ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כז - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 2
[לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא ? אמר להו, בהינו דעאל א. כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור כי על ידי השלום שיש בין בני האדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת ב. ואי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים הדרת פנים וזה (בראשית ל"ג) : "ויבא יעקב שלם עיר שכם" אתערותא של בחינת (צפניה ג) : "לעבדו שכם אחד" הוא על ידי שלום ושלום הוא על ידי בחינת יעקב שהוא הארת פנים בחינת שופרה דיעקב כעין שופרה דאדם (בבא מציעא פ"ד) וזה בחינת (תהלים כ"ד) : 'מבקשי פניך יעקב' ג. והדרת פנים זה בחינת דרושי התורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות הנמשכים מתליסר תקוני דקנא (זהר אחרי ס"ב) מבחינת הדרת פנים כמו שכתוב (ויקרא י"ט) : "והדרת פני זקן" ד. ולפי ההזדככות חכמתו בשלש עשרה מדות אלו הנ"ל כן הזדככות קול רנתו (קדושין ל"ב:) בבחינת: ' זקן זה קנה חכמה' (קדושין ל"ב:) 'הקנה מוציא קול' (ברכות ס"א ועין זוהר פנחס רל"ב רל"ד רל"ה: שיר השירים ב). וזה "הראיני את מראיך" זה בחינת הדרת פנים, בחינת זקן כנ"ל 'השמיעני את קולך' כי הקול לפי החכמה של דרושי התורה לפי השכל של שלש עשרה מדות שהוא דורש בהם את התורה וזהו (עמוס ה) : "דרשוני וחיו" כי "החכמה תחיה את בעליה" (קהלת ז) ה. וכשנזדכך קולו אז על ידי השמעת קולו לבד בלא דבור הקדוש ברוך הוא מושיעו בעת צרתו בבחינת (תהלים ק"ו) :"וירא בצר להם בשמעו את רנתם" על ידי שמיעת קולו הקדוש ברוך הוא רואה מי שמצר לו איזהו עכו"ם מצר לנו וזהו (דברים כ"ז) : "באר היטב", בשבעים לשון (סוטה ל"ב מובא בפרש"י שם) שפרושים ודרושי התורה שמשם תוצאות הקול על ידם היטיב לנו בכל הלשונות ובכל העכו"ם בבחינת בשמעו את רנתם, ראשי תבות בא"ר ובאר הוא לשון פרוש ודרוש ו. ולהדרת פנים הנ"ל אי אפשר לבוא, אלא על ידי תקון הברית בבחינת (דברי הימים א ט"ז) : "הוד והדר לפניו" כש"עז וחדוה במקומו שהוא ברית, הנקרא בעז והוא חדוה דמטרוניתא (עיין פע"ח שער הזמירות פרק א') וזה (שמות ט"ו) : 'עזי', זה בחינת ברית 'וזמרת', זה בחינת קול 'ויהי לי לישועה', בבחינת 'וירא בצר להם' וכו'. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ל:). כשעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה כי על הים נתגלה בחינת ברית כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'הים ראה וינס' 'ויצא החוצה' (מדרש רבה וישב פרשה ז) נתנו עיניהם זה בחינת הדרת פנים בחינת 'זקן זה קנה חכמה' כמו שפרש רש"י (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" על שם החכמה נאמר לומר שירה זה בחינת קול, שנתגלה על ידי החכמה וזהו שאמרו (סוטה שם) : עוללים ויונקים אמרו: "זה אלי ואנוהו" זה בחינת ברית, בחינת (שמות ג) : "וזה לך האות" ואנוהו זה בחינת הדרת פנים וזהו פרוש (משלי כ"ט) : "רעה זונות יאבד הון" 'הון' זה בחינת קול כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'כבד את ה' מהונך אל תקרי מהונך אלא מגרונך' (כמובא בבאה"ט סימן נ"ג בשם הפסיקתא, וכן ברש"י משלי ג' בהג"ה שם) (ולשון הפסיקתא אלא מחננך וכו' אם נתן לך קול ערב וכו') וכשפוגם בברית, נפגם קולו ויעקב ששמר בריתו, כמו (בראשית מ"ט) : "ראשית אוני" זכה לקול, בבחינת (שם כ"ז) : "הקל קול יעקב" ומבחינת קול זוכה לשלום בבחינת (שיר השירים א) : "שיר השירים אשר לשלמה" למלך שהשלום שלו (שה"ר פ"א) ובשביל זה, תכף אחר קול רנה של שירת הים זכו לשבת שלום (עיין זוהר קרח קעו). כמו שכתוב (שמות ט"ו) : "ויבאו מרתה" ושבת, במרה נצטוה (כמו שאמרו רבותינו ז"ל סנהדרין נ"ו: שמות שם) "ותען להם מרים שירו לה'" ראשי תבות שלום שעל ידי שירה זכו לשלום ז. ודוקא במרה קבלו שבת שלום כי כן דרך השלום להתלבש במרה, בבחינת (ישעיה ל"ח) : "הנה לשלום מר לי מר" כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים כן השלום שהוא רפואה לכל הדברים בבחינת (שם נ"ז) : "שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" ולפעמים החלשה גוברת כל כך עד שאין יכלת ביד החולה לסבל מרירות הרפואות ואז הרופאים מושכין ידיהם מן החולה ומיאשים אותו כך כשהעוונות שהם חלי הנפש גוברים מאד אז אין יכול לסבל מרירות הרפואות ואז: "אין שלום אמר לרשעים" (ישעיה מ"ח נ"ז) וזה ששבח חזקיה את הקדוש ברוך הוא שהשליך כל חטאתיו אחר כתפו כדי שלא יצטרך להלביש את השלום במרירות הרבה וזה "הנה לשלום מר לי מר" (שם ל"ח) הינו זה ידוע, כי לשלום צריך מרירות ואתה חשקת נפשי מרדת שחת [שם כתוב משחת בלי, ופרש רש"י: מבלי רדת שחת] כי ידעת שאין בי כח לסבל מרירות לפי חטאתי והשלכת אחר גוך כל חטאי כדי שיתלבש השלום במרירות כפי יכלתי וזה (בראשית כ"ד) : "ואברהם זקן" על ידי זקן הנ"ל על ידי זה: "וה' ברך את אברהם בכל" זה שלום כמו שכתוב: 'עושה שלום ובורא את הכל' ח. ושלום בגופו (שבת ל"ג) [דרשו על פסוק "ויבא יעקב שלם", שלום בגופו שלום בממונו וכו'] בארבע מרות שלא תתגבר אחת על חברתה שלום בממונו שלא יהיה בא זה ואכל את זה כמו שאמרה בת נקדימון בן גריון (כתבות ס"ו:) שלום בתורתו בלא קשיות וזה פרוש: רציצא בחינת קנה רצוץ שהם העכו"ם שהם רחוקים מבחינת 'זקן זה קנה חכמה', מהדרת פנים והם דבקים בקנה רצוץ כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "גער חית קנה" דמית בביעותה הינו להמית ולבטל בעותם וצלותם מלבקש עוד מאלהים אחרים אלא לקרא כלם בשם ה' היכא נפק רוחא הינו זאת הבחינה אי אפשר אלא על ידי תקון ברית שהוא בחינת (יהושע ב') : "ולא קמה עוד רוח באיש" ואיך מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה שנפלו על ידי פגם הברית ? ואמר להם: בהינו דעאל בזה שנכנס בו רוח הינו בזה שנכנס בו רוח שטות הינו הרהורי זנות והוא משבר תאוותו בזה הוא מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה של פגם הברית כי זה הוא בחינת תשובת המשקל (איכה ה') : "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם" [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה]. [שיך לעיל] " וירא בצר להם בשמעו את רנתם" על ידי שמיעת קולו, הקדוש ברוך הוא רואה מי שמצר לו, איזה עכו"ם מצר לנו וכו' ואמר, שעל כן כשיש, חס ושלום, איזה גזרה וצרה לישראל מאיזה עכו"ם אזי טוב לנגן הנגון של אותה העכו"ם שמצר להם, חס ושלום וזהו : "בשמעו את רנתם" 'רנתם' דיקא הינו רנה ונגון שלהם של אותה העכו"ם שמצרה לישראל, חס ושלום
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ, הֵיכָא נָפֵק רוּחָא ? אָמַר לְהוֹ, בְּהַיְנוּ דְּעָאל
א. כִּי לִמְשׁךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתוֹ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד
וְכֻלָּם יַשְׁלִיכוּ אֱלִילֵי כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְיִתְפַּלְּלוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד
זֶה הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לְפִי הַשָּׁלוֹם שֶׁבַּדּוֹר
כִּי עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם
וְהֵם חוֹקְרִים וּמַסְבִּירִים זֶה לָזֶה הָאֱמֶת
עַל יְדֵי זֶה מַשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ אֶת שֶׁקֶר אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ
וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת
ב. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת שָׁלוֹם
אֶלָּא עַל יְדֵי הֶאָרַת פָּנִים
הַדְרַת פָּנִים
וזה: "וַיָּבא יַעֲקב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם"
אִתְעָרוּתָא שֶׁל בְּחִינַת: "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד"
הוּא עַל יְדֵי שָׁלוֹם
וְשָׁלוֹם הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב
שֶׁהוּא הֶאָרַת פָּנִים
בְּחִינַת שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקב כְּעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם
וְזֶה בְּחִינַת: 'מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקב'
ג. וְהַדְרַת פָּנִים
זֶה בְּחִינַת דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה
שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת
הַנִּמְשָׁכִים מִתְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּקְנָא
מִבְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"
ד. וּלְפִי הַהִזְדַּכְּכוּת חָכְמָתוֹ בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אֵלּוּ הַנַּ"ל
כֵּן הִזְדַּכְּכוּת קוֹל רִנָּתוֹ
בבחינת: ' זקן זה קנה חכמה'
'הַקָּנֶה מוֹצִיא קוֹל' .
וזה "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ"
זֶה בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים, בְּחִינַת זָקֵן כַּנַּ"ל
'הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ' כִּי הַקּוֹל
לְפִי הַחָכְמָה שֶׁל דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה
לְפִי הַשֵּׂכֶל שֶׁל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת
שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ בָּהֶם אֶת הַתּוֹרָה
וזהו: "דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ"
כִּי "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ"
ה. וּכְשֶׁנִּזְדַּכֵּךְ קוֹלוֹ
אָז עַל יְדֵי הַשְׁמָעַת קוֹלוֹ לְבַד בְּלא דִּבּוּר
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ
בבחינת:"וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם"
עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹלוֹ
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לוֹ
אֵיזֶהוּ עַכּוּ"ם מֵצֵר לָנוּ
וזהו: "בָּאֵר הֵיטֵב", בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן
שֶׁפֵּרוּשִׁים וּדְרוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצְאוֹת הַקּוֹל
עַל יָדָם הֵיטִיב לָנוּ בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת וּבְכָל הָעַכּוּ"ם
בִּבְחִינַת בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם, רָאשֵׁי תֵבוֹת בָּאֵ"ר
וּבָאֵר הוּא לְשׁוֹן פֵּרוּשׁ וּדְרוּשׁ
ו. וּלְהַדְרַת פָּנִים הַנַּ"ל
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא, אֶלָּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית
בבחינת: "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו"
כְּשֶׁ"עז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ
שֶׁהוּא בְּרִית, הַנִּקְרָא בּעַז
וְהוּא חֶדְוָה דְּמַטְרוֹנִיתָא
וְזֶה: 'עָזִּי', זֶה בְּחִינַת בְּרִית
'וְזִמְרָת', זֶה בְּחִינַת קוֹל
'וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה', בִּבְחִינַת 'וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם' וְכוּ'.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
כְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה
כִּי עַל הַיָּם נִתְגַּלָּה בְּחִינַת בְּרִית
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַיָּם רָאָה וַיָּנס' 'וַיֵּצֵא הַחוּצָה'
נָתְנוּ עֵינֵיהֶם זֶה בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים
בְּחִינַת 'זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה'
כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"
עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר
לוֹמַר שִׁירָה
זֶה בְּחִינַת קוֹל, שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל יְדֵי הַחָכְמָה
וזהו שאמרו: עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים אָמְרוּ: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ"
זֶה בְּחִינַת בְּרִית, בְּחִינַת: "וְזֶה לְךָ הָאוֹת"
וְאַנְוֵהוּ זֶה בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: "רעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"
'הוֹן' זֶה בְּחִינַת קוֹל
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנְךָ אַל תִּקְרֵי מֵהוֹנְךָ אֶלָּא מִגְּרוֹנְךָ' (וּלְשׁוֹן הַפְּסִיקְתָּא אֶלָּא מְחָנֶנְּךָ וְכוּ' אִם נָתַן לְךָ קוֹל עָרֵב וְכוּ')
וּכְשֶׁפּוֹגֵם בַּבְּרִית, נִפְגָּם קוֹלוֹ
וְיַעֲקב שֶׁשָּׁמַר בְּרִיתוֹ, כְּמוֹ: "רֵאשִׁית אוֹנִי"
זָכָה לַקּוֹל, בִּבְחִינַת: "הַקּל קוֹל יַעֲקב"
וּמִבְּחִינַת קוֹל זוֹכֶה לְשָׁלוֹם
בִּבְחִינַת: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלמה" לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ
וּבִשְׁבִיל זֶה, תֵּכֶף אַחַר קוֹל רִנָּה שֶׁל שִׁירַת הַיָּם
זָכוּ לְשַׁבַּת שָׁלוֹם .
כמו שכתוב: "וַיָּבאוּ מָרָתָה"
וְשַׁבָּת, בְּמָרָה נִצְטַוָּה
"וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה'" רָאשֵׁי תֵבוֹת שָׁלוֹם
שֶׁעַל יְדֵי שִׁירָה זָכוּ לְשָׁלוֹם
ז. וְדַוְקָא בְּמָרָה קִבְּלוּ שַׁבַּת שָׁלוֹם
כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמָרָה, בִּבְחִינַת: "הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר"
כְּמוֹ שֶׁכָּל הָרְפוּאוֹת הֵם בְּסַמִּים מָרִים
כֵּן הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא רְפוּאָה לְכָל הַדְּבָרִים
בִּבְחִינַת: "שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו"
וְלִפְעָמִים הַחֻלְשָׁה גּוֹבֶרֶת כָּל כָּךְ
עַד שֶׁאֵין יְכלֶת בְּיַד הַחוֹלֶה לִסְבּל מְרִירוּת הָרְפוּאוֹת
וְאָז הָרוֹפְאִים מוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם מִן הַחוֹלֶה וּמְיָאֲשִׁים אוֹתוֹ
כָּךְ כְּשֶׁהָעֲווֹנוֹת שֶׁהֵם חֳלִי הַנֶּפֶשׁ גּוֹבְרִים מְאד
אָז אֵין יָכוֹל לִסְבּל מְרִירוּת הָרְפוּאוֹת
וְאָז: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר לָרְשָׁעִים"
וְזֶה שֶׁשִּׁבַּח חִזְקִיָּה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
שֶׁהִשְׁלִיךְ כָּל חַטּאתָיו אַחַר כְּתֵפוֹ
כְּדֵי שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת הַשָּׁלוֹם בִּמְרִירוּת הַרְבֵּה
וזה "הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר"
הַיְנוּ זֶה יָדוּעַ, כִּי לְשָׁלוֹם צָרִיךְ מְרִירוּת
וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מֵרֶדֶת שָׁחַת
[שָׁם כָּתוּב מִשַּׁחַת בְּלִי, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: מִבְּלִי רֶדֶת שַׁחַת]
כִּי יָדַעְתָּ שֶׁאֵין בִּי כּחַ לִסְבּל מְרִירוּת לְפִי חַטָּאתִי
וְהִשְׁלַכְתָּ אַחַר גֵּוְךָ כָּל חֲטָאָי
כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ הַשָּׁלוֹם בִּמְרִירוּת כְּפִי יְכָלְתִּי
וְזֶה: "וְאַבְרָהָם זָקֵן"
עַל יְדֵי זָקֵן הַנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכּל"
זֶה שָׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל'
ח. וְשָׁלוֹם בְּגוּפוֹ
[דָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק "וַיָּבא יַעֲקב שָׁלֵם", שָׁלוֹם בְּגוּפוֹ שָׁלוֹם בְּמָמוֹנוֹ וְכוּ']
בְּאַרְבַּע מָרוֹת
שֶׁלּא תִּתְגַּבֵּר אַחַת עַל חֲבֶרְתָּהּ
שָׁלוֹם בְּמָמוֹנוֹ
שֶׁלּא יִהְיֶה בָּא זֶה וְאָכַל אֶת זֶה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה בַּת נַקְדִּימוֹן בֶּן גֻּרְיוֹן
שָׁלוֹם בְּתוֹרָתוֹ
בְּלא קֻשְׁיוֹת
וְזֶה פֵּרוּשׁ: רְצִיצָא
בְּחִינַת קָנֶה רָצוּץ שֶׁהֵם הָעַכּוּ"ם
שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִבְּחִינַת 'זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה', מֵהַדְרַת פָּנִים
וְהֵם דְּבֵקִים בְּקָנֶה רָצוּץ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גְּעַר חַיַּת קָנֶה"
דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ
הַיְנוּ לְהָמִית וּלְבַטֵּל בָּעוּתָם וּצְלוֹתָם
מִלְּבַקֵּשׁ עוֹד מֵאֱלהִים אֲחֵרִים
אֶלָּא לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'
הֵיכָא נָפֵק רוּחָא
הַיְנוּ זאת הַבְּחִינָה אִי אֶפְשָׁר
אֶלָּא עַל יְדֵי תִּקּוּן בְּרִית
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וְלא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ"
וְאֵיךְ מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית ?
וְאָמַר לָהֶם: בְּהַיְנוּ דְּעָאל
בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ
הַיְנוּ בָּזֶה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת
הַיְנוּ הִרְהוּרֵי זְנוּת
וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָותוֹ
בָּזֶה הוּא מַפִּיק וּמוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית
כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל
"זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם"
[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].
[שַׁיָּךְ לְעֵיל]
" וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם"
עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹלוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לוֹ, אֵיזֶה עַכּוּ"ם מֵצֵר לָנוּ וְכוּ'
וְאָמַר, שֶׁעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה וְצָרָה לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם
אֲזַי טוֹב לְנַגֵּן הַנִּגּוּן שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמֵּצֵר לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם
וְזֶהוּ: "בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" 'רִנָּתָם' דַּיְקָא
הַיְנוּ רִנָּה וְנִגּוּן שֶׁלָּהֶם שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמְּצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם
ספר המידות - זריזות
ספר המידות - זריזות חלק שני א. על ידי זריזות זוכה להיות רועה נאמן, וסימן לדבר: לך אל נמלה עצל, וכתיב: מש'ם רוע'ה אב'ן ישרא'ל....
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יח
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יח ובחל המועד סוכות הלכו כל העולם וגם רבנו הלך עמהם, למערה של אליהו הנביא ושם עשו כל העולם שמחה גדולה ורקודין ומחולות והוא לא היה שמח כלל רק ישב שם בהכנעה גדולה ובלב נשבר ושאל הרב רבי זאב הנ"ל את האיש שהיה עמו. מה זה ועל מה זה, שהוא בעצבות מן ראש השנה עד עתה ? ה' יודע אם טוב הדבר וגם בשמחת תורה עשו הקפות ברקודין ושמחה כנהוג בפרט שהיו שם אנשים חסידים והוא זכרונו לברכה, היה גם כן בבית הכנסת ולא רצה לעשות שום הקפה,...
מי מאשים את רבי נחמן מברסלב בגאווה?
...כידוע, רבי נחמן מברסלב שיבח את עצמו פעמים רבות. בשבחים כאלו שלא נשמעו מעולם. רבי נחמן לקח את כל השבחים הקיימים, והלביש אותם על עצמו ואף הוסיף עליהם שבחים נוספים... והדבר הזה עורר עליו את המחלוקת וכולי... והשאלה הנשאלת היא, מדוע כל אלו שמאשימים את רבי נחמן בגאווה, מדוע הם כולם פגומים בדעתם וכולי? מדוע אין אפשרות בעולם שאדם יאשים את רבי נחמן בגאווה, בלי שהוא עצמו יהיה פגום כולו, למרות שהוא נראה כצדיק וכרב גדול וכולי? מהו שורש העניין? מדוע בהכרח שמי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פ - בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרָצָה לִתְרם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תּוֹרֵם וְכוּ'
...בפרק שני מסכת יומא בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו' פרוש, דורות הראשונים שהיו צדיקים בשביל זה כל מי שרצה לזכות בהתנשאות הנקרא דשן כמו שכתוב: "דשנת בשמן ראשי" תורם, והיה מנהיג הדור ובזמן שהן מרבין, רצין ועולין בכבש כל הקודם את חברו בארבע אמות זכה הינו כשהיו מרבין רצין שכל אחד אומר: אני רוצה להנהיג הדור הינו מי שידע והשיג יותר בסודות התורה לזה היו ממנין פרנס על הצבור וזהו: 'כל הקודם את חברו בארבע אמות' הינו 'ארבע אמות של הלכה' 'זכה' זה...
שיחות הר"ן - אות י
...הר"ן - אות י הרשעים הם מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד כי אין שני אנשים שוין ואם כן בודאי אחד סמוך יותר ומזה בא שהוא מסכים עם זה והבן...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה
...ה' אל משה בא אל פרעה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יי וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבולך [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו] א. כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי,...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
...לה, בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא לחמרא, ומישרא דסכינא מי הוי איתו לה תרי ביעי, אמרו לה, הי זוגתא חורתא והי זוגתא אכמתא איתי איהו תרי גביני, אמר להו, הי דעזא חורתא והי דעזא אכמתא רש"י: במאי קטלי לה, ערוגת סכינין במאי גוזזין וקוצצין אותה מישרא דסכינא במאי קטלי לה וכו' א. השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון כמו המלמד כשרוצה...
חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
...הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו שנשאר הדבר על דעתו. ואין בזה מצוה ה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 27_02_2021 השעה 23:45:04 - wesi2