ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא (עיר באטליא) וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך ?! וראו שעדין לא עמדו עליו ובכל פעם היה לו שם אחר ובכל שם שקראו אותו נענה להם ובא אליהם פתאם יצא מפיהם וקראו ישעיה כדי לנסותו אם הוא בן הקאמרנער ששמו ישעיה ובא הוא זכרונו לברכה, תכף ומיד אליהם ונדמה להם בודאי שהוא בן הקאמרנער ואמרו לו: אתה הוא בודאי בן הנ"ל והשיב להם, והוכיח להם שאינו בנו בתוך כך התחילו לדבר מהמתנה ששלח הקאמרנער לבנו והתחיל הוא זכרונו לברכה, תכף לבקשם ולהפציר אותם שיהיו מראין לו את המתנה שלו וראו שוב שהוא בנו ואחר כך דברו עמו עוד וקללו אותו ונבהלו מאד מאד ובאו בכעס גדול ובזו אותו מאד מאד וכששאלו אותו: למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך ? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכלם וכל מה שעבר בענין זה יקצרו המון יריעות לספר והוא זכרונו לברכה, היה מעורר אותם לפעמים מהשנה והתחיל לדבר עמהם עד שבאו בכעס גדול והתחילו עוד לקלל ולבזות אותו מאד ובערב שבת קדש באו הם מבית הטבילה והוא זכרונו לברכה, היה שוכב על הדרגש יחף בלי חגורה ובלי כובע עליון ושאל אותם: מפני מה בכל השבוע הגוף שלי קל ואין לי כבדות ועכשו יש לי כבדות גדול מאד עד שכמעט איני יכול לעמד ממקום זה ? והשיבו לו: מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה ואצלך הלכה הנשמה שלך ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל על כן נשאר גופך כאבן והשיב להם: אוי לכם ואפילו בדבר קל כזה אינכם יודעים מה להשיב ובקש אותם שיקבלו אותו על שבת אצלם ולא רצו ובשבת קבלו את האיש שהיה עמו אצלם על שבת ואותו לא רצו לקבל והכרח לאכל מאכלי חלב כי לא רצו לאכל שם בשר רק הם, היה להם איזה שוחט וגם בשבת היה להם מחלקת גדול מאד עמו ורצו לדחפו לחוץ כי הוא נכנס אצלם אף על פי שלא אכל עמהם והם התחילו לריב עמו עד שרצו לדחפו לחוץ והיה רעש גדול שם וכן בבקר היה גם כן כך כלל הדבר כי הוא זכרונו לברכה, עשה בכונה והניח עצמו לבזות בכל מיני בזיונות ואמר להאיש שהיה עמו שאלו הבזיונות יהיו לו לו טובה גדולה בהליכה ובחזרה כי גדל עצם המניעות הגדולות שהיה לו לבוא לארץ ישראל אי אפשר לשער ולהעריך ולספר ולא היה לו באפשרי לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי קטנות זאת כאשר נשמע אחר כך מפיו בפרוש ואמר, שאם לא היו לו אלו הבזיונות והקטנות לא היה לו באפשרי לבוא לשם בשום אפן ואמר שראה שהוא מכרח לשאר שם בסטנבול דהינו למות שם אך זאת הקטנות והבזיונות הצילו אותו כי קדם שבאין לארץ ישראל וכו' כנ"ל אחר כך צוה רבנו, זכרונו לברכה, להאיש שהיה עמו שיתן להאנשים הנ"ל שבזו אותו כנ"ל, מהמאכלים ומשקאות ומיני מרקחת שלהם שהיה עמהם לתן להם מהכל ונסעו אלו האנשים לביתם ולא רצו לקבל אגרת מרבנו לביתו רק מהאיש שהיה עמו קבלו אגרת ורבנו זכרונו לברכה, הניח אגרת שלו בתוך אגרת של האיש הנ"ל ואלו האנשים היו רוצים לפתח את האגרת של האיש הנ"ל אולי יוכלו להבין ממנו איזה דבר מרבנו זכרונו לברכה, מי הוא ומאין הוא אבל לא היו יכולים למצא האגרת אצלם כי נעלם מהם היכן שהניחו את האגרת ולא בא לידם האגרת עד שבאו אל הקאמער [תחנת מעבר גבול] בוליחאי אז מצאו האגרת אצלם וראו מן האגרת שזה היה רבנו זכרונו לברכה המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד והאיש ההוא שבזה אותו הרבה כנ"ל בא לביתו ונפטר בסמוך לביאתו ממש
כְּלַל הַדָּבָר
כִּי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל בִּזּוּ אוֹתוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וְכוּ'
וְהוּא סָבַל הַכּל וְלא רָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם אפֶן מִי הוּא
וְרִמָּה אוֹתָם בְּכַוָּנָה וּבִלְבֵּל דַּעְתָּם מְאד מְאד
עַד שֶׁהָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם עַל שֶׁבְּכָל פַּעַם הוּא מְשַׁנֶּה עִנְיָנָיו
פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר עִמָּהֶם עַד שֶׁנִּדְמָה לָהֶם בְּבֵרוּר שֶׁהוּא מִלַּגּוֹרְנָא וְכוּ'
וְאַחַר כָּךְ רָאוּ שֶׁלּא כֵּן הוּא וּבִזּוּ אוֹתוֹ מְאד מְאד
וּפַעַם אֶחָד דִּבֵּר עִמָּהֶם וְנִדְמָה לָהֶם שֶׁהוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער
דְּהַיְנוּ בֶּן הַמַּגִּיד מִקָּאמַרְנָא שֶׁהָיָה אָז מַחֲלקֶת גָּדוֹל עִמּוֹ כַּמְפֻרְסָם
וְאַחַר כָּךְ בְּתוֹךְ הַדְּבָרִים הִתְחִיל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְקַלֵּל אֶת הַקָּאמַרְנֶער
וְגָעֲרוּ בּוֹ: הֲלא הוּא אָבִיךָ ?!
וְרָאוּ שֶׁעֲדַיִן לא עָמְדוּ עָלָיו
וּבְכָל פַּעַם הָיָה לוֹ שֵׁם אַחֵר
וּבְכָל שֵׁם שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ נַעֲנָה לָהֶם וּבָא אֲלֵיהֶם
פִּתְאם יָצָא מִפִּיהֶם וְקָרְאוּ יְשַׁעְיָה כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ אִם הוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער שֶׁשְּׁמוֹ יְשַׁעְיָה
וּבָא הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף וּמִיָּד אֲלֵיהֶם
וְנִדְמָה לָהֶם בְּוַדַּאי שֶׁהוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער
וְאָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא בְּוַדַּאי בֶּן הַנַּ"ל
וְהֵשִׁיב לָהֶם, וְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ בְּנוֹ
בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִילוּ לְדַבֵּר מֵהַמַּתָּנָה שֶׁשָּׁלַח הַקָּאמַרְנֶער לִבְנוֹ
וְהִתְחִיל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף לְבַקְּשָׁם וּלְהַפְצִיר אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ מַרְאִין לוֹ אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁלּוֹ
וְרָאוּ שׁוּב שֶׁהוּא בְּנוֹ
וְאַחַר כָּךְ דִּבְּרוּ עִמּוֹ עוֹד וְקִלְּלוּ אוֹתוֹ
וְנִבְהֲלוּ מְאד מְאד
וּבָאוּ בְּכַעַס גָּדוֹל וּבִזּוּ אוֹתוֹ מְאד מְאד
וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: לָמָה אַתָּה אוֹמֵר עַכְשָׁו שֶׁשִּׁמְךָ כָּךְ וְאַחַר כָּךְ שֵׁם אַחֵר וְכֵן בְּשֵׁם מְקוֹמְךָ ?
הֵשִׁיב לָהֶם גַּם כֵּן
שֶׁכָּל שֵׁם וְשֵׁם הוּא כְּפִי הַמִּדָּה וְהַסְּפִירָה שֶׁנּאחֵז בּוֹ וְכוּ'
וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם כָּלוּל מִכֻּלָּם
וְכָל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה מְעוֹרֵר אוֹתָם לִפְעָמִים מֵהַשֵּׁנָה
וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם
עַד שֶׁבָּאוּ בְּכַעַס גָּדוֹל וְהִתְחִילוּ עוֹד לְקַלֵּל וּלְבַזּוֹת אוֹתוֹ מְאד
וּבְעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ בָּאוּ הֵם מִבֵּית הַטְּבִילָה
וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה שׁוֹכֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ יָחֵף בְּלִי חֲגוֹרָה וּבְלִי כּוֹבַע עֶלְיוֹן
וְשָׁאַל אוֹתָם: מִפְּנֵי מָה בְּכָל הַשָּׁבוּעַ הַגּוּף שֶׁלִּי קַל וְאֵין לִי כְּבֵדוּת
וְעַכְשָׁו יֵשׁ לִי כְּבֵדוּת גָּדוֹל מְאד
עַד שֶׁכִּמְעַט אֵינִי יָכוֹל לַעֲמד מִמָּקוֹם זֶה ?
וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ הַנְּשָׁמָה זוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה
וּנְשָׁמָה הַיְתֵרָה בָּאָה לְמַטָּה
וְאֶצְלְךָ הָלְכָה הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ
וּנְשָׁמָה יְתֵרָה אֵינְךָ זוֹכֶה לְקַבֵּל
עַל כֵּן נִשְׁאָר גּוּפְךָ כְּאֶבֶן
וְהֵשִׁיב לָהֶם: אוֹי לָכֶם
וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר קַל כָּזֶה אֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה לְּהָשִׁיב
וּבִקֵּשׁ אוֹתָם שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ עַל שַׁבָּת אֶצְלָם
וְלא רָצוּ
וּבְשַׁבָּת קִבְּלוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ אֶצְלָם עַל שַׁבָּת
וְאוֹתוֹ לא רָצוּ לְקַבֵּל
וְהֻכְרַח לֶאֱכל מַאַכְלֵי חָלָב
כִּי לא רָצוּ לֶאֱכל שָׁם בָּשָׂר
רַק הֵם, הָיָה לָהֶם אֵיזֶה שׁוֹחֵט
וְגַם בְּשַׁבָּת הָיָה לָהֶם מַחֲלקֶת גָּדוֹל מְאד עִמּוֹ
וְרָצוּ לְדָחְפוֹ לַחוּץ
כִּי הוּא נִכְנַס אֶצְלָם אַף עַל פִּי שֶׁלּא אָכַל עִמָּהֶם
וְהֵם הִתְחִילוּ לָרִיב עִמּוֹ
עַד שֶׁרָצוּ לְדָחְפוֹ לַחוּץ
וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל שָׁם
וְכֵן בַּבּקֶר הָיָה גַּם כֵּן כָּךְ
כְּלַל הַדָּבָר
כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָשָׂה בְּכַוָּנָה
וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַזּוֹת בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת
וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁאֵלּוּ הַבִּזְיוֹנוֹת יִהְיוּ לוֹ לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּהֲלִיכָה וּבַחֲזָרָה
כִּי גּדֶל עצֶם הַמְּנִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהָיָה לוֹ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר וּלְהַעֲרִיךְ וּלְסַפֵּר
וְלא הָיָה לוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי אִם עַל יְדֵי קַטְנוּת זאת כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע אַחַר כָּךְ מִפִּיו בְּפֵרוּשׁ
וְאָמַר, שֶׁאִם לא הָיוּ לוֹ אֵלּוּ הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַקַּטְנוּת
לא הָיָה לוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לָבוֹא לְשָׁם בְּשׁוּם אפֶן
וְאָמַר שֶׁרָאָה שֶׁהוּא מֻכְרָח לִשָּׁאֵר שָׁם בִּסְטַנְבּוּל דְּהַיְנוּ לָמוּת שָׁם
אַךְ זאת הַקַּטְנוּת וְהַבִּזְיוֹנוֹת הִצִּילוּ אוֹתוֹ
כִּי קדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כַּנַּ"ל
אַחַר כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ
שֶׁיִּתֵּן לְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל שֶׁבִּזּוּ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל, מֵהַמַּאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת וּמִינֵי מִרְקַחַת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיָה עִמָּהֶם
לִתֵּן לָהֶם מֵהַכּל
וְנָסְעוּ אֵלּוּ הָאַנָשִׁים לְבֵיתָם
וְלא רָצוּ לְקַבֵּל אִגֶּרֶת מֵרַבֵּנוּ לְבֵיתוֹ
רַק מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ קִבְּלוּ אִגֶּרֶת
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִנִּיחַ אִגֶּרֶת שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ אִגֶּרֶת שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל
וְאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הָיוּ רוֹצִים לִפְתּחַ אֶת הָאִגֶּרֶת שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל
אוּלַי יוּכְלוּ לְהָבִין מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מִי הוּא וּמֵאַיִן הוּא
אֲבָל לא הָיוּ יְכוֹלִים לִמְצא הָאִגֶּרֶת אֶצְלָם
כִּי נֶעְלַם מֵהֶם הֵיכָן שֶׁהִנִּיחוּ אֶת הָאִגֶּרֶת
וְלא בָּא לְיָדָם הָאִגֶּרֶת עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הַקַּאמֶער [תַּחֲנַת מַעֲבַר גְּבוּל] בְּוָלִיחַאי
אָז מָצְאוּ הָאִגֶּרֶת אֶצְלָם
וְרָאוּ מִן הָאִגֶּרֶת שֶׁזֶּה הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, וְנִבְהֲלוּ מְאד
וְהָאִישׁ הַהוּא שֶׁבִּזָּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל
בָּא לְבֵיתוֹ
וְנִפְטַר בְּסָמוּךְ לְבִיאָתוֹ מַמָּשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכג - מִּקְוֶה אֵינָהּ מַזֶּקֶת כְּלָל
...אמר: שמקוה אינה מזקת כלל והדאקטיר שיאמר לו, שמקוה מזקת, אינו דאקטיר כלל אדרבה, טבילת מקוה טובה מאד לבריאות הגוף כי יש נקבים קטנים הרבה בגופו של אדם והם נקבי הזעה, שדרך שם יוצא הזעה מן האדם והם צריכין לפתח כי אם נסתמין נקבי הזעה יוכל לחלש ולפל לחלשה, חס ושלום ועל ידי טבילה במים נפתחין נקבי הזעה וזה טוב מאד לבריאות הגוף רק שלא יהיו המים קרים ביותר כי אז מיא מטרשי להנקבים הנ"ל אבל כשאין המים קרים מאד אזי הטבילה בהם טובה מאד גם כבר מבאר, שאין העבודות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עח - וְיִתֶּן עז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ
...ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו הנה יש בזה בחינת משיח ורוח הקדש ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתה ותחיה כי תחלת הבריאה היה כדי שיתגלה מדת מלכותו ומחמת גדל הארתו לא היה באפשרי לקבל והכרח להתצמצם בתוך עולמות . "מלכותך מלכות כל עולמים" הינו שמדת מלכות התלבש בתוך עולמות כדי שנוכל לקבל ואין מי שיקבל על מלכותו לכן יוצאות נפשות ישראל, שיקבלו על מלכותו כי אין מלך בלא עם ומאין יוצאות נפשות ישראל ? מעולם הדבור "נפשי יצאה בדברו" הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור...
שיחות הר"ן - אות כה
...הבורא יתברך שמו איך המחשבות מנחים במח חבילות חבילות הרבה מאד אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו הדבר שהיה מנח במחשבה ונזכר בו והדבר פלא, היכן היה מנח אותו הענין עד עכשו ? ויש קשרים וסימנים בהמחשבות המנחים בהמח חבילות חבילות הרבה וכשנזכר באיזה דבר מחמת שנזדמן ענין המעורר אותה המחשבה על ידי הקשר והסימן שבה אזי מוציא אותה המחשבה מתוך חבילי חבילות המחשבות המנחים ומסדרים במח ואזי כשמושך ומוציא אותה המחשבה אזי מתהפכים ומתגלגלים...
שיחות הר"ן - אות לא
שיחות הר"ן - אות לא ראוי להזדרז להתפלל תמיד בבקר השכם בכל מה שיוכל כי לפי גדל מעלת התפילה שיקרה מעלתה מאד מאד מי יודע אם יזכה אחר כך להתפלל על כן כל מה שיוכל להקדים עצמו ראוי לו לזרז מאד ולהקדים...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
...טו ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה...
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת אף על פי כן לא עזב דרכו הטוב על פי פשיטות עד השעה...
שיחות הר"ן - אות נג
...כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב בודאי טוב לו ואפילו כשאינו כך [דהינו שאין מתנהג לו כסדר ויש לו יסורים חס ושלום] גם כן טוב כי הוא בטוח שאף על פי כן השם יתברך ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו כי מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה אבל מי שאין לו אמונה חס ושלום חייו אינם חיים כלל כי תכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל ואין לו שום חיות ושום טוב מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא לצלן אבל על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
...אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת: "וידי אדם מתחת כנפיהם" כי הכ...
ספר המידות - שינה
ספר המידות - שינה חלק שני א. מי שהוא מקדש יותר, הוא רחוק מהשנה יותר. ב. על ידי רבוי השנה והתנומה, על ידי זה דוחפין אותו ממרכבה דקדשה, ונשתנה פניו, ונתקלקל צלם אלהים. ג. חמשה עשר "שיר המעלות" שבתהלים מסגלים לבטל השנה. ד. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים....
ספר המידות - הצלחה
...חלק א' א. כל המוציא מעשרותיו כראוי, אינו מפסיד כלום. ב. תתחבר למצליח ותצליח. ג. אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. ד. הצלחה סיעתא דשמיא היא. ה. מי שנפסקה לו ההצלחה ואינו מצליח, לא במהרה יצליח. ו. תכף לתלמידי חכמים ברכה במעשה ידיהם. ז. עסק התורה היא סגלה להצלחה. ח. מי שאינו משיר פת על שלחנו, אינו רואה סימן ברכה לעולם. ט. כיון שלא הזכיר אלא צד אחד הטוב ולא ההפך, אין זה נחוש. י. בית, תינוק ואשה הם סימן להצלחה. יא. מי שמגרש את אשתו, אינו מצליח....
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 11:55:27 - wesi2