד תָּקַע סַכִּינוֹ בַּחֲבֵרוֹ
לא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לֵילֵךְ בָּעִיר
אַךְ בְּחֶמְלַת הַשֵּׁם הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם, שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עָמְדוּ יִשְׁמְעֵאלִים עַל גַּג הַחוֹמָה וְהִכְרִיזוּ עַל אֵיזֶה בְּשׂוֹרָה טוֹבָה
וְנִתְקַבְּצוּ אֲלֵיהֶם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים
וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לוֹ דֶּרֶךְ לַעֲבר בָּעִיר לֵילֵךְ אֶל הַיָּם
וְכַאֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַנַּ"ל אֶל הַיָּם רָאָה הַרְבֵּה סְפִינוֹת וְלא רָאָה אֶת רַבֵּנוּ שָׁם וְהָיָה מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ מְאד בְּחִפּוּשׂ אַחַר חִפּוּשׂ עַד שֶׁמָּצָא אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיּוֹשֵׁב בִּסְפִינָה וְהַסְּפִינָה מְלֵאָה מִיִּשְׁמְעֵאלִים
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, יָשַׁב בָּאֶמְצַע
וּכְשֶׁנִּתְוַעֲדוּ יַחַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִם הָאִישׁ שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל
הָיָה בֵּינֵיהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה
כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל מְאד מְאד מֵחֲמַת שֶׁלּא יָדְעוּ זֶה מִזֶּה
וְהָיוּ יוֹשְׁבִים תְּחִלָּה בַּסְּפִינָה הַקְּטַנָּה הַנִּקְרָא בַּרְקֶס
אַחַר כָּךְ הָלְכוּ עִם סְפִינָה זוֹ עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הַסְּפִינָה הַגְּדוֹלָה הַנִּקְרֵאת אָקְרֶנָא שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת סָמוּךְ לְחֵיפָה
וְרָאוּ שֶׁהַסְּפִינָה מְסֻבֶּבֶת עִם תותחים
[וְהָיָה לָהֶם לְפֶלֶא
אַךְ אָמְרוּ בְּלִבָּם שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁעֵת מִלְחָמָה הוּא, עַל כֵּן גַּם הַסְּפִינָה שֶׁל הַסּוֹחֲרִים הוֹלֶכֶת גַּם כֵּן עִם תותחים]
וּבֶאֱמֶת סְפִינָה זוֹ הָיְתָה סְפִינָה שֶׁל מִלְחָמָה עִם אַנְשֵׁי חַיִל וּכְלֵי זַיִן
וּבְוַדַּאי הוּא סַכָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאד לְהִתְוַעֵד עִמָּהֶם יַחַד
בִּפְרָט עִם אַנְשֵׁי חַיִל יִשְׁמְעֵאלִים שֶׁהֵם פֶּרֶא אָדָם
וּבִפְרָט לִפְרשׁ עִמָּהֶם עַל הַיָּם
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בִּשְׁעַת בְּרִיחָתוֹ בְּעצֶם הָרַעַשׁ לא כִּוֵּן לִכְנס בַּסְּפִינָה שֶׁשָּׂכְרוּ לוֹ, כִּי לא יָדַע הֵיכָן הוּא, וְנִכְנַס בִּשְׁעַת בֶּהָלָה בִּסְפִינָה זוֹ וְלא יָדַע כְּלָל שֶׁהִיא סְפִינָה שֶׁל מִלְחָמָה
וְלָקְחוּ אוֹתָם הַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְהִכְנִיסוּ אוֹתָם אֶל הַסְּפִינָה הַגְּדוֹלָה וְנָתְנוּ לָהֶם חֶדֶר מְיֻחָד
וְגַם נָתְנוּ לְהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, קְנֵה שְׂרֵפָה טְעוּנָה
וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לִשְׁאל אוֹתָם דָּבָר כִּי לא יָדְעוּ הַלָּשׁוֹן
וְלא הָיָה לָהֶם שׁוּם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה בַּסְּפִינָה
וְאַחַר שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה סָגְרוּ הַדֶּלֶת מֵהַחֶדֶר וְשָׁכְבוּ לִישׁן וְלא אָכְלוּ מְאוּמָה
כִּי לא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל כַּנַּ"ל
וְאַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם פָּתַח אֶחָד אֶת הַדֶּלֶת וְאָמַר לָהֶם בִּלְשׁוֹן נָכְרִים שֶׁל מְדִינָתֵנוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן
הֲלא זאת הִיא סְפִינָה שֶׁל מִלְחָמָה
וְאַתֶּם תּאבְדוּ פּה חַס וְשָׁלוֹם
הֲלא אַתֶּם רוֹאִים שֶׁהַסְּפִינָה מְלֵאָה סָבִיב עִם תותחים טְעוּנִים
וְנִתְעוֹרְרוּ מִשְּׁנָתָם וְחָטְפוּ אוֹתוֹ בְּבִגְדוֹ
וְהָיָה הַבֶּגֶד מ [בַּד פָּשׁוּט] אַךְ צוּרָתוֹ לא רָאוּ
וּבִקְּשׁוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲזר לָהֶם שֶׁיַּנִּיחוּ אוֹתָם לָצֵאת מֵהַסְּפִינָה עַל הַסְפָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי כְּבָר רָאוּ שֶׁהֵם בְּסַכָּנָה קְרוֹבִים לְמִיתָה מֵחַיִּים
כִּי רָאוּ שֶׁפָּרְחוּ ה [כַּדּוּרִים] סָמוּךְ לַסְּפִינָה
עַל כֵּן אָמְרוּ, טוֹב יוֹתֵר לִשָּׁאֵר בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיִּהְיוּ עַצְמוֹתֵיהֶם נִשְׁאָרִים שָׁם בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה
כִּי רָאוּ שֶׁקָּשֶׁה לְהִמָּלֵט מִן הַהֲרֵגָה
וְאָמַר שֶׁמֻּכְרָחִים לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה סַךְ טָאלֶער בִּשְׁבִיל זֶה
וְאָמַר שֶׁיֵּלֵךְ לְהַקַּפִּיטָן
וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנַּ"ל לִפְתּחַ הַתֵּבָה לִקַּח הַטָּאלֶער, וְנִתְמַהְמַהּ קְצָת, וְהָלַךְ לְהַקַּפִּיטָן, וּפָשַׁט יָדוֹ לִתֵּן הַמָּעוֹת לְהַקַּפִּיטָן, כִּי סָבַר שֶׁזֶּה שֶׁדִּבֵּר בִּלְשׁוֹן נָכְרִים אֲלֵיהֶם כְּבָר בִּקֵּשׁ עֲבוּרָם אֶת הַקַּפִּיטָן עֲבוּר זֶה שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתָם
וְהַקַּפִּיטָן צָעַק עָלָיו צְעָקָה גְּדוֹלָה וְלא שָׁמַע אֵלָיו כְּלָל
וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מְחַפְּשִׂים אַחַר זֶה שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם בִּלְשׁוֹן נָכְרִים
וְחִפְּשׂוּ בְּחִפּוּשׂ אַחַר חִפּוּשׂ וְלא מָצְאוּ שָׁם שׁוּם בֶּן אָדָם שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן רוּסְיָא
רַק הַכּל יִשְׁמְעֵאלִים וְעַרְבִיִּים
וְאָז נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל וַאֲחָזָתַם רְעָדָה גְּדוֹלָה
עַד שֶׁלּא הָיוּ יְכוֹלִים לָנוּחַ עַל הַמִּשְׁכָּב מֵחֲמַת רְעִידַת הַגּוּף מִגּדֶל הַפַּחַד
כִּי אָז הֵבִינוּ שֶׁהֵם בִּסְפִינָה שֶׁל מִלְחָמָה שֶׁקּוֹרִין קְרִיג שִׁיף
וְהוּא סַכָּנָה גְּדוֹלָה בְּלִי עֵרֶךְ
וַעֲדַיִן אֵין יוֹדְעִים מִי הָיָה זֶה שֶׁדִּבֵּר לָהֶם בִּלְשׁוֹן רוּסְיָא
וְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁהִיא סְפִינָה שֶׁל מִלְחָמָה
שיחות הר"ן - אות רי - גדולות נוראות השגתו
...גדולות נוראות השגתו אמר. כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה וספר שקדם הקדוש כשרוצה להתחיל תבה הראשונה של הקדוש נדמה לו שתצא נפשו ממש וכן קדם אמירת התורה כשרוצה להתחיל לומר תורה אזי נדמה לו שבתבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה כגון קריאת המגלה וקריאת התורה ואפילו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה רק קדוש וזמירות על שלחנו בשבת קדש ואמירת התורה וגם זה היה...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 4
...וכמה? חלק 4 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 3. וזה הסוד של אכילת שבת שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=194 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יז - צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת וכאן breslev.eip.co.il/?key=328 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אימתי יבוא בן דוד וכאן breslev.eip.co.il/?key=544 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים וכאן breslev.eip.co.il/?key=397 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - ויאמר משה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כח - בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא
...בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו, אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא. א. המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים ובאלפין אלו כתיב בשלמה "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" כי שלמה זכה להם בקדשה אבל תלמידי חכמים שדין...
שיחות הר"ן - אות קב
...על פסוק: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עח - בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...של הצדיק האמת הינו כי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש [שקורין פראסטיק] שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות ואינו מגלה שום תורה ועוסק בשיחת חלין וכיוצא והוא אז בחינת איש פשוט ממש דע, כי עקר החיים היא התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך וארך ימיך" 'וכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים' ועל כן לכאורה, הדבר תמוה ונפלא איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה, תמיד יומם ולילה, בלי הפסק רגע וכל בעל תורה הן למדן שעוסק בלמוד...
סיפורי מעשיות - מעשה ט - מעשה מחכם ותם / מעשה החכם והתם
...מעשה ט - מחכם ותם מעשה שני בעלי בתים היו בעיר אחת והיו גדולים בעשירות והיה להם בתים גדולים והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד ולמדו שניהם בחדר [כיתה] אחד ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, והאחד היה תם [לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך] ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומחו היה נמוך אף על פי כן אהבו זה את זה מאד לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד וירדו מטה מטה, עד שאבדו הכל ונעשו אביונים ולא נשאר...
שיחות הר"ן - אות ז
...הר"ן - אות ז טוב מאד מי שיכול לשפך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים כמו שכתוב: "בנים אתם לה' אלקיכם" על כן טוב מאד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני אביו בתנועות של חן ורחמים ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך עם כל זה הלא השם יתברך קראנו בנים כנ"ל [כי בין כך ובין כך קרויים לך בנים] ואם עתה הוא מגרש אותי חס ושלום, מבחינת בן הטוב בעיניו יעשה עלי לעשות את שלי לעשות עצמי...
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו אמר: אצלי העקר הוא ראש השנה ותכף כשחולף ועובר ראש השנה אני מטה אזני ושומע אם מכין בכתל לעורר לסליחות לשנה הבאה כי אין שום זמן כלל כי כל השנה חולף ועובר כהרף עין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אחר פורים קורין פרשת פרה אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת...
סיפורי מעשיות - מעשה יג - מעשה משבעה קבצנים / מעשה בשבעת הקבצנים / מעשה בשבעה קבצנים
...שמחים מעשה פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה מאד והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים והיו שמחים מאד על המשתה וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו כי הוא כבוד גדול למלך והיה שם שמחה גדולה מאד והיה שם כל מיני שמחה מקהלות זמר ומשחקי הצגות וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0859 שניות - עכשיו 16_04_2024 השעה 18:27:53 - wesi2